קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בחירה בין קצבאות נכות או ניצולי שואה: .Iההליך .1ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בתל-אביב-יפו (השופט ירושלמי - דן יחיד; תב"ע מא/369-0) שחייב את המערער לבחור באחת משתי הקצבאות להן הוא זכאי, תוך דחיית עתירתו לקבל את שתי הקצבאות גם יחד. .2ואלה העובדות הצריכות לעניין: א) ועדה רפואית, הפועלת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז/ 1957(להלן - חוק נכי רדיפות הנאצים) קבעה, ביום 18.5.1959, כי המערער הינו נכה בשיעור של % .52.4בהתאם לכך שולמה לו קצבה מטעם אוצר המדינה; ב) הפגימות על פיהן נקבעה דרגת נכותו של המערער היו אבדן שיניים (%14.8), הגבלה בעמוד השדרה הצווארי (%30) והגבלת תנועות בעמוד השדרה המותני (%20); ג) המערער פרש מן העבודה ב-1.5.1979, אחרי 32שנות עבודה בעירית תל-אביב, פרישה מוקדמת מטעמי בריאות; ד) בשנת 1980תבע המערער קצבת נכות לפי פרק ו' 2לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968(להלן - חוק הביטוח הלאומי) והועמד לבדיקה בפני ועדה רפואית; ה) הוועדה הרפואית קבעה ביום 9.9.1980, כי נכותו היא של %90, מזה % 50(%30+%20) בגין עמוד השדרה הצווארי והמותני ו-% 40בגין ראיה ומצב אורולוגי (%01=%10) - מאז אפריל 1978, ובגין שמיעה (%20) - מאז יולי 1980; ו) ועדת נכות בישיבתה מיום 29.10.1980קבעה, כי המערער זכאי לקצבת נכות, מאחר שאיבד % 75מכושר השתכרותו, החל מ- .30.7.1979נימוקיה היו, כי - "המדובר בתובע הסובל ממחלת עיניים המגבילה אותו בראיה וכן משינויים קשים בעמוד השדרה המפריעים לו לתפקוד ויסוק. משתי הסיבות גם יחד איננו מסוכל להשתכר ואיבד כושרו להשתכר כדי %75"; ז) במכתבו מיום 2.12.1980הודיע פקיד התביעות למערער, כי היות שהוא זכאי לקצבת נכות וגם לקצבה ממשרד האוצר "על אותו סעיף ליקוי", עליו לבחור באחת משתי הקצבאות "על-פי סעיף; 145(ג) (6) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ה-1968"; ח) ביום 24.12.1980הגיש המערער תובענה לבית-הדין האזורי. .3סעיף 145(ג) (6) קובע, וזו לשונו: 145(ג) הזכאי עקב מאורע אחד לגמלה לפי פרק ו' 2ולתגמול או לקצבה לפי אחד החוקים המפורטים להלן, הברירה בידו לבחור באחד מהם: (6) חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז-.1957 .4בית-הדין האזורי פסק, כי: "...הליקוי בעמוד השדרה של התובע, אינו רק אחד מיני ליקויים רבים אחרים שבגינם הוכר התובע כנכה, הן לפי חוק נכי רדיפות הנאצים והן לפי החוק לביטוח לאומי, אלא ליקוי זה הוא המאורע 'היחיד' כאמור בסעיף 145(ג) ממנו נובעת זכאותו של התובע לגמלאות וליקוי זה הוא הגורם הבלעדי לאבדן כושר השתכרותו של התובע..." (ההדגשה שלנו). .5בהופיעו לפנינו, שפך המערער את מר לבו על עצם התפיסה הרואה אותו כמי ש"מקבל" קצבה מאוצר המדינה, בעוד שלמעשה האוצר מקבל מאת שלטונות גרמניה את הקצבה המגעת לו ואינו מחזיר לו אלא חלק מזערי ממנה. לעניין יישום סעיף 145הנ"ל, טען המערער, כי פרישתו מן העבודה לא היתה בשל הפגימה בגב, אלא בשל פגימות אחרות המפורטות במכתבו של ד"ר שרון, רופא המנגנון בעירית תל-אביב, מיום 7.8.1978, וכן בשל מחלת עיניים (גלאוקומה). .6בא-כוח המוסד טען, שאת הדיבור "מאורע" שבו מדובר בסעיף 145(ג) יש להבין, כמוגדר במילון אבן-שושן: "מקרה, דבר שארע, מעשה