טענתו העיקרית של הפרקליט אשר ייצג את המערער היתה, שהוועדה שגתה בכך שלא קבעה דרגת נכות מסויימת, אלא קבעה (שהמערער) לא איבד כדי % 75מכושר ההשתכרות (על דרך השלילה). כנגד זה טען פרקליטו של המוסד לביטוח לאומי, כי אין ועדת נכות חייבת לקבוע דרגת נכות מסויימת, באשר די בכך שהיא קובעת כי התובע לא איבד כדי % 75מכושר ההשתכרות. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי קביעת נכות ע''י ועדה רפואית: .Iההליך .1בבית-דין זה ערעור, מכוח סעיף 127לד לחוק לביטוח לאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968(להלן - חוק הביטוח הלאומי), על החלטה של ועדת נכות לערערים בעניינו של המערער. ההחלטה עצמה אינה נושאת תאריך, אך מדו"ח הוועדה, אחרי תום החלק המטריאלי ובמדור שבטופס המיועד "לשימוש המזכיר (ואי-אפשר לדעת מה שמו של המזכיר ומיהו - פקיד של צד מעוניין, היינו פקיד המוסד לביטוח לאומי, או מי שהתמנה במיוחד לתפקיד "מזכיר ועדה") אפשר ללמוד שהדיון התקיים בתל-אביב ביום .4.10.1979 .2במדור שבטופס דו"ח הוועדה (דו"ח ועדת נכות לקביעת דרגת נכות (נכה חדש)) הנושא את הכותרת "החלטת הוועדה", לא נרשם דבר בתת-הסעיף "אבדן כושר השתכרות פחות מ-%50", ולא נרשם דבר בתת-הסעיף המיועד לרישום "אובדן כושר השתכרות" לפי אחוזים ודרגות ומשך ה"אבדן" - "לצמיתות" או לתקופה זמנית. .3בסעיף שבדו"ח הוועדה הנושא את השם "נימוקי ההחלטה (נימוקים רפואיים, תעסוקתיים, שיקומיים וכדומה)" נאמר: "לאחר שיחה עם התובע ועיון במסמכים החליטה הוועדה לדחות את הערר. התובע ממשיך לעבוד במקצוע כנגר עצמאי, הצהיר בפני הוועדה על הכנסה חודשית בסך 500, 4ל"י לחודש. לדעת הוועדה מסוגל התובע להתמיד בעבודתו ולהשתכר מעל כדי מחיה. על-פי בדיקה שנערכה לא קיים צמצום כדי % 75בהכנסתו". .4בעמוד הראשון שבטופס "דו"ח הוועדה" מסומן, כי הוועדה היא "ועדת נכות לעררים,, רשום שמו ושם משפחתו של "התובע", אך כל יתר הפרטים שבחלק א', שאותם צריך לפי הטופס למלא, משום מה, "פקיד התביעות" - דבר המחזק את התחושה בציבור שוועדת הנכות לעררים אינה גוף עצמאי, אלא חלק ממנגנונו הפקידותי של המוסד לביטוח לאומי - לא מולאו כלל, ואין אותו חלק של הדו"ח חתום על-ידי "פקיד תביעות" כמתחייב מהטופס. כן לא צוינו כלל "פרטים על עיסוקים והכנסה", מידת "צמצום ההכנסה" ואילו הם ה"המסמכים וחוות (ה)דעת שעמדו לרשות הוועדה" (אגב, כיצד יכול אותו פקיד תביעות לדעת ולאשר בחתימת ידו אילו מסמכים עמדו לרשות הוועדה? הרי ייתכן וייתכן שלרשות הוועדה עמדו מסמכים שהגיש התובע, ולפירוטם של אלה אין כלל מדור בטופס). .5טענתו העיקרית של הפרקליט אשר ייצג את המערער היתה, שהוועדה שגתה בכך "שלא קבעה דרגת נכות מסויימת, אלא קבעה (שהמערער) לא איבד כדי % 75מכושר ההשתכרות". כנגד זה טען פרקליטו של המוסד לביטוח לאומי, כי אין ועדת נכות חייבת לקבוע דרגת נכות מסויימת, באשר די בכך שהיא קובעת כי התובעת "לא איבד כדי % 75מכושר ההשתכרות". הפרקליט ציין, שבזמן הרלבנטי להחלטת הוועדה, אוקטובר 1979, השתכר התובע 500, 4ל"לחודש (על כך לא חלקו), אותו סכום "יחסית לקצבת זוג עם 3ילדים" אינו קטן ב-%75, ועל-כן בדין קבעה הוועדה כי אין המערער זכאי לגמלה. ושוב הדגיש הפרקליט, כי "כל קביעה של