דמי ביטוח חיים קבוצתי לעיזבון המבוטח

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דמי ביטוח חיים קבוצתי לעיזבון המבוטח:

.Iההליך
.1בבית-הדין האזורי בירושלים (אב-בית-הדין - השופט אדלר:ו נציגי ציבור ה"ה לוינסון והרבסט; תב"ע שם/134-3) התבררה תובענה של המנוח ועזבונו (להלן - המשיבים) נגד המערערת (להלן - האוניברסיטה), בעתירה לפסק-דין אשר יצהיר
"כי לעזבון המנוח וליורשיו מגיעים מלוא זכויותיו (של המנוח) מן האוניברסיטה, ובכלל זה ביטוח חיים וקופת פנסיה".
בית-הדין האזורי נעתר חלקית למבוקש והצהיר, כי "האוניברסיטה חייבת לשלם לתובעים (ל"משיבים"):נ א) סכום השווה לדמי הפוליסה (פוליסת ביטוח חיים קבוצתי) שהתובעים היו מקבלים מחברת הביטוח לו היה המנוח מבטוח, כערכו ביום התשלום"; ב) "פדיון חופשה... ".
בבית-דין זה ערעור של האוניברסיטה על החיובים כאמור.
.2העובדות הצריכות לערעו הן:ב
א) בפרקי זמן שונים, בשנים 78-1975, עבד המנוח, כמרצה בכיר, בשירות האוניברסיטה, על-פי שלושה חוזים לתקופה קצובה, כמפורט להלן:ו חוזה מיום 21בספטמבר 1975לפרק זמן שמיום 1.11.1975עד יום 30.6.1976; חוזה מיום 7ביולי 1976, לפרק זמן שמיום 1.11.1976עד יום 30.6.1977, וחוזה מיום 31באוגוסט 1977, לפרק זמן שמיום 1.11.1977עד יום 30.6.1978(להלן - חוזה 1977); ב) בחוזה 1977נאמר, בין השאר:נ
"בהתאם לאופי ההעסקה ומכיוון שהעסקתך באוניברסיטה היא עבודה נוספת על משרתך הרגילה, כלול בשכר העבודה האמור תשלום בעד
כל הזכויות הסוציאליות, כגון פיצויי פיטורים (זאת בהתחשב במשך ההעסקה ובאופיה), פנסיה, חופשה שנתית (פרט לזו המחויבת על-פי החוק ואשר תינתן לך בתקופת העבודה האמורה). כן לא תהיה זכאי לשבתון, לקרן השתלמות, להחזר הוצאות טלפון, לביטוח חיים קבוצתי, למלגת שכר לימוד, לדמי נופש, לתוספת לרכישת ספרות מקצועית ולהחזר הוצאות בגין החזקת רכב. אולם אם אינך תושב ירושלים תהיה זכאי להחזר הוצאות ואש"ל בהתאם להוראות שתהיינה בתוקף מזמן לזמן"; ג) המנוח ז"ל נפטר ביום 18.9.1978; ד) האוניברסיטה עושה לביטוח חיי עובדיה - "ביטוח קבוצתי" - ב"מגדל בנין חברה לביטוח בע"מ" (להלן - חברת הביטוח); ה) בחוזה העבודה שבין האוניברסיטה לבין המנוח (פסקה א' לעיל) שעד חוזה 1977, לא באה הוראה מפורשת לעניין הביטוח. באותם חוזים נאמר
"התשלומים הנלווים הם בהתאם לנהוג באוניברסיטה";
ו) בחוזה 1977נאמר במפורש שהמנוח אינו זכאי "לביטוח קבוצתי" (פסקה ב' לעיל); ז) לפי תנאי הפוליסה הקבוצתית, דמי הביטוח שולמו על-ידי האוניברסיטה בתור "בעל הפוליסה", עת % 25או %50, לפי גובה השכר, באו מניכוי משכרו של העובד (האמור הוא בגין עובדים במשרה מלאה; לעובדים במשרה חלקית היתה השתתפות האוניברסיטה בסכומים יחסיים); ח) בשנים 76- 1975ו-77- 1976כללה האוניברסיטה את שמו של המנוח ברשימת העובדים המבוטחים שהעבירה לחברת הביטוח והעבירו בגינו את דמי הביטוח. כך המשיכה האוניברסיטה לעשות גם בשנת 78-1977, וניכתה מהשכר את החלק הראוי מדמי הביטוח; ט) סעיף 6בפוליסת הביטוח, כפי שהוצאה בשנת 1972, קבע כי:ב
"עם הפסקת עבודתו של מבוטח אצל בעל הפוליסה - ייפסק הביטוח של אותו מבוטח לפי פוליסה זו בתום 90יום מתאריך הפסקת העבודה, אולם תישמר למבוטח זכות הפיכת הביטוח לביטוח קבע אישי - לפי המפורט בסעיף מס' 9(1) להלן. פרישה לפנסיה וכן יציאה להשתלמות, שנתון או חופשה ללא תשלום - לא ייחשבו כהפסקת עבודה לצורך סעיף זה".
סעיף 9לפוליסה קבע:ו

