קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד ועדת הביקורת המרכזית של ההסתדרות: .Iההליך .1ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בתל-אביב-יפו (אב-בית-הדין - השופט הראשי הרניב; נציגי הציבור - ה"ה מישורי ושיין) שדחה את עתירותיו של המערער המפורטות בסעיף 2 שלהלן (תב"ע לט/957-3) ואת עתירתו לשכר מולן (תב"ע שם/470-2), שהדיון בהם אוחד (על-פי החלטה מיום (12.5.1980). .2בבקשה בדרך המרצה -תב"ע לט/957- 3- עתר המערער להצהיר, כי: "א) ההודעה על הפסקת עבודתו אצל המשיבה מס' 1בטלה ומבוטלת; ב) לחלופין, כי אם פוטר על-ידי המשיבה מס' 1פיטוריו בטלים ומבוטלים; ג) כי המשיבה מס' 1פעלה ביחס למבקש בניגוד לחוקת ההסתדרות ולחוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות; ד) כי המשיב מס' 2פעל כלפי המבקש בניגוד לחוקת העבודה האמורה, בניגוד לכללי צדק טבעיים ו/או מתוך קנוניה עם המשיבה מס' 1; ה) כי המשיבה מס' 3פעלה ו/או חדלה מפעול בניגוד לחובתה על-פי חוקת ההסתדרות וחוקת העבודה האמורה ו/או תוך חריגה מסמכות ו/או בניגוד לכללי צדק טבעיים ו/או גרמה או יצרה פגיעה בזכותו הקניינית או מעין-קניינית של המבקש לעבודתו". .3את העובדות הצריכות לעניין קבע בית-הדין האזורי כך: "התובע עבד למעלה מ- 10שנים אצל הנתבעת מס' 1(להלן - החברה), כאשר תפקידו האחרון היה עוזר למהנדס סניף ת"א. היחסים בין התובע להנהלת החברה בסניף ת"א השתבשו - לטענת התובע בגלל סכסוכים חמורים שנתגלעו בין התובע לבין אחד המהנדסים בחברה, אשר היה גם חבר בוועד העובדים, וזאת עקב דרישותיו של התובע כי אותו מהנדס (מרסל כהן) ימלא את תפקידו כראוי. התובע טוען, כי הקפדתו על טוהר מידות וקיום נהלים תקינים הביאו להתנכלות הנתבעים אליו ולהפסקת עבודתו - ומכאן עתירתו לבית-דין זה. התובע פנה בקשר לעניינו בתלונה לוועדת הביקורת המרכזית והוזמן להופיע לפני הוועדה. ביום 24.1.1979, בעת שהתקיים בירור בעניינו, הודיע התובע כי הואיל ואין מנהלים פרטי-כל רשמי, כבקשתו, אין הוא מסכים שהבירור ייערך. אי לכך הוחלט, כי מאחר שהתובע סירב להשתתף בבירור לפי הכללים הנהוגים בוועדת הביקורת המרכזית, אין מנוס לסגור את התיק". .4בהיפתח הדיון לפניו, הודיע בית-הדין האזורי לצדדים "שנשוא הדיון אינו אם התובע היה בסדר או לא והפיטורים היו מוצדקים או לא, אלא אם הליכי הפיטורים היו כדין" (ישיבת בית-הדין מיום 10.2.1980). במסגרת זו נשמעו ארבעה עדים: שלושה מטעם התובע הוא עצמו, מר עזרא אמנון (יו"ר דאז של ועד העובדים המקומי) ומר קרול וורמן, נציג אגודת ההנדסאים והטכנאים בוועד המקומי; מטעם המשיבים העיד מר צבי שטרסברג, מזכיר חברת שיכון עובדים. .5א) בפסק-דינו הטעים בית-הדין האזורי, כי הסעד המבוקש הינו "כל כולו על דרך הצהרתי ולא סעד אופרטיבי" ובתור שכזה מותנית היענותו של בית-הדין לעתירה בשיקול דעתו של בית-הדין. מבוקשו של המערער היה, שיוצהר שפיטוריו היו בלתי-כשירים ולא מוצדקים מבחינה עניינית, בהיותם תולדה של קנוניה בין גורמים המעוניינים לסלקו מן העבודה, ושיוצהר כמו כן שלא נשמרו במעשה הפיטורים הכללים הפרוצדוראליים המתחייבים מחוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות (להלן - החוקה); ב) המערער, שהיה מודע לכך שחלים עליו מכוח החוקה ההסדרים הנהוגים במוסדות ההסתדרות לבירור תלונות על ליקויים שנתגלו (ניהול לא תקין של המוסד, פגיעה במעמדו או בתנאי עבודתו במסגרת יחסי העבודה), פנה לוועדת הביקורת המרכזית, הוזמן להופיע וביום 24.1.1979, במהלך בירור עניינו בפני צוות חברים ממזכירות הוועדה, הודיע שמאחר ואין מנהלים פרטי-כל רשמי, כבקשתו, אין הוא מסכים שהבירור ייערך. נוכח סירובו להשתתף בבירורו לפי הכללים הנהוגים בוועדת הביקורת המרכזית, הוחלט לסגור את התיק. במקום למצות את האפשרות לערער על ההחלטה הנ"ל לפני מזכירות ועדת הביקורת המרכזית - פנה לבית-הדין. בפועלו כך לא מיצה המערער, עד תום, את אפשרויות הבירור שהיו פתוחות לפניו מכוח הסכם העבודה המחייב את הצדדים. להליכים אל שנזנחו באמצע היה יתרון נוסף והוא, שוועדת הביקורת המרכזית, קורה שהיא מבטלת פיטורי עובדים במוסדות ההסתדרות; ג) בית-הדין דחה את טענות המערער - אותן כינה פורמליסטיות - כאילו עבודתו רק "הופסקה" והוא לא יפוטר, וכאילו מכתבי ההתראה והאזהרה לא היו כדין. בית-הדין קבע כמו כן שוועד העובדים וועד הסתדרות ההנדסאים והטכנאים היו "בתמונה" וכללי "המשחק" נשמרו בדרך כלל; ד) בית-הדין קמא פסק, שבנסיבות המקרה אין להפעיל שיקול דעת למתן הסעד המבוקש ומה גם שהתובענה היתה לא מעט טרדנית. .6עיקר טענותיו של בא-כוח המערער היו, כי: - בית-הדין האזורי ביטל חלק מעתירותיו של המערער, בקובעו מייד כי פיטורים אכן היו, והיחסים עובד-מעביד נותקו - בעוד שעצם מעשה הפיטורים וניתוק היחסים היו שנויים במחלוקת. - בית-הדין לא נתן את דעתו לעיוותים המהווים רקע לפרשה: גילוי מעשים הנוגדים את טוהר המידות, מינוי, ללא מכרז, של אותו מהנדס נגדו התריע המערער (ואף הגיש תלונה לוועדת הביקורת המרכזית). - מכתבי האזהרה וההתראה המוזכרים בפסק-הדין לא תאמו את הדרוש לפי החוקה. - מכתב הפיטורים נשלח ב-19.11.1978, בעת שעניינו של המערער היה תלוי בפני מזכירות ועדת הביקורת, ועקב כך נסגר התיק. - מעמדם של שלושת חברי המזכירות (צוות החברים) אינו ברור: האם גוף בוררים הם? אזי פועלים בלא שהועברה להם סמכות. ואם אינם בוררים, אזי יש לומר שהליך הבוררות חולק לשניים. ואם השלושה אינם אלא גוף "מייעץ" או גוף "מברר" המעביר את מסקנותיו לוועדת הביקורת, כי אז אין על החלטתם ערעור. - ועדת השלושה לא פעלה כשורה: המערער - שלא היה מיוצג על-ידי עורך-דין - הפנה אליה מספר מכתבים בהם שאל כיצד לנהוג בניהול משפטו ולא נענה. הוועדה, שאיננה גוף מעין-שיפוטי, אינה מוסמכת "לסגור" תיק. - אשר להליך הפיטורים: לא נשמרו הכללים הדורשים שיהיו הודעה, התייעצות, בירורים עם הוועד. כל אלה הם עניינים שבמהות ולא עניינים פורמליסטיים (בא-כוח המשיבים הודיע בשלב זה שהוא מסכים שהכל "מהותי"). - בית-הדין קמא שגה בראותו לקבוע שלא היו הליכים של הפסקת עבודה, כטענת המערער, כי אם הליכי פיטורים. והרי לא נתקבלה כל החלטה על פיטורי המערער. .7בתום טיעונו הודיע הפרקליט המלומד שהעתירה בתמצית היא, כי יוצהר על המשכיות עבודת מרשו ולחלופין שיוצהר כי המערער זכאי לפיצויים עקב פיטורים תוך הפרת חוזה. .8לטענת המשיבים ידוע ידע המערער שהוא פוטר, שהרי הוא עצמו אמר, בין