דחיית בקשת היתר נישואין

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית בקשת היתר נישואין: 1. זהו ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לעניני משפחה בנצרת, תמ"ש 98/3580 מיום 23.9.93 מפי כב' השופטת מרים רבס אשר דחתה את בקשת המערערים ליתן להם היתר לנישואין. 2א. חוק גיל הנישואין, התש"י - 1950 (להלן: "החוק"), אוסר נישואיה והשאתה של נערה שלא מלאו לה שבע עשרה שנים תמימות. סע' 5 לחוק קובע, כי על אף האמור בו, רשאי ביהמ"ש מחוזי להרשות נישואי נערה: "(1) אם היא ילדה או הרתה לאיש אשר לו ברצונה להינשא. (2) אם מלאו לנערה שש עשרה שנה ולדעת ביהמ"ש קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן היתר זה". סע' 5 (1) לחוק חל בעניננו, הנערה - המבקשת נולדה ביום 20.9.83, קרי - הינה בת חמש עשרה שנה והיא עתה בחודש השביעי להריונה. ב. הכלל הינו איסור, ההתרה - חריג. 3א. המבקש הינו יליד 2.2.1970 וגילו כמעט כפול מגילה של הנערה המבקשת. ההיכרות ביניהם קצרה. הנערה נכנסה להיריון כ - 4 חודשים בלבד לאחר ההיכרות עם המבקש. המבקשים מתגוררים בבית אמה של המבקשת ואין להם דירה משלהם. המבקש שרת שרות מלא בצה"ל כנהג והינו הילד החמישי במשפחה בת 8 ילדים. מאז השתחרר מצה"ל, עובד המבקש בעבודות מזדמנות. כיום, לדבריו, עובד כ- 4 שעות ביום בנגרות. בעת שרותו הצבאי, הורשע בביה"ד הצבאי ונשלל ממנו רשיון הנהיגה לתקופה בת 6 חודשים וכן הורדה בדרגה. כמו כן, הורשע בהעלבת עובד ציבור ובעבירה נוספת של החזקת סם אשר בוצעה בשנת 1995. המבקשת נעדרת מבי"ס וטופלה בשל בעיות התנהגותיות (לרבות דקירה) ואי ביקור סדיר בביה"ס. עניניה של המבקשת עדיין תלוים ועומדים בבימ"ש לנוער. המבקשת מטפלת במשק בית ובאחותה הקטנה, משום שאמה עסוקה בעבודתה מחוץ לבית. ב. עפ"י התסקיר, אם המבקשת היא דמות חלשה ופאסיבית. המבקשת סבלה מאלימות פיזית והזנחה רגשית בבית הוריה. אביה של המבקשת אלים כלפיה ואף שותה לשוכרה. בצדק מציין ב"כ המשיבה עו"ד רוטמן כי התסקיר הוא ליבו של הענין. התסקיר מלמד כי הוריה של המבקשת גרושים, אביה אינו מתגורר בבית, אינו עובד וכמבואר לעיל נותן בבקבוק עינו והינו אלים. למבקשת היו עימותים רבים עם האב בעיקר על רקע העובדה ששהתה מחוץ לבית בשעות לא הולמות. האב אינו אופטימי באשר לקשר עם המבקש, נגמל ככל הנראה מהמשקה המשכר ואף טוען לנישואין מחדש עם גרושתו. האם תומכת בקשר ולטענתה הקשר שיפר את תפקודה של המבקשת. על פי דו"ח העובדת הסוציאלית מהמחלקה לנערה במצוקה הגברת בן סידון המטפלת ישירות במבקשת נגררה המבקשת אחרי בני נוער שהתנהגותם אינה נורמטיבית, נהגה לשוטט בשעות הלילה, הייתה מעורבת בקטטות רחוב כאשר בשנת 1997 אף דקרה נערה אחרת בשברי זכוכית. המבקשת נעדרה מבית הספר ימים רבים ואף טענה בפני העובדת הסוציאלית שהמסגרת אינה מתאימה לה. דמות האם מתוארת כדלה ופאסיבית אשר אינה מתפנה למעשה לצורכי הילדים