קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תוספת פריון עבודה: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי בתל-אביב (אב-בית-הדין - השופט הראשי הרניב; נציגי ציבור - ה"ה בן בסט ובן-נפתלי; תב"ע שם/15-4) התבררה "בקשה בסכסוך קיבוצי" שהוגשה על-ידי המערערים (להלן - ההסתדרות) בעתירה, שבית-הדין יתן פסק-דין הצהרתי המחייב את המשיבה (להלן - "א.אי.אל.") לשלם לטכנאים, להנדסאים ולפקידים אשר בשירותה "תוספת פריון" כמתחייב מהסכם קיבוצי החל על הצדדים, וכן להצהיר, "כי אי-תשלום תוספת הפריון מצד המשיבה (המעבידה)... נעשה שלא בתום לב ומבלי שתהיה מחלוקת של ממש בין הצדדים". .2העובדות הצריכות לערעור הן: א) (1) ביום 23במרץ 1978נחתם הסכם קיבוצי בין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים בשם התאחדות התעשיינים - ארגון מעבידים שהמעבידה חברה בו - לבין ההסתדרות הכללית של העובדים בארץישראל (להלן - הסכם המסגרת); (2) מהמבוא להסכם המסגרת עולה, כי הוא בא לקדם מדיניות של "משיכת עובדים לייצור" וליתן ביטוי לצורך להעלות את פריון העבודה והייצור וכן לקבוע את התנאים שבהם יחדשו "הארגונים, שלוחותיהם ויחידותיהם את ההסכמים הקיבוציים הכלליים". (3) בסעיף 2ד' לאותו הסכם נאמר: "למועד 1.4.1979תתווסף תוספת שכר על השכר המשולב ליום 31.3.1979בגובה גידול הפריון בשנת 1978, כמוגדר להלן: המושג 'גידול הפריון' למטרות הסכם זה פירושו שיעור השינוי בתוצר התעשייתי לשעת עבודה שנה לעומת קודמתה, במחירים קבועים, כפי שייקבע על-ידי המוסד לחקר התפוקה והכנסות". (4) בסעיף 3לאותו הסכם נאמר: "א. כל ההסכמים הקיבוציים הכלליים - הענפיים והמיוחדים - שבין הארגונים ויחידיהם המיוצגים על-ידי הצדדים, יוארכו לתקופה של שנתיים מיום .1.4.1978 ב. כל ההסכמים הקיבוציים הכלליים - הענפיים והמיוחדים שתוקפם פג ביום 31.12.1977או במועד אחר לפני 31.3.1978(ללן - תקופת ההארכה), ואשר הוארכו עד ליום 31.3.1978מכוח ההסכם הקיבוצי הכללי מיום 23.11.1977-יחודשו לתקופה של שנתיים, החל מיום 1.4.1978ועד 31.3.1980, כך שמועד חידוש הסכמי העבודה במשק יהיה אחיד, בראשון לאפריל". (5) בסעיף 12להסכם נאמר "הוראות הסכם זה מחייבות את שני הצדדים, יחידיהם ושלוחותיהם, ויהיו עדיפות על כל הוראה בהסכם אחר שאינה מתיישבת עמן"; כן מתייחס אותו סעיף לחידוש הסכמים קיבוציים מיוחדים (מפעליים). (6) ביום 23באפריל 1979פנתה התאחדות התעשיינים למפעלים החברים בהתאחדות במכתב, הפנתה תשומת הלב להסכם המסגרת ונתנה "הוראות" תשלום של % 6.2בתור "תוספת גידול הפריון". המעבידה לא הכחישה שקיבלה אותו מכתב, אך ב"כתב התשובה" לבקשה שפתחה בהליך טענה, שאותו מכתב-חוזר "מתייחס אך ורק לאותם עובדים אשר הסכם המסגרת חל עליהם". (7) בעקבות האמור בסעיף 