קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בוררות בין ההסתדרות לבין ועד עובדים שכירים חברת דן: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי בתל-אביב (אב-בית-הדין - השופט הראשי אדלר; נציגי הציבור - ה"ה שפירא ובן-נפתלי; תב"ע מג/64-4) התבררה בקשה של המשיבים - ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, מועצת פועלי תל-אביב-יפו וועד העובדים השכירים ב"דן" (להלן - ההסתדרות) בעניין פירושו ואכיפתו של פסק בוררים, "בבוררות" שבין ההסתדרות לבין המערערת, "דן" אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ (להלן - "דן"). בית-הדין האזורי פסק כפי שעתרו ממנו ומכאן הערעור של "דן" שלפנינו. .2להלן העובדות, כפי שהן עולות מחומר הראיות, שהיה בפני בית-הדין האזורי ומפסק-הדין שבערעור: א) על הצדדים להליך חל הסכם קיבוצי שנערך ונחתם על ידם ביום 19.3.1981(להלן - ההסכם הקיבוצי); ב) לעניין "שכר נהגים" נאמר בהסכם הקיבוצי (סעיף 1, פסקה א, שבפרק ז'): "מבנה השכר של הנהגים, ייבחן וייקבע בדיונים משותפים בוועדה פריטטית, שתוקם על-ידי שני הצדדים להסכם זה, בהרכב שווה ובשיתוף מועצת פועלי תל-אביב-יפו (להלן - הוועדה). שוועדה תסכם את מסקנותיה בכתב. המסקנות שיסוכמו, יצורפו להסכם זה, ויהיו חלק בלתי-נפרד ממנו"; ג) ביום 28.11.1982מונתה "ועדת בוררים" על-פי פרק 3לחוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז- 1957(להלן - חוק יישוב סכסוכי עבודה), כדי לדון ב"מבנה השכר" של הנהגים "השכירים הקבועים" ב"דן"; ד) ביום 26.5.1983נתנה ועדת הבוררים "פסק-בוררים" (להלן - פסק הבוררים) ובו נאמר: "ביום 28בנובמבר 1982נתמנתה ועדת בוררים בהתאם לחוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז-1957, כדי לדון ולהחליט בסכסוך העבודה שבין הצדדים, שנסוב לגבי שכר הנהגים הקבועים השכירים ב'דן' (מבנה השכר). בישיבות שהתקיימו בתאריכים 30.12.1982, 12.5.1983, 15.5.1983ו- 26.5.1983שמענו את טענות הצדדים והוכחותיהם ובשים לב לנכונות הנהלת דן להסכים לעקרון ההצמדה, החלטנו כדלקמן: א. שכרו של הנהג השכיר יהיה בתום השנה הראשונה לעבודתו בגובה % 50משכרו (משכורת חודשית) של נהג - חבר הקואופרטיב. בתום השנה ה- 18לעבודת הנהג השכיר יהיה שכרו % 75משכר החבר. ב. פרישת השכר של % 25(ההפרש שבין השכר בתום שנה ראשונה לעבודה לבין השכר בתום השנה ה- 18לעבודה) תיעשה כדלקמן:ו" (בהמשך באה הטבלה); ה) בתלוש המשכורת, הניתן על-ידי "דן" לנהג-חבר, מופיעים טורים אלה: "משכורת / נהג זהיר / פיצוי פיצול / הבראה / ללא-בל / רכב-טל / כונה-כל / שכר ותוספת". "תוספת רכב-טל" (להלן - תוספת רכב - טלפון) משולמת לכל החברים ואין לה קשר לביצוע עבודה מיוחדת: היא משתלמת גם לחברים שאין להם רכב או טלפון; לעניין ה"תוספת כונ-כל" (להלן - תוספת כוננות) נאמר בהסכם הקיבוצי: "נהגים אשר עבדו לפחות 4שעות ליום עבודה... יקבלו תוספת כוננות בסך של 4.4שקל ליום. סכום זה יעודכן בהתאם לעליות תוספת היוקר" (סעיף 5(ג) להסכם הקיבוצי); ו) "דן" לא הסכימה לכלול בשכרו של נהג שכיר תוספות שונות הכלולות בתלוש המשכורת של נהג-חבר, וביניהן תוספת כוננות ותוספת רכב-טלפון, שהן שתי התוספות שהזכות להן עומדת לדיון; ז) ההסתדרות לא השלימה עם עמדת "דן". .3ההסתדרות פתחה בהליך בסכסוך קיבוצי בבית-הדין האזורי ועתרה כדלקמן: "ליתן צו המחייב את המשיבה לחשב ולשלם את שכרו של כל אחד מן הנהגים השכירים (כמפורט בנספח ד') כמפורט בפסק הבוררות. החישוב ייעשה לפי משכורתו החודשית של החבר הכוללת את התוספות הקבועות ולחודש יוני בסכום של 45.848שקל, וזאת החל מה- 1.6.1983וכל עוד ההסכם הקיבוצי חל על הצדדים לבקשה זו... לחייב את המשיבה לשלם לכל אחד מהנהגים השכירים (כמפורט בנספח ד'), הפרשי הצמדה וריבית או הפרשי הצמדה בלבד על הסכומים הנקובים בסעיף 1לעיל, בגין הפיגור בתשלום, וזאת מה- 1.6.1983ועד התשלום המלא בפועל". .4בפסק-הדין יתייחס בית-הדין לסעיף 32(א) לחוק יישוב סכסוכי עבודה, שזו לשונו: "התעוררו חילוקי דעות בין הצדדים לבוררות בדבר פירוש פסק-הבוררים בנקודה מסוימת והממונה הראשי סבור, כי אמנם טעון פסק-הבוררים פירוש באותה נקודה, רשאי הוא, לפי בקשת אחד הצדדים להטיל על ועדת בוררים, וכן רשאי הוא, בהסכמת הצדדים, להטיל על בורר יחיד כאמור בסעיף 18- לפרש את פסק-הבוררים והחלטת המפרשים תהיה חלק מפסק-הבוררים". .5עיקר טענות בא-כוח ההסתדרות בבית-הדין האזורי היו: א) התוספות "רכב/טלפון" ו"כוננות" "כונו כתוספות ללא קשר למהותן" אלה הן למעשה "תוספות קבועות" המשתלמות לכל החברים עבור העבודה הרגילה; ב) יש לפרש את המלים "שכר (משכורת חודשית)", שבפסק הבוררים, "לפי ההקשר התעשייתי ולפי לשון בני אדם, כך שהכוונה היא לסכום ששולם לעובד עבור עבודתו הרגילה"; ג) המלים "משכורת חודשית" שבפסק הבוררים באות להבדיל מ"משכורת יומית"; ד) על-פי פסיקת בית-הדין הארצי לעבודה, לגבי סעיף 8לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל- 1970(להלן - חוק הגמלאות), תוספות כמו רכב, טלפון וכוננות, נחשבות כחלק של "השכר" לצורך חישוב הגמלה; ה) על-פי פסיקת בית-הדין הארצי לעבודה, לגבי חוק פיצויי פיטורים, תוספות כמו רכב, טלפון וכוננות, נחשבות "שכר" לצורך חישוב פיצויי הפיטורים; ו) קבלת פירוש המעבידה תרוקן מתוכן את "מבנה השכר" שנקבע בפסק הבוררים, כי במקום לקבל אחוז משכר החבר יקבלו השכירים אחוז מסכום שייקבע על-ידי המעבידה כ"משכורת" והם לא יקבלו אחוז מן התוספות, שייקבעו בעתיד על מנת להעלות את שכר החברים. .6בא-כוח "דן" לא הגיש לבית-הדין האזורי כתב תשובה ולא חלק על העובדות שלהן טען בא-כוח ההסתדרות. עיקר טענותיו המשפטיות בבית-הדין האזורי היו: א) פסק הבוררים אינו