קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה של בנק הפועלים ביצוע שטרות בהוצל''פ: 1. התובע, בנק הפועלים בע"מ, הגיש בקשה לבצוע שטרות בהוצל"פ. מדובר ב6- שטרות חתומים ע"י הנתבע, משוכים על בנק מסד בע"מ לפקודת מר נחום דמתי. 3 מהם ע"ס 100,000 ש"ח כל אחד. 3 שטרות נוספים ע"ס 20,000 ש"ח כל אחד. מועדי הפרעון של השיקים הם במהלך שנת 1990. התובע הודיע כי הוא מתקן את סכום התביעה לסך של 119,000 ש"ח בלבד נכון ליום 11.8.91 מכח הסכם שנעשה בין הצדדים (ת/2). 2. לטענת הנתבע 2.1 3 השטרות ע"ס 100,000 ש"ח כל אחד ניתנו למר דמתי כאשר תנאי לפרעונם הוא שתחילה ישלם מר דמתי מחשבונו סכומים מקבילים לעו"ד ברנסון. הנתבע טוען כי המחאות אלו לא נתנו אף פעם כבטחון לחשבונו של מר דמתי. 2.2 גם 3 ההמחאות ע"ס 20,000 ש"ח כ"א נתנו על מנת שיועברו לעו"ד ברנסון או שמר דמתי ישלם מחשבונו לעו"ד ברנסון ורק לאחר מכן יפרע מהשטרות האלו. מר דמתי הפקיד שטרות אלו בחשבונו ללא סמכות ורשות. 2.3 הנתבע טוען כי השיקים נשוא הדיון נתנו לבנק למשמרת בלבד בתנאים שסוכמו והופרו ע"י התובע ומר דמתי. על הבנק אסור היה לתת אשראי למר דמתי בהסתמך על שטרות אלו. הנתבע טוען כי הבנק אוחז בשטרות "בידיעה שלא כדין". 3. לטענת התובע 3.1 מר דמתי אשר פתח חשבון בבנק התובע, הפקיד שטרות מעותדים החתומים ע"י הנתבע, וכנגדם בצע משיכות מחשבונו. ההמחאות נתנו ללא כל הגבלה והופקדו ללא התניות. דחיית התביעה כנגד נתבעת 2 4. בשלב ראשוני של הדיון נדחתה עפ"י בקשת התובע תביעת התובע כנגד הנתבעת 2, אסתר ביטון שאיננה חתומה על השיקים. זכותו של תובע להגיע להסכמה עם נתבע אחד מתוך הנתבעים כי התביעה נגדו נדחית ללא צו להוצאות. העובדה שמלכתחילה נתבעו 2 נתבעים איננה מקנה לנתבע מס' 1 זכות טבועה כלשהי להמשך התביעה כנגד נתבעת 2 או הפחתת סכום התביעה כנגד נתבע 1 - למחצית. לפיכך, אני דוחה טענת נתבע 1, כפי שהיא בסיכומיו כי יש להפחית מלכתחילה את סכום התביעה לכדי מחצית בשל דחיית התביעה כנגד נתבעת 2. אם נתבע 1 סבור שאדם נוסף צריך להתחלק עמו בסכום בו יחוייב לפי פס"ד, אם יחוייב, חופשי הוא ורשאי להגיש תביעה עצמאית כנגד אותו אדם. 5. התביעה שטרית ואיננה מכח הסכם 5.1 התביעה מבוססת על שטרות שהוגשו להוצל"פ. בשלב הדיון הודיע ב"כ התובע שהוא מפחית את סכום התביעה לסך של 119,000 ש"ח נכון ליום 11.8.91 (במקום 360,000 ש"ח). הפחתה זו מבוססת על מסמך ת/2 לפיו הנתבע מתחייב ל"חסל" את חוב החשבון נשוא הדיון עד סך של 119,000 ש"ח. עדיין, טען ב"כ התובע, עילת התביעה עצמה היא עילה שטרית, על אף שהתובע לא הגדיר מכח אלו שטרות הוא תובע. 5.2 ב"כ הנתבע מתרעם על השימוש במסמך ת/2. אך המסמך ת/2, עד לחתימה הראשונה בעמוד השני אושר ע"י הנתבע עצמו. כמו כן העיד מר דמתי, שאף הוא צד להסכם ת/2, על תקפות ההסכם ועל חתימתו הוא עליו. תוכנו של מסמך ת/2 לא נסתר. הוא קביל, ואני מקבלת את תוכנו (עד לחתימה הראשונה בעמ' 2 שבו). 6. האם התובע "אוחז" בשטרות? 6.1 עפ"י פק' השטרות "אוחז" הוא מי שהוא הנפרע או הנסב של שטר חוב ומחזיק בו, או מי שהוא המוכ"ז. 6.2 התובע בחר שלא להציג את השטרות המקוריים בפני ביהמ"ש. כל מה שהוצג הוא צילום חזית השטר. הצד האחורי של השטר לא הוגש. התובע לא הראה כי יש חתימת הסבה על גב השטר. עפ"י סעיף 30(ג) לפק' השטרות - שטר בר פרעון לפקודה - סיחורו בהסב של האוחז. 