השאר, בחקירתו הנגדית: "הוועד הודה שהוא הסכים לפיטורי (...) כאשר הופעתי בפני הצוות של שלושה בוועדת הביקורת המרכזית, זה היה כתוצאה מערעורי על הפיטורים". לטענה, כי למערער נשלחה הודעה על "הפסקת העבודה" (סעיף 2(א) דלעיל), העיר בא-כוח המשיבים שהוכח כי לא נקטו כל צעד להפסקת עבודה (שכמותה כהשעיה, במקרה של מעילה; סעיף 5בפרק 11לחוקה) אלא בצעד של פיטורים, במכתב מיום 19.11.1978, בו נקבע כי גמר העבודה יהיה ב-31.1.1979, משמע הודעה מוקדמת של חודשיים (סעיף 4לפרק 12לחוקה). סעיף 1לפרק 11נ"ל מחייב "משא-ומתן עם באות-כוח העובדים". הוכח שהוועד המקומי, הוועד הארצי ונציגות ההנדסאים בוועד הפועל, ידעו על הכוונה לפטר את המערער, אך הלה ביקש שלא יתערבו בעניינו. מכאן שהוועדים לא התנגדו לפיטורים. לפיטורים קדמו חמישה מכתבי התראה במשך שנה אחת, בעוד שלפי סעיף 3לפרק 11די באזהרה אחת "באותה שנה". המערער לא פנה לעזרת הוועד כאשר קיבל מכתבים אלה. בסיכום: קוימו כל התנאים הנקובים בפרק 11("הלכות פיטורים והתפטרות"). אשר לדיונים לפני "ועדת השלושה": נקודת המוצא היא, כי "ועדת הביקורת המרכזית קובעת סדרי עבודתה ודיוניה". ב- 26.10.1975פורסמו "כללים בדבר סדרי עבודה ודיון של ועדת הביקורת המרכזית". לפי כלל 1קיימות שתי ערכאות: ועדת שלושה וערכאת ערעור שהיא מליאת מזכירות ועדת הביקורת המרכזית. עניינו של המערער הובא, לפי יזמתו, לפני הערכאה הראשונה (ועדת השלושה). לפי כלל 13רשאי היה המערער לערער בפני המליאה (ערכאת הערעור) תוך 45יום מיום שנמסרה לו החלטת ועדת השלושה בדואר רשום. משלא מוצו עד תום הליכי בירור במסגרת החוקה, מוצדק היה בית-הדין קמא לדחות את התביעה (דב"ע לה/1-5, [1], בע' 197; דב"ע לא/5-2, [2], בע' 143; דב"ע לו/9,8,7-4, [3], בע' 197). יתירה מזו: בית-הדין האזורי נכנס בעובי הקורה ודחה את עתירות המערער לגופן בקובעו שהמערער פוטר תוך מיצוי כל ההליכים המתחייבים מהחוקה. .Iiפסק-הדין .1עתירתו של המערער היתה שיוצהר על "המשכיות בעבודתו" ולחלופין, על זכאותו לפיצויים "עקב פיטורים תוך הפרת החוזה" (סעיף 7להליך). הצהרה על "המשכיות" בעבודה משמעה הצהרה כי בטל ומבוטל המעשה שהביא או התיימר להביא את יחסי עובד-מעביד לידי סיים. .2השאלה המרכזית הינה אפוא: פיטוריו של המערער על-ידי המשיבה הבדין היו, או שיש להצהיר כי היו בטלים ומבוטלים. בטרם ניגש לליבון השאלה, יש לסלק מהדרך את הטענה, כי כל שפעלה המשיבה לא היה אלא נסיון-כשל להביא להפסקה (השעיה) בעבודתו של המערער. טענה זו, מקורה בדיבור "הפסקת עבודתך" המופיע במכתב הפיטורים מיום 19.11.1978שזו לשונו: "אנו מצטערים כי התראותינו המרובות בכתב ובעל-פה לא נשאו פרי והינך מוסיף לא לקבל כל מרות, ולהפר כל משמעת וסדרי עבודה תקינים. במצב שנוצר ולפי הדיווח של הממונים עליך - החליטה הנהלת החברה על הפסקת עבודתך בשיכון עובדים. בהתאם לחוקת העבודה נקבע מועד גמר עבודתך בחברה ל-31.1.1979". (העתק המכתב נשלח, בין היתר, להסתדרות ההנדסאים, לוועד העובדים הארצי ולוועד העובדים בתל-אביב). אין רגליים לטענה, שבדיבור "הפסקת עבודתך" התכוונו להשעיית המערער מטעמים משמעתיים או אחרים, עד לבירור עניינו על-ידי גוף כל שהוא. הקשר הדברים מלמד