לטענת התובעת, שולם רק חלק מן החוב הכולל בהתאם להסכם הפשרה ויתרתו עדיין תלויה ועומדת. לטענת הנתבעים, מלוא חובם לתובעת נפרע בהתאם להסכם הפשרה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תשלום חלק מהסכם פשרה: 1. הנתבעים בתביעה זו הגישו בקשה לדחיית התביעה על הסף. הנתבעת 1 הינה שותפות רשומה בה שותפים הנתבע 2 מר לאלו (להלן: "לאלו") ומר סיידא (להלן: "סיידא") אשר אינו צד לתביעה דנן. עילת התביעה, כפי שעולה מכתב התביעה, מבוססת על עבודות שביצעה התובעת (אספקה והתקנה של מערכת כיבוי אש) עבור השותפות, ואשר בגינן נותרו הנתבעים חבים לתובעת כספים. התובעת הגישה בעבר תביעתה בעילה הנ"ל כנגד הנתבעים 1 ו2- דנן וכנגד סיידא בת.א. (טבריה) 95/1251. עוד בטרם בוצעה מסירת כתב התביעה לנתבעים 1, 2 הוגש לבית המשפט הסכם פשרה שנחתם בין התובעת לבין סיידא. הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין ביום 95/5/11 והתביעה כנגד הנתבעים 2,1 נמחקה. לטענת הנתבעים, מלוא חובם לתובעת נפרע בהתאם להסכם הפשרה הנ"ל בו נטל סיידא על עצמו את האחריות לתשלום מלוא סכום התביעה ועל כן אין כל חוב תלוי ועומד כנגדם לטובת התובעת. בנוסף, טען ב"כ הנתבעים בפניי, כי לאור העובדה שסיידא הופטר מן החוב, הרי בהתאם לסעיף 55(ג) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג1973-, הופטרו גם הנתבעים, החייבים בצוותא עם סיידא ביחד ולחוד, מחובם לתובעת. לטענת התובעת, מר סיידא שילם רק חלק מן החוב הכולל ויתרתו עדיין תלויה ועומדת. באשר לטענת ההפטר טוען ב"כ התובעת כי מן ההסכם שנכרת בין התובעת לבין סיידא עולה הכוונה לפטור את מר סיידא בלבד מן החוב ושלא לפטור את הנתבעים דנן מחובם. יצויין, כי הצדדים אינם חלוקים בדבר זהות עילת התביעה בשתי התביעות. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בכתב ובעל-פה, אני קובע כי דין התביעה להידחות על הסף. להלן טעמיי. 2. נפקות הסכם הפשרה לאור חשיבותו של הסכם הפשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין, למחלוקת נשוא הדיון, להלן הסעיפים הרלוונטים כלשונם: "1. הנתבע מס' 1 (יוסף סיידא - ר.ש.) ישלם לתובעת את מלוא סכום התביעה בצירוף הצמדה וריבית מיום הגשתה ועד התשלום בפועל. 2. על אף האמור לעיל יוכל הנתבע מס' 1 לשלם לתובעת לחיסול כל תביעותיה כלפיו סך בן 20,000 ש"ח בלבד ב 10 תשלומים שווים ורצופים בני 2000 ש"ח כל תשלום. וזאת החל מיום 95/6/15. ... 5. אי עמידה בשני תשלומים תהווה הפרת הסכם זה ובמקרה כזה יעמוד כל הסכום הנקוב בס' 1 דלעיל לפרעון מיידי. 