שהיה". במקרה דנן המאורע הוא רדיפות הנאצים: ראה דב"ע מב/84- 0(לא פורסם). המאורע הנ"ל גרם לנכותו העיקרית של המערער, והיא - הפגיעה בגב (%50), ונכות זו גרמה לכך שהמערער פרש מן העבודה פרישה מוקדמת, שכן - כך העיד בבית-הדין - "לא יכול (יכולתי) להמשיך יותר בעבודה הישיבה". מעיון בדו"ח ועדת הנכות עולה, טען הטוען, כי אלמלא הפגימה בגב לא היה נקבע שהמערער איבד % 75מכושרו להשתכר. הרכיב העיקרי, הדומיננטי, בזכאותו לקצבת נכות (הפגיעה בגב), הינו גם הרכיב הדומיננטי בזכאותו לתגמול לפי חוק נכי רדיפות הנאצים. לשון אחר: "מאורע אחד" הביא לזכאות הכפולה, ועל המערער לבחור באחת משתי הקצבאות המגיעות לו. .7אחד מנציגי ציבור שהוזמן כדין לא בא ולא נתן סיבה לכך. הדיון התקיים בהעדרו. .Iiפסק-דין .1נפתח בהערה, לשונית ביסודה, בקשר לדיבור "מאורע" כסיבה לזכאות, כשהמדובר בקצבת נכות לפי פרק ו' 2לחוק הביטוח הלאומי. יכול שאדם יהיה זכאי לקצבת נכות בשל מצב בריאותי לקוי שהוא כל כולו, תוצאה של מום מלידה, מחלה זיהומית, מחלה ניוונית וכו'... ולא יעלה בידו להצביע על מאורע כל שהוא, שגרם לפגימה ולנכות. מומו ונכותו, תוצאה הם של מצב ולא של מאורע. יכול גם שהנכות באה בעקבות תאונה או חבלה מידי אדם, על רקע אישי - ושוב, כבמקרה הקודם, ולמרות שהנכות באה הפעם כתוצאה מ"מאורע", לא יהיה מקום להזדקק לסעיף 145(ג), מאחר שאין הנכה זכאי לקצבה או לתגמול מכוח חוק אחר, זולת חוק הביטוח לאומי, פרק ו' .2 .2במקרה דנן הפיזיולוגיה של המערער (%90), חלקה תוצאה מאורע (%50) וחלקה תוצאה מ"מצב" (%40). טען בא-כוח המוסד, שתרומת המאורע להיותו של המערער מוכר כמי שאיבד % 75מכושרו להשתכר, היתה מכרעת, ומשברור שזכאותו של המערער לקצבה לפי החוק השני נובעת אף היא, באורח מכריע, מרדיפות הנאצים, הרי שזכאותו הכפולה, מקורה במאורע אחד, ועליו לבחור באחת משתי הקצבאות, .3אין בידינו לקבל טיעון זה. המערער אמנם העיד בבית-הדין האזורי, שהוא נאלץ לפרוש מן העבודה כי התקשה לעבוד "בישיבה". אך בהופיעו בפני ועדת הנכות התלונן על כך, ש"העינים לא בסדר, לא רואה טוב". לזאת יש להוסיף כי לפי תעודת רופא המנגנון של עירית תל-אביב-יפו, הסיבה לצאתו לגמלאות היתה "... כאבים ביד ורגל ימין... (ו)תעוקת לב". כל אלה ללמדך, שהמבחן לזכאות לקצבת נכות אינו מוצא פיו של המבוטח. .4אשר קובע הוא מה שוועדת הנכות קובעת, ובמקרה דידן נאמר, כי "משתי הסיבות גם יחד איננו מסוגל להשתכר..." (ראה סעיף 2(ו) להליך). "שתי הסיבות", הווה אומר: הגלאוקומה והגבלת התנועות בעמוד השדרה. הנה כי כן, הוועדה ייחסה משקל שווה לשתי פגימות אשר פער ניכר מפריד ביניהן מבחינת אחוזי הנכות: % 10מזה ו-% 50מזה. ועדת הנכות לא קבעה שנכותו של המערער באה כתוצאה מה"מאורע", או בעיקר כתוצאה ממאורע. כל שנאמר בהחלטתה הוא, שהמאורע תרם תרומה השווה לתרומת מצבו הבריאותי הלקוי של המערער. .5נוכח כך אין לומר שהזכאות הכפולה באה עקב מאורע אחד, וכי יש ליישם סעיף 145(ג) (6). ואף אם היה זה מפאת ספק, במקרה כגון המקרה דנן צריך שהספק יפעל לטובת המבוטח. .6הערעור מתקבל ואנו קובעים כי המערער זכאי לקצבת נכות לפי חוק הביטוח הלאומי החל מיום 30.7.1979, בנוסף על הקצבה שהוא מקבל מאוצר המדינה, מכוח חוק נכי רדיפות הנאצים. המשיב ישלם למערער הוצאות, בשתי ערכאות, בסך 000, 1שקלים.קצבת נכותנכותניצולי שואה