הפרש פחות מ-%75, אין לה משמעות". .Iiפסק-דין .1כבר על פני דו"ח הוועדה מוצדקת קבלת הערעור. ועדת נכות לעררים פועלת בתור גוף מעין-שיפוטי; היא פוסקת בזכויות האזרח, זכויות מכוח חוק, והדבר מחייב כי עקרונות החלים על גופים מעין-שיפוטיים יישמרו על-ידה. לא ייתכן, שהאזרח שבזכויותיו היא דנה לא ידע אילו מסמכים היו בפניה, וכלשון הטופס - גם "מקור המסמך". והרי המדור המחייב לפרט מסמכים אלה נשאר "חלק". תוסיף לזה את העובדה, שהחלק האופרטיבי של הדו"ח פותח במילים "לאחר שיחה עם התובע ועיון במסמכים החליטה הוועדה"... (סעיף 3שבחלק iלעיל). התובע לא ידע מה היה כתוב באותם מסמכים, לא ידע כיצד להגיב עליהם ואנו חסרי כלים לפיקוח שיפוטי. בכך פגם משפטי המקנה זכות התערבות לבית-דין זה מכוח סעיף 127לד לחוק הביטוח הלאומי, פגם המצדיק קבלת הערעור. .2מן הדין שיודגש, שוועדת נכות, להבדיל מוועדה רפואית, פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה. היא קובעת עובדות, אשר לבית-הדין לעבודה, הכולל נציגי ציבור, כלים לבחינתן ואכן ישתמש בהם במקרים קיצוניים הגובלים באי-סבירות, שכמוה כטעות שבחוק. .3גם בחובת ההנמקה לא עמדה הוועדה. ההנמקה צריך שתהא מלאה, על מנת שהמבוטח שדרגת נכותו הרפואית היא % 60- וזהו המקרה שלפנינו - יבין כיצד ליישב אותה נכות רפואית רבה עם העדר זכות לגמלה. ההנמקה חיונית גם לפיקוח השיפוטי. בחלק האופרטיבי נאמר: "על-פי בדיקה שנערכה, לא קיים צמצום כדי % 75בהכנסתו"; "נערכה" על-ידי מי, על-פי אלה נתונים ומה שימש בסיס להשוואה? לא נתייחס לשאלה, מי קובע את העובדות הצריכות למידת "צמצום" ההשתכרות - פקיד התביעות שהחלטתו היא מנהלית, וממנה תביעה לבית-הדין האזורי, או שקובעת ועדת נכות. על כל פנים, לא ייתכן שהפרטים הדרושים לא יירשמו במדור המיועד לכך בטופס דו"ח הוועדה, ושפרטים אלה לא היו בידיעת התובע בעוד מועד, על מנת שידע בפני מה הוא עומד. .4מכאן לצד הענייני-משפטי. השאלה היא, עם מי הדין: עם פרקליטו של המערער שטען כי ועדת נכות לעררים חייבת לקבוע "דרגת נכות ספציפית" (סעיף 5, קטע ראשון, שבחלק iלעיל) או עם פרקליטו של המוסד לביטוח לאומי שטען, כי די בקביעה ש"התובע לא איבד % 75מכושר השתכרותו" (סעיף 5, קטע שני, שבחלק iלעיל). .5התשובה לשאלה עולה מלשון החוק - לשון סעיף 127ל האומר מפורשות: "ועדת נכות תקבע דרגת נכות". אכן אין לקבוע דרגות לשמן, אך במסגרת שיש לה משמעות - יש לקבוע ספציפית מהי הדרגה. אבדן כושר השתכרות של "פחות מ-%75" אינה קביעה מספקת וברורה דיה. הגבול התחתון לזכאות הוא % 50(סעיף 127כו). לנכות שדרגתה בין % 50ו-% 75יש ויש משמעות לאור האמור בסעיף 127לח לחוק, עת בנכה חדש מדובר ומדו"ח הוועדה אין ללמוד שהמערער סווג כדין כ"נכה קודם", אם טוענים כי כך סווג. .6התוצאה היא, שדין הערעור להתקבל, כך שהחלטת ועדת הנכות לעררים בטלה. העניין יובא לדיון מחדש בפני ועדת נכות לעררים וזאת תפעל בהתאם למתחייב מהאמור בפסק-דין זה. בכדי לחסוך בהפעלה מיותרת של מנגנונים, טוב יהיה, אם בהסכמה יתקיים תחילה בירור בין המוסד לביטוח לאומי עצמו לבין הנכה לעניין מידת צמצום ההשתכרות גם בשנים שמאז ההחלטה נשוא הערעור. המשיב ישלם למערער 000, 4שקלים, בתוספת מע"מ, הוצאות.רפואהנכותועדה רפואית