שהכוונה לפיטורים, תוך מתן הודעה מוקדמת "בהתאם לחוקת העבודה". צדק אפוא בית-הדין קמא בקובעו שלא היתה "הפסקת עבודה". .3ההליכים שיש לנקוט בהם במקרה של פיטורים מוסדרים בפרק 11לחוקה ("הלכות פיטורים והתפטרות"). ענייננו הוא לוודא, האם נתמלאו תנאי הליכים אלה במה שנוגע לעילת הפיטורים, למתן התראה ולמשא-ומתן עם "באות-כוח העובדים". .4עילת הפיטורים היתה הפרת משמעת, כנאמר בסעיף לפרק 11: " .3אם העובד יפר מדעת את המשמעת בעבודה, או לא יציית להוראות מפורשות של המוסד ונציגיו, לאחר שניתנה לו באותה שנה אזהרה בכתב". למערער נשלחו "באותה שנה" לא אזהרה אחת, י אם חמש אזהרות, בעניינים כגון אי- דיווח על נוכחות בעבודה, הזנחת אתרי בניה, אי-שיתוף פעולה עם הממונים עליו, סירוב לקבל סידור עבודה וכיוצא באלה. .5אשר ל"משא-ומתן עם באות-כוח העובדים" (סעיף 1לפרק 11): טענתו של המערער לא היתה שוועד העובדים לא ידע או לא הסכים לפיטוריו. נהפוך הוא - המערער טען שהיתה קנוניה בין ההנהלה והוועד על מנת לפטרו. הוועד המקומי היה מורכב משלושה: יו"ר (עזרא אמנון), נציג ההנדסאים והטכנאים (קרול וורמן) והמהנדס מרסל כהן, שנגדו הגיש המערער תלונות להנהלת שיכון עובדים ולגופים שונים בהסתדרות בעניין של טוהר מידות. מעדויותיהם של יו"ר הוועד (עזרא אמנון) ושל קרול וורמן למדים, כי הוועד היה מוכן להתערב למען המערער, אך הלה התנגד לכך . עניינו של המערער נדון על-ידי נציגות אגודת ההנדסאים והטכנאים בוועד הפועל של ההסתדרות, אך המערער ביקש להימנע מהתערבות מאחר שפנה ל"חלונות יותר גבוהים". הדברים נתאשרו על-ידי מזכיר המשיבה מס' 1, מר שטרסברג, שהעיד כי בעקבות החלטת "ועדת המנגנון" מיום 24.8.1978(פרוטוקול 6/78, סעיף 7) "לבקש ייעוץ מתאים" בטרם פיטורי המערער, הוא פנה למר רגב, מזכיר ההנדסאים בוועד הפועל. מר רגב "ניסה לתווך ולבסוף הודיע שנעשה מה שאנו חושבים לנכון". .6נוכח עובדות אלה, קשה לבוא בטרוניה עם המשיבה מס' 1על כי ה"משא-ומתן עם באות-כוח העובדים" היה כפי שהיה והניב את הפירות שהניב. מכל מקום אין לאמר שהמשיבה לא קיימה אחרי הוראות חוקת עבודה בפיטוריו של המערער. .7ועתה - להליכים בוועדת הביקורת המרכזית. עניינו של המערער משהובא על-ידו לפני הוועדה, נדון על-ידי "ועדת שלושה" (סעיף 2ל"כללים" מיום 26.10.1975, סעיף 8להליך). ועדת השלושה סגרה את התיק נוכח דרישותיו של המערער בעניינים של סדרי דין (ניהול "פרטי-כל רשמי") - בעוד שוועדת הביקורת המרכזית פטורה מסדרי הדין ומדיני ראיות (סעיף 8לכללים). בהודעה על גמר ההליכים (ביום 13.2.1979) הודע למערער כי זכותו לערער על ההחלטה לפני "מזכירות ועדת הביקורת המרכזית" תוך 45יום. תחת לערער כאמור, בחר המערער לפנות לבית-הדין האזורי (ביום 8.3.1979) בבקשה בדרך המרצה נגד שלושה משיבים, כאשר המשיב השלישי הוא "ועדת הביקורת המרכזית". .8בית-הדין האזורי דחה את העתירה לתת פסק-דין הצהרתי בעניין דרכי פעולתה של המשיבה מס' 3(ראה סעיף 2(ה) להליך) וממילא - כמתחייב מכך - את העתירה לשכר מולן (ראה סעיף 1להליך). בית-הדין האזורי צדק ומטעמיו ואין אנו רואים להתערב בהחלטתו. .9הערעור נדחה. המערער ישלם למשיבות, במאוחד, 500שקל שכר טרחת עורך-דין.הסתדרות העובדים