2ד שבהסכם הנ"ל, קבע המוסד לחקר התפוקה, ש"גידול הפריון בשנת 1978" הוא % 6.2ועל כן נערך ביום 1ביולי 1979הסכם קיבוצי כללי משלים (להלן - ההסכם המשלים) הקובע, בין השאר, "כי החל ביום 1.4.1979תתווסף לשכרם של העובדים במפעלי צד א' (הכוונה, לענייננו, במפעלים שבבעלות חברי התאחדות התעשיינים), תוספת שכר בשיעור של % 6.2("גובה גידול הפריון בשנת ...1978על תוספת זו חלה תוספת היוקר שבתוקף מ-...1.4.1979); ב) (1) ביום 19באפריל 1977נחתם הסכם קיבוצי מיוחד בין המעבידה לבין "מועצת פועלי בני-ברק ועד הפקידים במפעל", ותוקפו מיום 1.4.1977עד יום .31.3.1979ביום 3.1.1979נחתם הסכם קיבוצי מיוחד אשר, ביסודו, מאריך את ההסכם הקודם עד ליום 31.3.1980, ונאמר בו כי "ייחתם הסכם חדש שתחולתו תהיה לתקופה 31.3.1982-1.4.1980". (2) ביום 27.12.1978נחתם הסכם קיבוצי מיוחד בין המעבידה לבין "מועצת פועלי בני-ברק וועד הטכנאים וההנדסאים במפעל" ותוקפו מיום 1.4.1978ועד 31.3.1980, סעיף 8.1שבאותו הסכם קובע, כי "פעם בשנה תדון ההנהלה בהעלאת שכרו וקידומו של כל טכנאי"; ג) (1) בחודש אוקטובר 1979התנהל משא-ומתן בין "א.אי.אל." לבין המערערת מס' 2בעניין תוספת שכר; במסגרת אותו משא-ומתן הציעה "א.אי.אל." תוספת שכר בשיעור של % 10החל ב- 1.10.1979שתכלול גם "תוספת הפריון מ-1.4.1979", אך הוועד סירב (טיוטת סיכום המשא-ומתן צורפה לבקשה הפותחת בהליך). (2) "א.אי.אל." טענה ש"הסכם המסגרת אינו חל עליה מאחר וקיים הסכם קיבוצי מיוחד, אך בתאריך מסוים, אחרי חודש אוקטובר 1979, החלה לשלם למפרע תוספות שכר אישיות בשיעור משתנה (כלשון המעבידה ב"תשובתה" - ב"שיעורים ניכרים", וכלשון מנהל כוח-אדם במפעל, בחקירה נגדית - בשיעורים שבין % 5-%30). .3ב"תשובה" לבקשה שפתחה בהליך טען הפרקליט אשר ייצג את "א.אי.אל.", כי אין היא חייבת בתשלום "תוספת פריון" מטעמים אלה: (א) "הסכם המסגרת חל אך ורק על העובדים על-פי הסכמים ענפיים"; (ב) הסכם המסגרת חל רק על עובדי הכפיים אשר היו מיוצגים על-ידי המחלקה לאיגוד מקצועי בעת חתימתו; (ג) "חובת התשלום על-פי הסכם המסגרת חל רק על מפעלים שהסכמי העבודה שלהם נחתמים לתקופה של שנתיים ואין להעלות על הדעת תשלום של תוספת אוטומטית מקום בו משתלמת תוספת שכר חד-שנתית"; (ד) המעבידה שילמה "תוספת שכר בתוקף מיום 1.4.1979העולה בהרבה על תוספת הפריון מכוח הסכם המסגרת, כך (שהעובדים) שאינם זכאים לתוספת הפריון". .4בפסק-הדין שבערעור אומר בית-הדין האזורי: "השאלה של תוספת פריון נדונה במשא-ומתן בין הצדדים לקראת חתימת ההסכמים הקיבוציים שנעשו כאמור בדצמבר .1978כאשר לא הגיעו לסיכום בנדון, כלומר דעת המשיבה היתה שבהעלאות שהיא מציעה כבר נלקחה בחשבון תוספת הפריון, העדיפו הצדדים להתעלם מהשאלה ולא לקבוע דבר מפורש בנדון בהסכם. לשון