"(1) עם הפסקת ביטוחו של המבוטח לפי סעיף 6לעיל, יהיה המבוטח רשאי - על-ידי מתן הודעה בכתב לחברה תוך 90
יום מתאריך הפסקת עבודתו - להפוך את הביטוח שלו לביטוח קבע אישי (ביטוח לכל החיים או ביטוח מעורב) בתנאים הבאים:נ
א - גילו של המבוטח לא יעלה באותה עת על 55שנה; ב - סכום הביטוח לפי הפוליסה האישית לא יעלה על סכום הביטוח בגין אותו מבוטח לפי פוליסה זו; ג - המבוטח יהיה פטור מלהגיש הוכחות כלשהן בקשר למצב בריאותו; ד - התעיף לביטוח האישי ייקבע בהתאם לגילו של המבוטח באותה עת ועל-פי התעריפים שיהיו אז בתוקף בחברה"; י) על דעת "הוועדה לביטוח חיים", הפועלת במסגרת האוניברסיטה והכוללת חברי ועדי עובדים, הוכנס, בשנת 1977, שינוי בתנאי הפוליסה, כך שבמקום סעיף 6כמובא לעיל, בא סעיף האומר:ב
"עם הפסקת עבודתו של המבוטח אצל בעל הפוליסה ייפסק הביטוח של אותו מבוטח לפי פוליסה זו בתום 30יום מתאריך הפסקת העבודה, אולם תישמר למבוטח זכות הפיכת הביטוח לביטוח קבע אישי - לפי המפורט בסעיף מס' 9(1) להלן. הארכה זו של 30יום מאז הפסיק העובד את עבודתו, היא ללא תשלום"; יא) לפי עדות מטעם האוניברסיטה, שלא נסתרה, הוציאה "ועדת ביטוח חיים", בחודש אוקטובר 1977, מכתב-חוזר ל"עובדי הסגל האקדמי והסגל המינהלי ובו הובא לידיעת העובדים סעיף 6בנוסח החדש"; יב) לפי עדות "רכזת ביטוח" באוניברסיטה, מספר העובדים המבוטחים הוא 6000בערך, העברת דמי הביטוח לחברת הביטוח וניכוי חלקו של העובד בדמי הביטוח נעשים בפעולת מחשב "בכל שנה - בסביבת נובמבר שולחים חוזרים למזכירות המחלקות בקשר לתנאי הביטוח ומבקשים מהן להפיץ החוזרים בין העובדים ולא שולחים החוזר לכל עובד בנפרד (הוגש חוזר אוקטובר 1977, שאליו מתייחסת פסקה י"א לעיל)... מדפיסים בערך 000, 10עותקים... העובדים לא חותמים שהם קיבלו את החוזר... ". בעד החודשים יוליאוקטובר לא ניכו משכרו של המנוח דמי ביטוח. לפי עדות אחרת מפי עובדת האוניברסיטה, לכל חבר סגל תיבת דואר באוניברסיטה והיא אחראית לכך ש"חומר" יושם בכל תיבת דואר. היא לא זכרה אם את החוזר מחודש אוקטובר 1977שמו בתיבת הדואר של המנוח; יג) לפי עדות האלמנה, היא לא מצאה במסמכים העתק של חוזר אוקטובר .1977

.3בכתב התביעה נאמר, בין השאר - "האוניברסיטה העברית מסרבת להעביר לעזבון המנוח את דמי פוליסת ביטוח חיים הקולקטיבית לעובדי האוניברסיטה" ועתרו לפסק-דין הצהרתי כאמור בסעיף 1לעיל.
.4במהלך הדיון בבית-הדין האזורי ביקשה האוניברסיטה לצרף, כנתבעת, את חברת הביטוח, ובקשתה נתקבלה.
.5עיקר הטענות שהועלו בכתב ההגנה היו:ו
א) המנוח עבד בשירות האוניברסיטה על-פי חוזים מיוחדים לתקופות קצובות ובתנאים הקבועים באותם חוזים; ב) "אם גם ניכו" משכרו של המנוח סכומים שונים כדמי ביטוח - נעשו הניכויים בטעות; ג) "אפילו אם יש לראות במונח כמבוטח (בביטוח חיים) בתקופת העסקתו האחרונה (עד ליום 30.6.1978) על אף שהניכויים נעשו בטעות, הרי שגם על-פי פוליסת הביטוח של עובדי האוניברסיטה, עובד מפסיק להיות מבוטח בתום 30יום ממועד תום העסקתו, ועל כן בתאריך פטירת המנוח, ביום 18.9.1978, כבר לא היה המנוח מבוטח"; ד) למנוח או לשאיריו לא קמה זכות לפנסיה או לדמי ביטוח (הכוונה ל"סכום הביטוח").
.6במסגרת דיון מוקדם נקבעו שתי פלוגתות:נ
א) האם לתובע מס' 2(עזבון המנוח) וליורשי התובע מס' 1(המנוח) מגיעות מלוא זכויותיו הסוציאליות מן הנתבעת, ובכלל זה ביטוח חיים וכספים מקופת פנסיה.
ב) האם המנוח היה ביום פטירתו (18.9.1978) מבוטח בביטוח חיים על-ידי הנתבעת וחבר בקופת הפנסיה של הנתבעת.
באותה מסרת הדיון המוקדם) חייב הרשם את "בא-כוח התובע" להגיש לבית-
הדין "פירוט הזכויות הסוציאליות" להן הוא טוען בסעיף 8לכתב התביעה ("בית-הדין מתבקש בזה להצהיר כי לעזבון המנוח וליורשיו מגיעים מלוא זכויותיו הסוציאליות מן האוניברסיטה, ובכלל זה ביטוח חיים וקופת פנסיה").
בא-כוח התובעים הגיש לבית-הדין כתב שבו נאמר:ב
"בהתאם להחלטת בית-הדין הנכבד, להלן רשימת הזכויות להן עותרים התובעים:ו