מתייחס ל"שכר" במשמעות הרגילה, אלא נוספו לו המלים "משכורת חודשית"; ב) כוונת פסק הבוררים במלה "שכר" הוא "רק מה שהמשיבה ("דן") קוראת משכורת" ג) פסק הבוררים מהווה רק "צעד להשוואת בסיס השכר לזה של חבר"; ד) בפסק הבוררים לא נאמר "שכר כולל תוספות"; ה) הפסיקה שעליה סמך פרקליטה של ההסתדרות אינה רלבנטית, כי היא בתחום פיטורים ופנסיה; ו) אם קיימת אי-בהירות, אין לבית-הדין הכלים לפירוש, אין לפניו תיק הבוררות, ויש להעביר את העניין לבוררים לשם פירוש הפסק. .7בית-הדין האזורי קיבל את עמדת ההסתדרות. בפסק-הדין נאמר: " .8עלינו לפרש את המושג 'שכר-(משכורת חודשית)' בהקשר של פסק הבוררות. הבוררים לא התייחסו לבעיה ומלשון פסק הבוררות אין לדעת אם התכוונו למשכורת ללא תוספות או משכורת עם תוספות (ואיזה מהן?). בית-הדין הציע לצדדים כפשרה לבקש הבהרה מהבוררים, אבל בא-כוח ההסתדרות לא הסכים בטענה שחושש שזה יגרום סחבת ושהבוררים אשר ביקשו שכר בעד עבודתם יבקשו עוד תשלום. בתלוש שכר חבר 'דן' שהוגש כנספח ג' מופיעה משבצת 'משכורת', אבל אין לדעת אם הבוררים התכוונו למשכורת זו ואין כתוב בפסק הבוררות 'משכורת היסודית ללא התוספות' או 'משכורת כפי שמופיעה בתלוש החבר כולל תוספת פלונית'. כמו כן, אין לדעת אם הבוררים התכוונו לשכר או משכורת כפי הגדרת פסק-הדין של בית-הדין הארצי לעבודה או לפי הגדרת חוק מסוים. לכן, אנו דוחים טענת בא-כוח 'דן' שיש לפרש המלים שכר ומשכורת כשכר יסוד. .9 אנו גם דוחים את טענת עורך-דין לברון, שאין לבית-הדין את הבסיס העובדתי לפרש המלים שכר ומשכורת. אם בא-כוח 'דן' חשב שיש עובדות או ראיה שחשובות לבית-הדין היה עליו להגיש כתב תשובה. כשלא הגיש תצהיר-עובדות הסכים שהמשפט יתנהל לפי הראיה שהביא עורך-דין מי-טל. ולפי פסק הבוררות אפשר ללמוד את הכוונה הכללית של הבוררים והיא הצמדת שכר השכירים לשכר החברים. לפי ההקשר התעשייתי והראיה לומדים אנו שהתמורה שעובד או חבר 'דן' מקבל כל חודש מורכבת משכר יסוד ותוספות רבות. עורר-דין מי-טל צדק בטענתו שאם הקואופרטיב רשאי לשנות את מבנה שכר החבר על-ידי שינוי יחס בין שכר היסוד לבין התוספות ואם שכר השכיר יהיה צמוד רק לשכר בלי התוספות, התוצאה תהיה הכשלת שיטת הבוררים של הצמדה. אם כך, מהן התוספות הכלולות בשכר לצורכי הצמדה? איננו מקבלים את הגישה ששכר כולל כל התמורה שהעובד מקבל כי אין זו מתאימה לתנאי הארץ שיש תוספות רבות, למטרות שונות, שנוצרו בנסיבות שונות ושקשורות להיסטוריה מסוימת. לדידנו, הפירוש המתאים למטרת פסק הבוררים ולהקשר התעשייתי בקואופרטיב 'דן' הוא זה שכולל המשכורת היסודית ותוספות שקבלתן אינה מותנית בקיום תנאים או גורמים בנוסף לעצם ביצוע העבודה הרגילה. שכר אינו כולל תוספת שמיועדת למטרה של ממש, כמו פרמיה בעד עבודה של ממש, או תשלום לרכישת עיתון, או תשלום כוננות בעד כוננות שנעשתה בפועל או תשלום הבראה