תביעת פיצויים על מכות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת פיצויים על מכות: 1. התובע הגיש תביעה זו נגד הנתבע עקב נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מתקיפתו על ידי הנתבע, אשר לטענתו בתאריך 7.5.92 תקף אותו בכיכר המרכזית בשפרעם במכשיר קהה ו/או באבן בראשו (להלן: "התקיפה"). 2. כתוצאה מהתקיפה נגרמו לתובע נזקי גוף; פצע עמוק בראשו ונותרו לו צלקות מכאיבות ומכוערות, לטענתו. 3. גרסת התובע הינה כי עובר לאירוע התקיפה הוא ישב ברכבו, אשר היה במצב כבוי וניצב לכביש הראשי בזמן שהנתבע נהג ברכבו לאורך הכביש וכי הנתבע אשר חלף במקום, עצר ויצא מרכבו ובה אל התובע ותקף אותו. בהתאם לתצהירו של התובע (ת/1) ועדותו בחקירה הנגדית (עמ' 4 לפרטיכל), מסר התובע כי לנתבע היה סכסוך עם אביו, אולם לו לא היה שום קשר עימו. לדבריו, כאשר הבחין בו הנתבע הוא עצר את הרכב, התקדם לעברו וצעק שאם התובע הוא גבר שיבוא איתו לחורשה. התובע ממשיך ואומר: "התחלתי לצאת מן הרכב שאני משיב לו שיעזוב אותי לנפשי שכן אין אנו באותו גיל ואין לי שום עניין איתו" (סעיף 7 לת/1). התובע טוען כי בטרם הספיק לצאת מהרכב, כאשר ראשו היה כבר מחוץ לרכב, הרים הנתבע חפץ מהאדמה והחל להכות בו עם חפץ זה בכל חלקי גופו ובעיקר בראשו. לאחר מכן נמלט הנתבע מהמקום. 4. בעקבות התקיפה נלקח התובע לביה"ח בני ציון (לשעבר רוטשילד) בחיפה, שם נתפרו החתכים בראשו והוא נשלח לביתו. עוד בהיותו בביה"ח, הוא מסר גרסה לחוקר המשטרה ואילו הנתבע גם הוא התלונן במשטרה ואף ליווה את תלונתו במסמך רפואי על כך שהותקף על ידי התובע. 5. התובע טוען כי למחרת יום התקיפה הוא חש בכאבים חזקים ולכן שב לחדר המיון ושוחרר להמשך מנוחה ולמעקב רפואי. התובע טוען כי היה במשך 41 יום נעדר אי כושר עבודה. 6. הנתבע כפר בטענות התובע וטען כי ביום המקרה הוא נסע ברכב טנדר פיג'ו והתובע הוא זה שפנה אליו ואמר לו למה הוא מסתכל עליו וכי אם הוא גבר שירד מהרכב ואזי הוא אמר לו: "תשמע אם אתה רוצה בעיות אתה צריך להתבייש לך כמו כן אם אתה רוצה לריב תבוא לחורשה שם אני אראה לך ואז הוא התנפל עלי תפס אותי והפיל אותי על הריצפה ולאחר מכן הוא נפל איתי והראש שלו חבט בקיר כששנינו היינו ליד הקיר ובאו אנשים והפרידו בינינו אני רק התגוננתי ומי שהתחיל בקטטה זה התובע" (נ/1 סעיף 3). 7. שמעתי את הצדדים וכן עיינתי במסמכים שצורפו ובסיכומי ב"כ הצדדים והגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי. באשר לאופן אירוע התקיפה, נראה שאין מחלוקת שהיא ארעה במהלך הקטטה שפרצה בין הצדדים. סעיף 23(א) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) קובע: "תקיפה היא שימוש בכח מכל סוג שהוא, ובמתכוון, נגד גופו של אדם על ידי הכאה, נגיעה, הזזה או בכל דרך אחרת, בין במישרין ובין בעקיפין, שלא בהסכמת האדם או בהסכמה שהושגה בתרמית וכן ניסיון או איום על ידי מעשה או על ידי תנועה, להשתמש בכח כאמור נגד גופו של אדם, כשהמנסה או המאיים גורם שהאדם יניח מטעמים סבירים, שאכן יש לו אותה שעה הכוונה והיכולת לבצע את זממו". סעיף 24 לפקודה קובע הגנות לנתבע כאשר החלופה הרלוונטית לעניינינו היא בס"ק (1), הקובע הגנה לנתבע ש"עשה את המעשה כדי להגן על עצמו ... מפני שימוש בכח שלא כדין מצד התובע ובמעשהו לא חרג ממידת הנחיצות הסבירה לאותה מטרה,והיחס בין הנזק שגרם לתובע בתקיפה זו לבין הנזק שרצה למנוע לא היה בלתי סביר". 8. ביישום הכללים הנ"ל, על המקרה שבפני לשאלה האם תקף הנתבע את התובע במסגרת הגדרת סעיף התקיפה הרחב כאמור לעיל, יש להשיב בחיוב. מאידך, השאלה האם חוסה הנתבע תחת ההגנה שבסעיף 24, יש להשיב בשלילה. אינני מוצא סיבה כלשהי לכך שהנתבע עצר את רכבו במקום האירוע ומדוע הוא נכנס לדין ודברים עם התובע ואף יצא מהרכב. כמו כן, אין כל יחס ומידה בין הנזק שגרם הוא בתקיפתו את התובע לנזק שהוא רצה למנוע על מנת להגן על עצמו וזאת גם אם הייתי מניח לטובת הנתבע את ההנחה המרבית כי התנהגות שני הצדדים אשר ששו אלי ריב ומדון, היא שגרמה לקטטה. 