תביעה להחזר הלוואה בתוך המשפחה

התובעת טענה, כי נטלה ההלוואה על מנת להלוות לנתבע כסף לרכישת הדירה. לטענתה עפ"י ההסכמה בינה לבין הנתבע, היו אמורים החזרי ההלוואה להתבצע עפ"י הוראת קבע בחשבון. בפועל בוצעו שלושה החזרים חדשיים מתוך החשבון, בו היו כספי הנתבע בלבד. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה להחזר הלוואה בתוך המשפחה: 1. התביעה שבפני במקורה היתה כנגד הנתבע וכנגד בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "הבנק"). התובעת עתרה לבית המשפט שיחייב את הבנק לשלם לה סך של 35,075 ש"ח, ושיחייב את הנתבע לשלם לה סך של 29,045 ש"ח. 2. בתביעה טענה התובעת, בקיצור כדלקמן: א. התובעת חיה עם הנתבע משנת 92' ועד 96'. ב. הנתבע ניהל בבנק חשבון מס' 126640 (להלן: "החשבון"), אשר התובעת נהייתה שותפה בו החל מיום 20.5.96. ג. הנתבע רצה לרכוש דירה וביקש מהתובעת הלוואה של 17,000 ש"ח. לשם מתן ההלוואה לנתבע, נטלה התובעת הלוואה מבנק אוצר החייל, בסכום זה, והפקידה אותו בחשבון. (הסכום נכנס לחשבון לאחר ניכוי עמלות). ד. בחשבון זה ניתנה הוראת קבע להחזר ההלוואה. ה. עפ"י נספח ת/ג1 זכות החתימה בחשבון היתה לשני בעליו - התובעת והנתבע - ביחד. ו. בסמוך לאחר שנתקבלה ההלוואה בחשבון (יום 27.5.96) עזב הנתבע את התובעת. ז. בדיעבד התברר לתובעת כי הנתבע משך כספים מהחשבון בסך כולל של 30,073 ש"ח, בניגוד להוראות פתיחת החשבון, וללא חתימתה. ח. בסה"כ שולם מתוך החשבון סך של 1,700 ש"ח ע"ח פרעון ההלוואה שנטלה התובעת. ט. הנתבע נטל מבית התובעת ריהוט סלוני שלה - בשווי 5000 ש"ח. י. הנתבע נטל את רכב התובעת, גרם לו נזק, והתובעת נאלצה לשאת בהשתתפות עצמית בסך 815 ש"ח. יא. התובעת תובעת מן הנתבע את סכום ההלוואה שטרם נפרע בסך 15,300 ש"ח, צמוד ונושא ריבית של 20.3% לשנה, ובסה"כ עד יום התביעה סך של 18,145 ש"ח, את ערך הריהוט, דמי תיקון הרכב, וכן עוגמת נפש בסך 5,000 ש"ח. יב. מן הבנק תבעה התובעת את הסך של 30,075 ש"ח שהוצאו על ידי הנתבע מן החשבון, ללא חתימתה, בניגוד לתנאי ניהול החשבון. יג. ביום 21.10.97 הוגש לבית המשפט הסכם פשרה שהושג בין התובעת לבנק, לפיו התחייב הבנק לשלם לתובע סך של 10,000 ש"ח לסילוק התביעה נגדו. 3. בכתב הגנתו טען הנתבע כדלקמן: א. מטרת ההלוואה שנטלה התובעת היתה השבת הלוואה שנתן לה הנתבע לשיפוץ דירתה, ולשם רכישת רכב. ב. הנתבע הודה, כי משך מן החשבון סך של 30,073 ש"ח בידיעת התובעת. מסכום זה, 1,700 ש"ח הוצאו להשבת ההלוואה. ג. הנתבע טען כי מסכומי ההלוואה הוא זכאי לקזז סכומים שהגיעו לו מהתובעת, בסכום כולל של 18,200 ש"ח כדלקמן: 1,700 ש"ח החזרי ההלוואה, 6,500 ש"ח הלואה לתובעת, 1,000 ש"ח מערכת אזעקה, 1,000 ש"ח - צבע, 500 ש"ח - חשמלאי, 2,500 ש"ח - קנית רכב פז'ו שהתובעת לקחה ולטענתו סוכם שישאר אצלו, 5,000 ש"ח שמשכה התובעת. 4. אין ספק שמקומו של הסכסוך בין התובעת לנתבע הוא בבית המשפט לענייני משפחה, ואולם לאחר שהדיון החל בבית משפט זה עקב צירוף הבנק כנתבע, לא מצאתי מקום להעביר הדיון בתיק. 5. העובדות שאינן במחלוקת א. התובעת נטלה הלוואה ע"ס 17,000 ש"ח. לחשבון המשותף נכנס סכום של 16,775 ש"ח ביום 27.5.96. ב. הנתבעת הוכנסה כשותפה בחשבון ביום 20.5.96 (ר' ס' 3 לכתב התביעה). ג. הנתבע משך מן החשבון, בתקופת הבעלות המשותפת, ולאחר כניסת כספי ההלוואה, 30,073 ש"ח. ד. לא נטען על ידי התובעת כי כספים נוספים שלה הוכנסו לחשבון. ה. למעט שלושה תשלומים ע"ח החזר ההלוואה בסך 1,700 ש"ח סה"כ, לא נפרעו החזרי ההלוואה מן החשבון. 