קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בחירה בין קצבאות נכות או שאירים: .Iההליך .1ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בבאר-שבע (השופט נויגבורן -דן יחיד; תב"ע מב/26-0) שדחה את עתירת המערערת למענק לפי סעיף 23(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968(להלן - החוק). .2ואלה העובדות: א) המערערת התאלמנה מבעלה וקיבלה מהמוסד קצבת שאירים; ב) ב- 16.10.1979נפגעה המערערת בפגיעה בעבודה, ועדת נכות קבעה את דרגת נכותה לצמיתות והמוסד אישר לה קצבת נכות מהעבודה; ג) המערערת נדרשה לבחור, על-פי סעיף 143(ג) לחוק, בין קצבת שאירים לבין קצבת נכות ובמכתבה מיום 24.7.1981הודיעה כי היא בוחרת בקיצבת נכות; ד) המערערת תבעה שישולם לה מענק לפי סעיף 23(א) לחוק, היות שזכותה לקצבת שאירים פקעה. סעיף 23, במה שנוגע לענייננו, אומר, וזו לשונו: "23(א) אלמנה שלא מלאו לה עדיין ארבעים שנה ואינה זכאית לקצבה או אלמנה שפקעה זכותה לקצבה שלא עקב נישואיה, ישלם לה המוסד מענק בסכום השווה ל... (ב) חזרה ונישאה אלמנה הזכאית לקצבת שאירים, תפקע זכו- תה לקצבת שאירים, והמוסד ישלם לה מענק בשתי שיעורים כלהלן: (1) לאחר יום נישואיה מחדש.... (2) כתום שנתיים מיום נישואיה מחדש... (ג) דין אלמן לעניין סעיף זה כדין אלמנה"; ה) המוסד דחה את הבקשה. המערערת הגישה תובענה לבית-הדין האזורי. .3את דחייתו את התביעה נימק בית-הדין קמא כדלהלן: א) יש להבחין היטב בין התנאים המיוחדים המזכים בקצבה לבין התנאים הכלליים הנהוגים לגבי תשלום קצבאות בכלל. סעיף 23נמצא בסימן ד' ("ביטוח שאירים") שבפרק ב' לחוק ("ביטוח זיקנה וביטוח שאירים") ואילו סעיף 143- מקומו בסימן ג' ("תשלומי גמלה") שבפרק ז' ("גמלאות - הוראות כלליות"); ב) סימן ד' לפרק ב' קובע את "הזכאות", בעוד שפרק ז' קובע את דרכי "התשלום"; ג) מכאן, שאת משמעות הדיבור "פקעה זכותה" שבסעיף 23(א) יש לברר במסגרת התנאים "שנקבעו בפרק ב' בכלל ובסימן ד' בפרט" ולא במסגרת התנאים שנקבעו לתשלום הגמלאות, בפרק אחר; ד) מסתבר שזכותה של המערערת לקצבת שאירים לא פקעה. "זכותה היתה פוקעת", קבע בית-הדין האזורי, "עקב נישואיה (דבר שהוצא מתחולת סעיף 23(א)) או עקב התנאים שהוזכרו בסעיף 23(א) לפני שתוקן (פרטים 3ו- 4בלוח ד')"; ה) בית-הדין הסתייג מטענת המוסד, כי זכותה של המערערת לקצבת שאירים "הותלתה" וגרס, כי הזכות, קרי - קיום התנאים לזכאות, נותרה כפי שהיתה לפני שנקבעה דרגת נכות, אלא שהמחוקק (סעיף 143) אסר תשלום קצבת כפל. .4עיקר טענותיה של המערערת בערעור היו, כי שגה בית-הדין קמא בקובעו שהתנאי לפקיעת הזכות לקצבת שאירים מצוי בפרק ב', סימן בית-הדין קמא בקובעו שההשלכות על פקיעת הזכאות. לו רצה המחוקק להביא לשלילת מענק על-ידי הפרדה בין שני הפרקים, היה אומר זאת במפורש. .5ביום שמיעת הערעור, ביקשה באת-כוח המערערת להשלים את אשר עמה בכתב. הרשות ניתנה לה והוגשו סיכומי טענות משלימים בכתב. בא-כוח המוסד הודיע, כי אין לו תגובה. .Iiפסק-דין .1שאלה אחת מתעוררת בערעור זה, והיא: אם בחירתה של המערערת בקצבת נכות מעבודה, מכוח הוראות סעיף 143(ב) (1) לחוק גרמה לכך "שפקעה זכותה לקצבת (שאירים)". אם אמנם כן הדבר, כי אז זכאית היא למענק לפי הוראות סעיף 23(א) לחוק. .2טענת המערערת היא, כי זכותה לקצבת שאירים פקעה, כי נאלצה לבחור באחת משתי הקצבאות המגיעות לה. משבחרו: בקצבות נכות מעבודה, נחרץ שהקצבה השניה לא תינתן לה עוד (סעיף 143(ב) (1): "לא יינתנו לאדם... קצבאות שונות... בעד פרק זמן