6.3 לכאורה, בהעדר הוכחה על קיומה של חתימת הסבה אין לתובע כל עמדה בשטר, ודין תביעתו להדחות. אלא שטענה זו לא נטענה ע"י ב"כ הנתבע ויצאתי מהנחה לצורך הדיון בתיק שקיימת חתימת הסבה. מה גם שגם בדרך הדיון הארוכה הגעתי בסופו של דבר לאותה תוצאה של דחיית התביעה. 7. העובדות שהוכחו 7.1 מר דמתי פתח חשבון בנק בסניף הבנק התובע ביום 6.2.89 (מסמכי פתיחת החשבון לא הוצגו). 7.2 בעת פתיחת החשבון לא בקש מר דמתי אשראי. לראשונה בקש מר דמתי מסגרת אשראי ביום 7.12.89 ואושרה לו מסגרת אשראי של 5,000 ש"ח (דברי מנהל הסניף, עמ' 11 לפרטיכל). 7.3 השטרות נשוא הדיון נמסרו למנהל סניף הבנק התובע ע"י הנתבע, כשטרות למשמורת בלבד (דברי מנהל הסניף עמ' 12 לפרטיכל). לא הוכח בודאות מועד מסירת השטרות. הוכח שבמועד מסירת השטרות מצב החשבון לא היה ביתרת חובה (עמ' 11 לפרטיכל). 7.4 השטרות נמסרו "כנגד" שטרות שמר דמתי אמור לשלם מחשבונו לעו"ד ברנסון (סעיפים 3, 7 לתצהיר הנתבע, וכן דברי מנהל הסניף בעמ' 12 לפרטיכל). עדות מנהל הסניף כפי שנמסרה בביהמ"ש סותרת ומשנה את האמור בתצהירו בענין זה. 7.5 לפיכך, לפני פרעון של כל שיק מחשבונו של מר דמתי לעו"ד ברנסון, ברר מנהל הסניף בעצמו עם מנהל בנק מסד מבאר-שבע (שהשטרות נשוא הדיון משוכים עליו) האם יש כיסוי לשיק של הנתבע שהופקד בידיו למשמרת. אם היה כיסוי - התיר מנהל הסניף למר דמתי למשוך שיק, שכן מסגרת האשראי הרגילה למר דמתי היתה רק 5,000 ש"ח. 7.6 מנהל סניף הבנק התובע העיד כי אחד השטרות, על אף שניתן אישור לפרעונו ממנהל סניף בנק מסד באר-שבע - לא כובד. 7.7 התאריכים של השטרות שהפקיד הנתבע למשמורת, היו חופפים בפועל לתאריך השיקים שמשך מר דמתי לפקודת עו"ד ברנסון. 8. האם התובע אוחז כשורה 8.1 יש תחילה לוודא אם התובע אוחז כשורה, שכן ככזה יהיה הנתבע מושתק מלהעלות בפניו טענה כי המסירה היתה מסירה על תנאי (ס' 20(ב)(2)). 8.2 ס' 29ב) לפק' השטרות קובע חזקה לכאורה כי כל אוחז שטר הוא אוחז כשורה. אלא שהנתבע במקרה זה הוכיח כי התובע לא נטל את השטר בעד ערך. 8.3 במועד קבלת השטרות לא היתה יתרת חובה בחשבון מר דמתי. השטרות הופקדו למשמורת. ברור היה לצדדים כי השטרות נשוא הדיון נתנו כנגד משיכת שטרות מהחשבון של דמתי באותם סכומים ובאותם מועדים לעו"ד ברנסון. מאחר ומדובר באותם ימי ערך אין כאן מימון ביניים של הבנק התובע, או מסגרת אשראי מאושרת. כל שהיה צריך הבנק לוודא הוא שיהיה כיסוי לשטר שמשך הנתבע ואשר מופקד בחשבון - וכנגד זאת לאשר למר דמתי למשוך סכום מהחשבון באותו ערך ובאותו יום ערך. רק לאחר שהבנק התובע קבל אישור בפועל כי לשטר של הנתבע יש כיסוי - אשר את המשיכה. כך נהג מנהל סניף הבנק התובע בפועל, וכך גם היו ההנחיות מראש שנתנו ע"י הנתבע. במשיכת שיק מחשבון כנגד שטר שמופקד באותו יום, לאחר ברור בנקאי על כך שיש לו כיסוי - אין משום "מתן ערך" לענין אחיזה כשורה. אין בכך משום מתן אשראי, המהווה "ערך" לענין אחיזה כשורה לדעת כב' הנשיא ברק (ע.א. 85/775 בל"ל נ. ברוש מסחר בברזל(אשרור) בע"מ), (וראה הסתיגות כב' השופט לוין והמאמרים המאוזכרים שם לענין השאלה אם מסירת שיק לבנק על מנת לקבל אשראי, היא לעצמה מהווה "ערך" לענין אחיזה כשורה). 