6. דיון א. זכאות התובעת להחזר יתרת כספי ההלוואה התובעת טענה, כאמור, כי נטלה ההלוואה על מנת להלוות לנתבע כסף לרכישת הדירה. לטענתה עפ"י ההסכמה בינה לבין הנתבע, היו אמורים החזרי ההלוואה להתבצע עפ"י הוראת קבע בחשבון. בפועל בוצעו שלושה החזרים חדשיים מתוך החשבון, בו היו כספי הנתבע בלבד, עפ"י עדותו (ר' פר' עמ' 19 ש' 33), ואין מחלוקת על כך. הנתבע טען כי ההלוואה היתה לצורך רכישת רכב ולצורך החזר הלוואה שנתן לתובעת. טענת הנתבע באשר לכספי ההלוואה שנתן כביכול לתובעת אינה מהימנה עלי. בכתב התביעה טען הנתבע טענה סתמית, כי נתן לתובעת הלואה של 6,500 ש"ח. בעדותו טען כי התובעת היא שהציעה ליטול את ההלוואה על מנת להשיב לו הלוואה בסך 6,000 ש"ח, וכדי לקנות רכב ולשלם חובות (רא' פר' עמ' 17 ש' 20-19). גירסת הנתבע גם אינה הגיונית, שכן אילו אכן כטענתו נועד הכסף לפרוע לדיון הלוואה שנטלה ממנו התובעת, מדוע הסכים שהחזרי ההלוואה יהיו עפ"י הוראת קבע, מחשבונו שלו, אליו צורפה התובעת, ואשר בו לא הפקידה התובעת כספים שלה (ר' עדות הנתבע עמ' 19 ש' 33). התובעת כלל לא נחקרה בעניין ההלוואה שכביכול ניתנה לה. יש לציין גם כי מעבר לאמור לעיל, קיבלה גירסתה של התובעת באשר למטרת ההלוואה חיזוק מעדותה של הגב' אקרמן שהעידה, כי בתקופה הרלבנטית בא הנתבע עם אדם בשם ונטורה לשם רכישת דירה מאת חב' בוני התיכון הנדסה אזרחית ותשתיות בע"מ. ונטורה שילם סך של 5,000 ש"ח להבטחת הרישום והנתבע קיבל את הקבלה על שמו (ר' ת/1 ו-ת/2). המסמכים ת/1 ו-ת/2 הם מיום 15.5.96, דהיינו סמוך ביותר למועד בקשה ההלוואה. העדה גם העידה, כי רק ביום 27.5.96 נעשה ביטול של רכישת הדירה על ידי הנתבע וונטורה. יום זה הוא כזכור יום כניסת כספי ההלוואה לבנק. לאור האמור לעיל, אני מקבלת את גירסת התובעת, כי כספי ההלוואה ניטלו על מנת ליתן לנתבע הלוואה לרכישת דירה. מסיבה זו הוכנסו הכספים לחשבונו של הנתבע, אליו צורפה התובעת, ומסיבה זו ניתנה הוראת הקבע באותו חשבון, על מנת שההלוואה תיפרע על ידי הנתבע. כמו כן נחה דעתי, כי הנתבע הוא זה שהתחייב לפרוע את ההלוואה בהחזרים חדשיים הכל עפ"י תנאי ההלוואה. אין מחלוקת כי לאחר שנותקו יחסי הצדדים, לא פרע הנתבע את התשלומים החדשיים בגין ההלוואה, וכי משבוטלה הוראת הקבע התובעת משלמת את ההלוואה מידי חודש. בנסיבות אלה ולאור התחייבותו של הנתבע לפרוע את כספי ההלוואה, חייב הנתבע להשיב לתובעת את מלוא כספי ההלוואה אותם פרעה ותפרע גם בעתיד לסילוק ההלוואה, בניכוי התשלומים בסך 1,700 ש"ח, שנפרעו. ב. זכות התובעת לשיווי הריהוט מהראיות שהובאו בפני עולה, כי הסלון שייך לנתבע. התובעת בעדותה העידה כי "דוד קנה אותו מגיסו ב500- ש"ח" (ר' פר' עמ' 8 ש'3). בהמשך עדותה טוענת התובעת כי הסלון, שקדם למערכת שבמחלוקת, היה שלה, אך היא רצתה את הסלון שהביא הנתבע וכי "קיבלתי אותו מאחותו של הנתבע במתנה" (ר' פר' עמ' 11 ש' 33-29). התובעת לא טענה שרכשה את הסלון וכמו כן לא טענה כי הנתבע