דמי מחלה לעובדי מדינה

האם חוק דמי מחלה חל על עובדי מדינה ? נטען כי מכוח הגדרת "עובד" בחוק דמי מחלה אין החוק חל על מי ש"עניין תשלום לתקופת מחלה" אכן "מוסדר לגביו על-פי הסכם קיבוצי", ו"הסכם קיבוצי" כולל "הסדר קיבוצי" - "והרי התקשי"ר הוא "הסדר קיבוצי" וכי מכוח סעיף 42 לפקודת הפרשנות אין חוק דמי מחלה חל על המדינה כמעבידה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דמי מחלה לעובדי מדינה: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי בחיפה התבררה תובענה של המערער נגד המשיבה בעתירה לחייב את המשיבה בדמי מחלה בגין פרק זמן מסוים שבו לא עבד המערער. .2התובענה התבררה תחילה בפני רשם בית-הדין (הרשם פורר; תב"ע מג/ 133-1), באשר העניין היה בסמכותו (סעיף 27(ב) לחוק בית-הדין לעבודה, תשכ"ט1969). הרשם דחה את התביעה. על פסק-הדין של רשם בית-הדין האזורי הוגש ערעור לפני "מותב" של בית-הדין האזורי (אב-בית-הדין - השופט כנפי; נציגי ציבור ה"ה וינשטיין וסנדלר; תב"ע מג/28-11). בית-הדין האזורי ראה בפסק-הדין של הרשם פסק-דין הבנוי על מערכת עובדות המביאות למסקנה, "כי המחלות מהן סבל התובע (המערער) לא היו בגדר סיבה מספקת להעדרות התובע מעבודתו". בית-הדין האזורי בחן את אותה מערכת עובדות בדרך המקובלת לבחינת מערכת עובדות על-ידי ערכאת ערעור והגיע למסקנה, "כי כל מסקנותיו (של הרשם) מעוגנות היטב בחומר הראיות", ועל כן דחה את הערעור. .3בבקשה לרשות לערער טען פרקליטו של המערער לטעות בפעולת בית-הדין האזורי, עת אישר את פסק-הדין של הרשם, אשר סמך על הוראות התקשי"ר תוך התעלמות מחוק דמי מחלה, תשל"ו- 1976(להלן - חוק דמי מחלה). בתגובתו לבקשה לרשות לערער ריכז הפרקליט, שייצג את המדינה, את עיקר טענותיו על שניים: א) מכוח הגדרת "עובד" בחוק דמי מחלה אין החוק חל על מי ש"עניין תשלום לתקופת מחלה" אכן "מוסדר לגביו על-פי הסכם קיבוצי", ו"הסכם קיבוצי" כולל "הסדר קיבוצי" - "והרי התקשי"ר הוא "הסדר קיבוצי"; ב) מכוח סעיף 42 לפקודת הפרשנות אין חוק דמי מחלה חל על המדינה כמעבידה. הפרקליט העלה בתגובתו טענות נוספות, אך הרשות לערער ניתנה במוגבל, כך ש"לדיון תעמוד השאלה, אם חוק דמי מחלה, תשל"ו-1976, חל על המדינה כמעבידה". .4במהלך הדיון בערעור טען הפרקליט, שייצג את המערער, כי חוק דמי מחלה חל על המדינה על אף האמור בסעיף 42לפקודת הפרשנות. הפרקליט טען, שאת סעיף 42יש לפרש פירוש מצמצם, כך שהכוונה בו היא רק "למניע פגיעה בזכויות המדינה". הפרקליט ביקש ללמוד אנלוגיה מחוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958(להלן - חוק הגנת השכר), באשר לפי סעיף 7לחוק דמי מחלה "דין דמי מחלה כדין שכר עבודה לכל דבר". המשיך הפרקליט וטען, שחוק דמי מחלה הוא מהתחום החוזי הרגיל ועל המדינה חלות החובות מכוח אותו חוק, כפי שחלות חובות מכוח חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-.1973 .5כנגד טענות פרקליטו של המערער טען הפרקליט, אשר ייצג את המדינה, שמכוח סעיף 42לפקודת הפרשנות אין