קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דרגה 9 עובד מדינה: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי בירושלים (אב-בית-הדין - השופט הראשי גוטמן; נציגי הציבור - ה"ה קפמן וגולן; תב"ע מ/59-3) התבררה תובענה של המשיב (להלן העובד) נגד המערערת (להלן - המעבידה) בעתירה לפסק-דין שיצהיר, כי את העובד יש לדרג בדרגה 9 שבדירוג המח"ר, עם תום שנה לדירוגו בדרגה .8 בית-הדין האזורי פסק כפי שעתרו ממנו ומכאן ערעור של המעבידה לבית-דין זה. .2העובדות הצריכות לערעור, למעשה, לא היו שנויות במחלוקת, והן: א) על הצדדים חלים שני הסכמים קיבוציים. ההסכם האחד מיום 10.6.1977(להלן - הסכם 1977) והסכם השני מיום 11.10.1979(להלן - הסכם 1979). הסעיפים הרלבנטיים שבכל אחד מההסכמים הקיבוציים מובאים בסעיף 3שלהלן: ב) העובד הינו בעל תואר "מוסמך" (ma); ג) העובד היה מדורג "בדרגות 7- 8שבדירוג המח"ר שנה וחצי ובדרגות 8- 9גם כן שנה וחצי". .3א) הסכם 1977- ".9ה. קיצור שהייה במשרות להן צמודות כמה דרגות עובד המדורג בדירוג המח"ר והוא בעל תואר שני, כפי שהוא מוגדר בסעיף 9(א), המשובץ במשרה שלה צמודות בתקן כמה דרגות, תקוצר תקופת שהייתו בכל דרגה ודרגה למחצית התקופה שנקבעה להתקדמות באותן דרגות בתנאים המיוחדים למשרתו, או - באין תנאים כאלה - למחצית התקופה שנקבעה בסעיף 11להלן". ב) הסכם 1979- ".7(א) עובד יעלה לדרגת השיא כעבור שנתיים (במקום שלוש שנים) אם הוא שהה שלוש שנים בעת העלאתו לדרגת השיא הקודמת לפני השינוי בשיא הדרגה החדשה". .4המחלוקת בבית-הדין האזורי נסובה על השאלה, האם קיצור התקופה לשהייה בדרגה מסוימת כתנאי להעלאה בדרגה, כקבוע בסעיף 9ה להסכם 1977, תופס גם לגבי התקופה הנקובה בסעיף 7(א) הסכם .1979בשם העובד טענו כי תופס, ועל כן במקום העלאה "כעבור שנתיים" כאמור בהסכם 1979באה העלאה כעבור שנה אחת, וזה מכוח סעיף 9ה להסכם .1977 .5בית-הדין האזורי אימץ את עמדת פרקליטו של העובד. בעשותו כן אמר ביתהדין האזורי "בבואנו לפרש את האמור בשני הסכמים קיבוציים אלה, החלים על התובע, עלינו ללכת 'אחר ההוראה שהיא לטובת העובד' (סעיף 23לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז- 1957(להלן - חוק הסכמים קיבוציים). אין ספק מהי 'טובת העובד' במקרה שלפנינו. אך בכך לא די. הלכה פסוקה היא, כי פירושו של הסכם קיבוצי צריך להעשות, בראש וראשונה, מתוכו, ורק אם אין תשובה, חד-משמעית, בנוסח ההסכם הקיבוצי עצמו, יש לפרשו על-פי כללי הפרשנות שנקבעו על-ידי בית-הדין הארצי לעבודה. בחינת נוסח סעיפי ההסכמים הקיבוציים הנ"ל, כשלמות, מביאה למסקנה, כי הקביעה בדבר 'מחצית התקופה' הינה גורפת, דהיינו: מי שטרח ועלה בידו לזכות בתואר שני שכרו 'שהתקופה שנקבעה להתקדמות' תקוצר 'למחצית התקופה'. נקיבת התקופות בסעיף קטן (א) לסעיף 7הנ"ל אין בה כדי ללמד, כי אותן תקופות חסינות בפני הקיצור למחצית התקופה. שונה היה המצב אילו סייגו כורתי ההסכם הקיבוצי, מיום 11.10.1979, את תחולתו על עובדים שנתוניהם הם כנתוני התובע. זאת ועוד. בסעיף קטן (ג) הוטלו סייגים לגבי הקבוע בסעיף קטן (א) ו(ב) לסעיף 7הנ"ל. סייגים אלה אינם מתייחסים לתובע. משכך, אין לנו אלא לקבוע, כי קיצור מחצית