אחרת, בהסכם הקיבוצי שנחתם עם כל אחד מקבוצת העובדים הטכנאים והפקידים, לא אומץ האמור בהסכם המסגרת. אנו בדעה שהסכם המסגרת מעניק זכות לנציגות העובדים שבהסכמים הכנפיים או המפעליים יאומצו ההסדרים בקשר לתוספת הפריון. כאשר נציגות העובדים, מטעמיה שלה, הסכימה לא לכלול את עניין תוספת הפריון או להתעלם ממנו, אף-על-פי שהעניין נדון במשא-ומתן, בהסכמים הקיבוציים המפעליים שנעשו לאחר מועד חתימת הסכם המסגרת הרי שוויתרו על זכות זו ואין להם פתחון פה לחזור ולתבוע כל זכות שהחמיצו. נראות לנו כאמור בנדון זה טענות בא-כוח המשיבה על פני טענות בא-כוח המבקשים. מאידך אין אנו חושבים שיש יסוד לטענה החלופית, שבהעלאת השכר הממוצעת שזכו בה העובדים על-פי ההסכמים כלולה גם תוספת הפריון. שיעור העלאה לכ-% 19הוא בממוצע. יש עובדים שזכו מעל ל-% 25ויש שזכו, אמנם רק בודדים, פחות מ-% .5אלה שזכו פחות מ-% 6.2ודאי שאין לאמר כי קיבלו תוספת פריון". .5עיקר טענתו של הפרקליט אשר ייצג בערעור את ההסתדרות היתה, כי בית-הדין האזורי טעה בהתבססו על טענת ויתור מכללא וזה בנוסף לטענות שהעלה כבר בבית-הדין האזורי. .6הפרקליט אשר ייצג בערעור את "א.אי.אל." חזר אף הוא על חלק מהטענות שהעלה בבית-הדין האזורי והדגיש, כי א) "הסכם המסגרת הינו הסכם קיבוצי כללי המסדיר רק זכויות וחובות הארגונים בעלי ההסכם, ולכן אין הוא מחייב מעביד כפרט, ונגד ההתאחדות לא הוגשה תביעה"; ב) חלופית - תוספת השכר החל מיום 1.4.1979ניתנה במועד שבו כבר הגיעה "תוספת פריון" ועל כן יש לראותה ככלולה בתוספת שניתנה. .7במסגרת הדיון בערעור עלתה גם שאלה, אם אי-תשלום תוספת הפריון היתה מתוך טעות כנה או בשל חילוקי דעות שיש בהם ממש. .Iiפסק-דין .1ערעור זה מחייב להידרש תחילה למהותם, נפקותם, והיקף תחולתם של "הסכם המסגרת" ו"ההסכם המשלים", ובהקשר לכך למערכת העובדות שבסעיף 2, קטע א', שבחלק iדלעיל. כל זה מהטעם, שתשובה לא נכונה לאלה תביא לתשובה לא נכונה לכל השאר המחייב תשובה בערעור זה. .2הסכם המסגרת הוא לכל הדעות הסכם קיבוצי כללי. ארגון המעבידים הצד להסכם הוא ארגון ש"א.אי.אל." היא חברה בו. על כן חל הסכם המסגרת על "א.אי.אל.", וזה מכוח סעיף 16לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז- 1957(להלן - חוק הסכמים קיבוציים). אותו הסכם אינו מוגבל ל"מעבידים" בענף מסוים ואינו מוגבל למעבידים ב"שטח" מסוים; הוא כללי במשמעות הרחבה ביותר, וחל על כל הענפים ועל כל השטח (סעיף 16(2) לחוק). כלליותו של אותו הסכם קיבוצי - הסכם המסגרת - עולה גם מלשון ההסכם עצמו. הקטע המובא בסעיף 2(א)(5) שבחלק iדלעיל אף מלמד על הכוונה, שאותו הסכם קיבוצי כללי יפעל גם על חידושם של הסכמים מיוחדים. ואם תרצה להידרש ל"הסכם המשלים", בין שתראהו "משלים" את "הסכם המסגרת" ובין שתראהו עומד בפני עצמו, והן זה והן זה טוב - תראה את היקף תחולתו הבלתי-מוגבל. סעיף 1שבהסכם המשלים מדבר במפורש ב"העובדים", היינו כל העובדים, והוא מדבר במפורש ב"מפעלי צד א'", היינו במפעלים שבעליהם הם, לענייננו, חברים בהתאחדות התעשיינים. אין איפוא ספק שהסכם המסגרת וההסכם המשלים חלים על "א.