לצורך הבראה. מאידך גיסא, תוספת קבועה שהוגדרה טל-רכב ושולמה בלי קשר לעובדה שהחבר מחזיק רכב או טלפון הינה חלק משכר החברים. כמו כן, תוספת כוננות ששולמה מבלי שהחבר נדרש להיות בכוננות או שובץ ברשימת כוננות מהווה חלק מהשכר היסודי של החבר. לפיכך הגענו למסקנה שיש לקבל את הבקשה וליתן את הצו המבוקש". .8במהלך טיעונו לערעור ביקש הפרקליט של "דן" להגיש תצהיר - תצהירו של מר קציר מיכאל, עובד במחלקת השכר של המעבידה (להלן - התצהיר) - אליו צורף תדפיס מחשב ובו מפורטים נתוני המשכורת ושתי התוספות (רכב-טלפון וכוננות) לגבי חודש יוני 83, שהוא אותו החודש שאליו מתייחס התלוש שהוצג בבית-הדין האזורי, ושמפורט בסעיף 2, פסקה ה', לעיל. .9בית-הדין החליט, בהסכמת באי-כוח הצדדים, לקבל את התצהיר והתדפיס האמורים בסעיף הקודם ולהמשיך בדיון בלא להחזיר את העניין לבית-הדין האזורי. .10להלן השלמת העובדות, על-פי חומר הראיות הנוסף: א) תוספת רכב-טלפון משתלמת באופן אוטומטי בסכום אחיד לכל החברים ובלא קשר לעבודה בפועל; ב) תוספת כוננות אינה משתלמת בסכום אחיד לכל החברים ב"דן": הוא מחושבת על-פי ימי העבודה, עת מינימום שעות העבודה המזכות בתוספת בכל יום הוא 4.5שעות; ג) נסיבות העדרותו של חבר מן העבודה אינן נלקחות בחשבון לצורך זיכוי בתוספת כוננות או שלילתה עבור אותו יום: העדרות מכל סיבה שהיא, כולל מחלה, מילואים וחופשה, גוררת אחריה אי-תשלום התוספת בעד היום בו ארעה ההעדרות; ד) הסדר התשלום של תוספת כוננות, שתואר לעיל, חל על כל החברים ב"דן" לרבות חברים שעבודתם אינה בנהיגה; ה) יום העבודה הרגיל הוא בן 7שעות עבודה; ו) מי שעובד ביום מסוים פחות מ- 4.5שעות, מנכים לו משכרו הרגיל לפי שעות, אם החבר עובד לפי שעות, או מדמי החופשה, אם החבר עובד חודשית. .11בערעור חזר בא-כוח "דן" על טענותיו בבית-הדין האזורי, והדגיש: א) משקבע בית-הדין האזורי כי "מלשון פסק הבוררות אין לדעת אם התכוונו למשכורת ללא תוספות או משכורת עם תוספות (ואיזה מהן)" (סעיף 8לפסק-הדין שבערעור), היה על בית-הדין האזורי לדחות את הבקשה או להחליט, כי הפורום הנכון להכרעה בשאלת הפירוש הוא אותם הבוררים שניסחו את הפסק; ומכל מקום, קביעה זו אינה מתיישבת עם המשך הדברים באותו סעיף בפסק-הדין: "לכן, אנו דוחים את טענת בא-כוח 'דן' שיש לפרש את המלה שכר ומשכורת כשכר יסוד"; ב) לחלופין - תוספות כוננות אינה "תוספת קבועה", שכן היא מחושבת באופן אינדיבידואלי לפי כמות העבודה של כל חבר, ועל כן, גם לפי גישת ביתהדין האזורי אין תוספת כוננות כלולה כ"שכר" על-פי פסק הבוררים. .12בא-כוח ההסתדרות חזר אף הוא על טענותיו בבית-הדין האזורי (המפורטות בסעיף 5לעיל) והדגיש: א) בדין לא העמיד בית-הדין האזורי את שאלת הפירוש לשאלה "שכר" לפני הבוררים, שכן הבוררים סיימו את תפקידם עם מתן פסק הבוררות. העתירה לבית-הדין היתה לפירוש פסק הבוררים