קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה למחיקת עיקול מקרקעין: 1. המבקשת, בעלים של נכס מקרקעין, בנין ברחוב בלפור 5 בחיפה (חלקה 14 גוש 10862) עותרת להצהרה בדבר מחיקתו של עיקול שנרשם על המקרקעין הנ"ל שבבעלותה. הבקשה הוגשה כנגד מדינת ישראל / רשם המקרקעין, כנגד מכללת רמת גן (נושה של X X) וכנגד עו"ד נווה, בא כוחה של מכללת רמת גן שמונה ככונס הנכסים של X X. ב28.6.98- נמחקה מדינת ישראל / רשם המקרקעין מהמרצת הפתיחה (בש"א 98 / 2304). לאחר מכן הבהירה המדינה כי האמור בבקשתה למחיקה בס' 7 ו8- לבקשה אינו על דעת המשיבים האחרים. 2. בתצהירו של נחמן רם התומך בהמרצת הפתיחה נמסר כי חלק מהמקרקעין הושכר לפני מספר שנים לדייר מוגן בשם X X, שנטש את מושכר ולא שב אליו עוד. עוד נמסר בתצהיר זה כי בחודש פברואר 1993 קבלה הבעלים "הודעה למחזיק" לפיה ב27.10.92- הוטל לבקשת מכללת רמת גן, עיקול על "זכות דיירות מוגנת ו / או זכויות בדמי מפתח אשר יש לX X במקרקעין הנמצאים ברחוב בלפור 5 בחיפה קומות ב' וג'", להבטחת תביעה אזרחית על סך 125,000.- ש"ח (עותק ההודעה וצו העקול צורפו להמרצת הפתיחה). בבקשת העיקול על סמכה ניתן צו העיקול הזמני (צורפה להמרצת הפתיחה) התבקש צו לעיקול זכויות במקרקעין להבטחת תביעה כספית. צוין כי הזכויות במקרקעין אשר עיקולן מבוקש הינן זכות דיירות מוגנת ו / או זכויות דמי מפתח, אשר יש למשיב מס' 2 במקרקעין הנמצאים ברחוב בלפור 5 בחיפה קומות ב' וג' אצל הבעלים. בהחלטתו מ27.10.92- הורה בית המשפט על מתן צו עיקול כמבוקש כנגד הפקדת ערבות. בהודעה למחזיק על הטלת עיקול זמני (אף היא צורפה להמרצת הפתיחה) נאמר כי הוטל עיקול זמני על "זכות דיירות מוגנת ו / או זכויות בדמי מפתח אשר יש למשיב מס' 2 במקרקעין" הנמצאים ברחוב בלפור 5 בחיפה בקומות ב' וג' להבטחת תביעה אזרחית על סך 125,000.- ש"ח. בפסק הדין שניתן בת.א. 92 / 2458 בבית משפט השלום ברמלה בהליך אישור העיקול מציין בית המשפט כי העיקול התבקש וניתן במסגרת תביעה שהגישה מכללת רמת גן (המשיבה מס' 1 בהליך שבפני) כנגד הארגון הישראלי לקידום החינוך וX X. במסגרת פסק דין זה שניתן ב1.9.94- אושר העיקול שהוטל בת.ה. 92 / 783 (בית משפט שלום רמלה). בפסיקתא שנחתמה ב28.9.94- ומצויה בהמ' 98 / 2406 מצוין כי "הנני מאשר בזאת את העיקול הזמני אשר הוטל על זכות דיירות מוגנת של מר X X ת.ז. X אצל המחזיקה הגב' נועה רם, בנכס מקרקעין הנמצא ברחוב בלפור 5 חיפה קומות ב' וג', הידוע גם כחלקה 14 בגוש 10862 וזאת לשם בצוע פסק דין אשר ניתן ביום 16.4.93 בת.א. 93 / 2458" (צ"ל 1.9.94 בת.א. 2458 - ר. ח-ו). בצילום נסח המקרקעין המתיחס לחלקה 14 גוש 10862 שצורף להמרצת הפתיחה רשומה נועה רם כבעלי החלקה בשלמות בתוקף ירושה על פי שטר מ2.11.1982-. בהמשך מופיע תחת הכותרת "הערות" רישום צו עיקול לטובת בית משפט השלום רמלה על פי שטר מתאריך 16.10.94. תיק א. 92 / 2458 מיום 4.10.94 החלטת בית המשפט הנזכרת מ4.10.94- אינה נמצאת בחומר המצוי בתיק. ב12.10.94- מונה ב"כ המכללה עו"ד נווה ככונס נכסים למימוש פסק הדין שניתן בת.