.1כל הזכויות הניתנות לעובדים על-פי הסכמי עבודה ו/או תקנון האוניברסיטה העברית.
.2מבלי לפגוע בכלליות התביעה הנ"ל עותרים התובעים ל:נ
א) לימוד חינם לתובעת 1ולילדי המנוח ז"ל; ב) זכויות לקצבה - פנסיה; ג) פדיון חופשה; ד) הנחות למיניהן הניתנות לעובדי האוניברסיטה לרבות בריכת השחיה וכיו"ב".
.7עיקר הטענות שהועלו ב"סיכומים בכתב מטעם התובעים" (המשיבים) - (להלן
- סיכומי התובעים) הן:ב
א) "המנוח עבד באוניברסיטה עד למותו (וכי) היה ממשיך לעבוד בשנת הלימודים שהחלה בנובמבר 1978אלמלא נפטר בעת פגרת הקיץ"; ב) "... במשך כל זמן עבודתו של המנוח נוכו ממשכורתו סכומים עבור ביטוח חיים ועבור קופת הפנסיה"; ג) היתה "רציפות" בעבודתו של המנוח בשירות האוניברסיטה; ד) מדובר בפוליסה קולקטיבית וכל עוד היא בתוקף חובה על המבוטח לפרוע את הפוליסה בגובה הביטוח לעובד שנפטר... הפוליסה, כלפי המנוח לא בוטלה... הפרמיות שולמו... "; ה) ביטוחו של המנוח לא בא מתוך "טעות", ולא התקיימו התנאים שבחוק לעניין בטלות חוזה בנימוק של טעות; ו) "גם אם שונה הסעיף (סעיף 6לפוליסה) וגם אם הודע למנוח אין... לכך נפקות, שהרי גם עדי ההגנה אמרו במפורש שהסעיף בא להיטיב עם העובד ולא לקפחו"... "המנוח לא קיבל הודעה כאמור (על שינוי סעיף 6לפוליסה) ולא הוכח שקיבל הודעה כזו. להיפך, העד קסלר אומר שלא מודיעים כלל למבוטח (כל שהוא) על שינוי צפוי בפוליסה"; ז) (לחלופין) "על-פי סעיף 14לחוק החוזים הם (התובעים) זכאים...
לפיצויים בגובה המגיע מפוליסת ביטוח החיים הקולקטיבית ומקופת הפנסיה".
.8עיקר הטענות שהעלתה בבית-הדין פרקליטה של האוניברסיטה, היו:ו
א) "אין בעצם ניכוי הפרמיה בכדי לבטח אדם";
ב) "כתב המינוי, המהווה הבסיס החוזי להעסקתו של המנוח, קובע במפורש שאין הוא (המנוח) זכאי לביטוח חיים"; ג) גם אילו היה המנוח מבוטח, "על-פי תנאי הפוליסה כפי שהיו בתוקף מאז
4.9.1977, המשיך העובד להיות מבוטח 20יום ממועד הפסקת עבודתו", ללא תשלום פרמיית ביטוח. המנוח נפטר ביום 18.9.1978, בחודשיים וחצי לאחר המועד בו תם מינויו אצל הנתבעת"; ד) השאלה, אם המנוח אמור היה להמשיך ללמד גם בשנת הלימודים שהחלה בנובמבר 1978, אינה רלבנטית וגם לא הוכחו העובדות הצריכות לטענה; ה) בית-הדין העלה מיזמתו הוא שאלה "בעניין ההשלכות של שינוי לרעה, כביכול, של סעיף 6לפוליסה ושאלת חובת הנתבעת להודיע על כך למבוטחים... שאלה זו לא הועלתה כלל על-ידי בא-כוח התובעים. אין לה כלל זכר בכתב התביעה ואף בא-כוח התובעים לא טען אותה בסיכומיו... התובעים לא מפרשים מה היאלדעתם המשמעות של אי-קבלת ההודעה ומשאירים את הדברים בצורה כללית ומעורפלת... אין לדון כלל בשאלה זו"; ו) האוניברסיטה פעלה, בכל הקשור להבאת שינויים בתנאי הביטוח לידיעת העובדים - ביחס למנוח כפי שנהגה ביחס לשאר העובדים. כל הפעולה וכל דרכי הפעולה היו על דעת "ועדת הביטוח", שבה מיוצגים ועדי עובדים. "ביטוח קולקטיבי אינו מחייב מגע עם כל אחד ואחד מהמבוטחים"; ז) "גם אם לא נהגה הנתבעת כשורה, כדברי התובעים, ולא הביאה את הפוליסה לידיעת העובדים, התובעים לא הוכיחו ואף לא העלו כל טענות בעניין השלכות הדבר ובהחלט אין זה מובן מאליו, שיש בכך בכדי לזכות את התובעים בקבלת דמי ביטוח חיים כאילו לא חל כל שינוי בפוליסה. מסקנה זאת מוטעית לחלוטין ואיננה נובעת מחומר הראיות, מטענות התובעים או מסיכומיהם"; ח) לעניין פנסיה - זכות לפנסיה לא קמה מאליה ולא התמלא תנאי תקופת עבודה כמתחייב מ"הסכם הפנסיה", וזה בנוסף לעובדה ש"הסכם הפנסיה" כלל לא חל על המנוח.
.9בפסק-הדין שבערעור נאמר:נ
" .3בפסק-הדין של בית-הדין הארצי לעבודה בדב"ע לג/58-3, [1], נקבע שעובדת הוראה שהועסקה על-פי כתבי מינוי של 8חודשים בשכר כולל, במשך מספר שנים, אינה זכאית לפיצויי פיטורים. היוצא מפסקהדין הנ"ל הוא, שעובד הוראה שהועסק בתנאים דומים לאלה של המנוח, ועל-ידי אותו מעביד, אינו 'עובד' האוניברסיטה בחודשים שכתב המינוי לא חל. האמור בכתב המינוי שהמרצה חייב לבצע תפקידים מסוימים לאחר תקופת תום החוזה, כתנאי של החוזה, יש ספק אם אפשר לאכפו, אבל אינו הופך את היחסים בין הצדדים לאחר תום תקופת החוזה ליחסי עובד-מעביד.
.4 פוליסת הביטוח קובעת את התנאים לפיהם זכאים יורשי עובד לקבל תשלום הביטוח. לפי הפוליסה אין התובעים זכאים לקבל דמי הפוליסה
כי המנוח נפטר יותר מ- 30יום לאחר שהפסיק לעבוד אצל האוניברסיטה והפסיק לשלם דמי ביטוח. אין חברת הביטוח חייבת לשלם לתובעים דמי הפוליסה לפי החוזה בינה לבין האוניברסיטה. יתר על כן, לדעתנו, אין לחברת הביטוח החובה להודיע למבוטח על זכאותו להמיר ביטוח קבוצתי בביטוח אישי, כי האוניברסיטה טיפלה בקשרים עם העובדים המבוטחים ופעלה כנאמנה כלפיהם. לכן, אנו דוחים את התביעה נגד חברת הביטוח מחוסר עילה.
.5 לאוניברסיטה יש חובה כלפי המנוח ויורשיו העולה מיחסי עובד-מעביד שהיו בינה לבין המנוח. האוניברסיטה ניכתה דמי ביטוח משכרו של המנוח בלי לקבל אישור ממנו, ובלי שהדבר נעשה בטעות, ולכן קמה ליורשי המנוח הזכות לביטוח חיים בהתאם לתנאי הפוליסה. אם המנוח היה נפטר בתקופת כתב המינוי, היו התובעים זכאים לדמי הפוליסה מחברת הביטוח, על-פי פוליסת הביטוח. אולם, המנוח נפטר לאחר תום תקופת המינוי וזכויות יורשיו נובעות לא מפוליסת הביטוח, אלא מהחובה החוזית הרובצת על האוניברסיטה להודיע לעובד המפסיק עבודתו אצלה על זכותו להמיר ביטוח קבוצתי לביטוח אישי. כאשר אין האוניברסיטה מוסרת לעובד העתק מפוליסת הביטוח, ואינה יכולה להוכיח שהעתקים מחוזרי הביטוח גיעו לידי המנוח, היא הפרה את החובה להודיע לכל עובד הפורש את זכותו לפי פוליסת הביטוח הקבוצתי, ובגלל שהודעה כזאת לא נמסרה, לא ידע המנוח על זכות ההמרה, ונגרם לו נזק עקב הפרת תנאי בחוזה העבודה. כתוצאה מהפרת תנאי החוזה הפסידו התובעים סכום השווה לדמי הפוליסה שהיו מקבלים מחברת הביטוח, ולכן אנו מצהירים שהתובעים זכאים לקבל סכום זה מהאוניברסיטה, כערכו ביום התשלום.
.6 אין התובעים זכאים לפנסיה מהאוניברסיטה, בהתאם לתנאי הסכם
הפנסיה (נ/5).
.7 באשר לתביעה לפדיון חופשה - לא הסבירה באת-כוח האוניברסיטה לפי איזה סעיף בחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951, רשאית מרשתה לשלול מהמנוח זכותו לדמי חופשה או פדיון חופשה, לכן, אנו מצהירים שהמנוח היה זכאי לדמי חופשה ופדיון חופשה בהתאם לחוק בעד התקופות שצוינו בסעיף 2(א) לפסק-דין זה ואם המנוח לא קיבל דמי חופשה - התובעים זכאים לקבל מהאוניברסיטה פדיון חופשה לתקופות עבודתו של המנוח המצוינות בסעיף 2(א) לפסק-דין זה, כאשר הסכום צמוד למדד המחירים לצרכן של חודש 7.78עד לתשלום בפועל".
" .11לסיכום, דחינו את התביעה נגד חברת הביטוח, וקיבלנו חלק מהתביעות נגד האוניברסיטה כך שהצהרנו שהאוניברסיטה חייבת לשלם לתובעים:ב

