האם התובעת נפגעה שעה שעסקה במשלח ידה כעובדת עצמאית ועקב עיסוקה זה ? סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר עובד עצמאי כמי שעוסק במשלח ידו, שלא כעובד, לפחות 12 שעות בשבוע בממוצע. משמע, שעל מנת שהתובעת תזכה בתביעתה עליה להוכיח, כי נחבלה תוך כדי עיסוקה במשלח ידה, שלו הקדישה לפחות 12 שעות בשבוע בממוצע, ועקב עיסוקה זה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת עבודה עצמאי תוך כדי משלח יד: 1. זו תביעה להצהרה כי התאונה שארעה לתובעת ביום 23.10.1977 הינה תאונת עבודה כהגדרתה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשכ"ח- 1968 (להלן - החוק). 2. הנתבע דחה את תביעת התובעת (ראה מכתב דחיה מיום 21.7.1978) מאחר: "לא התמלאו התנאים על-פי האמור בסעיף 35 לחוק, דהיינו לא הוכח להנחת דעתנו כי התאונה ארעה לך תוך כדי עיסוקך ומשלח ידך". 3. בדיון המוקדם שקוים במסגרת סעיף 18(ד) לחוק בית-הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, נקבעו לדיון שתי פלוגתות. הראשונה היא עצם קרות האירוע התאונתי ונסיבותיו, לרבות מקום קרות האירוע, והשניה, האם התובעת נפגעה תוך כדי ועקב עיסוקה במשלח ידה. בא-כוח הנתבע הודיענו, כי אם תוכיח התובעת את הטעון הוכחה לגבי הפלוגתות הנ"ל לא יטען להעדר קשר סיבתי רפואי בין האירוע התאונתי בעבודה לבין מחלתה של התובעת. 4. התובעת מבוטחת אצל הנתבע כעובדת עצמאית ואף שילמה דמי ביטוח. טענתה היא, כי ביום האירוע נפלה מכסא שעה שסידרה צבעים באצטבה ונחבלה בידה הימנית. ידה הושמה בגבס והיא לא עבדה חודשיים ימים. 5. השאלה הראשונה שעלינו לתת את דעתנו עליה היא, האם התובעת נפגעה שעה שעסקה במשלח ידה כעובדת עצמאית ועקב עיסוקה זה (סעיף 35 לחוק). סעיף 1 לחוק מגדיר עובד עצמאי כמי שעוסק במשלח ידו, שלא כעובד, לפחות 12 שעות בשבוע בממוצע (בעיית ההכנסה אינה מתעוררת בעניין זה שבפנינו). משמע, שעל מנת שהתובעת תזכה בתביעתה עליה להוכיח, כי נחבלה תוך כדי עיסוקה במשלח ידה, שלו הקדישה לפחות 12 שעות בשבוע בממוצע, ועקב עיסוקה זה. 6. נראה מה למדנו מחומר הראיות. א) התובעת העידה ואמרה (ע' 2 לפרוטוקול) בחקירה ראשית: "אני עוזרת לבעלי בחנות, מה שהוא אומר לי לעשות אני עושה. מסדרת בחנות. הבעל אומר לי מה לתת לו ואני נותנת. אני מוכרת מה שאני יודעת". בחקירה נגדית: "אני לא יודעת מה מחיר המוצרים בחנות. אני מסדרת את הסחורה במדפים לפי הוראות בעלי". לגבי שעות עבודתה אמרה בחקירה הנגדית, כי היא נוסעת 4 פעמים בשבוע לחנות ועובדת משעה 7.30 בבוקר עד 1.30 ומשעה 4.00 ועד סגירת החנות וכן "אם יש לי כביסה או ניקיון אני לא חוזרת". ב) ממן עזר, בעלה של התובעת, העיד אף הוא ואמר, שאשתו עוזרת לו בחנות משנת 1969 או 1970. לגבי תפקידה בחנות אמר, כי התובעת עוזרת לו בעבודה, מוכרת ללקוחות ושומרת שלא יגנבו סחורות. כן הוסיף שהיא יודעת מחיריהן של סחורות בודדות בלבד וכי אינו יכול להשאירה בחנות לבד כשהוא עצמו איננו. לגבי שעות עבודתה אמר בחקירה ראשית ע' 3: "כאשר היא גומרת את העבודה בבית