א. 92 / 2458 בהתאם לתקנה 391 (1) לתקנות סדר הדין האזרחי (ראה נספחי בש"א 98 / 2406). 3. בתצהירו מציין מר נחמן רם כי בבדיקה שערך במהלך חודש אוגוסט 1997 גילה כי בלשכת רישום המקרקעין בחיפה נרשם עיקול על המקרקעין שבבעלות רעייתו. ב"כ המבקשת שבפני פנה לרישום המקרקעין וביקש כי הרישום בנסח יתוקן כך שיצויין בו במקום המלים "צו העיקול", המלים "עיקול על דמי מפתח עתידיים" (ראה מכתבו מה12.11.97-). ב20.11.97- השיב סגן רשם המקרקעין לב"כ המבקשת כי בצו העיקול שניתן על ידי בית המשפט מיום 4.10.94 לא צוין כי העיקול יהיה על דמי מפתח וכי אם יקבל צו מבית משפט מוסמך שיורה לרשם המקרקעין לציין כי העיקול יחול על דמי מפתח עתידיים הרי יכובד הצו. ערעור על פסק הדין שניתן בת.א. 92 / 2458 בו אושר העיקול נדחה ובבקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון, ניתנה ב6.7.97- החלטה לפיה "מקובל על בעלי הדין שמשמעותו של העיקול שאושר הוא אך עיקול דמי מפתח המגיעים או שיגיעו לדייר המוגן". 4. המשיבים לא הגישו תצהיר נגדי והמצהיר מטעם המבקשת לא נחקר. בישיבה שהתקיימה הסכימו ב"כ הצדדים על תיקון הרישום ואף כי החלטה בהמרצת הפתיחה תנתן לאחר הגשת טיעונים. על סמך הסכמת הצדדים שנועדה להתאים את מצב הרישום להחלטת בית המשפט העליון ניתנה החלטה לפיה הרישום יתוקן באופן שבהמשך למילים "צו עיקול" המופיעות בהערות ומתחייסות לשטר 033705 מ16.10.94- יופיע הרישום הבא: "צו העיקול הנ"ל הינו על דמי מפתח המגיעים או שיגיעו לדייר המוגן X X באמצעות כונס נכסיו עו"ד נווה על פי מינוי בית משפט השלום ברמלה מיום 12.10.94". 5. המבקשת לא הסתפקה בשינוי הרישום, הוא הסעד החילופי לו עתרה, וביקשה קבלת החלטה בבקשה במלואה. הצדדים סיכמו טענות ולהלן החלטתי. 6. תחילה יש לדון בטענת המשיבות לפיה מתבקש בית המשפט להעביר את הדיון לבית משפט השלום ברמלה, ענין שהצדדים הסכימו כי יוכרע במסגרת פסק הדין. המשיבות מודות כי יש לבית משפט זה סמכות לדון בתובענה לשינוי רישום אך טוענות כי בקשה מהסוג הנדון כאן, היה נכון להגיש לבית המשפט שנתן את צו העיקול משיקולי מדיניות משפטית ראויה. לגישתן, הערכאה שנתנה את הצו לרישום העיקול היא המוסמכת לדון בביטולו או בשינוי הרישום, מה גם שבפניה מתנהל תיק כינוס הנכסים מכח אותו רישום. המבקשת סבורה מאידך, כי פנתה לבית משפט המוסמך וכי יש לדחות את טענת המשיבות בענין זה. אין לקבל טענת המשיבות בענין זה. לא רק שהליכי אישור העיקול נסתימו, אלא, שעילת התובענה שבפני היא מחיקת רישומו של עיקול מספרי מקרקעין בטענה כי אין לרשום עיקול על זכות לדמי מפתח בספרי רישום מקרקעין. ענין זה הנו בסמכותו הענינית של בית המשפט המחוזי בתחומו מצויים המקרקעין הנדונים ויש לדחות את הטענה להעברת הדיון. 