א) סכום השווה לדמי הפוליסה (פוליסת ביטוח חיים קבוצתי) שהתובעים היו מקבלים מחברת הביטוח לו היה המנוח מבוטח, כערכו ביום התשלום; ב) פדיון חופשה לתקופות עבודת המנוח שצוינו בסעיף 2(א) לפסק-
דין זה, בהתאם לחוק חופשה שנתית, כאשר סכום זה צמוד למדד המחירים לצרכן של 7.78עד לתשלום בפועל".
.10עיקר הטענות שהועלו בערעור בשם האוניברסיטה הן:ו
א) לעזבון המנוח המנוח "אין כל עילה נגד המערערת, הואיל ולא היתה קיימת כל עילה לד"ר מאי ז"ל, שהרי ברור כי אין אדם זכאי לתבוע זכות שקמה רק עם מותו שלו עצמו, ואין העזבון רשאי לתבוע אלא בגין זכות שהיתה קיימת ובמקומו של המנוח"; ב) תביעת העזבון, אם בכלל היה לה מקום, היתה "מכוח עצמם, כמוטבים על-פי פוליסת ביטוח החיים הקולקטיבית" של עובדי האוניברסיטה ולא כחליפם של העובד, ותביעה מסוג זה איננה במסגרת סעיף 24לחוק בית-הדין לעבודה"; ג) "המשיבים לא תבעו נזק בגין הפרת חובה חוזית" ועל כן בית-הדין לא היה "מוסמך לפסוק, מיזמתו, כפי שפסק", "המשיבים לא הוכיחו כי נגרם להם נזק באמור ואין בית-הדין מוסמך לפסוק נזק ללא הוכחה, המשיבים לא הוכיחו, שאם העובד היה יודע על זכותו להפוך את הביטוח הקולקטיבי לביטוח אישי, הוא היה דואג לעשות זאת" ואם נגרם למנוח נזק - "הנזק שנגרם אינו תוצאה מההפרה של חובה חוזית ואיננו מהווה נזק צפוי"; ד) לחלופין - בית-הדין הטיל על האוניברסיטה אחריות בשל הפרת חובה חוזית על סמך עילה שלא במסגרת תביעת המשיבים, ש"לא נטענה בכתב התביעה ובסיכומי המשיבים" וש"הדיון לא נסוב עליה"; ה) בית-הדין טעה בקבעו שעל האוניברסיטה היתה חובה להביא את הפוליסה לידיעת העובד; ו) בפני בית-הדין לא היו עובדות מוכחו שעליהן מבוסס סעיף 5לפסק-הדין.
.11בפני בית-דין זה ערעור שכנגד מטעם " .1מרטין מאי; .2עזבון המנוח".
עיקר הטענות לערעור שכנגד היו:
א) שלא כדין דחה בית-הדין האזורי את התביעה ל"זכויות" על-פי הסכם הפנסיה עם האוניברסיטה", היתה רציפות עבודה במשך כל השנים, כולל חופשות הקיץ... "יחסי עובד-מעביד נמשכו גם בתום שנת הלימודים"; ב) שלא כדין דחה בית-הדין האזורי את התביעה "בעניין זכויות כניסה לבריכת
השחיה, או ללימודים בחינם באוניברסיטה... המערערים שכנגד עתרו לבית-הדין האזורי למתן סעד הצהרתי (ההדגשה במקור) גרידא לפיו מגיע למנוח מלוא זכויותיו הסוציאליות מן האוניברסיטה. אשר על כן לא היה צורך בהוכחת זכויות אלו המגיעות לתובעים".
.Iiפסק-דין
.1על-מנת לקיים את "החיובים "שעליהם "מצהיר" פסק-הדין שבערעור, בסעיף 11שבו, יש להשיב בחיוב על כל אחת מהשאלות שלהלן: א) ההיתה מוטלת על האוניברסיטה חובה להודיע למנוח על זכותו להמיר את הביטוח הקבוצתי לביטוח אישי? (בלשון הפסוק השני שבסעיף 5לפסקהדין שבערעור (מובא בסעיף 9שבחלק iלעיל) - זכויות יורשיו נובעות. ..
מהחובה החוזית הרובצת על האוניברסיטה להודיע לעובד המפסיק
עבודתו אצלה על זכותו להמיר את ביטוח קבוצתי לביטוח אישי)?
ב) הרשאי היה בית-הדין האזורי לפסוק פיצוי מעילת הפרת חוזה, לאור הסעד שלו עתרו (פסק-דין הצהרתי), לאור כתב התביעה ולאור "סיכומי התובעים"; ג) ההוכח נזק ל"תובעים" בעקבות זאת שבשעתו לא הודיעו למנוח אישית על אפשרות להמיר ביטוח במסגרת פוליסה קבוצתית לביטוח אישי ("ריזיקו"); ד) ההיה הנזק שבגינו ניתן "הפיצוי" בפסק-הדין שבערעור "צפוי" ולו טענו.
.2תשובה שלילית לאחת השאלות, די בה כדי לקבל את ערעורה של האוניברסיטה, אך נשיב על השאלות, אחת לאחת.
.3עד שנשיב על השאלות, טוב להידרש לשאלה מיקדמית, אשר לתשובה לה השלכות על כל ההליך.
בין האוניברסיטה לבין המנוח התקיימו יחסי עובד-מעביד בפרקי זמן שונים, על-פי חוזי עבודה אישיים (סעיף 2, פסקה א', שבחלק iלעיל). כל חוזה היה לתקופה קצובה ולא היתה רציפות התקופה, כך שבתום התקופה האחת החלה ברצוף התקופה השניה. החוזים לא היו ל"שנת לימודים", אלא מתאריך נקוב עד לתאריך נקוב. פעילותו של המנוח אחרי התאריך הנקוב בחוזה כתאריך סיים החוזה באה מהחובה שבחוזה המקורי להשלים פעולות המתחייבות מהפעולות בתקופת החוזה. בכך לא היה כדי הארכת תקופת תוקפו של החוזה. לשון אחר: ביום 30.6.1976לא היה צורך לפטר את העובד והעובד לא צריך היה להתפטר, על מנת שלמחרת היום לא יימשכו יותר היחסים החוזיים בין הצדדים. משרצו שבשנת הלימודים הבאה, היינו החל מיום 1.11.1976, יתקיימו יחסים חוזיים בין הצדדים - נערך חוזה חדש; הוא הדין בשנת 77- 1976ובשנת 78- .1977כל חוזה היה לשמונה חודשים, ואם לא נערך חוזה חדש ובחוזה חדש מדובר ולא ב"הארכת חוזה" - לא קמו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים. לענייננו קובע "חוזה 1977" ולא חוזה מהעבר.