שהפך להסכם קיבוצי ולבית-הדין האזורי היו הסמכות והכלים הדרושים לפסוק בדין; ב) "תוספות קבועות" הינן, על-פי פסיקת בית-הדין הארצי, תוספות פיקטיביות המהוות חלק מן השכר; ג) לגבי תוספת רכב-טלפון אין היום מחלוקת שהיא "תוספת קבועה"; ד) תוספת כוננות אף היא "תוספת קבועה", שכן היא מחושבת על-פי אותו קנה המידה לפיו מושב השכר הרגיל של כל חבר וחבר, והוא - התייצבות לעבודה. .Iiפסק-הדין פירוש פסק הבוררים - בידי מי? .1ראשית, יש להעמיד את "פסק הבוררים" על מהותו. פסק הבוררים הוא פרי הליך על-פי הפרק השלישי לחוק יישוב סכסוכי עבודה (סעיף 2, פסקה ד', שבחלק I לעיל). אותו הליך בא לשם יישוב "סכסוך עבודה" כמשמעותו בחוק האמור, היינו "סכסוך כלכלי". יצוין, שטוב עשו שהלכו בדרך שבה הלכו לשם יישוב הסכסוך שבין הצדדים, באשר ההליכה באותה דרך מנעה ספקות ואי-ודאות בדבר מהותו ונפקותו של "פסק הבוררים". הליכה באותה דרך הסדירה גם בעיות שונות שיכול ותתעוררנה, בין השאר, בדבר "תקופת תוקפו", "תחילתו", "דרכים לפירושו" (סעיף 31(א) לחוק יישוב סכסוכי עבודה). אותה מהות עולה מסעיף 31(ג) לחוק. הסעיף קובע, כי "דינו של פסק בוררים כדין חוזה בין הצדדים לבוררות או כדין הסכם קיבוצי ביניהם, הכל לפי העניין". מאחר והצדדים היו כשירים להסכם קיבוצי והנשוא היה בתחום המיועד להסכם קיבוצי (סעיף 1לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957) - פסק הבוררים הוא הסכם קיבוצי. .2ההליך בבית-הדין האזורי נפתח בדרך המיועדת לכך בתקנות בית-הדין לעבודה (סדר הדין בסכסוך קיבוצי), תשכ"ט- 1969(להלן - תקנות סדר הדין בסכסוך קיבוצי). העתירה היתה "לביצועו" של פסק הבוררים - ההסכם הקיבוצי-היינו במסגרת סעיף 24(א) (2) לחוק בית-הדין לעבודה, תשכ"ט-.1969 .3באמור עד כאן יש כדי ליתן תשובה לטענתו של פרקליטה של "דן", כי מן הדין היה שלא בית-הדין האזורי יפרש את פסק הבוררים, אלא שמלאכת הפירוש תעשה על-ידי מי שנתן את פסק הבוררים. דרך כזאת - פירוש פסק בוררים שניתן על-פי חוק יישוב סכסוכי עבודה (סעיף 2, פסקה ד', בחלק iלעיל) - צפה אמנם המחוקק, אך לא הלכו בה ולא היתה חובה ללכת בה. הדרך מותווית בסעיף 32(א) לחוק יישוב סכסוכי עבודה (סעיף 4בחלק iלעיל). בדרך זו יש ללכת בהזדמנות הראשונה; ההזדמנות לכך היא ב"תשובה" המוגשת מכוח תקנה 10לתקנות סדר הדין בסכסוך קיבוצי. בענייננו, כלל לא הוגשה תשובה. יתר על כן - לא ביקשו ללכת בדרך המתחייבת מהסעיף האמור בחוק יישוב סכסוכי עבודה בכל שלב שהוא של ההליך. לכן לא היה ואין מקום להלין על כך, שבית-הדין האזורי לא הלך בדרך המיוחדת העולה מהסעיף האמור בחוק יישוב סכסוכי עבודה והלך בדרך המלך, היינו בקשה ל"ביצועו" של הסכם קיבוצי - בענייננו, פסק הבוררים. פירוש פסק הבוררים .4משנאמר שפסק הבוררים הינו הסכם קיבוצי, ברור שעל פירושו יחולו הכללים המקובלים; היינו, יש