7. טענות הצדדים המבקשת טוענת בעיקרו כי מאחר וזכות לדמי מפתח הינה זכות חוזית לא ניתן לרשום עליה עיקול במרשם המקרקעין בו באות לידי ביטוי זכויות קניניות בלבד. נטען כי לא מדובר בחוב של בעל המקרקעין עצמו אלא בחובו של הדייר המוגן וכי לכל היותר יש לציין בנסח הרישום כי מדובר בעיקול על דמי מפתח המגיעים או שיגיעו לX X ולא עיקול בלשון כוללנית על כלל זכויות הבעלות שלה במקרקעין. טוענת בעלת המקרקעין כי זכות דיירות מוגנת הינה זכות אובליגטורית שאינה יכולה ואינה צריכה להשתקף במרשם המקרקעין. ומכאן, קל וחומר, אין עיקולה בר רישום. המבקשת מכירה בכך כי רשאי היה בית המשפט ברמלה להטיל עיקול על חלקו של X בדמי המפתח, ענין המצוי לגופו בדיון משפטי, אך לגישתה, לא ניתן לרשום עיקול כזה בספרי לשכת המקרקעין. העותרת מוסיפה כי היא מודעת לחובותיה מכוח ס' 13 לחוק החוזים חלק כללי לידע קונים שיבקשו לרכוש את זכויותיה במקרקעין אודות ההליכים התלויים ועומדים הנוגעים למקרקעין אך כי אין המשיבות רשאיות להכתיב לה אילו עסקות היא רשאית לבצע במקרקעיה וכי תפקידו של כונס הנכסים הוא אך להבטיח כי תשמרנה זכויותיו לקבלת החלק בדמי המפתח, אם יתברר כי X זכאי לחלק כזה, ותו לא. המשיבות טוענות מאידך בעיקרו, כי דיירות מוגנת הנה זכות שכירות, שהנה זכות במקרקעין. לגישתן מוסמך היה רשם המקרקעין לרשום את העיקול מכוח ס' 128 או ס' 130 לחוק המקרקעין וכי משנרשמה הערה מכח איזה מסעיפים אלה, אין המבקשת רשאית לממש את הנכס תוך פגיעה בזכות המעוקלת. עוד מפנה ב"כ המשיבות לרישום הערה כנ"ל מכח תקנות 33-31 לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום) תש"ל1969-. נטען כי גם ראש ההוצאה לפועל רשאי לרשום הערה בדבר עיקול מכוח חוק ההוצאה לפועל תשכ"ז1967-, כי העיקול שנרשם בוצע לפי פרק ד' לחוק ההוצאה לפועל, "עיקול בידי צד שלישי" וכי ס' 43 לחוק ההוצל"פ קובע כי ראש ההוצל"פ רשאי לצוות על עיקול נכסי החייב. נטען כי כשמדובר בזכות המתחייסת למקרקעין, אין מניעה מרישומה בפנקסי המקרקעין מכוח ס' ג' לחוק ההוצל"פ גם אם המקרקעין אינם רשומים על שם החייב וכי תוכן ההערה בדבר העיקול הנרשם בפנקסי המקרקעין מכוחו של חוק ההוצל"פ אינו חייב להיות זהה בתכונותיו לזה הנרשם מכוח חוק המקרקעין. מוסיפות המשיבות וטוענות כי לא רק שהרישום אינו נעשה רק מכח חוק המקרקעין, אלא שדיירות מוגנת הוכרה כזכות קניינית לצורך חוקים מסויימים. סיכום הדבר הוא כי המשיבות סבורות כי העיקול נרשם בדין, כי רישום מעין זה מבוצע כעניין שבשגרה כדי להזהיר רוכשים תמימים על דבר קיומו, המפחית את ערך הנכס. 8. המחלוקת השאלה המתעוררת בהליך שבפני היא האם עיקול שהוטל על דמי מפתח עתידיים, הנו בר רישום בפנקס המקרקעין. לאחר מתן החלטת בית המשפט העליון ברור כי יש לראות את העיקול כעיקול שהוטל על דמי מפתח המגיעים או שיגיעו לדייר. "דמי מפתח" הינו מונח שהוגדר בס' 1 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב] תשל"ב1972- כ"כל התמורה שאינה דמי שכירות הניתנת בקשר לשכירות של מושכר, או בקשר לקבלת החזקה או להחזרת החזקה במושכר לפי חוק זה". הנכס העתידי שעוקל הוא זכותו העתידה של הדייר בדמי מפתח, כלומר, זכות כספית. 