קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשת ביטול צו אימוץ ע''י בגיר: 1. זו הפעם השלישית שהמבקש - בגיר שאומץ בילדותו - פונה לביה"מ בבקשה לביטול צו האימוץ שניתן בעניינו. 2. המבקש נולד להורים ניצולי שואה ואומץ ע"י המשיבים בהיותו בן 7 שנים, לאחר ששנות חייו הראשונות עברו בפנימיה, עקב אי תפקודם של הוריו מולידיו. 3. בדצמבר 94 פנה המבקש לשירות למען הילד בבקשה לפתיחת תיק האימוץ, ולאחר שנעתרה הבקשה הוא נפגש עם אחותו הגדולה ומשפחתה, עם הוריו החולים ועם אחותו הצעירה שאף היא נמסרה לאימוץ בהיותה תינוקת. תוך כך הוא אף החליף את שם משפחתו וחזר לשם המשפחה של הוריו הביולוגיים. 4. ביום 21/01/96 פנה המבקש לראשונה לביה"מ המחוזי בבקשה לביטול צו האימוץ ואולם לאחר מפגשים אחדים עם פקידת הסעד ניתנה הסכמתו למחיקת הבקשה. 5. ביום 28/11/96 פנה המבקש פעם נוספת לביה"מ המחוזי בבקשה לביטול צו האימוץ, ואולם אף כי המשיבים-ההורים המאמצים נתנו את הסכמתם לביטול האימוץ כבר בבקשה הראשונה עמדתה של פקידת הסעד היתה כי אין להעתר לבקשה. בתסקיר שהוגש צויין כי ההתלהבות של אחותו הגדולה של המבקש ומשפחתה לעזור לו שככה, כי המבקש הינו אדם בודד המקיים אורח חיים סגפני, ללא קשרים בין אישיים קרובים, לא עם משפחתו המאמצת ולא עם משפחתו הביולוגית, וכי אף שחידש קשר עם מספר מצומצם של חברים "שרובם חיים בנתק ממשפחותיהם" ביטול האימוץ ישאיר אותו "מנותק לחלוטין, בודד, ללא כל חיבורים למציאות ואף עלול להחמיר את מצבו". בהסתמך על האמור בתסקיר דחה ביה"מ (כב' השופט עדיאל) ביום 09/11/97 את הבקשה, תוך שציין כי "ניתן יהיה לחזור ולשקול ענין זה אם יחזור המבקש ויבקש את ביטול האימוץ בעתיד, אך רצוי שהדבר ייעשה לאחר שיקבל טיפול נפשי ובהתחשב בהמלצת המטפל". 6. ביום 19/04/98 חזר המבקש ופנה לביה"מ המחוזי בבקשה לביטול האימוץ. אז הופנה לביה"מ לעניני משפחה. 7. הבקשה נשוא החלטה זו הוגשה ע"י המבקש ביום 22/12/98 ולבקשת ב"כ היועה"מ זומן תסקיר נוסף בענין. גם בתסקיר זה צויינו התמיכה הרבה והסיוע להם זכה המבקש מהוריו המאמצים והעובדה כי משהתנתק מהם אין לו גיבוי משפחתי, נפשי וכלכלי לא מצדם - ולא מצד משפחתו הביולוגית. ברם אף שצויין כי נראה שהמבקש "התחזק קצת יותר" מאז פנייתו לביה"מ לראשונה מסקנת פקידת הסעד הינה כי ביטול האימוץ לא יתרום לשיפור מצבו ואף עלול להגביר את תחושות הקיפוח, העצב והמרירות המלווים אותו, וממילא, חוזרת ומובעת התנגדות לבקשה. 8. לדיון שקויים בבקשה זומנה עובדת יחידת הסיוע והמבקש קיבל את המלצת ביה"מ להיפגש עמה ועם הפסיכולוג שביחידה כדי שבקשתו תיבדק גם מן ההיבט הטיפולי, ואולם גם שם עמד המבקש על כך כי הוא נחוש בדעתו למצות את ההליך המשפטי. 9. אף שמעיון בתיק ביה"מ המחוזי נמצא כי נציג היועה"מ הודיע (בתגובה מיום 08/06/98 בתיק אימוץ 62/96) כי אין לו התנגדות לבקשה, הוא שינה טעמו בדיון בפני וטען כי אף שהמאומץ הינו בגיר יש לבדוק את "טובתו" וכי כעולה מתסקיר פקידת הסעד ביטול צו האימוץ לא יהיה לטובתו. 