חוק דמי מחלה חל על המדינה. הפרקליט טען להעדר זהות בין מהותו של "שכר עבודה" ובין מהותם של "דמי מחלה". .6פסק-הדין שלהלן משקף את דעת רוב חברי המותב. לדעת אחד מחברי המותב יש לקבל את הערעור. להלן נימוקיו: "לדעתי, דווקא מקריאת רשימת חוקי המגן הבאים לחייב את המדינה, על אף סעיף 42לפקודת הפרשנות, עולה ברורות שהיתה כאן - בחוק דמי המחלה השמטה שלא מדעת. ועלינו להחיל גזירה שווה מחוקים דומים אחרים הבאים להגן על זכויות העובד כפרט גם לגבי המדינה. מכל מקום על ההסתדרות לדאוג לתיקון החוק, כדי להסיר ספק ולמנוע החלטות דומות של הרוב בפסק-דין זה". .Iiפסק-דין .1משהרשות לערער ניתנה במוגבל, נדרש בפסק-דין זה רק לשאלה שהותרה לדיון בערעור, היינו, אם חוק דמי מחלה חל על המדינה כמעבידה או שאינו חל עליה. .2השאלה האמורה יכול שתתעורר רק בעקבות האמור בסעיף 42לפקודת הפרשנות, באשר לולא אותו סעיף לא היה ספק שהחוק חל. את התשובה לשאלה יש כמובן ליתן מפירוש סעיף 42לפקודת הפרשנות. ענייננו איננו מחייב לעמוד על כל הבעייתיות שבסעיף 42לפקודת הפרשנות ועל המתחייב לפירושו בהיותו חוק, שיש בו כדי לצמצם את העיקרון, שכולם ובכל שווים בעיני החוק. .3אין ענייננו מחייב להידרש לבעייתיות האמורה מהטעם הפשוט: תשובה לענייננו נמצא בדרכו העקבית של המחוקק בנושא דומה לשלנו; הכוונה לדרכו של המחוקק בכל חוקי העבודה, שסיווגם זהה לסיווג של חוק דמי מחלה, היינו "חוקי מגן" בתחום העבודה, השאלה, אם להחיל על המדינה כמעבידה את חוקי המגן, עמדה בפני המחוקק בכל החוקים שבאותו תחום, החל מחוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה), תש"ט - 1949, סעיף 3(א); חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, סעיף 31; חוק חופשה שנתית, תשי"א-1951, סעיף 33; חוק עבודת הנוער, תשי"ג-1953, סעיף 41; חוק החניכות, תשי"ג-1953, סעיף 35; חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954, סעיף 19; חוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז-1957, סעיף 44; חוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, סעיף 33; חוק שירות התעסוקה, תשי"ט-1959, סעיף 87(אם כי אין זה "חוק מגן" זהו חוק המטיל חובות של המעביד ומכאן סעיף 87); חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, סעיף 30; חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, תשכ"ד-1964, סעיף .4 .4מרשימת החוקים שהובאה עולה ברורות, שהמחוקק ראה את זכויות וחובות המדינה בהקשר לסעיף 42לפקודה כמכוונות גם לזכויות וחובות המוסדרות בחוקי המגן, וכי כל אימת שבא לחוקק חוקי מגן, היה מודע לסעיף 42לפקודה וקבע במפורש תחולה על המדינה כמעבידה, עת רצה לקבוע תחולה כזו. לשון אחר, מהן אתה שומע, במקרה זה, לאו: אם במקרה אחד ויחיד לא קבע המחוקק הוראה מפורשת בחוק מגן, שלעניין אותו חוק דין המדינה כמעבידה כדין כל מעביד אחר, משמע שלא התכוון להעמיד את המדינה כמעבידה, לעניין אותו חוק, באותו מישור שבו עומד כל מעביד אחר. .5מן הדין