ולמבקשת בפרט. אבחון המבקשת מעלה: "התמונה המתקבלת הינה של ריקנות ודלות עם קווים ילדותים ותלותיים. הסימנים לפוטניצאל תקין, רגשית ושכלית מצביעים על כך שהרדידות והדלות הינן הגנתיות וכי וליה משקיעה אנרגיה רבה בהסתרת מצוקתה ובבריחה ממנה". ובהמשך "יש סימנים לעומס רגשי בולט סביב הדמות הגברית וכן נטייה מסוימת לחפש תשומת לב בצורות שאינן מתאימות לגילה בין השאר דרך התנהגויות "מיניות"". עמ' 4 לתסקיר המחלקה לשירותים חברתיים מיום 98/8/3 מפי הגברת כתבן, פקידת סעד לסדרי דין וזאת, למרות שהגרעין האישיותי תקין. התסקיר ממשיך ומפרט את ההזנחה הרגשית את האווירה בה גדלה המבקשת את חוסר הבהירות באשר לתפקודה במסגרת הנישואין הדורשת עקביות ואחריות הספק הרב באשר ליכולת תפקוד המבקשת, העובדה שלמבקש עצמו אין דירה, אין ציוד ביתי כלשהו והעובדה שהסביבה החמה התומכת בהם בשלב זה אחריתה - מי ישורנה. עסקינן בזוגיות בלתי בשלה ולאחר התלבטות קובעת הגברת כתבן כי למעשה הרצון לנישואין אצל המבקשת נובע מתקוותה להינצל מהאווירה הקשה בביתה וחשוב מכך: "הרי שכניסה למסגרת דורשנית ולוחצת בגיל כה צעיר עלולה להיות הרסנית עבור הנערה". שם עמ' 6 לתסקיר. עוד רואה להוסיף הגברת כתבן כי במקרים רבים נישואי קטינות נכשלים כשלון צורב וסוף דבר, אינה ממליצה על התרת הנישואין. 4. "הכלל הוא שנישואי נערה אסורים הם, ורק במקרים מיוחדים, כאשר לדעת בית המשפט קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת ניתן ליתן היתר נישואין. מאחורי כלל זה עומדת ההשקפה כי על החברה המאורגנת לשמור על הנערה, אשר, לעיתים קרובות, מטעמים קצריי טווח משלה ותחת לחץ הוריה מבקשת להינשא ואינה בשלה לכך לא מבחינה פיזית ולא מבחינה נפשית, יצירת תא משפחתי וגידול ילדים הם זכות וחובה אשר דורשים בגרות גופנית אשר לפי הגישה החקיקתית נערה, שטרם מלאו לה 17 שנים אינה נהנית מהם". הנשיא ברק ערעור אזרחי 81/501 פד"י ל"ה 4 עמ' 430 שם בעמ' 431. בית המשפט אינו אמור ליתן יד להיתר נישואין שעה שאין ההיתר עולה בקנה אחד עם טובת הנערה. לא בכדי גזר המחוקק איסור נישואי בוסר. המסגרת הנורמטיבית הנגזרת מהאיסור פרי מצוותו של המחוקק נובעת ממדיניות חברתית בה הדגש על הגנת נערות כמבקשת ובגילה ובטרם עמדה על דעתה. למד במקרה שלנו לשון פקידת הסעד לפיה במקרה דנן הנישואין עלולים להיות הרסניים באשר למבקשת בפני. לא בכדי קבע המחוקק כי בעילת קטינה גם בהסכמתה מהווה עבירה פלילית. סע' 346 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 קובע כנורמה "בעילה אסורה בהסכמה" כאשר העונש הינו מאסר של 5 שנים. בע"א 76/32 פלונית ואח' נגד מדינת ישראל ואח', (לא פורסם) לא ניתן היתר נישואין לנערה בהריון שהיא פחות מגיל 17. המשיב בתיק זה היה קרוב לגיל 30 והורי המערערת התנגדו לנישואים אלו. ביהמ"ש, לאחר ששקל את כל הנסיבות, היה בדעה כי טובת הנערה וטובת הילד היא שלא ינתן היתר הנישואין