לפרש את ההסכם מתוכו, כשלמות, בדרך המקדמת את השגת מטרתו, ולמושגים "טכניים" בתחום העבודה - יש ליתן את המשמעות המקובלת באותו תחום, וב"הקשר התעשייתי". .5הנתון הראשון שישמש לפירוש בהתאם לכללים האמורים בא מסעיף 1להסכם הקיבוצי (סעיף 2, פסקה ב', שבחלק iלעיל) המתייחס ל"מבנה השכר של הנהגים", כאן תודגשנה שתי המלים "מבנה" ו"שכר". להוראה זאת בהסכם הקיבוצי היו מודעים הבוררים וביטוי לכך - אם יש צורך בביטוי נוסף להנחה שהבוררים פועלים בהתאם למתחייב מהכתב שעל-פיו הם פועלים (כל עוד לא הוכח ההיפך) - הוא במבוא לפסק הבוררים (כמובא בסעיף 2, פסקה ד', שבחלק iלעיל). באותו מבוא מצוי נתון נוסף שצריך לשמש לפירוש והוא במלים "בשים לב לנכונות הנהלת 'דן' להסכים לעקרון ההצמדה"; ואת המלים "עקרון ההצמדה" יש לפרש תוך התייחסות למה שקודם לאותן המלים, היינו "מבנה השכר". .6עד כאן לעולה מהמבוא לפסק הבוררים. גם בסעיפים האופרטיביים שבפסק הבוררים מצויים נתונים שצריך כי ישמשו לפירוש. בשני הסעיפים האופרטיביים מדובר ב"שכר של הנהג השכיר" וב"פרישת השכר". המקום היחיד שבו הדיבור "שכר" אינו עומד בפני עצמו הוא בסעיף א' לפסק הבוררים שבו נאמר, כי "שכרו של הנהג השכיר יהיה בגובה % 50משכרו (משכורת חודשית)..." למשמעות של המלים "משכורת חודשית", כשהן בסוגריים לצד הדיבור "משכרו", נתייחס להלן. נאמר לעיל, שפסק הבוררים יפורש מתוכו, כשלמות, ובדרך המקדמת את השגת מטרתו. יישום כללים אלה לאור האמור עד כאן משמעו, שמדובר במסמך אשר בא ליתן ביטוי להסכמת הצדדים לעקרון ההצמדה של "שכר" הנהגים הקבועים השכירים ב"דן", ל"שכרם" של נהגים חברי "דן". להשגת אותה מטרה הזדקקו בכל המסמך לדיבור "שכר" ורק פעם אחת למלים "משכרו (משכורת חודשית)"; כנגד זה בא שוב בטבלת השכר השימוש במלה "שכר" ללא כל תוספת אחריה. .7נאמר בסעיף 4לעיל, כי יש להידרש לעניין הפירוש גם ל"הקשר התעשייתי". בהיבט אחד של אותו הקשר נוכל להעזר; בהיבט האחר לא נוכל להעזר. נוכל להעזר לעצם פירוש המונח "שכר". לא נוכל להעזר בהקשר התעשייתי במשמעות המפעלית. וכל כך למה? בענייננו מדובר באגודה שיתופית. העושים בנהיגה והנהגים הם הן חברים והן שכירים. מתעוררות על כן שאלות הן מתחום התקבולים שחבר מקבל מכוח חברותו באגודה השיתופית והן מתחום התקבולים שהוא מקבל מכוח עבודתו כנהג. ברור שהכוונה של פסק הבוררים לא היתה להצמיד תקבולים מעילה כל שהיא, אלא תקבולים הקשורים בעבודה. נתונים על אלה לא היו בפני בית-הדין האזורי ואינם בפנינו. כמו כן, המדובר הוא במפעל הפועל על-פי רישיון והמצוי בפיקוח ממשלתי על-פי פקודת התעבורה [נוסח חדש] והתקנות על-פיה. גם לכך יכולה להיות השפעה על דרך קביעת "מבנה השכר" וגם על כך לא היו נתונים בפני בית-הדין האזורי ואינם בפנינו. .8מכאן לפירוש הדיבור "שכר". עד שנידרש לפירוש טוב שייאמר, כי אין זה ברור כלל