להתייחס לטענת אחת, שהעלה פרקליטו של המערער, וממנה ביקש ללמוד על כך, שחוק דמי מחלה אכן חל על המדינה כמעבידה. הטענה היתה, שמאחר וסעיף 7לחוק דמי מחלה קובע שדין "דמי מחלה" כדין "שכר עבודה", וחוק הגנת השכר קובע במפורש שדין המדינה כדין כל מעביד אחר, הרי כשם שחוק הגנת השכר חל על המדינה כמעבידה, כן גם חוק דמי מחלה. פירוש זה לא נוכל לקבל. יש ליישב חוקים שונים באותה מטריה ובמידת האפשר למנוע ביטול האחד על-ידי השני רק מכוח הפניות עקיפות. סעיף 42לפקודת הפרשנות מתנה תחולת חוק על המדינה בהוראה מפורשת באותו חוק. הוראה כזו לא תמצא בחוק דמי מחלה. ואם תשאל, מה התוצאה של האמור בסעיף 7לחוק דמי מחלה. התשובה היא ברורה: עת מגיעים דמי מחלה - חל עליהם כל האמור בחלק האופרטיבי של חוק הגנת השכר. .6אין אנו נוגעים בשאלה, מהו ההגיון החקיקתי באי-החלת עצם חוק דמי מחלה על המדינה כמעבירה, אם יש היגיון כזה, כשם שאין אנו מתייחסים לשאלה, מה הטעם בכך, שאיפשרו שלילת דמי מחלה בלי אותן ערבויות, שנקבעו בחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963(לדוגמה: סעיפים 14ו-16), עת המטריה דומה, אם לא זהה, הכוונה היא לאפשרות לשלול את הזכות לדמי מחלה גם ב"הסדר קיבוצי" ולאו דווקא בהסכם קיבוצי. .7משקובעים שמכוח סעיף 42לפקודת הפרשנות חוק דמי מחלה כלל אינו חל על המדינה כמעבידה, השאלה, מה הנפקות, לענייננו, של הגדרת "עובד" בחוק, כך שהוצא מכלל המושג "עובד" מי "שעניין תשלום לתקופת מחלה" אכן "מוסדר לגביו על-פי הסכם הקיבוצי", אינה מתעוררת. כן אינה מתעוררת השאלה, שעלתה בעקבות הטענות של הפרקליט שייצג את המדינה, כי התקשי"ר הוא "הסדר קיבוצי", ומכאן - "הסכם קיבוצי" לעניין הגדרת "עובד" בחוק. נאמר רק זאת: הטענה, שהוראה חד-צדדית של מעביד, בין שזה תקשי"ר ובין שזה הוראות מינהל של מפעלי "סופר סינט", כי עובדים יהיו זכאים לדמי מחלה בגבול של יומיים לשנה, תהווה "הסדר קיבוצי" לעניין הגדרת "עובד" בחוק. ספק אם אפילו ראויה היא להשאירה בצריך עיון. .8די באמור עד כאן כדי לדחות את הערעור, אך נוסיף, כי כזו היתה התוצאה גם בלא קשר לשאלה, אם חל חוק דמי מחלה על המדינה כמעבידה. על-פי החומר שבתיק הוזכר חוק דמי מחלה לראשונה על-ידי פרקליטו של המערער בבקשה לרשות לערער (סעיף 3שבחלק iלעיל). הפרקליט שייצג את המדינה בחר בתגובתו לאותה בקשה, שלא להתנגד לאותה טענה והשיב עליה כפי שהשיב, היינו, שחוק דמי מחלה אינו חל על המדינה. משכך הגיב הפרקליט שייצג את המדינה, נעתר בית-הדין ודן בטענות שהועלו בפניו, אך לגופו של עניין טוב להזכיר, כי בבית-הדין האזורי לא הוכרה זכותו של המערער לדמי מחלה מסיבה עובדתית ולא משפטית. הסיבה היא, כי על-פי חומר הראיות שהיה בפני בית-הדין לא הוכח, כי המערער השיג את האישורים הרפואיים הדרושים כדי שתוכר לדמי מחלה. לאור האמור בסעיף 6שבחלק iלעיל יישלח העתק פסק-דין זה למרכז המדור לחוקי עבודה של הוועד הפועל בהסתדרות. התוצאה היא, שדין הערעור להידחות. אין צו להוצאות.רפואהדמי מחלהעובדי מדינה