אי.אל.", על כל העובדים הכלולים בהסכם, המועבדים על-ידי "א.אי.אל." בכל "המקצועות ובכל התפקידים הכלולים בהסכם", והרי בהסכם המסגרת ובהסכם המשלים כלולים כל העובדים (סעיף 16(3) לחוק הסכמים קיבוציים). .3מכאן, שבדין לא קיבל בית-הדין האזורי את הטענות (א) ו-(ב) שבסעיף 3שבחלק iדלעיל. לטענה (ד) שבאותו סעיף יידרש בית-הדין בסעיפים 13- 15שלהלן. בטענו לערעור הוסיף פרקליטם של "א.אי.אל." טענה והיא, ש"בהסכם המסגרת" מצויות רק הוראות אובליגטוריות ועל כן אין בו כדי לחייב מעביד כפרט (סעיף 6(א) שבחלק iדלעיל). אכן נכון הדבר שהסכם המסגרת, כשלעצמו, אין בו הוראות נורמטיביות. האמור, תופס גם לעניין סעיף 2ד' שבהסכם (מובא בסעיף 2(א)(3) שבחלק iדלעיל) (דב"ע לה/38-3, [1]). בהקשר לסעיף 2ד' השתנה המצב עם קביעת "גידול הפריון" על-ידי המוסד לחקר התפוקה והכנסות כאמור באותו הסכם (סעיף 2(א)(3) שבחלק iדלעיל), ולכל המאוחר עם חתימת ההסכם המשלים. מאותו רגע הפכה ההוראה שבסעיף 2ד' להוראה נורמטיבית - הוראה המחייבת כל מעביד שעליו חל ההסכם ומזכה כל עובד, כעולה מסעיף 16לחוק הסכמים קיבוציים. כל זה בנוסף לעובדה שההסכם המשלים עומד גם כהסכם קיבוצי בפני עצמו וקובע, ש"החל ביום 1.4.1979תתווסף לשכרם של העובדים במפעלי צד א' תוספת שכר בשיעור של %...6.2" (סעיף 2(א)(7) שבחלק iדלעיל); הוראה נורמטיבית מובהקת. .4בתשובה לשאלה, אם גם לאחר שהמוסד לחקר התפוקה והכנסות קבע את "גידול הפריון" נשאר הסכם המסגרת, סעיף 2ד' שבו, בגדר הוראה אובליגטורית בלבד, או שרכש גם מעמד של הוראה נורמטיבית - ניתן להעזר גם על-ידי המכתב, החוזר, של התאחדות התעשיינים לכל חבריה (סעיף 2(א)(6) שבחלק iדלעיל) וניתנה הוראה לשלם % 6.2מהשכר כ"תוספת גידול פריון". הצדדים להסכם הקיבוצי - להסכם המסגרת ראו שלעניין אותו תשלום חדל סעיף 2ד' מלהיות הסכם המסגרת, והיה לענייננו להוראה שיש בו הן מהאובליגטורי והן מהנורמטיבי. אף העובדה, שההסכם המשלים שימש לצו הרחבה (י"פ 2608מיום 28.2.1980) מלמדת, כי ההוראה באותו הסכם בדבר תשלום "תוספת פריון" בשיעור של % 6.2היתה בגדר הוראה נורמטיבית, כי הרי יש מקום לטענה שרק על הוראה נורמטיבית ("תנאי עבודה") רשאי שר העבודה יתן צו הרחבה, באשר התוצאה של צו הרחבה היא שההוראות. .. שהורחבו בצו... רואים אותן כחלק מחוזה עבודה שבין אותם עובדים לבין אותם מעבידים (העובדים והמעבידים כאמור בצו) (סעיף 30(א) לחוק הסכמים קיבוציים)". לענייננו - לסיווג ההוראה שבהסכם המשלים אין משמעות לעובדה שהצו אינו חל על "א.