אחד"). "פקעה" אפוא זכותה לקצבת שאירים והיא זכאית למענק. .3טען וטוען המוסד: לא כי, סעיף 143(ב) (1) בא למנוע מאדם הזכאי בו- זמנית לשתי קצבאות, לקבל את שתיהן. עליו לבחור באחת מהן, ואת השניה לא יוכל לממש. אולם בהיווצר מצב חדש, המונע בעדו להמשיך ולקבל את הקצבה שבחר בה, כי אז יוכל לממש את הזכות השניה. שלוש דרגות הובאו בסיכומי בא-כוח המוסד בבית-הדין האזורי ויש בהן כדי להמחיש את הסוגיה הנדונה כאן: א) אשה קבלה קצבת נכות (כללית) לפחות 5שנים, התאלמנה בטרם הגיעה לגיל 60ובחרה להמשיך ולקבל קצבת נכות. בהגיעה לגיל 60, תפקע זכותה לקצבת נכות (סעיף 127כא) והיא תקבל קצבת זקנה. אם אכן "פקעה" זכותה לקצבת שאירים (בעת שבחרה בקצבת נכות), כגרסת המערערת דנן, הרי שתפסיד % 50מקצבת השאירים (סעיף 26ב(א) + לוח ד (1)), מה שלא כן לפי פירוש המוסד, הגורס כי הזכאות אינה פוקעת כי אם ניתלת; ב) נקבעה לאשה דרגת נכות זמנית (כללית או מעבודה), המזכה אותה בקצבה. בתקופת "הזמניות" התאלמה. משתי הקצבאות המגיעות לה (שאירים או נכות), בחרה בקצבת נכות. בתום התקופה הזמנית, הועמדה נכותה הצמיתה על % .0אליבא דהמערערת לא תהא האשה זכאית מעתה לאף קצבה: האחת פקעה, השניה אינה מגעת עוד. ואילו המוסד טוען, כי בהיקבע דרגת נכות צמיתה של %0, ישלם הוא קצבת שאירים, שכן הזכות לקצבה זו לא פקעה אלא רק הותלתה; ג) הוא הדין באשה אשר נקבעה לה נכות צמיתה, וקצבה בצדה, וביום מן הימים הועמדה לבדיקה מחודשת על-פי יזמת המוסד, והנכות התבטלה. .4המוסד לביטוח לאומי טוען, אפוא, לפירוש השולל את סופיות הבחירה, לפי סעיף 143(ב) (1) לחוק. הבחירה באחת הקצבאות אינה מפקיעה או מבטלת את הזכות לקצבה השניה, היא רק "מקפיאה" אותה ומשהה את מימושה. אין בכך כל חידוש והמצב מוכר מהפיסקה: בדב"ע מא/53-0, [1], היו הנסיבות - במה שנוגע לסוגיה דידן - כי למבוטח נקבעה דרגת נכות מעבודה בשיעור של % .25כעבור כשנה, בהגיעו לגיל 65, הגיש תביעה לקצבת זקנה בציינו, שמשתי הקצבאות להן הוא זכאי - הוא בוחר בגבוהה יותר. במשך 7חודשים שולמה לו קצבת זקנה ומשעלה שיעורה של קצבת הנכות על זה של קצבת הזקנה - הפסיק המוסד לשלם לו קצבת זקנה וחידש את תשלום קצבת הנכות. כעבור מספר חודשים הגיש המבוטח בקשה להיוון קצבת הנכות (את מלוא הקצבה "לכל החיים"). מבוקשו ניתן לו תוך הודעה, כי עם קבלת המענק פקעה זכאותו לקצבת נפגעי עבודה. עם תשלום המענק הנ"ל חודש תשלום קצבת הזקנה. .5א) מן האמור עולה, שהבחירה באחת משתי קצבאות, מכוח סעיף 143, אינה מביאה למצב סופי. הבחירה אינה מפקיעה זכות, אלא מקפיאה אותה תוך שמירת אפשרות של הפשרה. והא ראיה, שעם פקיעת זכותו של המבוטח הנ"ל לקצבת נכות, פקיעה סופית ומוחלטת, הופשרה זכאותו לקצבת זקנה. והיתה זו פעם שלישית שהופעלה זכות הבחירה; ב) וכן בענייננו: לו המערערת דנן היתה בוחרת בקצבת שאירים ולאחר מכן היתה נישאת מחדש, כי או היתה הזכות לקצבת שאירים פוקעת מכוח סעיף 23(ב) והיא היתה מקבלת מענק. אך, בו-זמנית, היתה זכותה לקצבת נכות מעבודה קמה לתחיה; ג) בחירתה של המערערת בקצבת נכות, לפי סעיף 143(ב) (1) לחוק, לא השפיעה ולא יכלה להשפיע על זכאותה לקצבת שאירים ובוודאי שהזכות לא פקעה - עם מענק בצידה ; לעומת זאת, פקיעת הזכות מכוח סעיף 23(ב) מבטלת את המצב של בטל קצבאות, שכן לא נותרת אלא זכות לקצבה אחת (אותה קצבה שלא העדיפוה קודם) וזכות זו תהיה מעתה ואילך בת-מימוש. .6מכל האמור עולה, כי אין המערערת זכאית לקצבה מכוח סעיף 23(א) לחוק, ודין הערעור להידחות. אין צו להוצאות.קצבת נכותנכות