גובה מזונות קטין

בית המשפט פסק כי מזונות אינם נמדדים רק לפי כיסו של האב, אלא גם לפי צרכיו של הקטין ורמת החיים לה הורגל. מזונות לא נועדו רק למנוע "חרפת רעב". פסיקת מזונות יש לקבוע על פי צורכי הקטין במראה של חברה מודרנית בת ימינו. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גובה מזונות קטין: 1. ערעור על פסק דינה של כב' השופטת רבס מיום 26.4.98 (תמ"ש 96/1750 נצרת). המשיב לא טרח להתייצב ולא טרח להמציא עקרי טיעון. (כך גם כך לא טרח לעשות במרבית הדיונים בבית משפט קמא). 2א. ערעור המערערים מכוון כנגד קביעת כב' השופטת רבס באשר לגובה המזונות כפי שנפסקו. כב' השופטת רבס, בפסק דינה, קובעת את חובת המשיב לזון את הקטין לרבות חובתו לדמי טיפול. (מדובר בקטין יליד 4.3.94). המשיב הודה באבהותו באשר לקטין, לענין זה, חובת האב לקטין אם מפנויה ואם מנשואה חד הם - ע"א 71/664 מרחב, פד"י כו (1), עמ' 701, ראה שם עמ' 703. ב. לטענת המשיב, מתקיים הינו מקצבה כדי סך 3,266 ש"ח בנוסף הכנסה של כ- 2,000 ש"ח מחברת בניה שבבעלותו והציע לשלם 600 ש"ח לחודש. לא למותר לציין כאן כי בישיבת בית המשפט מיום 18.12.96 בה טרח להתייצב המשיב הצהיר כי הינו מקבל פנסיה צהל"ית של 3,500 ש"ח (שם, עמ' 4, המשיב מקבל פנסיה של אל"מ). ג. המשיב גרוש ואב לילד ומשלם לטענתו מזונות לבנו מנישואיו הקודמים כדי סך 1,700 ש"ח. ד. הקטין זכאי הן למזונות והן לדמי טיפול וכפי שמציינת בצדק כב' השופט רבס (ע"א 82/415 פד"י לח (1) עמ' 785). ה. כב' השופטת רבס קבעה את צרכיו של הקטין כדי סך 700 ש"ח ובנוסף דמי טיפול האם כדי סך 200 ש"ח והכל כמפורט בעמ' 3 לפסק הדין, ובנוסף לקצבת המל"ל. 3. ב"כ המערערים טוענת הן כנגד פירוט צרכיו של הקטין והן כנגד הסך שנקבע כדמי טיפול. לטענתה, המשיב הופיע רק לישיבה אחת, לא הגיש מסמכים, לא המציא כתב הגנה, לא המציא תלושי שכר ולא המציא הצהרת פרטים. לעומת זאת, לא ניתן להמציא קבלות באשר להוצאות הקטין ודמי הטיפול מעבר לתחשיב הגזבר, שכן הקטין נמצא בקיבוץ. 4א. הלכה היא כי בית המשפט לא יתערב בקביעת מזונות כמעשה שיגרה. ראה ע"א 81/142 ענתבי, פד"י לה (4), עמ' 177, שם עמ' 178. בנסיבות תיק זה יש מקום להתערבות בית המשפט. (מדובר בהליך חוזר לאחר שבערעור קודם החזיר כב' השופט אמינוף את התיק לבית משפט השלום, ע"מ 97/108 מיום 14.10.97). ב. הנתבע לא טרח לטעון את טענותיו, לא כאן ולא כדבעי בבית משפט השלום, לא המציא הצהרת פרטים חרף אורכה שניתנה לו בבית משפט קמא וחרף פסק דינו של כב' השופט אמינוף הנ"ל. על הנתבע היתה החובה להמציא את ראיותיו לענין הכנסותיו, לרבות טענתו כי הינו משלם 1,700 ש"ח לבן אחר מנישואים קודמים. ג. קביעת בית משפט קמא באשר להשתכרות הנתבע, נמוכה אף מגובה השכר הממוצע במשק. לא הגיוני שקבלן ישתכר רק 2,000 ש"ח לחודש, כאשר דו"ח החקירה כפי שהוצג, מלמד על רכב מפואר ביחס וגם אם רכב זה לא רשום על שם הנתבע, מטעמיו, הרי שעה שלא טרח לטעון טענותיו בבית המשפט ואף לא להמציא תצהיר הרצאת פרטים, יש לזקוף זאת לפתחו. תלוש השכר של המשיב אשר הוצג בבית משפט