9. בעלת המקרקעין מסכימה כי הזכות העתידית לחלקו של הדייר בדמי מפתח ניתנת לעיקול וכאן בענין רע"א 88 / 134 לוי נ' כקשור פד"י מב(4) עמ' 198 נפסק כי הגם שכלל הציפיה שיווצר חוב בעתיד עקב חוזה שאולי יעשה (אך טרם נעשה) אינה ניתנת לעיקול, ומכאן, דמי מפתח עתידיים של דירות מגורים אינם ניתנים לעיקול, הרי, כחריג לעיקרון הנ"ל, דמי מפתח עתידיים של בתי עסק ניתנים לעיקול משום האפשרות הגדולה יותר למימושם. 10. הצדדים הקדישו חלק ניכר מטיעוניהם לטיעון בעניין היות הדיירות המוגנת משום זכות קנין במקרקעין (המשיבות) או אי היותה זכות כזו (המבקשת). השאלה האם יש לראות בזכות דיירות מוגנת משום זכות קנינית במקרקעין אינה נחוצה לענין שבפני שכן רישומו של עיקול אינו רישומה של עסקה במקרקעין ועיקול בגינו נרשמת הערה בפנקס המקרקעין אינו עסקה במקרקעין המחייבת רישום ככזו. העיקול הוטל על זכות עתידית של הדייר בדמי מפתח. "נכס" זה מצוי בידי הבעלים ועל כן, הוטל העיקול אצל הבעלים כמחזיק, להבטחת פרעון חובו של הדייר. שכירות הנה בגדר הזכויות במקרקעין שחוק המקרקעין מכיר בהן הגם ששכירות לתקופה של פחות מחמש שנים אינה טעונה רישום (ס' 79 (א) לחוק המקרקעין תשכ"ט1969-). מאידך, דיירות מוגנת לא הוכרה עד כה כזכות במקרקעין במובן חוק המקרקעין. בענין ע.א. 79 / 564 רומנו נ' כהן שוחט פד"י לו(1) עמ' 634 בעמ' 640 היה כב' הנשיא דאז השופט לנדוי מוכן להניח כי זכות במקרקעין כמשמעה בס' 6 לחוק המקרקעין אינה רק אחת הזכויות הנזכרות בס' 2 - 5 לאותו חוק ויכולה להיווצר על פי חוק אחר כגון חוק הגנת הדייר אך הבהיר כי דיירות על פי החוק הינה יציר החוק המאפשר לדייר להמשיך ולהחזיק במושכר על פי תנאי שכירות שנהגו בעבר ואינה מעניקה לדייר מעמד לגבי המושכר אלא בתוקף חסיון מפני פינוי. עוד ציין כי ממילא גם נשוא ההעברה של דיירות מוגנת תמורת דמי מפתח אינו בבחינת זכות במקרקעין. בכך שדיירות מוגנת הוכרה כאינטרס כלכלי העשוי להפגע על ידי תכנית על פי ס' 197 (א) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה1965- (ע.א. 88 / 511 מנדלבאום נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשל"צ פד"י מ"ד(3) עמ' 522), ובכך שהוכרה כ"טובת הנאה" במקרקעין לצורך פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) 1943 (ע.א. 91 / 977, 35055, הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים נ' נוסייבה, פד"י מ"ו(5) עמ' 758) אין כדי ראיה לכך שדיירות מוגנת הוכרה כזכות במקרקעין במובן חוק המקרקעין. אמנם בענין ע.