וכלל, אם היה מקום להעלות את הדיון על הפסים שהועלו על-ידי פרקליטה של "ההסתדרות" (סעיף 5, פסקות א' ו-ד', שבחלק iלעיל), היינו הבחנה בין תוספות למיניהן - "תוספת קבועה" ותוספות שאינן "קבועות" - ורכיבים, שהם חלק אינטגרלי של "המשכורת הקובעת", הכל עניינים הקשורים בחוק הגמלאות. הבחנות אלה רלבנטיות לחוק הגמלאות ולחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963(להלן - חוק פיצויי פיטורים) ואינן רלבנטיות לנושא שלפנינו, עת מדובר במושג "שכר" ולא במושג "שכר פנסיוני" או "שכר בר-פיצוי". אין זאת הפעם הראשונה שבית-הדין נדרש לפירוש המונח "שכר" (דב"ע לב/21-3, [1]; דב"ע לג/3-1, [2], בע' 530; דב"ע לח/46-1, [3]; דב"ע שם/43-0, [4], בע' 25). מאחר וענייננו מחייב לפרש את הדיבור "שכר" במסמך שבא לקשור שכר של קבוצת עובדים אחת לשכר של קבוצת עובדים אחרת באותו מפעל, העושים עבודה זהה, טוב להזדקק להגדרה בהקשר להבטחת שוויון שכר. כשמדובר בהבטחת שוויון או במגמה להבטחת שוויון (ובענייננו אכן מדובר רק במגמה להבטיח שוויון - "הצמדה") טוב להזדקק לאמנת העבודה הבינלאומית בדבר שכר שווה לעובד ולעובדת, הנזכרת בפסקהדין בעניין שרה לדרמן, [5] (דב"ע לז/71-3: "המונח 'שכר עבודה' כולל שכר או משכורת רגילים, יסודיים או מינימליים, וכן תוספות כלשהן המשתלמות במישרין או שלא במישרין, במזומנים או בעין, על-ידי המעביד לעובד, בשל עבודתו של העובד" (כתבי אמנה, כרך 1, ע' 445). ולאמנת עבודה בינלאומית אחרת, שאף בה נדרשו לדיבור "שכר" במשמעות הרח- בה, היינו האמנה בדבר הגנת השכר משנת 1949, הנזכרת בפסק-הדין בעניין בנק איגוד לישראל, [1]: "'שכר', פירושו גמול או השתכרות, בלי שים לב לכינוי או לדרך החישוב, שניתן לבטא במושגי ממון והקבוע בהסכם הדדי או בחוק או בתקנות, המשתלם מכוח הסכם עבודה בכתב או שלא בכתב, על-ידי מעביד לעובד, בעד עבודה שנעשתה, שיש לעשותה או בעד שירותים שניתנו או שיש לתיתם" (שם, [1], בע' 10). מאלה עולה שאין, לענייננו, הבדל בין "שכר" ובין "משכורת", ואין הבדל בכינוי שיינתן לרכיב זה או אחר של התמורה הניתנת לעובד ישירות על-ידי מעבידו בעד התחייבויות אשר לעובד מכוח היחסים החוזיים שבינו לבין מעבידו. .9טען פרקליטה של "דן", כי נפסק על-ידי בית-דין זה, שעת מדובר בהצמדות" יתן בית-הדין פירוש דווקני להסכם שעליו סומכים לעניין ה"הצמדה" (דב"ע לה/7-4, [6], בע' 167: דב"ע לו/90-3, [7], בע' 134: דב"ע מא/20-4, [8], בע' 353). אכן כך פסקו, אך במה דברים אמורים? עת באים להצמיד תנאי עבודה של מקצוע אחד למקצוע אחר, ענף לענף או מפעל למפעל. בענייננו מדובר בשכר במסגרת אותו מפעל ולעובדים העושים עבודה שווה והסכם (ההסכם הקיבוצי) שבא ל"הצמיד" ובהדרגה להגיע עד כדי הפרש של % 25בלבד. .10אמרנו, שבענייננו יש ליתן לדיבור "שכר" את המשמשות הרחבה, והסיבה הובאה. ברור שהן המחוקק והן