8.4 מסקנה - התובע איננו אוחז כשורה שכן לא נתן ערך בעבור השטר, ופתוחה בפני הנתבע האפשרות להעלות טענה של מסירה על תנאי. 9. מסירה על תנאי 9.1 מסירת השטרות בוצעה ישירות מהנתבע לידי מנהל סניף הבנק. השטרות הופקדו למשמורת. 9.2 הצדדים לא הציגו כל מסמך בנקאי שהוסכם בין מר דמתי לבנק המפרט מה היה ההסדר הספציפי לגבי שיקים שמופקדים למשמורת. בעדותו, אשר מנהל הסניף כי שיק למשמורת יופקד באופן אוטומטי בחשבון, במועד פרעון השיק. 9.3 מסירת השטרות נשוא הדיון, לוותה בתנאי והוא - השטרות באים להבטיח תשלומי שיקים מחשבונו של מר דמתי לעו"ד ברנסון, וזאת בלבד. מנהל סניף הבנק התובע העיד כי הבנק ידע את הנסיבות האלה. 9.4 עולה השאלה - האם התנאי התקיים. האם אותו שטר שלא נפרע ע"י הנתבע והבנק תובע פרעונו כעת, אמור היה להפרע באותו יום כנגד שטר של דמתי שיצא לפקודת עו"ד ברנסון, ונמשך מהחשבון. ענין זה לא הוכח בפני, ואין בו כל ממצא עובדתי. 9.5 על מנת לודא מיהו הצד הנשכר מכך שענין זה לא הוכח יש לקבוע על מי נטל הראיה להראות כי המסירה לא הושלמה מאחר ולא התקיים התנאי, או לחילופין, המסירה הושלמה והתקיים התנאי. 10. על מי נטל הראיה להראות אם המסירה הושלמה (התקיים התנאי) או לא הושלמה (לא התקיים התנאי) 10.1 במסירה על תנאי, קמה זכותו של המחזיק בשטר כזה לממש אותו רק אם נתמלא התנאי. לבנק התובע עמדה חזקה לכאורה של סעיף 20 ג' לפקודה כי שטר שיצא מחזקתו של צד שחתם עליו בתוך מושך או מסב חזקה שנמסר על ידיו מסירה כשרה וללא תנאי. חזקה זו נסתרה. 10.2 האם קיימת גם חזקה לכאורה לטובת התובע והיא שהתנאי הנלווה למסירה התקיים? כשמדובר על שיק בטחון - אכן קיימת חזקה כאמור מכח ס' 29א' שכן שיק בטחון ניתן כשהתנאי הגלום בו הוא שישמש בטחון בעבור מתן ערך מסויים, וחזקת מתן הערך קבועה בס' 29(א) לפק' השטרות (וראה ע.א. 63/333 בעמ' 553 מפי כב' השופט זוסמן). אלא שבמקרה שלנו לא מדובר בשיק בטחון, אלא בשטרות מופקדים למשמרת כשהבנק התובע אמור לשמש כגובה, אם באותו יום נמשך שיק מחשבון מר דמתי לעו"ד ברנסון. תנאי למשיכת שיק מחשבון מר דמתי היה שיהיה אישור לכיסוי לשטר המשוך ע"י הנתבע. כך העיד מנהל סניף הבנק התובע בעמ' 12 לפרטיכל, למטה. מכאן, התנאי במסירה במקרנו היה שימשך באותו יום שיק מחשבון מר דמתי לעו"ד ברנסון, ולא מתן ערך. לגבי תנאי כאמור אין כל חזקה בדין ועל כן עול ההוכחה שהתנאי התקיים היה מוטל על התובע. (וראה מקרה בו ביהמ"ש העליון הגיע למסקנה דומה בנסיבות אחרות - ע.א. 83/665 בל"ל נ. אליהו בן עליזה). שם קובעת המשנה לנשיא, מ. בן פורת כי שיק שניתן כבטוחה (חוק המשכון), כל עוד לא הוכיח הבנק התובע קיום של חיוב אותו השיק בא להבטיח, לא הרים את נטל הראיה להראות כי התקיים התנאי במסירה. 10.3 כך גם במקרנו, הבנק התובע לא הרים את נטל הראיה להראות כי כנגד השיק החתום ע"י הנתבע אותו הוא מבקש לפרוע באמצעות תביעה בתיק זה - יצא במקביל באותו מועד ובאותו ערך שיק מחשבונו של מר דמתי לעו"ד ברנסון. 10.4 משענין זה לא הוכח, לא הרים הבנק את נטל הראיה להראות שהתנאי של המסירה התקיים, וכי המסירה הושלמה. 11. סוף דבר לפיכך - דין התביעה להדחות. התובע ישא בהוצאות הנתבע בסך של 1,000 ש"ח, וכן בשכ"ט עו"ד הנתבע בסך של 3,500 ש"ח בתוספת מע"מ. הסכומים ישולמו לידי ב"כ הנתבע בתוך 30 יום מהיום. בנקהוצאה לפועלשטרביצוע שטר