6. התובעת מבקשת למחוק את התביעה כנגד יתר הנתבעים. הואיל וטרם בוצעה מסירה לא יגרם נזק למי מהצדדים בתיק." על פי סעיף 1 להסכם לקח על עצמו מר סיידא את האחריות לתשלום "מלוא סכום התביעה", כלומר אחריות לפרעון החוב כולו. משמע, מר סיידא התחייב לשלם את כל החוב בעצמו במקום לשאת בו במשותף עם שני הנתבעים האחרים: מר לאלו והשותפות. בפועל, ועל כך אין חולקין, פרע סיידא את החוב על פי החלופה שבסעיף 2 להסכם ובמקום לשלם את מלוא סכום החוב שילם את הסכום הנקוב בסעיף 2. בהתאם להסדר שנקבע בסעיף 2 תשלום הסכום הנ"ל הביא לחיסול כל תביעות התובעת כלפי סיידא. סעיף זה מתייחס ל"כל תביעותיה כלפיו" ועל כן כולל בהכרח את חיסולה של התביעה לתשלום מלוא סכום החוב כפי שנתחייב סיידא בסעיף 1 להסכם. מכך נובע, כי עם תשלום הסכום על ידי סיידא בהתאם לסעיף 2, החוב לזכותה של התובעת פקע ואינו קיים עוד. בהתאם, אין התובעת יכולה עוד לבסס עילת תביעה כנגד הנתבעים 1 ו2- על חוב זה. אמנם אין בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין משום מעשה בית דין כלפי הנתבעים 1 ו2- משום שנמחקו מן התביעה הנ"ל, אך הסכם הפשרה, כאמור לעיל, מפקיע את יתרת החיוב כלפי התובעת, ואין לתובעת כלל עילה כלפי הנתבעים. העילה היחידה אשר קיימת היא עילתו של מר סיידא כנגד הנתבעים אשר פתוחה בפניו הדרך לתבוע השתתפות בסכום החוב אותו ששילם בפועל לתובעת. אשר על כן, כבר מן הטעמים שפורטו לעיל בלבד, דינה של התביעה להידחות על הסף. 3. טענת ההפטר ב"כ הנתבעים הסתמך בבקשת הדחיה אף על טענה בדבר הפטר בהתאם לסעיף 55(ג) לחוק החוזים (חלק כללי). לטענתו, הפטירה התובעת בהסכם הפשרה הנ"ל את מר סיידא מן החיוב ובהתאם הופטרו גם הנתבעים דנן מחיובם כלפי התובעת. ב"כ התובעת טען כנגדו כי ההפטר מן החיוב ניתן כלפי מר סיידא בלבד ואין כוונה בהסכם הפשרה להפטיר גם את שאר החייבים. הגם שלכאורה, הדיון בטענה זו מיותר לאור הקביעה דלעיל שדין התביעה להידחות על הסף מחוסר עילה, מצאתי לנכון לדון אף בטענת ההפטר, שכן אף אם החוב כולו לא פקע עם אישור הסכם הפשרה הנ"ל ותשלום הסכום על פי סעיף 2 להסכם, הרי שאם תתקבל טענת ההפטר, דין התביעה יהיה להידחות על הסף. ההוראות לענין הפטר חייב אחד מבין חייבים ביחד ולחוד קבוע בסעיף 55(ג) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג1973-: "55. (ג) הפטיר הנושה אחד החייבים מן החיוב, כולו או מקצתו - בויתור, במחילה, בפשרה או בדרך אחרת - הופטר גם השני באותה מידה, זולת אם משתמעת מן ההפטר כוונה אחרת." ב"כ התובעת טוען למעשה כי הפטור אותו העניקה התובעת לסיידא הינו פטור אישי דיוני החוסם את הדרך בפני התובעת מלתבוע שוב את סיידא בגין יתרת החוב אך לא פוטר את הנתבעים מחיובם כלפי התובעת. המלומדים פרופ' דניאל פרידמן ופרופ' נילי כהן בחיבורם "ריבוי חייבים" התייחסו לאפשרות מתן פטור אישי בהתאם לסעיף 55(ג) הנ"ל: ד' פרידמן, נ' כהן, ריבוי חייבים, דיני חיובים - חלק כללי (העורך ד' פרידמן, 1994) 284: "הסעיף מאפשר להעניק פטור אישי לאחד החייבים, בין אם ננקטה לשון של "התחייבות שלא לתבוע" ובין אם ננקטה לשון אחרת, ובלבד שיהיה ברור כי הפטור הוא אישי לחייב עימו נערך ההסדר וכי הוא לא נועד לשחרר את היתר." (ההדגשות הוספו-ר.