10. המשיבים אימצו את המבקש לבנם בהיותם הורים לששה ילדים ביולוגיים, וכפי שעולה מהתסקירים שהוגשו הוא זכה אצלם "ליחס חם, לתמיכה, טיפול וחינוך במסגרת משפחתית קבועה לראשונה בחייו". המבקש מצידו קובל על כך שהוא הגיע ממסגרת חילונית לבית דתי וכי בעיקר על רקע זה התדרדרו היחסים ביניהם כבר בהתחלה עד כי משהשתחרר מהצבא הם דרשו שיעזוב לאלתר את הבית ואף איימו להזמין משטרה אם לא יעשה כן. הוא גם קובל מרה על הפטרונות של פקידת הסעד בשאלת "טובתו". לטענתו השירות הסוציאלי אינו מעונין בטובתו, ושיקוליו בענין הינם זרים. לדבריו הוא נמצא בקשר טוב עם משפחתו הביולוגית; אצל אחותו הגדולה הוא מתארח לעתים קרובות, כן הוא נפגש עם אחותו הקטנה ואף עוזר לאמו החולה (אביו נפטר בינתיים). הוא גר בדירה שכורה עם חבר ועובד ומקיים את עצמו. לענין המשפחה המאמצת, לטענתו לא זאת שהקשר עמה נותק מזה שנים אלא שאין הוא רוצה בשום קשר עמה גם להבא. 11. כאמור גם המשיבים חוזרים בכל פעם מחדש על הסכמתם לביטול האימוץ, עד כי ביום 11/07/99 הם פנו בכתב לביה"מ בבקשה "להצטרף באופן אקטיבי" לבקשה לביטול צו האימוץ, בציינם שעתה בקשתו היא גם בקשתם. לדבריהם המצב הנוכחי גורם להם מתחים כבדים "ללא תועלת לאף אחד". 12. בביטול צו אימוץ עוסק סע' 19 לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א1981-, הקובע לאמור: "רשאי בית המשפט לבטל צו אימוץ על סמך נסיבות שלא היו ידועות או לא היו קיימות בשעת מתן הצו, אם נוכח שמן הראוי לעשות כן ושטובת המאומץ מחייבת זאת; הוראות סעיף זה אינן באות לגרוע מסמכות ביה"מ לבטל צווים לפי כל דין אחר". 13. תכליתו העיקרית של מוסד האימוץ היא ליתן לקטין תחליף לבית ההורים הביולוגיים, שיהיה, ככל האפשר, דומה לבית הורים טבעיים. כחלק מתכלית זו חוקק סעיף 16 לחוק הקובע, ככלל, כי תוצאות האימוץ כוללות גם את הפסקת החובות והזכויות בין המאומץ להוריו הביולוגיים וקרוביו הטבעיים ומעניק את אותן זכויות וחובות להורים המאמצים. משניתן צו אימוץ מנותק, איפוא, הקשר המשפטי והמעשי בין המאומץ ובין הוריו הטבעיים וקרוביו ונוצר קשר משפטי ומעשי חדש בין המאומץ למאמצים. האימוץ יוצר בין המאמץ למאומץ אותן החובות והזכויות הקיימות בין הורים ובין ילדיהם, ומקנה למאמץ אותן הסמכויות הנתונות להורים ביחס לילדיהם. 14. כפי שמובא בספרה של המלומדת נ. מיימון "דיני אימוץ ילדים", הוצאת לשכת עורכי הדין, עמ' 394 - העמדה של היועה"מ וכן עמדת פקידי הסעד הנדרשים לבדוק את הנסיבות הקשורות לבקשת ביטול אימוץ ולהביא בפני ביה"מ את המלצתם הינה בד"כ עמדה המתנגדת לביטול הצו "מתוך ראיית צרכי הילד וטובתו, וכן מתוך העיקרון שיש להשוות ככל האפשר את המערכת המשפחתית שלאחר מתן צו האימוץ למערכת משפחתית רגילה". פרופ' שיפמן בספרו "דיני המשפחה בישראל", הוצאת המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי (כרך 2 עמ' 89) מציין כי מחקרים רבים קובעים כי שיקול ראשון במעלה מבחינת טובתו של המאומץ היא שמירה על רציפות בלתי מופרעת