א. 88 / 511 הנ"ל (בעמ' 527) צוין לענין סיווגה של זכות הדיירות המוגנת כי אין להסיק מהלכת רומנו שהתיחסה לאופי זכות הדיירות המוגנת לעניין דרישת הכתב (ס' 8 לחוק המקרקעין) סיווגה של הדיירות המוגנת לכל דבר וענין. אך הנה לאחרונה ממש, בענין ע.א. 97 / 4100, 97 / 4133, רינדר ורביב נ' ויזלטיר ודוד נ' תדמור ואח' (לא פורסם עדיין), בו נדונה פרשנות ס' 20 לחוק הגנת הדייר עצמו, ציין כב' השופט אור לעניין ע.א. 97 / 4100 שהוכרע פה אחד, כי זכות הדיירות המוגנת אינה זכות קניין (ס' 6 לפסק דינו). זכות עשויה להיות מסווגת כקנין לצורך סוגיה אחת ולהיות מסווגת אחרת לצורך סוגיה שונה, הכל על פי הנסיבות הרלבנטיות והפרשנות הראויה של דבר החקיקה הנוגע לענין (ראה ד"נ 80 / 21 ורטהיימר ואח' נ' הררי ואח', פד"י ל"ה(3) 253). זכות הדיירות המוגנת הנה זכות רכושית. מסכימה אני לדעתו של המחבר מ. דויטש (בספרו קנין כרך א', בורסי הוצאה לאור של ספרי משפט תשנ"ז1997- עמ' 296), כי דיירות מוגנת הנה משום "קניין" במובן חוק יסוד כבוד האדם וחרותו אלא שמכך לא נובע כי הנה זכות במקרקעין על פי חוק המקרקעין. הנתבעים מפנים לפסה"ד שניתן בעניין ע.א. 96 / 3505 שרעבי נ' קפרא (לא פורסם עדיין כנראה) שם ציין כב' השופט אנגלרד כי "הדיירות המוגנת היא ביסודה זכות קניינית "הנוגסת" בזכות הבעלות בקרקע" (ס' 11 לפסה"ד). איני סבורה כי יש לראות בבטוי זה שננקט במסגרת דיון בשאלת התעשרות שלא כדין במצב בו המושכר המוגן נאכל בשריפה, משום קביעה החלה בהקשר שבפני, מה גם שבהמשך מציין כב' השופט אנגלרד כי לדיירות המוגנת מתלווה מימד שאינו אופייני לזכות קנינית. אלא, שכאמור, אין צורך להכריע בעניין זה בתובענה הנוכחית שכן הנכס שעוקל הינו חיוב עתידי, זכות הדייר לחלק בדמי המפתח, שאינו משום קניין אלא משום חיוב. 12. כאמור, השאלה היא האם העיקול הנדון, עיקול שהוטל על חוב עתידי לדמי מפתח, הנו בר רישום בספרי המקרקעין. רישום בפנקס המקרקעין אינו רק רישום זכויות במקרקעין אלא כל רישום בפנקס המקרקעין המתנהלים לפי חוק המקרקעין או תקנותיו (ראה הגדרת המונח בס' 1 לחוק המקרקעין תשכ"ט1969-). רישום עסקה במקרקעין הנו קונסטיטוטיבי ונועד להבטיח שמירב הזכויות במקרקעין תשתקפנה ברישומים שבפנקסי המקרקעין שהינם פתוחים לעיני כל (ע.א. 92 / 2242 מדינת ישראל נ' בנק אמריקאי ישראלי בע"מ פד"י מח(3) עמ' 249 בעמ' 256). הרישום כולל לא רק רישומן של עסקות אלא גם רישום הערות למיניהן הנוגעות למקרקעין ולמצבם, החל מהערת אזהרה (ס' 126 לחוק המקרקעין) התנית עשית עסקה בידי בעל זכות במקרקעין בהסכמת צד שלישי (ס' 128 לחוק המקרקעין) הגבלת או שלילת כשרות משפטית של בעל זכות במקרקעין (ס' 129) וס' 133 לחוק המקרקעין אף מסמיך את שר המשפטים, במידה והדבר דרוש להפעלת חוק או למניעת הפרתו, לקבוע בתקנות הערות אחרות שהרשם יהא חייב לרשמן ותקנות כאלה אכן הותקנו בסימן ג' לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום תש"ל1970-) תקנות המפרטות הערות שיירשמו בידי הרשם בנוסף להערות שנקבעו בסימן ב' לפרק ט' לחוק. 13. בע.