נתן לה אותו במתנה. אינני מאמינה לתובעת כי הסלון ניתן לה במתנה, שכן אם ניתן במתנה סביר שניתן לנתבע. אשר על כן, אני קובעת, כי הסלון שייך לנתבע והוא היה רשאי ליטול אותו עימו, והוא אינו חייב בתשלום דמיו - לתובעת. ג. זכאות התובעת לנזקי הרכב התובעת בתביעתה טענה, כי על הנתבע לשלם לה את סכום ההשתתפות העצמית בו נשאה בגין נזק שגרם הנתבע לרכבה. בעדותה חזרה בה התובעת מגירסת כתב התביעה וטענה כי היא מבקשת הוצאות ביטוח הרכב לגבי תקופת השימוש של הנתבע ברכב. בנסיבות אלה, לא ראיתי מקום לקבל את תביעת הנתבעת בעניין זה, מאחר והיא לא הוכחה ועל כן תביעתה בעניין זה נדחית. ד. זכות התובעת ל"עוגמת נפש" לא השתכנעתי בנסיבות העניין, כי יש לפסוק לתובעת פיצוי בגין עוגמת נפש. ה. זכות הנתבע לקיזוז מיתרת ההלוואה המגיעה לתובעת לאחר שעיינתי בעדויות ובראיות שהובאו על ידי הצדדים, נחה דעתי, כי הנתבע לא הצליח להרים את נטל הראייה המוטל עליו באשר לסכומי הקיזוז הנתבעים על ידו. כפי שפרטתי לעיל, מתן הלוואה על ידו לתובעת לא הוכח. טענות הנתבע באשר להשקעות שביצע בדירת התובעת צבע, חשמל, אזעקה, שבגינן מגיע לו כסף - דינה להידחות. אין מחלוקת כי עבודות אלה בוצעו בתקופת חייהם המשותפים של הצדדים. לא נטען ולא הוכח הסכם בין הצדדים לפיו על התובעת לשלם לנתבע כספים אלה - עם פרדתם. יותר מכך, הנתבע לא השכיל להוכיח, כי מקור הכספים ששולמו לבעלי המקצוע אינו התובעת, מה גם שהצבעי מר אלחרר העיד, כי בתקופה בה צבע את הדירה - הנתבע לא עבד. 3. "פדיון" רכב הפיז'ו - לפי הפוליסה ת/6 מיום 2.5.96, הרכב היה רשום על שם התובעת. לא הוכח בפני הסכם כלשהו לפיו הסכימה התובעת להעביר הרכב לנתבע, ועל כן דין תביעת הנתבע לפיצוי בגין אי העברת הרכב על שמו - דינה להידחות. 4. סך של 5,000 ש"ח שנמשך ע"י התובעת - התובעת טענה כי הסך של 5,000 ש"ח, נמשך לאחר שהנתבע הזעיק אותה לבנק לחתום על המשיכה על מנת להחזיר לאימו את דמי ההרשמה (ר' פר' עמ' 6 ש' 17), וזאת בחודש אוגוסט 96'. לטענתה בררה באותו מועד את היתרה בחשבון ונמסר לה שהחשבון ריק (ר' פר' עמ' 6 ש' 7). הנתבע טען כי התובעת ביקשה ממנו להוציא 5,000 ש"ח על מנת לקנות רכב. שתי הגירסאות תמוהות. מחד - אם ראתה התובעת שהחשבון ריק מדוע סייעה להוציא ממנו את הסכום האחרון לידי הנתבע, מאידך - מדוע שלחה התובעת את הנתבע, שלו זכות חתימה איתה בלבד, להוציא לה כסף מן החשבון, כאשר כבר לא היו ביניהם יחסים. בנסיבות אלה, שכפות המאזניים מעויינות לאור גירסות הצדדים, נטל ההוכחה לגבי טענות הקיזוז מוטל על הנתבע ולאחר שהוכחה נטילת כספי התובעת על ידי הנתבע, שלא כדין, בכל הנוגע לכספי ההלוואה, אני דוחה את טענת הקיזוז גם בנקודה זו. 7. סוף דבר א. אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את יתרת סכום ההלוואה כדלקמן: סך של 11,122 ש"ח, ששולם ע"י התובעת עפ"י ת/7, שלא נסתר עד חודש יולי 98, וזאת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. סך של 10,141 ש"ח, בגין יתרת ההלוואה שטרם שולמה, כמפורט בת/8 בצירוף הריבית הקבועה בת/8 בשיעור 15.5% החל מיום 23.6.98 ועד ליום התשלום בפועל. ב. אני מחייבת את הנתבע בהוצאות התובעת ובשכ"ט עו"ד בסך 2,700 ש"ח בצירוף דמי מע"מ כחוק. החזר הלוואההלוואה