ש.) כלומר, כדי שההפטר שניתן לסיידא ייחשב כפוטר אותו בלבד מן החוב כלפי התובעת צריך שיהיה ברור מתוך ההסכם כי הכוונה היתה שלא לשחרר את הנתבעים דנן מחובם כלפי התובעת. יש לאבחן האם בפנינו הסכם בו מופטר חייב מאחריותו, שכן אז הפקעת האחריות מפקיע את החיוב, או האם בפנינו הסדר עם חייב בדבר אופן גביית החוב ממנו. במקרה הראשון מופטרים גם החייבים האחרים ובמקרה האחרון יוכל הנושה להיפרע מן החייבים האחרים ואין בהסדר אלא מחסום כנגד תביעה חוזרת כנגד החייב עימו נערך ההסכם. ראה לענין זה: ר.ע.א 84/29 דונקלמן נ' אריאלי, פד"י לח (2) 185, 190-188. מעיון בסעיפי ההסכם אשר הובאו לעיל עולה כי כוונת הצדדים באותו מועד היתה לשחרר גם את הנתבעים מחובם כלפי התובעת. הסעיף הפוטר את סיידא מחיובו הינו סעיף 2 להסכם: "על אף האמור לעיל יוכל הנתבע מס' 1 לשלם לתובעת לחיסול כל תביעותיה כלפיו סך...". אמנם נוקט הסעיף לשון "כלפיו" אשר ממנה ניתן היה להבין כי נתכוונו הצדדים לפטור את סיידא בלבד, אך יש לקרוא סעיף זה על רקע שאר סעיפי החוזה אשר מהם עולה הכוונה לפטור אף את שאר הנתבעים מחובם. סעיף 1 להסכם קובע כי סיידא יישא במלוא החוב, סעיף זה למעשה קובע את אחריותו של סיידא ל100%- מהחוב ומשחרר את הנתבעים מחלקם בחוב. סעיף 2 כפוף לקביעת האחריות בסעיף 1, ומהווה הפטר מהאחריות ולא אופן גביית החוב. בנוסף, סעיף 5 להסכם קובע כי במקרה של אי עמידה בשני תשלומים (הקבועים בסעיף 2 להסכם) תהווה הפרת הסכם "ובמקרה כזה יעמוד כל הסכום הנקוב בס' 1 דלעיל לפרעון מיידי", סעיף זה קובע למעשה סנקציה כלפי סיידא אם לא יעמוד בתנאי ההפטר הקבועים בסעיף 2 להסכם ויפר את ההסכם, הסנקציה תהיה תשלום מלוא החוב. ניתן לראות מן ההסכם כי קיימת זיקה בין החיובים והזיכויים שהוסכם עליהם בסעיפים 1, 2 ו5- במובן זה, שההתחייבות שבסעיף 2 אינה התחייבות המכוונת כלפי נתבע מס' 1 (סיידא) בלבד אלא יש בה כדי להסדיר את חוב הנתבעים כולם ואי קיום הוראות סעיף 2 מטיל על נתבע מס' 1 סנקציה של תשלום כל הסכום שנתבע בת.א. 95/1251 במקום כל הנתבעים. בהתאם, ועל אף שבסעיף 2 לאותו הסכם נרשם "לחיסול תביעותיה כלפיו" יש לראות בהסדר כהפטר שאינו עומד בגדרו של פטור אישי אלא מסדיר גם חובם של אחרים. בסעיף 6 להסכם ביקשה התובעת למחוק את הנתבעים ובקשה נענתה בפסק הדין. אמנם מחיקת הנתבעים לא יוצרת כלפיהם מחסום דיוני אך ההסכם כפי שהובא לעיל מקים למעשה מחסום מהותי מכוח סעיף 55(ג) לחוק החוזים. ההסכם אשר אשר על כן, לאור האמור לעיל עומדת לנתבעים הגנה מכוח סעיף 55(ג) הנ"ל ומשהפטירה התובעת את מר סיידא מחיובו לגבי יתרת החוב הופטרו גם הנתבעים 2,1 דנן מחיובם כלפי התובעת. ואף מטעם זה דין תביעה זו להידחות על הסף. כפי שכבר צויין, זכאי סיידא לתבוע את הנתבעים האחרים כדי שיישפו אותו על התשלום שביצע עבורם. 4. סיכום בסיכומו של דבר, ומן הטעמים שהובאו לעיל, דינה של התביעה כנגד הנתבעים 1 ו2- להידחות על הסף. בנסיבות הענין, יישא כל צד בהוצאותיו. חוזההסכם פשרהפשרה