א. 81 / 743 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' רוזנבוים ואח' פד"י לט(1) עמ' 12, בעמ' 17 הבהיר כב' השופט גולדברג כי עיקול על מקרקעין אינו בגדר עסקה הטעונה רישום על פי ס' 6 לחוק המקרקעין תשכ"ט1969- ואין המעקל רוכש זכויות בנכס המעוקל. העיקול רק מונע את בעל הנכס מלהוציא מעוקל מרשותו או לשעבדו לאחר שכן מטרת העיקול ליחד את הנכס שעוקל לפרעון החוב וזכותו של בעל החוב להפרע מאותו נכס. זכות העיקול נרשמת בפנקסי המקרקעין אבל אין העיקול בבחינת עסקה במקרקעין החייבת רישום בתור שכזאת. משהוטל עיקול, אין בעל הזכויות המעוקלות או המחזיק חופשי לעשות בו שינויים שאינם מתיישבים עם מהותו של עיקול שכן העיקול מהווה מחסום משפטי שמטרתו למנוע מבעל הזכויות או מהמחזיק מלסכל את פרעון החוב. אין הם רשאים לרוקן את הזכויות מתוכן ואין הם רשאים להבריח את הזכויות לאחרים (ע.א. 90 / 4360, 91 / 1043, בר חן ואח' נ' כוכבי ואח', פד"י מז(2) עמ' 311 בע' 320). הנה כי כן, אין ברישום עיקול בפנקסי המקרקעין משום רישומה של זכות במקרקעין, אלא משום רישום הערה בדבר קיום מחסום משפטי בפני סיכולו של פרעון חוב. רישום הערה בדבר הטלת עיקול אינו חלק ממהותו של העיקול. עיקול אינו עסקה במקרקעין במובן חוק המקרקעין ורישומו נועד להבטיח מניעת פעולה העשוי לסכלו ולסכל פרעון חוב שהעיקול הוטל להבטחת פרעונו. 14. המבקשת הנה בעלת נכס מקרקעין והנה המחזיק של נכס של הדייר, זכותו העתידית לחלק בדמי המפתח שעוקל אצלה בהיותה המחזיק של נכס זה. האם ניתן לרשום עיקול זה במרשם? 15. בבקשת העיקול התבקש עיקול זכויות במקרקעין - דיירות מוגנת ו / או זכויות דמי מפתח. משהוברר בהחלטת בית המשפט העליון כי מה משמעות העיקול היא כי עוקל אך חלק הדייר בזכויות דמי המפתח, הרי לא עוקלה זכות במקרקעין. במצב זה, אין רישום העיקול בפנקס המקרקעין יכול להתבצע בתוקף תקנה 366 לתקנות סדר הדין שענינה עיקול על מקרקעין המורה כך: - "366.ניתן צו עיקול על מקרקעין, יש להודיע על כך לרשם המקרקעין והוא ירשום לפי זה הערה בפנקס". רישום העיקול אף אינו יכול להתבצע בתוקף ס' 34 (א) לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז1967- המורה כך: - "34.(ג)ציווה ראש ההוצאה לפועל או בית המשפט על עיקול מקרקעין, יוטל העיקול על ידי רישומו בפנקס המקרקעין, ומנשרשם וכל עוד לא בוטל, לא תעשה ולא תרשום באותם מקרקעין כל פעולה מרצון - למעט פדיון משכנתא - אלא בהיתר מאת בית המשפט". בנסיבות אלה אף לא מדובר ברישום בתוקף ס' 128 או 130 לחוק המקרעין או ברישום בתוקף תקנות 33-31 לתקנות המקרעין (ניהול ורישום) תש"ל1970- שכן לא הוצגה בפני החלטת בית משפט או רשם המורה על הרישום. העיקול נרשם על נכס מקרקעין, קרי החלקה