המבוקש. בע"א 85/326, פלונית נגד מדינת ישראל, ת"ע כרך 85 (3), עמ' 364, למרות המלצה חיובית, דחה ביהמ"ש בקשה להיתר נישואין. המבקש שם, עבריין שאף ישב בבית האסורים, בניגוד למבקש בפני. בע"א 85/741, היועץ המשפטי לממשלה נגד זהרה סקורה פד"י לט (4), עמ' 651 נאמר, כי טובתה של הנערה אשר אינה בשלה ואינה מתפקדת והיא מצויה במסגרת שבירה וחברה, הוא בעל עבר פלילי ואולי גם עתיד פלילי ואף שהינה הרה, שלא יינתן היתר לנישואיה. כאן, מקבל ביהמ"ש בסופו של דבר את המלצת פקידת הסעד כאשר יודגש קביעת בית המשפט הינה כי טובת הנערה מחייבת זאת שעה שקיים פתח לסיכוי ממשי של "הריסותיה" לשון ביהמ"ש שם, בעמ' 652. ב"כ המבקשים, עו"ד בן חיים, טרח להפנות את ביהמ"ש לע"א 94/473 ת"ע כרך 94 (3) עמ' 319, מפי כב' הנשיא דאז, כב' השופט שמגר אלא שאין להשוות בין הנסיבות העובדתיות שם למקרה בפני. בנשוא 94/473 הנ"ל נקבע כעובדה כי למבקש הכנסה מספקת, דובר במורה ורכז ספורט בעל עבר נקי, שרות קרבי מלא אשר החל כבר בבנית התא המשפחתי עת התגורר עם המבקשת בדירה שכורה, פער הגילים בין המבקש למבקשת שם היה 10 שנים, וגם שם צויין כי מדובר בפתח חריג. בית המשפט קבע כעובדה כי המבקש חזק דיו כדי לבנות את התא המשפחתי וכך גם כך גם מבוסס ויכול לתמוך במבקשת. הקביעה היא כי אין לראות בהריון שיקול בלעדי להיתר אלא שיקול חשוב. (ראה שם כמצוטט מע"א 94/419 , לא פורסם). לא למותר לציין כי בית המשפט קובע גם שם: "...ראיתי מקרה זה כיוצא דופן המצדיק היתר נישואים". שם עמ' 321 (הדגשה שלי). כל מקרה בפני עצמו וכל מבקש או מבקשת נסיבותיהם וריקעם. אין לגזור גזירה שווה בבחינת משוואה, עוסקים אנו בנפשות, עולמות מורכבים ושונים וכל מקרה צריך להיבחן על פי המבקש והמבקשת המתדפקים על שערי בית המשפט. 5א. נקודת המוצא העקרונית היא, כי נישואי בוסר אסורים הם ורק במקרים מיוחדים, המצדיקים זאת, ניתן ליתן היתר נישואין. מאחורי עקרון זה עומדת ההשקפה, כי על החברה המאורגנת לשמור על הנערה, אשר לעיתים קרובות מטעמים קצרי טווח ותחת לחץ הוריה, מבקשת להינשא, כמוצא ופתח המלטות גם אם אין הנערה בשלה למסגרת משפחתית ולנשואין, הן מבחינה פיסית והן מבחינה רגשית. "ההדרכה היחידה שניתנה לרשות השופטת, היא, כי אותן נסיבות המצדיקות מתן היתר, נסיבות מיוחדות הן, דהיינו נסיבות יוצאות דופן, אשר יש בהן כדי להצדיק סטיה מהכלל. נסיבות אלה מתמקדות, מטבע הדברים, בטובתה של הנערה, אשר עליה ביקש המחוקק להגן". (ע"א 81/501, פ"ד לה (4), עמ' 430, שם, בעמ' 433. ההדגשות שלי). ב. שעה שהמחוקק הטיל לפתחו של בית המשפט את המטלה בדבר התר נישואין במקרים חריגים, כעולה מסעיף 5 לחוק, ביקש למעשה להניח לפתחו בכל מקרה ומקרה כשאלה על פי נסיבותיה, כחריג, תוך הדגשה כחריג, כאשר מסגרת הגג הנורמטיבית הינה האיסור שקבע המחוקק ולא בכדי. אין בית המשפט בבחינת מזווג זיווגים, בית המשפט צריך ואמור במקרים כאלה, לעמוד על