היא באה לחנות לעזור לי. יש ימים שהיא באה ויש ימים שלא באה. היא באה לחנות לאחר שגומרת את עבודות הבית. עיקר תפקידה הוא בבית ובגידול הילדים". ובחקירה נגדית: "כשהיא גומרת את העבודה בבית היא באה לחנות. ביום שישי היא לא באה לחנות... אינני יכול לומר כמה שעות בשבוע בממוצע אשתי עובדת. אשתי באה לפעמים אתי לחנות ולפעמים אם יש לה מה לעשות בבית היא באה יותר מאוחר". פרט לתובעת ולבעלה לא שמענו עדים נוספים מטעם התובעת. ג) מטעם הנתבע העידו מאיר עשש, מזכיר מושב יד-רמב"ם, בו מתגוררים בני הזוג ממן, וגב' זינו שושנה, שכנתם במושב, ומדבריהם למדנו, כי הם יודעים ברורות כי בעלה של התובעת הוא בעל חנות ברמלה והוא עובד שם ולגבי התובעת אמרו, כי אין הם יודעים אם היא עובדת יחד עמו. כן העיד מטעם הנתבע חוקר החוץ עדו שורצברג ומפיו שמענו, כי במשך 4 או 5 ביקוריו בחנות ברמלה לא מצא את התובעת במקום, אף כי ביקר בכל פעם בשעה אחרת של היום. כן שוחח העד עם שכנים של התובעת במושב (העדים שהעידו בפנינו) ומשיחות עמם התברר, כי התובעת עובדת בביתה כעקרת בית וכן שוחח עם בעל חנות סמוכה לחנות הצבעים וגם הוא אמר, כי התובעת לא מוכרת לו והיא לא באה לעבוד בחנות. אותו בעל חנות העיד בפנינו ואמר, כי התובעת לא עובדת בחנות באופן קבוע, לפעמים היא באה לבקר, וכדבריו: "לפעמים אני לא רואה אותה חודשיים ולפעמים רואה אותה לעיתים יותר תכופות". 7. ממכלול חומר הראיות שהיה בפנינו כאמור עולה, כי התובעת אינה עובדת בחנות באופן קבוע ורצוף לצורכי מחייתה. עבודתה בחנות היא מבחינת עיסוק צדדי עבורה, כשעיסוקה העיקרי הוא במשק ביתה, ועל כן אין לומר כי עבודתה בחנות היא בבחינת "משלח ידה". זו ואף זו, שעות עבודתה בחנות אינן קבועות; היא באה והולכת בהתאם לצורכי ביתה ומשפחתה ועל כן לא הוכח, כי היא עובדת בחנות 12 שעות בשבוע בממוצע. נוסיף לעניין זה עוד שתי נקודות. הראשונה היא, כי התרשמנו שהתובעת אינה מתמצאת בענייני החנות וכשהיא באה למקום כל תפקידה מצטמצם בביצוע הוראות שנותן לה בעלה מבלי שהיא עצמה - למרות כל השנים שנטען שהיא עובדת במקום - תוכל למלא מקום של עובד בחנות. הנקודה השניה היא, י מהלאו שבדברי העדים ממושב יד-רמב"ם, מר עשש וגב' זינו, למדנו את ההן. כפי שהם יודעים היטב, כי מר ממן עובד בחנות ולגבי התובעת אינם יודעים, אם היא עובדת בחנות, הרי עצם העובדה, כי לגבי אחד מבני הזוג הידע הוא פוזיטיבי מוחלט ולגבי בן הזוג השני הידע הוא שלילי, הרי מסקנתו היא, שלו אמנם עבדה התובעת בחנות הם היו בוודאי יודעים זאת. 8. אנו קובעים, אם כן, כי התובעת אינה עובדת עצמאית במובן חוק הביטוח הלאומי ואם נפגעה בשעת היותה בחנות, הרי לא נפגעה עקב ותוך כדי עיסוקה במשלח ידה כעובדת עצמאית. 9. אמנם הוכח, כי התובעת נרשמה ושילמה דמי ביטוח כעובדת עצמאית, אך אין בעובדה זו לכשעצמה להעניק לתובעת זכויות על-פי החוק כאשר יתר התנאים שבחוק, שרק על פיהם ניתן לרכוש זכויות, אינם קיימים (השווה עם עב"ל 2/61). 10. מכל האמור לעיל אנו דוחים את תביעת התובעת נגד הנתבע.עצמאיםתאונת עבודה