.4ומה אומר חוזה 1977? הוא אומר שהמנוח לא היה "זכאי... לביטוח חיים קבוצתי" (מובא בסעיף 2, פסקה ב', שבחלק iלעיל). מכאן שמהחוזה עצמו אין ללמוד על חובה שפסק-הדין שבערעור מייחס לאוניברסיטה. לו האוניברסיטה לא היתה עושה כלל להכללת המנוח ברשמת המבוטחים, לא היתה מפרה בכך את החוזה שבין הצדדים; נהפוך הוא - היא היתה פועלת בהתאם לחוזה.
אלא מאי? בניגוד לאמור בחוזה, או על אף האמור בחוזה - הביאה האוניברסיטה לכך שלמעשה נכלל המנוח ברשימת המבוטחים, שילמה בעדו את החלק הארי או לפחות מחצית מדמי הביטוח וניכתה מהשכר את היתרה בלבד (סעיף 2, פסקה ח', שבחלק iלעיל). ברור, אפוא, שללא הידברות מפורשת בין הצדדים היה המנוח, למעשה, למבוטח במסגרת הפוליסה הקבוצתית שהאוניברסיטה הוציאה מחברת הביטוח, כי לו התקיימו התנאים שבפוליסה לתשלום "סכום הביטוח" היתה חברת הביטוח חייבת לשלמו לאוניברסיטה "בנאמנות עבור" המנוח לפי הוראתו בכתב ("המוטב - האוניברסיטה העברית בירושלים, בנאמנות עבור המבוטחים ולפי הוראותיהם בכתב של המבוטחים"; אגב יצוין, שכלל לא ניסו להוכיח מה היו אותן "הוראות" עת מדובר במנוח). כן יש להניח, שלו היתה האוניברסיטה מחסירה אחד מתשלומי דמי הביטוח וכתוצאה מכך היתה חברת הביטוח מסרבת לשלם את סכום הביטוח, היתה עילת התביעה נגד האוניברסיטה. לא זה ארע בענייננו.
.5ברור, אפוא, שבחוזה בין הצדדים - חוזה 1977- אין לחפש את "החובה" שבה מדובר בסעיף 5לפסק-הדין שבערעור.
בית-הדין האזורי יצא כנראה מהנחה, שאותה חובה "הרובצת" על האוניברסיטה היא בגדר המובן מאליו, בבחינת תנאי מכללא. תנאי מכללא צריך שיטענו לו במפורש ולא יעלה או ישתמע מפסק-הדין. טענה מפורשת לא באה מפי פרקליטם של התובעים, לא בכתב התביעה ולא ב"סיכומי התובעים".
.6ולגופו של עניין - בענייננו מבקשים ללמוד על תנאי מכללא, עת בין הצדדים כלל לא התנהל משא-ומתן על הפעולה - הכללת המנוח במסגרת המבוטחים. קשה על כן לקבוע את הצריך שייקבע כל אימת שבוחנים את השאלה, אם אכן בתנאי מכללא מדובר. היינו, אם אמנם במשא-ומתן בין הצדדים לא נאמר במפורש מה שרוצים לראות בו תנאי מכללא, היינו "אין צורך שזה ייקבע במפורש, כי הדבר מובן מאליו". ואם תאמר כי "תנאי מכללא" אינו אלא ביטוי אחר ל"נוהג", הרי מחומר הראיות עולה חד-משמעית, כי אשר פסק-הדין שבערעור ראה "כמובן מאליו" כלל לא התקיים, כך שלא היה מקום לטעון לנוהג שהופך את המפורש למיותר. אשר הוכח הוא, ששינויים בתנאי הביטוח והוראות מסוימות שבפוליסת הביטוח באו על דעת ועדת הביטוח, שבה השתתפו נציגי ועדי עובדים, וכן בחוזרים שאותה ועדה היתה מפיצה בין העובדים - בדרך כלל בתאי הדואר של העובדים (סעיף 2, פסקות י'-י"ב, שבחלק iלעיל) כאשר זה היה הנוהג ולא טענו, ומכל שכן לא הוכיחו, כי לידיעתם האישית של עובדים אחרים, ולו גם עובד אחד, הובאה ההוראה
המאפשרת המשכיות הביטוח - אין לדבר כל נוהג שסטו ממנו בגין המנוח ואין לדבר על "כלל מכללא" (הכוונה, כנראה, לתנאי מכללא) אשר הופר.
.7זאת ואף זאת - לא הוכח ואף לא טענו, שאי פעם בעבר ואף עת עבד המנוח בשירות האוניברסיטה מכוח חוזים אחרים, הביאה האוניברסיטה לידיעתו האישית תוכן של פוליסה בנוסח כלשהו, כולל נוסח שונה לסעיף 6מזה שהיה בתוקף עת נפטר המנוח, כך שהוא יכול היה להניח שביטוחו מכוח הפוליסה מסתיים בתום תשעים ימים מגמר עבודתו ולא בתום שלושים ימים.
התשובה לשאלה הראשונה - אם הפרה האוניברסיטה חובה חוזית בקשר לביטוחו
של המנוח - היא, אפוא, שלילית.
הרשאי היה בית-הדין האזורי לפסוק פיצויים מעילת הפרת חוזה, לאור הסעד שלו עתרו .8העתירה בכתב התביעה היתה לפסק-דין הצהרתי, לפיו "לעזבון המנוח וליורשיו מגיעים מלואזכויותיו הסוציאליות מן האוניברסיטה, ובכלל זה ביטוח חיים וקופת פנסיה (סעיף 1שבחלק iלעיל, תוך פירוט כמובא בסעיף 6שבחלק I לעיל), ובתור עובדה נאמר, כי "האוניברסיטה מסרבת להעביר לעזבון המנוח את דמי פוליסת ביטוח חיים הקולקטיבית לעובדי האוניברסיטה" (סעיף 3שבחלק iלעיל). באלה, בשתי הפלוגתות שנקבעו (סעיף 6שבחלק iלעיל) וב"סיכומי התובעים", אין כל טענה עובדתית המתייחסת להפרת חובה חוזית ולפיצוי בגין הפרה. זה, מבלי שנתייחס לשאלה, אם פסק-דין "הצהרתי" הוא הסעד הנכון לתביעת פיצויים בשל הפרת חוזה. מכתב