אי.אל." וזה מהטעם הפשוט: ההסכמים עצמם חלים עליה. .5עד שנסיים קטע זה יש להדגיש שנית, שמהסכם המסגרת עולה ברורות, שלא רק להסכמים קיבוציים כלליים התכוונו הצדדים, אלא גם להסכמים מיוחדים ("מפעליים") שאליהם מתייחס ההסכם לפחות שלוש פעמים (הסעיפים 3א', ב' ו-12); כל זה בנוסף לעובדה שסעיף 2ד' הוא כללי וההסכם המשלים אף הוא כללי. .6אמור מעתה, שהן מכוח הסכם המסגרת שהושלם על-ידי קביעת המוסד לחקר התפוקה והכנסות בדבר "גידול הפריון", והן מכוח ההסכם המשלים - הוטלה חובה על "א.אי.אל.", והיא חובה לשלם "תוספת פריון" בשיעור של %6.2, ולכל אחד מהעובדים הוקנתה זכות לאותה תוספת. .7מכאן לקטע השני של מערכת העובדות, העובדות שבקטע 2(ב) שבחלק iדלעיל, ולטענה שעל הצדדים חלים הסכמים קיבוציים מיוחדים, הם הקובעים ו"אין להעלות על הדעת תשלום של תוספת אוטומטית, מקום בו משתלמת תוספת שכר חד-שנתית" (סעיף 3(ג) שבחלק iדלעיל). אגב, יצויין, שגם ההסכמים המיוחדים נחתמו לתקופה של שנתיים, כך שלא היה יסוד לטענה שביקשה ללמוד על אי-חלות הסכם המסגרת גם מכך שאותו הסכם "חל רק על מפעלים שהסכמי העבודה שלהם נחתמים לתקופה של שנתיים" (מאותו סעיף שבחלק iדלעיל). .8התשובה לשאלה, מה מתקבל על הדעת ומה אינו מתקבל על הדעת, תלויה במי שאת דעתו באים לשקול. מה דעתו של המחוקק אפשר ללמוד על נקלה מהחוק עצמו - מחוק הסכמים קיבוציים. דעת המחוקק ברורה, חד-משמעית ומתיישבת עם שיטת משפט העבודה הקיבוצי בישראל. "דעה" זאת אומרת, כי הסכם קיבוצי מיוחד יכול להוסיף על זכויות מהסכם קיבוצי כללי, אך לא לגרוע מהן. ובלשון החוק: "היו חלים על עובד יותר מהסכם קיבוצי אחד, הולכים אחר הוראה שהיא לטובת העובד" (סעיף 23לחוק הסכמים קיבוציים). בסעיף זה לא חידש המחוקק הישראלי דבר, במסגרת השיטה שאותה אימץ. ואם, ב"מתקבל על הדעת" ו"במה שאינו מתקבל על הדעת" מדובר, יש מקום לשאלה, אם "מתקבל" הדבר על הדעת שבמקום זכות מוקנית לתוספת שכר כגון "תוספת יוקר", תוספת כלל-ארצית בשל "שחיקת שכר", או תוספת לכלל התעשיה לעובדים בייצור, תבוא תוספת שלא מזכויות, אלא מכוח החלטה חד-צדדית, ובשיעור "אישי", אם בכלל ניתנה התוספת. .9העדפת הנורמה מהסכם קיבוצי מיוחד על פני נורמה מהסכם קיבוצי כללי, כך שעובד יקבל פחות מהמוקנה לו בהסכם הקיבוצי הכללי, נוגדת את האמור בסעיף 23לחוק הסכמים קיבוציים, וסדר העדיפויות ידוע יפה לכל העושה בתחום יחסי עבודה בישראל, ולמעשה לא נתקלנו עד היום במצב, שטענו לאפשרות לוותר בהסכם קיבוצי מיוחד על זכות מהסכם קיבוצי כללי או על זכות שמחוק (סעיף 21לחוק הסכמים קיבוציים). ויתור כזה לא יבוא מהוראה מפורשת בהסכם הקיבוצי המיוחד, ומכל שכן לא ילמדו על ויתור כזה מדרך המשא-ומתן