קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה להפסקת שימוש בשם חברה: 1. הבקשה הנדונה הוגשה בדרך של המרצת פתיחה ע"י שלושה מבקשים. ביה"מ נתבקש להורות למשיבה, מכוח סעיף 36 לפקודת החברות, להפסיק השימוש בשמה. נטען כי המשיבה נטלה שם של חברה אחרת, דבר העלול להביא להטעייה. 2. שם המבקשת מס' 1, כפי שצויין בבקשה, היה י.י אמביציה בע"מ, אלא שצורפה תעודת שינוי שם עפ"י פקודת החברות לפיה אמור היה שמה להשתנות מ-תמורה י.י. בע"מ ל- אמביציה י.י. יעוץ ויזמות בע"מ. השינוי אושר ע"י רשם החברות ביום 30.1.96 (ראה נספח א' לבקשה). בהסכם דיוני אליו הגיעו הצדדים ביום 10.4.97 הוסכם בין היתר כי שם המבקשת מס' 1 הוא - "אמביציה י.י. יעוץ יזום וניהול פרוייקטים בע"מ". לגבי שם זה לא הוצג ע"י הצדדים אישור כלשהו של רשם החברות. באותו הסכם דיוני הוסיפו והסכימו הצדדים כדלקמן: - המבקש מס' 2 יימחק מן הבקשה. - הצדדים יגישו לביה"מ רשימת עובדות מוסכמת תוך 45 יום. - הצדדים יגישו לביה"מ תיק מוצגים משותף. - מוסכם על הצדדים כי המבקשת מס' 3 ביקשה לשנות שמה, כך שהמילים "אמביציה" ועובדת העיסוק בבגרות יופיעו בשמה, אלא שלא ניתן אישור לכך. יאמר כבר כי המבקשת צירפה לסיכומיה מכתבו של רשם החברות בו סירב להסכים לשינוי השם בשל רישום שמה של המשיבה וחשש להטעיה (נספח ט' לסיכומי המבקשות). - הוסכם על הצדדים כי המשיבה טרם קיימה קורסים לבחינות בגרות, אך בכוונתה לעשות כן בעתיד. - הצדדים הסכימו להגיש סיכומים ללא חקירה של המצהירים מטעם הצדדים. 3. בפועל לא הוגשה רשימת עובדות מוסכמות ומוצגים שונים צורפו לסיכומי המבקשות, בלי שצויין במפורש כי מוצגים אלה מהויים תיק המוצגים המשותף, לו הסכימו הצדדים. בפועל המשיבה לא מחתה על כך בסיכומיה. 4. עקר טענות המבקשות בבקשה הנדונה הן כדלקמן: 4.1 המבקשת מס' 3 החלה להפעיל קורסים לבגרות בסוף חודש אוגוסט 1996 תחת השם המסחרי "מכון אמביציה", ובחודשים אוגוסט וספטמבר השקיעו המבקשות במסע פירסום רחב היקף. מסע פרסום זה נמשך גם לאחר מכן. 4.2 המשיבה נוסדה רק ביום 27.10.96 וברישום שמה ביקשה להנות ממסע הפרסום הנ"ל, שלא כדין. 5. עקר טענות המשיבה כפי שעולות הן מהתצהיר הנגדי הן כדלקמן: 5.1 דין הבקשה הנדונה להימחק על הסף, ככל שהיא מתיחסת למבקשת מס' 3, הואיל והמשיבה לא נטלה את שמה או שם דומה לה. 5.2 הבקשה הנדונה הוגשה משום סירובו של רשם החברות לשנות שמה של המבקשת מס' 3. ההליך הנכון והראוי היה לערער על החלטת הרשם, ולא בדרך עקיפה של הגשת העתירה הנדונה. 5.3 המושג "אמביציה" הוא ביטוי מוכר שהוא בגדר נחלת הכלל ואין למי מהמבקשות מונופולין על מושג זה. 5.4 שם המשיבה אינו דומה לשמות מי מהמבקשות. 