התביעה ניתן ללמוד, לעניין הביטוח, כי העוול אשר עליו מלינים הוא אי-העברת דמי פוליסת הביטוח לעזבון המנוח. ואם תאמר, שיש ובא "שינוי חזית" במהלך הדיון - הדי לא תמצא שינוי כזה מטעם העובדים בכל מהלך הדיון, כולל "סיכומי התובעים". מכאן שפסק-הדין שבערעור חייב ("הצהרנו שהאוניברסיטה חייבת") את האוניברסיטה בתשלום פיצויים בשל הפרת חוזה, עת העתירה היתה לפסק-דין הצהרתי גרידא, וחשוב מזה - עת כלל לא טענו לעילה שביסודה הפרת "החובה החוזית" ששימשה את בית-הדין האזורי בפסיקתו (סעיף 5לפסק-הדין, כמובא בסעיף 9שבחלק iלעיל), ולא הביאו עובדות לביסוס אותה עילה.
ההוכח נזק ל"תובעים" בעקבות זאת שבשעתו לא הודיעו למנוח, אישית, על אפשרות להמיר ביטוח במסגרת פוליסה קבוצתית לביטוח אישי ("ריזיקו") .9ראשית, נשאלת השאלה, מי הם אותם "תובעים". השאלה חשובה, משום שהתשובה שתינתן, לא מן ההכרח שתהיה זהה בגין כל תובע ותובע, והרי "ההצהרה", ולמעשה החיוב שבפסק-הדין מתייחסת "לתובעים" מבלי לפרט כלפי מי מהם "רבצה החובה החוזית".
אחד "התובעים", החל מכתב התביעה וכלה בפסק-הדין, היא הגברת מרטין מאי, אלמנתו של המנוח המנוח ז"ל, והתובע השני הוא עזבון המנוח ז"ל. בכל הנוגע לפוליסה לביטוח, בין שמדובר בזכויות מהפוליסה עצמה ובין שמדובר בחובות חוזיות
הקשורות בפוליסה, יכול ויהיה שוני בין השניים. בפוליסה נאמר שסכום הביטוח ישולם לאוניברסיטה "בנאמנות" עבור המבוטח ולפי הוראותיו בכתב, לא טענו, ובוודאי לא הוכיחו, למי הורה המנוח לשלם את סכום הביטוח, אם בכלל נתן הוראה כזאת. והרי, להלכה לפחות ייתכן, שההוראה היתה לחלק את הסכום בין "מוטבים" beneficeries- שונים.
.10מכאן להוכחת הנזק "לתובעים" ומדובר בנזק עקב זאת שהאוניברסיטה לא הודיעה אישית למנוח על זכותו להמשיך בביטוח אישי (סעיף 7(ו) שבחלק iלעיל). מדובר בביטוח חיים (ריזיקו) לתקופה קצובה וקצרה, כך שלפוליסה אין ערך פדיון או ערך מצטבר אחר. על מנת להמשיך בביטוח היה על המנוח לשלם מכיסו הוא את מלוא דמי הביטוח, בעוד שכל עוד עבד בשירות האוניברסיטה שולמו לפחות &. 50ואולי אף % 75על-ידי האוניברסיטה (סעיף 2, פסקה ז', שבחלק iלעיל). אין זה ודאי כלל וכלל, שהמנוח היה פונה לחברת הביטוח וגורם לכך שתוצא לשמו פוליסת ביטוח חיים (ריזיקו) רגילה כנגר תשלום דמי ביטוח מלאים. ער בית-הדין לכך, שקשה ביותר להוכיח מה היה המנוח עושה "אילו" ידע על האפשרות לעבור לביטוח אישי. אחת הדרכים להוכחה כיצד היה פועל "אדם סביר" היתה להוכיח, כי אכן בעבר היו מקרים שבהם עובדים על-פי חוזה מיוחד בגילו של המנוח - כך פעלו. זאת לא טענו.
.11לא הוכח, אפוא, נזק למנוח עקב זאת שהופרה החובה החוזית שבית-הדין האזורי מצא כי הופרה. משלא הוכח נזק למנוח - לא קמה כל זכות לפיצוי שהאלמנה יכלה לתבוע בבית-דין לעבודה מכוחו שלהמנוח ולא קמה זכות אשר היוותה חלק מעזבונו של המנוח. על כל פנים - תביעת "עזבון" בתור שכזה אינה בסמכותו של בית-דין לעבודה.
ייתכן ולעניין הנזק היה המצב שונה, אילו הוכח שאחרי שפג תוקפו של החוזה בין האוניברסיטה לבין המנוח, פנה המנוח לחברת הביטוח וסרבו לבטחו או שהוצאה פוליסה לשמו ודמי הביטוח היו גבוהים מאלה שהיה משלם ל"מגדל בנין" מכוח מעבר מביטוח קבוצתי לביטוח אישי. זאת לא טענו.
ההיה הנזק שבגינו ניתן "הפיצוי" בפסק-הדין שבערעור "צפוי", ולו טענו .12כבר נאמר לעיל, שלנזק שבגינו נפסק "הפיצוי" כלל לא טענו. השאלה היא.
אם היה "צפוי" לעניין סעיף 10לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- 1970(להלן - חוק התרופות).
במתן תשובה לשאלה זאת יש להביא בחשבון את מכלול הנסיבות, והן: החוזה שבין הצדדים קבע במפורש שהמנוח לא היה "זכאי... לביטוח חיים קבוצתי". על אף האמור נערך, למעשה, ביטוח, מבלי שקדם לכך משא-ומתן כלשהו. הכלל הוא, שעל הדרוש לעניין סעיף 10לחוק התרופות יש ללמוד, בראש ובראשונה, מהחוזה עצמו. בענייננו אין ללמוד דבר מהחוזה עצמו ואם יש ללמוד ממנו - יש ללמוד, שכלל לא התכוונו הצדדים "בעת כריתת החוזה" לכך שהמנוח יהיה מבוטח. יחד עם זאת נאמר כבר, שלו נפטר המנוח בנסיבות המזכות לסכום הביטוח - לפני 30.7.1978, הוא היום השלושים מגמר החוזה - היתה למי שנקבע לכך כ"מוטב" בהתאם לתנאי הפוליסה זכות לסכום הביטוח.