לקראת כריתתו של הסכם קיבוצי מיוחד. .10אין זה מדרכו של בית-דין לחלק ציונים להסכמים קיבוציים מיוחדים ושבחים לצדדים לאותם הסכמים. ענייננו מחייב לציין, שמעיון בהסכמים הקיבוציים המיוחדים למדים על נקלה שאותם הסכמים, כשלמות, מוסיפים ומוסיפים על ההוראות בנושאים מקבילים בהסכמים כלליים החלים על הצדדים. דוגמה בולטת לכך נמצא בסעיף 2שבנספח ה' להסכם הטכנאים הקובע "גג תוספת יוקר" בסכום גבוה מזה המתחייב מ"הסכם ארצי של תוספת היוקר שייחתם בין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים לבין ההסתדרות", לשון אחר - זיקה להסכמים קיבוציים כלליים והוספה עליהם. דוגמאות אחרות בתחום שכר העבודה ותנאים נלווים מצויים למכביר בהסכמים הקיבוציים המיוחדים החלים על הצדדים, הסכמים שגם לעניין "יחסי עבודה", ובכלל זה מעמד ועד העובדים, מעידים לא רק על יחסי עבודה תקינים, אלא גם על הקפדה בעצם עריכתם של ההסכמים. יחד עם זאת פסק כבר בית-דין זה, כי ליישום סעיף 23לחוק הסכמים קיבוציים אין ניגשים בדרך "עסקת חבילה" ומעריכים שלמות מול שלמות, מכלול מול מכלול. ראשית, אין הדבר אפשרי, ושנית - לשון המחוקק ברורה: הוראה מול הוראה, בבחינת הפעלת "כלל העפרון הכחול", המבדיל בין עניין לעניין. .11לענייננו לא תבוא תוספת שכר אישית אחת לשנה, מכוח ההסכם הקיבוצי המיוחד ובעקבות דיוני ההנהלה (סעיף 8.1להסכם הטכנאים, סעיף 8א' להסכם הפקידים), במקום תוספת יוקר מהסכם קיבוצי, אף אם אותה תוספת משתנה אחת לשישה חודשים או אחת לחודש, או במקום כל תוספת שכר כלל-ארצית אחרת מכוח הסכם קיבוצי כללי, החל על הצדדים. אלא מאי? רשאי ורשאי הצד להסכם הקיבוצי המיוחד, בבואו להוסיף על מה שהוא חייב בו ממילא על-פי הסכם קיבוצי כללי, לסייג את הנוסף. כך רשאי הוא, כמובן, בבואו ליתן "תוספות אישיות", להביא בחשבון העלות או יציאות עבודה - labour cost- את העובדה שאלה באים בנוסף למגיע מהסכמים קיבוציים כלליים. .12הסיכום של האמור מביא לכך, שמכוח הסכם המסגרת ובעיקר מכוח "ההסכם המשלים" - סעיף 1שבו, חייבת "א.אי.אל." לשלם "תוספת פריון" בשיעור של %6.2 מהשכר. אין אנו מתייחסים לסעיף 3שבהסכם המשלים, באשר נושא "תעריפי השכר הענפיים" לא עמד לדיון ושאלת הקשר בין תעריפי השכר הענפיים שבהסכמים קיבוציים כלליים לענף בו פועלת "א.אי.אל." לבין השכר המשולם לעובדי "א.אי.אל.", לא התעוררה כלל, וכנראה מוצאת למעשה את פתרונה במסגרת ההסכמים המיוחדים, בדרך המתיישבת עם החוק. .13נותרה מערכת העובדות שבקטע ג' אשר בסעיף 2לחלק iדלעיל, והטענה שבסעיף 3(ד) שבחלק iדלעיל. אשר צריך לפסוק בו, אינו שונה, ביסודו, מהמצב שבו תובע העובד חוב של תוספת יוקר, והמעביד טוען הוספתי לשכרך, ובסכום ששילמתי כלולה תוספת היוקר שהינך תובע. .14למצב זה, לשאלה, אם תתקבל טענה