בקשרים הנפשיים שנרקמו בינו לבין אותו אדם שהוא עבור הילד ה"הורה הפסיכולוגי", וכי רק בנסיבות יוצאות דופן בהן נכשל האימוץ מעיקרו ייתכנו שיקולים המחייבים בכל זאת ביטולו של האימוץ. דא עקא, בענייננו לא זאת שאין מדובר בקטין אלא שקשר הורי, גם אם נרקם בעבר הרחוק הוא איננו קיים עוד. 15. כיון שענייננו בבגיר המבקש לבטל צו אימוץ שניתן בעניינו יש לדון בקשר בינו לבין הוריו המאמצים אשר על פי הסטטוס המשפטי, הינם הוריו הלכה למעשה. מבחינה משפטית יש בדין הישראלי ביטוי לזכויות וחובות בין הורים וילדים גם כאשר מדובר בהורים לילדים בגירים. בחוקים שונים מוקנה להורים מעמד משפטי מיוחד בקשר לילדיהם ללא קשר לגילם: כך בדיני הירושה (ר' סע' 16 לחוק האימוץ וסע' 16 לחוק הירושה), בהוראות חוק הביטוח הלאומי לענין גימלאות לתלויים נפגעי עבודה (ר' סע' 130 (א) (3) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה1995-), בעניני מזונות (ר' סע' 4 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט1959-), דיני הגנת הפרטיות ודיני איסור לשון הרע (ר' סע' 25 לחוק הגנת הפרטיות התשמ"א1981- וסע' 25 לחוק איסור לשון הרע תשכ"ה1965-). הוראות חוק אלו נותנות ביטוי לסטטוס המשפטי של ההורים שיש לו השלכות כלכליות ורכושיות וכן השלכות בעניני מיסים וקצבאות, גם כאשר מדובר בילד בגיר (לרבות מאומץ). 16. באשר ל"טובתו של המאומץ" נראה שלעובדת היותו של המבקש בגיר יש ליתן משקל מיוחד. בענין זה מן הראוי להפנות לדברי כב' השופטת ביניש בע"א 7155/96 פלוני נ' היועה"מ לממשלה (תקדין עליון, כרך 97 (2), תשנ"ז-תשנ"ח, 1997, 551: ""טובתו של המאומץ" כשמדובר באדם עצמאי, בגיר, בעל הכרה ודעה משלו, איננה אלא רצונו, מאווייו, משאלות ליבו והצורך שהוא מבטא כאשר אלה כנים ונובעים ממניעים ראויים. אין לפרש "טובתו של מאומץ" בנסיבות כאלה של בגיר בר דעת ובריא בדומה לטובתו של קטין הזקוק להשגחה וטיפול... חזקה על בגיר, בשל ובעל דעה משלו, כי יודע הוא לקבוע מהי טובתו. "כבוד האדם" מחייב מתן משקל ומעמד לרצונותיו של האדם... רצונו זה הוא גם טובתו שעל בית המשפט לשקול ולכבד". כך גם בדנ"א 7015/94 היועה"מ לממשלה נ' פלונית (פ"ד נ' (1) 48,95) מפי כב' השופט חשין: "המשפט מכיר באוטונומיה של הפרט לגבש את רצונו כנראה לו על פי "טובתו": הפרט הוא המחליט על "טובתו" שלו: טובתו היא רצונו ורצונו היא "טובתו"... במה דברים אמורים כשהמשפט נכון לפרוס חסותו ולהגן על רצון האדם (רצון שנמצא ראוי) בבגיר שפוי ובעל תבונה. ומה דינו של קטין... במקום זה ייכנס לפעולה הפטרנליזם הקונסטרוקטיבי והטוב של המשפט... אשר לקטין שרצונו אינו בשל דיו, נקים אנו את "רצונו", נפעל בשמו ומשמו של הקטין... "טובת" הקטין היא המקבילה המהותית לרצון הבוגר...". 