הצדדים להסכמים קיבוציים, לא תמיד יתנו לדיבור "שכר" את המשמעות הרחבה ביותר. הצמצום יושג לעתים על-ידי תוספת תואר לדיבור "שכר" כגון "שכר רגיל" (חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, וחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951), "שכר ממוצע" (חוק פיצויי פיטורים), "משכורת קובעת" (חוק הגמלאות), "שכר משולב" או "שכר יסוד" (בהסכמים קיבוציים), ולעיתים כתוצאה מתחייבת מהמטריה, המטרה וההקשר. ענייננו אינו מחייב צמצום מעבר לנאמר במפורש. .11מכאן למלה "משכורת" הבאה בסוגריים אחרי המלה "שכר" שבסעיף א' לפסק הבוררים. בדין טען הפרקליט שייצג את ההסתדרות בבית-הדין האזורי, שאין להסיק מהזדקקות למלים "משכורת חודשית" דבר שישפיע על התוצאה (סעיף 5, פסקה ג', שבחלק iלעיל). ברור שהדיבור "שכר" הוא הרחב, וכשהוא עומד בפני עצמו כולל הוא "משכורת חודשית". כאשר עומדים שני המונחים "שכר" ו"משכורת" זה לעומת זה, אין הם באים אלא לאבחן בין התשלום לשכיר יום לבין התשלום לעובד "שגמול עבודתו משתלם על בסיס של חודש" (סעיף 10לחוק חופשה שנתית, סעיף 12לחוק פיצויי פיטורים). יחד עם זאת אין להתעלם מהעובדה, שבפסק הבוררים באות המלים "משכורת חודשית". מלים אלו באות אמנם רק פעם אחת, אך אין להתעלם מהן: פניה להקשר התעשייתי מאפשרת ליתן משמעות ותוכן לאותן מלים. הן באות לאבחן בין תשלומים לנהג חבר, המבוצעים מדי חודש בחודשו - ואין זה משנה אם הסכום הוא משתנה ובין תשלומים על בסיס שנתי, או על בסיס אחר שאינו חודשי, שיכול ונותנים לנהג חבר. .12מהאמור עד כאן עולה, ש"תוספת רכב-טלפון" אינה אלא רכיב רגיל של השכר המשתלם לנהג חבר ב"דן", שלשכרו הוצמד שכרו של הנהג השכיר. הוא הדין ב"תוספת כוננות", שכלל לא טענו כי היא ניתנת לנהג, שהוא חבר ב"דן", תמורת שירותים שלא נדרשים מהנהג השכיר. אותה תוספת, המשלמת מדי חודש בחודשו ואינה משתלמת בעד ימים שבהם לא עבד הנהג לפחות 4.5שעות, אינה שונה מרכיב שכר, שכולו על בסיס חודשי קבוע מראש ומנכים שכר עבור ימי העדרות מן העבודה (סעיף 10, פסקה ו' שבחלק iלעיל). .13אין אנו מתייחסים בפסק-דין זה אלא לשני רכיבי השכר שעמדו לדיון ואין ללמוד ממנו על רכיבים שלא עמדו לדיון. יחד עם זאת ייאמר, שההסכם הקיבוצי שבו מדובר, ככל הסכם קיבוצי אחר, מחייב יישום בתום לב. דברים אלה נאמרים בקשר לטענה של פרקליטה של ההסתדרות, כי "דן" היא המעבידה וחבריה הם הקובעים את השכר, את רכיביו ואת הכינויים שיינתנו לאותם רכיבים, כך שקיימת סכנה שכל פירוש המוציא רכיב מהשכר המשמש להצמדה, יש בו כדי לרוקן את ההסכם הקיבוצי מתוכנו (סעיף 5, פסקה ו', שבחלק iלעיל). על כך נשיב שכנגד הסכנה הזאת בא להגן הכלל, לפיו כל חוזה יש לקיים בתום לב וכל שכן הסכם קיבוצי. התוצאה היא שדין הערעור להידחות. אין צו להוצאות.יישוב סכסוכיםשכיריםהסתדרות העובדיםועד עובדיםבוררות