האומרת הגדלתי את שכרך ובכך שולמה גם תוספת יוקר, ומה הם התנאים שצריך כי יתקיימו על מנת שטענה זאת תתקבל, נדרש בית-דין זה לראשונה בדב"ע לא/22-3, [2], ולאחר מכן בדב"ע לח/59-3, [3]. בדב"ע לא/22-3, [2], אמר בית-דין זה "לא כל העלאה או תוספת לשכר תוספת יוקר היא. כדי לקיים את מצוות צווי ההרחבה והוראות ההסכמים הקיבוציים שהוחלו על הצדדים (שם דובר בחובת תשלום מכוח צו ההרחבה ובענייננו מדובר בחובה מכוח הסכם קיבוצי, אך לשוני אין כל משמעות לענייננו), יש להוסיף לשכר, במועדים הקובעים, את שיעור השכר שנקבע בהוראות האמורות... העלאות ספורדיות בשכר, בלי קשר כלשהו לשיעור תוספת היוקר שנקבע בהסכמים הקיבוציים, אין בהן כדי לצאת ידי חובת תשלום תוספת היוקר" (שם, [2], ע' 218). מכאן, שאין לשלול מעיקרה טענה שבהעלאת השכר נכללה כבר תוספת היוקר. במה דבריםאמורים? עת ברור הן ממועד ההעלאה סמוך לפני או סמוך אחרי המועד לתשלום תוספת היוקר או השינוי בו, הכל כעולה מההסכמים הקיבוציים וצווי הרחבה החלים, והן משיעור ההעלאה. כל זה בתנאי שיהיה ברור, לאחר ששוקלים את כל הנתונים, כי אכן לתוספת יוקר התכוונו, ולא לשינוי בשכר מאחד ממאות הטעמים המשמשים לשינוי בשכר. בחשבון סופי תקבע כוונת הצדדים. .15בענייננו ברור מעבר לכל ספק, ש"א.אי.אל." לא התכוונה לשלם תוספת המתחייבת מההסכם הקיבוצי - "תוספת פריון". היא טענה שתוספת כזאת אינה מגיעה כלל, נתנה לעובדים מסוימים פחות מהמגיע בתור "תוספת פריון" והכל ניתן לפי שיקולים אישיים. כל זה ביחד מעיד, שלא ל"תוספת פריון" התכוונה "א.אי.אל.", אלא לתוספת שכר אישית על-פי שיקוליה היא, ולא לתוספת המתחייבת מההסכם הקיבוצי החל, ובעיקר - מההסכם המשלים. אין גם להתעלם מהעובדה, שמי שניהל את המשא-ומתן בשם ההסתדרות סירב במפורש לראות את תוספות השכר האישיות מכוח ההסכמים הקיבוציים המיוחדים ככוללות את "תוספת הפריון" (סעיף 2(ג)(1) שבחלק iדלעיל). קשה לקבל טענה "איני חייב בתוספת פריון", "הנני דוחה תביעתך לתוספת פריון (סעיף 3(ד) שבחלק iדלעיל), אך "שילמתי לך תוספת פריון". טענה "לא שאלתי ממך סיר, אך את הסיר שלא שאלתי - החזרתי", יכול ותשמע מפי אשה בסיפורו של שלום-עליכם, אך שלום-עליכם הוא שלום-עליכם, ולא בית-משפט. .16מכאן לטענת פרקליטה של ההסתדרות שאי-תשלום תוספת הפריון לא בא מתוך "טעות כנה" ולתשובתו של בא-כוח "א.אי.אל." לטענה זאת. בית-הדין נדרש לטענה זאת רק משום שבא-כוח "א.אי.