משמר טובתה של הנערה הלא בוגרת, למנוע נישואי בוסר אשר אחריתם מרה. יצירת תא משפחתי וגידול ילדים הם יצירה שהינה זכות אך שובר חובה לצידה. מה טוב היה יותר מאשר בית משפט הנותן ידו לנישואין ולשמחת כלולות ובנית תא משפחתי כדי הגשמת חלום אהבה: (בבחינת "... בלי אהבה לא תהיה משמעות לחלומותיהם של בני האדם". קאולו, עמ' 83, האלכימאי). העובדות בפנינו לא מלמדות על חלום של ממש אלא על "בריחה", "מוצא" כביכול בעיני נערה לא בוגרת ולא בשלה, מהלך לקראת שבר, חלום ששברו צפוי מאוד. מול מעשה הבריאה המתחדש עם יצירת קשר בין בני זוג והריון, קיימת חובה אשר במקרה, כמו נשוא המבקשת שבפני, על בית המשפט ועל שכמו מוטלת החובה לבדוק האם המבקשת אכן כשירה, יחד עם המבקש, לשאת בעול זה. המחוקק קבע גיל מינימום לנישואין (בבחינת "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים" - קוהלת, פרק ג', פסוק א') כדי למנוע מצב של נישואי בוסר ולא אחרת. נורמטיביות חברתית פניה לצפי עתידי ולא לעכשיו חפוז כפתרון "הצלה" לנערה - בוסר שאינה מרוצה בביתה ורואה דרך משקפיה היום ובאורח ילדותי בנישואין פתרון. קביעה זו אינה רק מנת חלקו של המחוקק הישראלי ולא בכדי נזקקו האומות בנות התרבות לאמנה לאומית מיוחדת בעניין זה שאף ישראל חתומה עליה אמנה המקובלת אף במרבית האומות בנות התרבות וכמצוטט בע"א 81/501 הנ"ל באמנה הבינלאומית: "MINIMUM AGE FOR CONVENTION ON CONSENT TO MARRIAGE, MARRIAGE AND REGISTRATION OF MARRIAGES, 521 UNITED NATIONS, TREATY SERIES 232". לאמור: "STATES PARTIES TO THE PRESENT CONVENTION SHALL TAKE LEGISLATIVE ACTION TO SPECIFY A MINIMUM AGE FOR MARRIAG. NO MARRIAGE SHALL AGE, BE LEGALLY ENTERED INTO BY ANY PERSON UNDER THIS AGE, EXCEPT WHERE A COMPETENT AUTHORITY HAS GRANTED A DISPENSATION AS TO FOR SERIOUS REASONS, IN THE INTEREST OF THE INTENDED SPOUSES". ג. קביעות פקידת הסעד באשר לתוצאות ההרסניות במקרה דנן, חוסר בשלותה של המבקשת, העדר בניית מסגרת של ממש לחיים משותפים, הדלות, הריגשית של המבקשים-המערערים ושל הסביבה הקרובה אליהם, כפי שעמדה על כך פקידת הסעד, פער הגילים הגדול, עברו של המבקש, היות הנערה דמות חלשה, פסיבית, תלותית שאינה מצויה בדעתה, כמפורט בתסקיר בנוסף לחסך הכלכלי ושעה שהמבקשת רואה באורח ילדותי בנישואין פתח ומוצא ממצבה העכשוי וכאשר טובת הנערה ועתידה לנגד עיני, אין מקום להעתר לערעור. 6. יאמר עוד, גם ביושבי כערכאת ערעור, בשעה שבחנתי את קביעות בית משפט קמא, לא מצאתי מקום להשגות ב"כ המבקשים להתלות בהסכמת הנערה והסכמת הוריה, אין בהם כדי ליתן היתר במקרה דנן, כף טובת הנערה מכריע כנגד מתן ההיתר. 7. סוף דבר, כעולה ממכלול האמור לעיל, לא ראיתי במקרה דנן חריג במסגרת מצוות המחוקק על פי סעיף 5 לחוק, טובת הנערה מחייבת דחיית הבקשה ולפיכך דין הערעור להידחות. נישואין / חתונההיתר נישואין