5.5 פעילות המבקשות מתמקדת ב-ת"א ואילו המשיבה פועלת בנתיבות וראשון לציון, כך שאין מקום להטעייה כלשהי. 5.6 אף המשיבה השקיעה ממון במסע פרסום. 5.7 פעילות המבקשות תחת השם אמביציה היא שגורמת נזק למשיבה דווקא. 6. סבור אני כי דין הבקשה הנדונה להידחות וזאת מן הטעמים להלן: 6.1 הבקשה הנדונה מסתמכת על ס' 36 (ו') לפקודת החברות שנוסחו כדלקמן: "רשאית החברה לבקש מביה"מ לצוות על אדם, שותפות, אגודה או חברה שנטלו שמה, או שם דומה לו, עד כדי להטעות - להמנע מהשימוש בו, וכן רשאים אדם, שותפות או אגודה לבקש צו דומה על חברה שנטלה שם כאמור, ואם לא הוכיח הצד הנתבע בנטילת השם, שזכותו להשתמש באותו שם קודמת, רשאי ביה"מ ליתן צו לפי הבקשה". הסעיף הנ"ל בחוק מתיחס לשם של אישיות משפטית - אדם, שותפות, אגודה או חברה - ולא שם עסקי. 6.2 מהבקשה הנדונה על נספחיה עולה כי המבקשת מס' 3 היא שעסקה בפרסום עיסוקה בהכשרת תלמידים לבחינות בגרות. אין כל דמיון בין שמה הרשום של המבקשת מס' 3 לשמה של המשיבה. בבקשה צויין כי המבקשת מס' 3 פעלה תחת השם המסחרי "מכון אמביציה". בפועל מופיע בפרסומים המצורפים לבקשה השם "מכון אמביציה לבגרות". בהמשך הדברים נדון בשאלת הדימיון שבין השמות. 6.3 שם המבקשת מס' 1, כפי שתוקן, הינו "אמביציה י.י. יעוץ ייזום וניהול פרוייקטים בע"מ". שם זה לעומת שמה של המשיבה אינו מלמד כלל על עיסוק בהכשרה לבחינות בגרות ואף לא הובאה כל ראיה כי המבקשת מס' 1 בפועל עוסקת בכך. סבור אני כי אין דימיון בין שם המבקשת מס' 1 לשמה של המשיבה, כאשר שמה של המשיבה בלבד מעיד על עיסוקה. לא די בשימוש במילה זהה אחת בשם כדי להצביע על דימיון שיש בו כדי להטעות. 6.4 ההגנה על שם הינה הגנה על זכות קנינית. המטרה הינה למנוע תחרות בלתי הוגנת תוך שימוש בשמו של אחר. אין צורך להוכיח כי נגרמה הטעיה בפועל או גרימת נזק בפועל. די שתוכח סכנת הטעיה (ראה "דיני חברות" יוסף כהן חלק א' עמ' 265, "דיני חברות בישראל" א. פלמן כרך א' עמ' 194; ע.א. 70/652 בנק הלוואה וחיסכון לישראל נ. הלוואה וחיסכון ירושלים פד"י כה (2) 508 בעמ' 513). 6.5 לענין בחינת הדמיון שבין שמות באשר לסע' 36 לפקודת החברות אימץ ביה"מ "מבחן משולש": "- עפ"י המראה והצליל - עפ"י סוג הסחורה שלגביה משתמשים בשם והלקוחות שדרכם לקנותה. - עפ"י שאר הנסיבות תוך הצגת השאלה: מה יקרה אם כ"א משני היריבים המתחרים זה בזה יורשה להשתמש בסימן שלו? העלול הציבור, מחמת דימיון המילים, לערבב סחורתם ולחשוב שסחורתו של פלוני היא סחורתו של אלמוני?". (ע.