אל." הסכים שיידרש לה ונציין שטוב עשה הפרקליט, במסגרת יחסי עבודה סדירים ולמניעת התדיינות נוספת ומיותרת, בהסכימו כאמור. היסוסו של בית-הדין להידרש לנושא בא מכך, שטענת "טעות בתום לב" ו"חילוקי דעות של ממש" באות בהקשר לתובענה שעניינה פיצויי הלנת שכר, והרי תובענה כזאת, במסגרת פסק-דין אכיף, להבדיל מפסק-דין הצהרתי, יכול ותהיה רק בתביעת הפרט, וזאת לא היתה בבית-הדין האזורי ואינה בפנינו. .17מששמענו את הטענות ולמען מנוע התדיינות נוספת ומיותרת נתייחס, איפוא, לטענה ונתייחס לה כפי שהועלתה במסגרת העתירות בבקשה שפתחה בהליך, היינו "כי אי-תשלום תוספת הפריון... נעשתה שלא בתום-לב ומבלי שתהיה מחלוקת של ממש בין הצדדים". .18בית-דין זה הרחיק כבר לכת ופסק שיכול ואף טעות שבחוק היא בגדר "טעות כנה" לעניין סעיף 18לחוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958(דב"ע לה/4-2, [4]), אך הכל תלוי ב"טועה" ובמורכבות החוק שטעו בפירושו. לא הוקנה להסכם קיבוצי מעמד עדיף על פני חוק, ויכול וטעות בפירוש הסכם קיבוצי וטעות בשאלת היחס בין שני הסכמים קיבוציים החלים על הצדדים, תבוא בגדר טעות לעניין סעיף 18לחוק הגנת השכר. מאידך - נושא יחס הגומלין בין הסכם קיבוצי כללי לבין הסכם קיבוצי מיוחד הוא מהיסודות שלהם מודע כבר כל העושה בתחום יחסי עבודה קיבוציים בישראל. מה היה פשוט יותר במסגרת המשא-ומתן לעניין שיעור התוספות האישיות, מלפנות בעוד מועד בבקשת הדרכה משפטית, בבחינת "רפואה מונעת", ובעקבות זאת לוותר חלקית על ה"עיקרון" של חלוקת הטבות אישיות במסגרת של מדיניות מפעלית הגורסת שכר אישי ולא "תעריפי-קולקטיבי", כך שאותה הטבה אישית תוקטן בשיעור "תוספת הפריון" והתוצאה תהיה: אשר מדין - מדין ואשר לפנים משורת הדין - לפנים משורת הדין. זאת ודאי יעשובעתיד. העובדה, שביקשו לעמוד על "עיקרון" וזה אשר הביא לתוצאה, עדיין אינה מוציאה את העניין מגדר "טעות". על כך שהיה מקום ל"טעות כנה" ול"חילוקי דעות שיש בהם ממש" תעיד גם העובדה, שעל-פי פסק-הדין שבערעור אכן לא היתה "א.אי.אל." חייבת לשלם את "תוספת הפריון". מכאן, שלא נוכל להצהיר כפי שביקשו, היינו שאי-תשלום "תוספת הפריון" לא בא מתוך טעות כנה. .19בטרם סיום, מן הראוי לעמוד על העתירה כפי שנוסחה בבקשה הפותחת בהליך. העתירה היא "ליתן פסק-דין המחייב את המשיבה לשלם לעובדיה... תוספת פריון בשיעור של % ...6.2החל ממשכורת אפריל 1979ואילך". אם כוונת המבקשים היתה לפסק-דין אכיף - טעו המבקשים. פסק-דין אכיף לתשלום שכר עבודה יכול להינתן רק במסגרת הליך שהפרט אשר לו מגיע התשלום הוא התובע והסכום נקוב או עולה מעל פני כתב התביעה. על כן לא נוכל ליתן אלא פסק-דין הצהרתי, ויש להניח כי ישיג מטרתו ויכובד. .20מכל האמור עולה, כי דין הערעור להתקבל, חלקית, כך שבית-הדין מצהיר כי "א.אי.אל." חייבת לשלם לעובדיה - העובדים שעליהם חלים ההסכמים הקיבוציים המיוחדים שבהם מדובר - "תוספת פריון" כאמור בהסכם המשלים בעד פרק הזמן שמיום 1.4.1979, ולראות אותו תשלום, לכל דבר, כפי שחייבים לראותו על-פי ההסכם האמור. .21מאחר וההליך היה במסגרת סכסוך קיבוצי, אין צו להוצאות.תוספות שכר