קמא מלמד על סך ברוטו של 8,888.40 ש"ח לדצמבר 1996, ככל הנראה, כאשר על פי עיון בתלוש, הסך נטו בצירוף ההוון אותו בחר לעשות המשיב הינו 5,486 ש"ח, זאת בנוסף להכנסתו כקבלן, לטענתו, 2,000 ש"ח. סה"כ כפי טענתו: 7,486 ש"ח. (שלא כמצויין על ידי השופטת בבית משפט קמא, עמ' 9 לפסק הדין בו קבעה כי משכורתו של התובע אותה יש לקחת בחשבון הינה 5,000 ש"ח). בנוסף לכך, לא היה מקום לדחות את עדות המערערת ולפיה התפאר בפניה המשיב בדבר הדירה בנתניה, עדות התובעת, עמ' 3 לפרוטוקול שם. בצדק מציינת ב"כ המערערת, כי לא היה מקום לקבוע כי לא ידוע מצבה האישי של המערערת, התובעת ציינה כי הינה חברת קיבוץ "גבע" ועובדת במזכירות. 5א. אני מקבל את טענת ב"כ המערערים כי בנסיבות שהייתו של הקטין בגן, לא היה מקום לעמוד על קבלות וניתן היה וצריך היה לקבל את תחשיב גזבר הקיבוץ כראיה הטובה ביותר בנסיבות אלה. ב. מעבר לכך, בפני דו"ח החוקר כפי שהתקבל בבית משפט קמא המלמד על דירה שרכש המשיב בנתניה, זאת בנוסף לעדות התובעת לענין זה כמבואר לעיל, שלא נסתרה. (ראה פרוטוקול בית משפט קמא עמ' 3). צודקת ב"כ המערערים, כי שעה שהמשיב לא טרח ולא סתר דו"ח זה, הרי בנסיבות ניתן לקבל זאת כמודד למצבו הכלכלי, דו"ח החוקר התקבל ככזה כראיה בבית משפט קמא. ג. מידת הנטל המוטלת על התובע תלויה גם בנסיבות. אין לדרוש מהמערערים להציג מעבר לת/1 באשר להוצאות הקטין בקיבוץ (העד בן ארי, עמ' 2 לפרוטוקול) על המערערים הנטל להטות את כפות המאזנים (אם תרצה - 51%), זאת מעבר לכך שבמקרה דנן לא הוגשו כתב הגנה, הצהרת פרטים, ראיה כלשהיא לתשלום הנטען לבן האחר, דו"ח החוקר לא נסתר, המשיב לא טרח להגיש עיקרי טיעון ולא להתייצב. ראה תקנה 97 לתקנות סדר הדין האזרחי, ראה בספרו של זוסמן המנוח "סדר הדין האזרחי", מהדורה שביעית, שם בסע' 206, באשר לנטל המוטל על המערערים בנסיבות כגון דא. ראה מתן פסק דין נשוא מחדלו של נתבע אשר לא הגיש כתב הגנה: "כאמור, אפילו נדרש התובע להוכיח את תביעתו, אין הכרח לחייב אותו בהוכחה "מלאה", בית המשפט רשאי, למשל, להסתפק, לשם הוכחת התביעה, בתצהיר שלא היה מתקבל כראיה בדיון רגיל כן יש במסתפקים בהוכחה של מקצת מעובדות התביעה ואין דורשים שהתובע יוכיח את כולן". (זוסמן, סע' 206, עמ' 263, ההדגשה שלי) ראה שעה שבית המשפט מחק כתב הגנה, קביעתו: "יושם אל לב שההוכחה אשר השופט רשאי לדורשה לפי תקנה 102 א' (97 דהיום - י' כ') יכול שתהא חלקית, היינו, אפילו דרש הוכחת הנזק אין התובע חייב להוכיחו על כל פרטיו ומידת הדיוק הנדרשת לתובענה מוגנת..." (ע"א 76/43, פד"י לא (1), עמ' 653, שם בעמ' 655). ד. מזונות לא נועדו רק למנוע "חרפת רעב", יש לפסוק מזונות לא רק כדי צרכים הכרחיים - חיוב האב במזונות בנו הקטין אינו נמדד לפי כיסו של האב אלא לפי צרכיו של הקטין, האב חייב לגרום לכך שתקוים לגבי בנו רמת החיים לה הורגל, המשיב חייב בשניים, במזונות הקטין המערער - חובה אבסולוטית כדי צרכים הכרחיים. ראה ע"א 82/210, גלבר, פד"י לח (2), עמ' 14, ראה מעמ' 20 ואילך. ומדין צדקה על פי השתכרותו תוך איזון שווה בשווה של