התקופה על-פי סעיף 9ה הנ"ל חל אף לגבי התקופות שבסעיף 7(א) הנ"ל". .6טענתו המרכזית של הפרקליט אשר ייצג את המעביד בערעור היתה, כי הכלל הוא שאין מוסיפים הטבה על הטבה - "אין מקצרים תקופה שכבר קוצרה" ולכן יש לקרוא את האמור בסעיף 7להסכם 1979כלשונו, היינו "כעבור שנתיים" ואין לחזור להסכם 1977כך שה"שנתיים" יהפוך ל"שנה". .7כנגד זה טען פרקליטו של העובד, כי דרכם של הצדדים בהסכמים הקיבוציים שנערכים ביניהם היא לקבוע פז"מ (פרק זמן של שהיה בדרגה כתנאי לעליה בדרגה) לבעלי תואר מוסמך ועל כלל זה יש לשמור גם בפירוש הסכם .1979 .8במסגרת סעיף 30(ב) לחוק בית-הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, איפשר בית-דין זה לארגון העובדים שהוא צד בהסכמים הקיבוציים להתייצב ולהשמיע טענותיו. אפשרות זאת נוצלה. .Iiפסק-הדין .1בית-הדין האזורי פסק כפי שפסק משני טעמים: הטעם האחד - ביסודו סעיף 23לחוק הסכמים קיבוציים; הטעם השני - ביסודו ההלכה שיש לראות את שני ההסכמים כשלמות (סעיף 5שבחלק iלעיל). .2נראה לנו, שמסעיף 23לחוק ההסכמים הקיבוציים, הקובע שהולכים אחר ההוראה שהיא לטובת העובד, לא מגיעים לתוצאה שאליה ביקש להגיע העובד ואליה מביא פסק-הדין שבערעור. סעיף 23לחוק הסכמים קיבוציים, עניינו "ברירת הסכמים" או "ברירת הוראות בהסכמים" - conflict of collective agreements- על משקל "ברירת הדין". הסעיף משיב על השאלה, איזו מההוראות חלה. השאלה שלפנינו אין איזו ההוראות חלה: זאת שבסעיף 9ה להסכם 1977או זאת שבסעיף 7להסכם .1979 הסיבה היא, שגם לא אחת מהם תביא לתוצאה שלה עתרו: הסכם 1977, בפני עצמו ובסעיפים החלים על העובד לא יביא לפז"מ של שנה אחת, והסכם 1979, כשלעצמו, ודאי וודאי שלא יביא לפז"מ של שנה אחת. .3לתוצאה שלה עתרו ניתן להגיע בדרך השניה, שגם בה הלך בית-הדין האזורי, היינו, ראיית שני ההסכמים כשלמות, היינו "הלבשת" סעיף 7שבהסכם 1979על סעיף 9שבהסכם 1977, כי שני ההסכמים חלים כל הצדדים ואין לאמר שהוראה אחת, זאת המאוחרת, מבטלת את הקודמת. יכול והוראה בהסכם מיוחד מאוחר תבטל הוראה בהסכם קודם, אך כך יהיה רק באחד משני אלה: ביטול מפורש או ניגוד כה בולט בין השניים שאין ליישב בין שתי ההוראות ואין ליישמן במצטבר - זו על גבי זו. אין זה המקרה שלפנינו. .4זאת ואף זאת. הסכם 1979, סעיף 7שבו, נקבע "כהסדר חד-פעמי לתקופה 1.4.1978-31.3.1980", ואין זאת הפעם היחידה שבמפגרת יחסי העבודה הקיבוציים בין המדינה כמעביד לבין הצד השני להסכמים הקיבוציים החלים, נקבעת נורמה "כהסדר חד-פעמי". הסדר חד-פעמי תמצא גם בהסכם 1977בסעיף 11שבו. .5עקרונית, אמנם, צדק פרקליטה של המעבידה בטענתו, שאין "הנחה" על גבי "הנחה", אלא על הבסיס בלבד. אלא מאי? כך מפרשים עת הכל פתוח לפירוש ואינו נוגד כלל אחר. בענייננו נוגדת קבלת הטענה כלל יסודי יותר של יישום ופירוש הסכמים קיבוציים כשלמות. ואם יטען הטוען ששנת פז"מ אחת בלבד מרוקנת קידום בדרגה מכל תוכן, ישיבו לו, שאין בית-דין יושב בראש שולחן משא-ומתן לעריכת הסכם קיבוצי ועורך הסכמים במקום הצדדים למשא-ומתן. .6התוצאה היא, שדין הערעור להידחות. המערערת תשלם למשיב 000, 2שקלים, בצירוף מע"מ, הוצאות ערעור זה. דירוג שכר (דרגה)עובדי מדינה