17. בענייננו נראה כי הקשר בין המבקש להוריו המאמצים כיום ומזה שנים אינו עונה על תכליתו של חוק האימוץ להוות תחליף לבית ההורים הביולוגיים. לא זאת שהקשר עם ההורים המאמצים נותק אלא שהמבקש חידש את קשריו עם משפחתו הביולוגית. מכאן שהזיקה הקיימת בין המבקש להורים המאמצים הינה מלאכותית מתוקף צו האימוץ בלבד, ובפועל היא מקשה על השתייכותו למשפחה אליה הוא כה רוצה להשתייך. המבקש מבקש לחזור אל משפחתו הביולוגית הטבעית באופן מעשי ומשפטי כאשר כיום לא קיימת הלימה בין השניים. 18. בחוסר ההתאמה שבין המצב העובדתי למצב המשפטי יש גם משום הטעיית הציבור ופגיעה באינטרס הציבור, שכן זה עשוי להאמין על פי המצב העובדתי כי הוריו הביולוגיים של המאומץ הם גם הוריו על פי הסטטוס המשפטי. 19. אף שבד'"כ מכוח צו האימוץ נוצרת מערכת נפשית בין הילד המאומץ לבין משפחתו החדשה, ההולכת ומתהדקת ככל שחולף הזמן, לא זהו המצב בענייננו; כאן בפועל נותק מזמן הקשר הנפשי בין המאומץ ומאמציו והעדר ההתאמה בין רגשות המאומץ וההורים המאמצים לבין הסטטוס המשפטי מקשה מבחינה נפשית על שני הצדדים. משנכשל האימוץ ולא נוצרה קרבה רגשית בין המבקש להוריו המאמצים למרות השנים הרבות שחלפו אין מקום להשאיר משפטית את הקשר הריק מתוכן ביניהם רק מתוך הרצון לשמור על רציפות האימוץ, וככלל ליתן לו צביון משפחתי רגיל. 20. משעמדתם של כל הצדדים המעורבים (המאומץ והמאמצים) הינה אחידה, מוטלת על ביה"מ חובה לכבד את זכותם המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ולשחררם מהעבותות שאין הם מעוניינים בהם. בענין זה יפים דבריו של המלומד חיים כהן במאמרו "ערכיה של מדינה יהודית ודמוקרטית - עיונים בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו" (הפרקליט, ספר היובל, עמ' 9, 38): "עיקר הערך הדימוקרטי של כבוד-האדם הוא האוטונומיה של רצונו. רצונו של האדם בחברה דימוקרטית מוגבל רק על-פי חוק: כל אשר החוק אינו אוסר או מגביל, עושה אדם כרצונו. כדאמרי אינשי רצונו של האדם הוא כבודו... בכפוף לחוק - ולחוק בלבד - זכאי וחייב כל אדם לקבוע לו דפוסי התנהגותו ואורח חייו כאוות נפשו". 21. מסקנה אחרת עשויה להנציח סטטוס שייצור בעייתיות במימוש הזכויות והחובות בין המבקש למשיבים, דהיינו הן ההורים המאמצים והן המבקש עשויים להיות מחוייבים בחובות מעצם הגדרת הסטטוס המשפטי ביניהם, חובות וזכויות המנוגדים לרצונם שנאמר באופן מפורש וחד משמעי. 22. מאחר שהדרך לפניה מחודשת לביה"מ לא נסגרה בהחלטת כב' השופט עדיאל ומאחר שמהתסקירים שהוגשו בענין לא שוכנעתי אם "טובתו של המאומץ" היתה העיקר או שמא ערך האימוץ - כפי שהוא נתפס בעיני פקידת הסעד, ומאחר שלמרות הזמן הרב שעבר מאז הוגשה הבקשה הראשונה עומד המבקש באופן עקבי ובלתי מתפשר בדעתו וברצונו שצו האימוץ שניתן בעניינו יבוטל - אני נעתרת לבקשה ומורה על ביטול האימוץ. 23. מאחר שלא שמעתי את הוריו הביולוגיים של המבקש (אביו, כאמור, נפטר בינתיים והאם הינה אשה חולה וכפי הנראה לא ניתן לשמוע את דעתה) ומאחר שלהחלטה לענין החזרת החובות והזכויות בין המאומץ לבין משפחתו הביולוגית עשויות להיות השלכות משפטיות וכלכליות לגביהם, אין בהחלטה לענין ביטול האימוץ כדי להחזיר אוטומטית את החובות והזכויות בין המבקש לבין משפחתו הביולוגית. צוויםאימוץ