הנדונה, אך הנכס שעוקל אינו החלקה או חלק ממנה אל זכות החייב (X X) לקבלת חלקו בדמי מפתח, העיקול הוטל להבטחת חוב כספי. 16. בטיעון המשיבות (ע' 2) הבהירו כי העיקול שנרשם בוצע לפי פרק ד' לחוק ההוצל"פ, קרי - עיקול בידי צד שלישי. המשיבות סבורות כי הזכות לקבלת דמי מפתח מתייחסת למקרקעין וכי על כן אין מניעה לרשום את העיקול בפנקסי המקרקעין מכח פרק ג' לחוק ההוצל"פ גם אם המקרקעין אינם רשומים על שמו של החייב ומפנות לס' 34 (ב) לחוק. איני רואה הכיצד ניתן לראות בדמי מפתח משום מקרקעין ואין לאמר בהקשר זה כי עוקלו מקרקעין, על כן, אין ס' 34 לחוק ההוצאה לפועל בעל נגיעה לעניין. גם ההפניה להוראת תקנה 84 לתקנות ההוצל"פ אינה מועילה למשיבות שכן בפנינו אין מצב בו נתמנה כונס נכסים לנכס לגביו מתנהל רישום. ביחס לדמי מפתח לא מתנהל כל רישום מסוג הרישום אליו הכוונה. לא נתמנה כונס נכסים לנכס מקרקעין אלא למימוש פסק הדין בו אושר עיקול על זכות הדיירות המוגנת, אך משהוברר כי מה שעוקל בפסק הדין הוא רק זכות הדייר לדמי מפתח, לא מדובר בעיקול מקרקעי החייב. 17. עיון בסימן ב' לפרק ט' לחוק המקרקעין ובתקנות המקרקעין (ניהול ורישום) יראה כי ההערות בו מדובר נוגעות להתחייבות בכתב לעשות או להמנע מלעשות בהם עסקה במקרקעין - הוא ענינה של הערת האזהרה (ס' 126 לחוק), התנית עשית עסקה בידי בעל המקרעין או בעל זכות בהם בהסכמת צד ג' (ס' 128 לחוק), מגבלות על כשרותו המשפטית של בעל המקרעין או בעל זכות במקרעין (ס' 129 לחוק), הערה שבית המשפט הורה על רישומה בהליך בענין זכות במקרקעין (ס' 130 לחוק), והערות הדרושות להפעלת חוק המקרקעין או למניעת הפרתו, שנקבעו בתקנות הניהול והרישום (ס' 133 לחוק). ענינן של הערות אלה המופיעות בסימן ג' לתקנות, כמו גם רישומה של ירושה, הנזכר בסימן ב' לתקנות, הוא ברישום הערות הנוגעות לזהות הבעלים (ירושה) או בטולה של הרשאה (תקנה 26) או הערות הנוגעות ליעוד המקרקעין, אי התאמה בין בנין להיתר או היות המקרקעין משום הקדש צבורי (תקנה 30 א'). ההערות כולן, ענינן ענינים הנוגעים לכשרות או זהות בעלי הזכויות ולתכונות ומגבלות על הזכויות עצמן. מאידך, דמי מפתח, אינם הגבלה על המקרקעין, אלא חיוב כספי שהבעלים עשוי לחוב בו כלפי הדייר. זכות הדייר לדמי מפתח, הוא הנכס שעוקל במקרה שבפני, אינו עניין הנוגע למקרקעין עצמם או לזהות בעלי הזכויות. מדובר בעיקול נכס כספי. 18. אשר על כן, מסקנתי היא כי זכאית המבקשת למחיקת רישום העיקול המופיע בפנקס המקרקעין בתוקף פסק הדין שניתן בת.א. 92 / 2458 בבית משפט השלום ברמלה. 19. התוצאה לאור הנ"ל אני מצהירה בזאת כי המבקשת, הגב' נועה רם, זכאית למחיקת העיקול שנרשם על הבנין ברחוב בלפור 5 בחיפה, חלקה 14 בגוש 10862, מכח פסק הדין שניתן בת.א. 92 / 2458 בבית משפט השלום ברמלה. המשיבים ישאו בהוצאות ובשכ"ט המבקשת בהליך זה בסכום של 7,500.- ש"ח בתוספת מע"מ כחוק. מקרקעיןעיקול