9. במקרה שבפני חל הכלל הקבוע בסעיף 65 לפקודה הקובע כי: "התנהגות הנתבע נתבע אשר גרם לנזק באשמו, אלא שהתנהגותו של התובע היא שהביאה לידי האשם, רשאי בית המשפט לפתור אותו מחבותו לפצות את התובע או להקטין את הפיצויים ככל שבית המשפט יראה לצודק". במקרה שבפני, כפי שכבר נרמז לעיל, נראה לי כי שני הצדדים תרמו בצורה זו או אחרת לאירוע התקיפה, כאשר אחריותו של הנתבע היא רבה יותר מזו של התובע, אולם אין התובע יוצא פטור מאחריות לאירוע וכל זאת מכיוון שאדם המשתתף בקטטה יכול לצפות לכך שיפגע בצורה כזו או אחרת (ראה ע"א 59/335, ריחני נ' צדקי, פ"ד ט"ו, 159 וכן ראה חוברת במסגרת דיני הנזקין העוולות השונות, בעריכת ג. טדסקי, "תקיפה וכליאת שווא", ד' קרצ'מר, בעמ' 37 ואסמכתאות המובאות שם). 10. מאידך, אין להצדיק התנהגות אלימה מצד הנתבע ודי בתיעוד הרפואי הראשוני שהוצג על ידי התובע על מנת לבסס את התביעה בנוגע לכך שהנתבע תקף את התובע וגרם לו לנזקי גוף. העובדה שהנתבע הורשע בדין פלילי, גם אם מדובר בעיסקת טיעון יש בה כדי לחזק את המסקנה כי הנתבע אחראי לעוולה האזרחית כלפי התובע. 11. לפיכך ובנסיבות, אין בכוונתי להיכנס לפרטי העדויות ולשאלה מי החל בקטטה אם כי התרשמותי היא שכל אחד מהצדדים נמנע בשלב של החקירה המשטרתית מלהביא שמותיהם של עדים אשר משום מה שמם עלה במהלך הדיון בתיק זה. יהיו הטעמים לכך אשר יהיו, אין לי ספק שהדבר נובע מכך ששני הצדדים הרגישו עצמם אשמים במידה מסויימת להתלהטות הרוחות ולפרוץ הקטטה שתוצאותיה ידועות. 12. יתכן כי מלבד הפגיעה בתובע, יצא גם הנתבע עם סימנים כאלה או אחרים כתוצאה מהקטטה, אולם משום מה הוא לא הגיש תביעה שכנגד וגם לא ביסס לא בתיק זה וגם לא בתיק המשטרה את טענותיו בדבר פגיעות גופניות שנגרמו לו לטענתו כתוצאה מהקטטה וניתן לכן להסיק כי פגיעותיו אם היו, היו קלות ביותר. 13. בהתחשב במכלול הנסיבות הנ"ל ומאחר והנתבע הינו אדם מבוגר בשנים מהתובע והוא זה שאמור היה לחלוף עם מכוניתו במקום שבו חנה התובע ויכול היה לצפות מראש כי במידה ויעצור או ידבר עם התובע, יהיה בכך כדי להצית את האיבה שביניהם ולפיכך, חובה היתה עליו להתגבר על יצרו ולא לעצור ובכך למנוע את הקטטה והנזק שנגרם ומאידך, מצאתי שהתובע אף הוא לא שתק אלא נענה "להזמנתו" של הנתבע לצאת מהרכב תוך שהוא יודע או צריך היה לדעת כי בעקבות כך תפרוץ הקטטה, נראה לי שיש לחלק את האחריות לתקיפה באופן שהנתבע ישא ב70%- מנזקי התובע ואילו אשמו התורם של התובע לפרוץ הקטטה הינה בשיעור של 30%. בשיעור זה יופחתו נזקיו כתוצאה מהתקיפה. מכאן אעבור להיקף הנזק. הפסדי השתכרות לעבר: 13. בעקבות התקיפה טופל התובע בביה"ח ולאחר מכן שהה במנוחה ובמעקב במשך 52 יום. ב"כ התובע טוענת לנזק בגין ראש נזק זה בסך של 1,640 ש"ח. ב"כ הנתבע כופר בנזק זה. בהתחשב באורך תקופת אי הכושר, נראה הסכום סביר בעיני ואני מאשרו. הוצאות רפואיות ונסיעות בעבר: 14. התובע טוען להוצאות עפ"י קבלות ת/5. הנתבע כופר להוצאות אלה וטוען כי התובע היה חבר בקופה"ח ולא היה מקום שיוציא הוצאות לרופאיים פרטיים. שקלתי את טענות הצדדים והתחשבתי בכך כי התובע טען שלא היה חבר בקופה"ח באותה עת ועל כן, יש מקום לפסוק לו סכום גלובלי בגין ראש נזק זה הכולל הוצאות נסיעה בסך של 1,000 ש"ח. נזק בלתי ממוני (כאב וסבל): 15. בהתחשב בסוג הפגיעה ובתקופת אי הכושר, אני פוסק לתובע בגין ראש נזק זה סך של 3,500 ש"ח. 16. סיכומו של דבר, נזקו של התובע כתוצאה מהתקיפה מגיע לסך של 6,140 ש"ח, כאשר מסכום זה יש להפחית את אשמו התורם של התובע לפרוץ הקטטה בשיעור של 30% כאמור לעיל והתוצאה הינה שאני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 4,298 ש"ח, אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 20% על הסכומים האמורים בצירוף מע"מ ואגרת משפט. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. פיצוייםתביעה אזרחית