א. 65/210 בנק איגוד לישראל בע"מ נ. בנק אגודת ישראל בע"מ פד"י יט (2) 673 בעמ' 675). קבע ביה"מ כי לא די בדימיון האקוסטי שבין השמות כדי לבסס טענה עפ"י סע' 36 לפקודה, כאשר יש בשאר הנסיבות כדי להבחין ולהבדיל בין שתי החברות. (ע.א. 65/210 הנ"ל שם בעמ' 676). אכן נפסק כי לא די במילה זהה בשני שמות שונים כדי להצביע על שם דומה. המבחן הוא לגבי השם במלואו ולא לגבי מילה או חלק מהשם ע.א. 95/2626 מלון הנסיכה נתניה בעמ' נ. לקסן ישראל (לא פורסם), ת.א. (ת"א) 90/1606 המ' 90/9252 חוסם תעשיות ואח' נ. חוסם שיווק דלתות תקדין מחוזי כרך 90 (3) 190). עצם השימוש בשם של מקום גיאוגרפי בשני שמות שונים אינו מצביע על דמיון (ע.א. 73/301 ראש הנקרה בע"מ נ. כפר הנופש הבינ"ל בראש הנקרה בע"מ פד"י כח (2) 502 בעמ' 503), וכך גם השימוש במושג שהוא נחלת הכלל, בשני שמות שונים, אינו מלמד על דמיון שיש בו כדי להטעות, ואין מקנים מונופולין על מושג שכזה ("דיני חברות" יוסף כהן חלק א' עמ' 263; "דיני חברות בישראל" א. פלמן כרך א' עמ' 199). לענין בחינת הדמיון העלול להטעות יש גם משמעות למקום בו מנוהלים עסקיהם של הצדדים. (ע.א. 70/652 הנ"ל בעמ' 515). 6.6 מכל הנאמר לעיל עולה, איפוא, כי אין כל דמיון בין שמה הרשום של המבקשת מס' 3 ושמה הרשום של המשיבה. שמות המבקשת מס' 1 והמשיבה אינם זהים ואין בשימוש במילה "אמביציה" בשמותיהם כדי להטעות, כאשר השמות במלואם כה שונים זה מזה ורק שמה של המשיבה מעיד על עיסקה המוגדר. קיים דמיון בין השם המסחרי שנטלה המבקשת מס' 3 לעצמה - "מכון אמביציה" - לבין שמה של המשיבה. נראה כי סע' 36 לפקודת החברות מטרתו למנוע הטעיית הציבור ע"י שמות דומים של גורמים בעלי אישיות משפטית, ולא שמות מסחריים בלבד. אפילו היתה מתקבלת הטענה, כי המבקשת מס' 3 היתה רשאית לעתור ולבקש צו המונע מהמשיבה לעשות שימוש בשמה, עקב הדימיון בין שם זה לבין שם מסחרי שנטלה המבקשת מס' 3, עדיין נכון היה לדחות בקשה זו. אף שהמילה "אמביציה" מופיעה בשתי השמות, עדיין מדובר בשמות שונים עפ"י מראה וצליל השם במלואו. הוכח כי גם המבקשת מס' 3 פועלת באזור ת"א ואילו המשיבה פועלת בנתיבות ובראשון לציון. מרחק גיאוגרפי יש בו כדי למנוע הטעייה. אינני סבור כי המבקשת מס' 3 יכולה לטעון לבלעדיות לגבי המושג "אמביציה" ובמיוחד כך כאשר עשתה שימוש במושג זה בשם מסחרי מושאל ולא בשמה כפי שנרשם במשרד רשם החברות. 6.7 סיכומו של דבר הנני מחליט לדחות התובענה הנדונה. צר לי כי בשל אילוצים רבים התעכב מתן פסה"ד. על המבקשות יחד ולחוד לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בסך 6,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד התשלום בפועל. שם חברההפסקת שימוש במקרקעיןשימוש בשם