משאין ללמוד דבר מחוזה 1977, יש לפנות לנוהג ולאדם הסביר. אשר לנוהג כלל לא טענו, שאי פעם ראו את האוניברסיטה אחראית כלפי "מוטב" לפי פוליסה קבוצתית במלוא סכום הביטוח, בעקבות זאת שלא הודיעו לעובד מבוטח על זכותו להמשיך בביטוח אישי, אחרי תום יחסי עובד-מעביד. ואשר לאדם הסביר - יש לשקול את ה"סבירות".
בעיני "המפר" - האוניברסיטה. בסעיף 10לחוק התרופות מדובר הרי בנזק
"... שהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה". יהיה זה בלתי-סביר ביותר שהאוניברסיטה ראתה עצמה, או חייבת היתה לראות עצמה, הופכת לחברת ביטוח, אם לא תודיע אישית ובמיוחד למנוח על זכותו להמשיך בביטוח, ובמיוחד עת הדרך המקובלת היתה אינפורמציה בדרך חוזר ששמים בתיבת הדואר של כל עובד ועובד. בית-הדין האזורי קבע אמנם, שהמנוח לא קיבל את החוזר הרלבנטי, אך קבע זאת חרף עדות שנהגו לשים חוזר בכל תא ותא של העובדים ורק על-פי עדות האלמנה, כי "המנוח היה אדם מסודר ובמסמכיו לא מצאתי, אחרי פטירתו, את החוזר" (סעיף 2, פסקה י"ג, שבחלק iלעיל). ושוב -העובדה, שחוזר מעשרות ואולי מאות החוזרים לשם אינפורמציה שמקבל אדם במקום עבודתו, לא נמצא במסמכים שאדם שומר עליהם בביתו, אינה מעידה כי, בניגוד לנוהג, לא נמסר חוזר מסוים לפלוני.
בהקשר זה יש לציין עובדה בסיסית שגרמה לטעות: החוזר שבו מדובר (סעיף 2, פסקה יא, שבחלק iלעיל) הוא מחודש אוקטובר 1977, בעוד המנוח נפטר בחודש ספטמבר אותה שנה, כך שכלל לא היה מקום להתייחס, במערכת העובדות שקבע בית-הדין, לאותו חוזר, או ליתר דיוק לאי-מסירתו למנוח.
.14מכל האמור עד כאן עולה, כי דין "ההצהרה" ו"החיוב", שבסעיפים 5ו-11
לפסק-הדין שבערעור, כי יבוטל ובזה מתקבל הערעור של האוניברסיטה.
.15אשר לערעור שכנגד: לעניין "הפנסיה" - נדחה הערעור שכנגד ובית-הדין מאשר את קביעת בית-הדין האזורי, מטעמיו. נוסיף רק זאת: בבית-הדין האזורי טענו, אמנם משום מה במסגרת עתירה לסק-דין הצהרתי, לזכות לפנסיה. לפי חוקת הפנסיה קמה זכות לאלמנה באחוזים מהפנסיה שהשתלמה לעובד, והרי בענייננו כלל לא הגיעה לעובד כל פנסיה, כי לא התקיימו התנאים לזכאות. חוקת הפנסיה קובעת אמנם שבנסיבות המפורטות שם - יוחזרו סכומים מסוימים לעובד המפסיק עבודתו לפני הגיעו לגיל פנסיה ולעובד שפרש בטרם מלאו 12שנים לעבודתו. יוחזרו סכומים מסוימים - אך לא לכך טענו בבית-הדין האזורי, ועל כל פנים - מהחומר שבתיק עולה, כי אכן מוכנה האוניברסיטה להחזיר סכומים מסוימים.
.16אשר לטענה בערעור שכנגד בדבר "זכות כניסה לבריכת השחיה או ללימודים באוניברסיטה... " (סעיף 11, פסקה ב', שבחלק iלעיל) - די כי תופנה תשומת הלב לאמור בחוזה 1977, כי המנוח לא יהיה זכאי "למלגת שכר לימוד", ולא הוכח כלל שאלמנתו של עובד זמני על-פי חוזה מיוחד זכאית במסגרת הנהוג באוניברסיטה ל"כניסה לבריכת השחיה".