השתכרות האם והאב. ראה ע"א 81/591, פורטוגז, פד"י לו (3) עמ' 449. חובתו של המשיב הינה לספק את צרכיו של הקטין כדי סיפוק צרכים להם הורגל וכנובע מהחברה בת ימינו. ה. המערערים הוכיחו במידה הנדרשת את ההוצאות באשר לקטין בקיבוץ, כעולה מאישור הגזבר שניתן וצריך להיזקק לו בתיק זה (ולאו דווקא קבלות כאשר מדובר בקיבוץ) הוצאה כדי סך 1,583 ש"ח. שעה שהמשיב - נתבע הסתיר את הכנסותיו, לא סתר הנטען על ידי המערערים, לא טרח להגיש כתב הגנה והצהרת פרטים וכל אשר הצליחו המערערים להציג הינו תלוש יחיד של הנתבע, יש לפרש זאת לחובתו של הנתבע, בנוסף לת/1 ולעדות התובעת, מקבל אני את חישוב המערערים לענין הכנסתו של המשיב ממשרד הביטחון, כעולה מהתלוש נשוא ישיבת ההוכחות מיום 24.2.97 בבית משפט קמא. ו. אינני מקבל קביעת כב' השופטת קמא באשר לעדות התובעת לענין הצורך בטיפול בקטין נשוא הגבלותיו במוטוריקה עדינה. לא היה כל מקום שלא לקבל את עדות התובעת, עדות זו לא נסתרה. השופטת קמא אינה קובעת כי אינה מאמינה לעדותה, ולפיכך - שעה שהמשיב לא טרח להגיש כתב הגנה ולא להציג גירסתו - די בעדות התובעת ואין צורך באסמכתא נוספת או אחרת לענין זה. שעה שהנתבע בחר להתנער מחובתו ולא טרח להציג את גירסתו, כמות הראיות לרבות טיבם אשר על התובעת - מערערת להציג קטנה יותר, די לענין זה בהטית הכף כאשר אין בפנינו גירסת המשיב. לא היה צורך לפרט מעבר לאמור בת/1. ת/1 הינו מסמך של גזבר קיבוץ בו מוחזק הקטין ויש לקבלו כפי שהוא, שעה שהמשיב לא ערער עליו בצורה כלשהיא ולא סתר אותו. בית משפט קמא אינו יכול ולא צריך היה לשמש "שופר" לנתבע - משיב בדרך בה בחר ואין למעט מת/1 לאור העובדה שאינו מפורט. לא למותר לציין כאן בהקשר זה, כי גם הסך לו טען הנתבע כתשלום לבנו מנישואיו הקודמים לא בוסס על ידי המשיב באורח נאות. אין לקבל הפירוט כפי שמציעה - פוסקת כב' השופטת קמא, יש בו כדי חסר של ממש לקטין. כך גם כך באשר לדמי הטיפול. האם המערערת אינה מקבלת מזונות מהאב ולפיכך זכאית לדמי טיפול, ראה מקרה דומה לשלנו (האב שם בחו"ל) נשוא ע"א 81/142 הנ"ל, שם בעמ' 179. כמבואר לעיל, אינני מקבל את הנטען, כי קבלן משתכר 2,000 ש"ח לחודש. יש לקבל גם את המפורט בדו"ח החוקר, המלמד על רמת הכנסתו של המשיב ומכל מקום, חובתו של המשיב נגזרת כאב גם ובנוסף מדין צדקה כדי סיפוק צרכי הקטין ברמה נאותה. 8. לאור המכלול האמור לעיל, אני מקבל את הערעור באשר לנדרש לקטין ולאם, קובע את מזונות הקטין כדי סך 2,083 ש"ח לחודש (לאחר ניכוי קצבת המל"ל כדי סך 156 ש"ח לחודש). אני קובע את דמי טיפולה של האם בקטין כדי סך 500 ש"ח, לאור מכלול הנסיבות שהוצגו בפני וחינוכו בקיבוץ. סה"כ: 2,583 ש"ח לחודש. הסך הנ"ל יהיה צמוד למדד חודש מרץ 1997 כפי פירסומו ביום 15.4.97 ויעודכן מידי 3 חודשים כפי קביעת בית משפט קמא, כאשר כל סכום אשר לא ישולם במועדו, ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום החיוב הנדרש ועד ליום התשלום בפועל. בנוסף, אני רואה לחייב את המשיב בהוצאות המערערים ושכ"ט בא-כוחם, כדי סך 4,500 ש"ח (כולל). קטיניםמזונות ילדיםמזונות