נדגיש, שהמנוח עבד במשרה מלאה במקום עבודה אחר - בנק ישראל, והיו לו שם, ודאי, מלוא הזכויות הסוציאליות. עובדה זאת - עובדת היות עבודתו של המנוח באוניברסיטה "עבודה נוספת על משרתך הרגילה" - מובאת בהסכם 1977כהסבר להגבלת תנאים סוציאליים באותו הסכם.
.17במידה והערעור שכנגד מכוון לדחיית התביעה נגד "מגדל בנין" - דינו להידחות מהטעם שנתן בית-הדין האזורי. חבותה של החברה מוגבלת לעולה מהפוליסה לביטוח. משנפטר המנוח אחרי שחלפו 30יום מהיום שבו הפסיק המנוח לעבוד אצל בעל הפוליסה (האוניברסיטה) נפסק הביטוח.
התוצאה היא, שדין הערעור להתקבל ודין הערעור שכנגד להידחות.

במקום החיוב בהוצאות בסוף פסק-הדין שבערעור, יבוא חיוב המשיבה הראשונה בהוצאות בשתי הערכאות בסכום של 000, 10שקלים, בתוספת מע"מ לאוניברסיטה. בנסיבות המקרה, אין חיוב בהוצאות לטובת המשיבה השניה.
בית-הדין ממליץ, שהאוניברסיטה לא תגבה כלל את ההוצאות שפסקנו לזכותה, או שתגבה סכום נומינלי בלבד.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. עורך דין ביטוח חיים

  2. אדם נעדר - ביטוח חיים

  3. עמלות סוכן ביטוח חיים

  4. העדר ביטוח חיים למשכנתא

  5. תביעה ביטוח חיים למשכנתא

  6. ביטוח חיים בתקופת השואה

  7. רצח במשפחה - ביטוח חיים

  8. ביטוח חיים - חובת הגילוי המוקדם

  9. התיישנות פוליסת ביטוח חיים

  10. אוטם שריר הלב - ביטוח חיים

  11. אי גילוי מידע מהותי ביטוח חיים

  12. אי אישור ביטוח חיים לפני פטירה

  13. מוות לפני כניסת ביטוח חיים לתוקף

  14. תקופת אכשרה ביטוח חיים מחלות קשות

  15. "ירושת" ביטוח חיים במקרה של גירושין

  16. דמי ביטוח חיים קבוצתי לעיזבון המבוטח

  17. רשלנות בעריכת פוליסת ביטוח חיים קבוצתי

  18. ביטוח חיים למשכנתא - הסתרת מצב בריאותי

  19. ביטוח חיים - תאונת דרכים עקב נהיגה בשכרות

  20. ניכוי פרמיית ביטוח חיים מהמשכורת ללא אישור

  21. עיקולים על פוליסת ביטוח חיים עם מרכיב חיסכון

  22. מוטב פוליסת ביטוח חיים גרושה או ידועה בציבור

  23. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון