קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא האם הסכמה דיונית יוצרת השתק פלוגתא: כב' השופטת ר. חפרי וינוגרדוב: 1. בפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דין שניתן ע"י בית משפט השלום בחדרה (כב' השופט וגנר) בתיק אזרחי 89 / 4491. המערערת כרמלי הגישה תביעה לבית משפט השלום, על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975, וטוענת כי נפגעה בתאונה שארעה ב- 20.7.89 עת היתה חיילת בשירות חובה. התביעה הוגשה כנגד מבטחת השימוש ברכב. בגין אותה תאונה, הוגשה תביעה נוספת לבית משפט השלום בחדרה (89 / 4490), הפעם ע"י נפגע בשם עמיקם סימן טוב, כאשר כנתבעים נתבעו כרמלי ומגדל, חברה לביטוח בע"מ, ונטען כי כרמלי היא שנהגה ברכב. 2. ב- 27.5.97 ניתן פסק הדין בתביעתו של סימן טוב, על ידי בית משפט השלום בחדרה (כב' השופט טל שחר). תביעתו של סימן טוב נדחתה לאחר שנקבע כי סימן טוב עצמו הוא שנהג ברכב בעת קרות התאונה ומשמתברר שעת נהג ברכב, היה עדיין בתקופת פסילה מלנהוג ברכב. במצב זה, נדחתה התביעה שכן, על פי סעיף 7 (3) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, משנהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו (למעט רשיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה), אינו זכאי לפיצויים לפי חוק זה. בפסק דינו קבע כב' השופט שחר (עמ' 112), כי הנתבעת 1 בהליך שבפניו, היא התובעת בהליך שבפנינו, ישבה לצידו של סימן טוב בעת התאונה. בהחלטתו מ- 26.6.97 קבע כב' השופט וגנר (תיק אזרחי 89 / 4491) כי השאלה שבמחלוקת בתביעתה של הגב' כרמלי, היא משפטית, והיא, האם לנוכח פסק הדין בתיק אזרחי 89 / 4490 הוכרעה שאלת החבות גם בתיק שבפניו. עוד מציין השופט, כי הצדדים חלוקים בשאלת כוונת ההסכמה ביניהם, הסכמה שנתקבלה במהלך הדיונים המקדמיים בתביעת הגב' כרמלי, להמתין עד למתן פסק דין בתביעה שהתבררה בפני כב' השופט שחר. 3. בפסק דינו שניתן ב- 18.11.97 קבע בית משפט קמא כי המחלוקת בין הצדדים בשאלת החבות, שהנה המבחן הקובע לגישתו, הוכרעה בפסק דינו של כב' השופט שחר ומהווה פלוגתא פסוקה בין מכח הסכם דיוני שביניהם ובין מכח הדין. בית משפט קמא סבר כי הסכמת הצדדים היתה הסכמה שתוכנה היה להמתין לפסיקה בשאלת האחריות, על מנת להמנע מלהתדיין באותה שאלה פעמיים, וכי לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט, אין מקום להתיר לתובעת לחזור בה מההסכמה הדיונית. לעניין השתק הפלוגתא לא קיבל בית המשפט את טענת התובעת, לפיה בתיק האחר לא היה מדובר באותם צדדים. בית המשפט ציין כי כב' השופט שחר קבע ממצא עובדתי בשאלת החבות כשהממצאים נקבעו לאחר שהתובעים בשני התיקים העידו בבית המשפט וכי לא מדובר היה בהכרעה שאינה דרושה לצורך הכרעה בשאלה העיקרית שבמחלוקת, דהיינו, שאלת החבות. בית המשפט הוסיף (סעיף 16 לפסה"ד), כי משקבע כב' השופט שחר בהליך שבפניו כי הנוהג ברכב היה סימן טוב, הוא התובע בתיק האחר, וכי היה משולל רשיון נהיגה, וכי על כן, על פי סעיף 7 (3) לחוק הפיצויים נשללו ממנו הפיצויים וחל גם סעיף 7 (5) לחוק, הרי, נשללים הפיצויים גם מהתובעת בתיק זה, מכח סעיף 7 (6) לחוק הפיצויים. עוד ציין בית המשפט, כי גרסת התובעת בפניו, לפיה, היא נהגה ברכב, נדחתה על ידי כב' השופט שחר כגרסה בלתי מהימנה. 4. המערערת בפנינו, הגב' כרמלי, טוענת כי פסק דינו של בית משפט השלום מוטעה, הן לעניין מסקנתו בדבר מהות ההסכמה בין הצדדים והן לעניין קביעתו כי נוצר השתק פלוגתא. לעניין ההסכמה נטען כי כוונתה היתה לחסכון בצורך להביא כל ראייה פעמיים ולא משום הסכמה לקבל את ההכרעה שתינתן שם, כאשר באי כוחה בהליך האחר ייצגו עמדה הפוכה לאינטרס הגב' כרמלי. לעניין השתק הפלוגתא, נטען כי לא היתה זהות של בעלי הדין ולא ניתנה למערערת ההזדמנות להתדיין בפלוגתא נשוא טענת ההשתק ועל כן, לא היה לה יומה בבית המשפט כשבאי כוחה באותו הליך העלו טענות העומדות בניגוד גמור לאינטרס המערערת. המשיבה, חברת הביטוח, תומכת במסקנות פסק הדין ומבקשת לדחות את הערעור ואף הגישה ערעור שכנגד לעניין מיעוט ההוצאות שנפסקו לה. 5. צדק בית המשפט קמא כשקבע כי פסק דינו של כב' השופט שחר יצר השתקי פלוגתא שהינם בעלי פועל בתביעה שבפניו. מאידך, כפי שיובהר להלן, לדעתי, אין במצב זה כדי להצדיק, ללא שניתנה לצדדים הזדמנות להביא ראיות, מסקנה, כי האמור בסעיף 7 (6) לחוק הפיצויים הוכח. לדעתי, דין הערעור להתקבל בחלקו, ולהלן אסביר. 6. נראה לי כי יש לקבל כי ההסכמה הדיונית בין הצדדים, לא נועדה לגבש הסכמה על פיה לא יקויים כל דיון בשאלת החבות במסגרת תביעתה של הגב' כרמלי, עד כמה שזו לא הוכרעה על ידי כב' השופט שחר. נראה לי, כי נכון לומר שכוונת הצדדים בהסכמה ביניהם היתה אכן להמתין, מטעמי יעילות, כאשר אלה מעוגנים, בין היתר, בדין השתק הפלוגתא. הן אף המערערת בפנינו אינה חולקת על כך, כי היה ונוצר השתק פלוגתא ביחס לתביעתה מכח פסק הדין בתביעה שהתבררה בפני כב' השופט שחר, הרי, יהא עליה לכבדו. נראה לי, כי מאחורי ההסכמה הדיונית עמדו אכן טעמי יעילות המעוגנים בדין שעניינו השתק פלוגתא וכי מהותה היתה הסכמה לתחולת השתקים שיווצרו, עד כמה שיווצרו. 7. עיקר השאלה הוא, האם אכן נוצר השתק מכח פסק הדין שנתן כב' השופט שחר ומה היקפו ביחס לתביעתה של הגב' כרמלי והאם קיומו גורר בהכרח דחיית תביעתה ללא שמיעת ראיות. כפי שיובהר להלן, דעתי היא, כי אכן נוצר השתק פלוגתא, אך כי אין בו כדי להביא לדחיית תביעתה באורח בו נעשה הדבר ע"י בית משפט קמא שכן, למרות ההשתק, עדיין על חברת הביטוח להוכיח את התקיימותו של סעיף 7 (6) לחוק הפיצויים והגב' כרמלי זכאית לנסות להוכיח כי למרות ההשתק ופעולתו, זכאית היא לפיצויים על פי חוק הפיצויים שכן לא נתקיימו נסיבות ההוראה הנ"ל. 8. בכתב תביעתו טען סימן טוב כי הגב' כרמלי היא שנהגה ברכב, טענה שהוכחשה בכתב ההגנה (פסה"ד בע.א. 97 / 4428 סעיף 5 שצורף למוצגי המשיבה) ללא טענה נוספת מצד הנתבעים. בפסק הדין שניתן ע"י בית המשפט המחוזי בערעורו של סימן טוב על פסק דינו של כב' השופט שחר (ע.א. 97 / 4428) התייחס בית המשפט לעניין זה וציין כי משנתגלו בחברת הביטוח טענות עובדתיות לעניין זהות הנוהג ברכב והיותו פסול להחזיק רשיון נהיגה, עניין שארע כתוצאה מקבלת תיק המשטרה בשלב מאוחר (עמ' 108 לפסק דינו של השופט שחר) היה עליה אכן לבקש תיקון כתב ההגנה, כפי שעשתה. בערעור נפסק כי בית המשפט, בהתרת חקירה בעניין זה, התיר, למעשה, את התיקון וכי העניין עלה בשלב מקדמי של בירור המשפט כאשר למערער היתה שהות ואפשרות להפריך טענה זו וכי לא קופח בניהול תביעתו ע"י התיקון. טענת חברת הביטוח בדבר זהות הנוהג ברכב עלתה במהלך הבאת ראיות בתביעת סימן טוב. נראה, כי משהעלה ב"כ הנתבעים שם טענה לפיה התובע שם הוא שנהג ברכב, היה עליו להעמיד את הגב' כרמלי, גם אותה ייצג באותה תביעה, על כי נוצר ניגוד אינטרסים בין עמדת המבטח לעמדתה, והיה עליו להעמידה על האפשרות לקבל ייצוג משפטי נפרד. אלא, שבנסיבות המקרה, אין בכך שהנ"ל לא נעשה כדי להביא לקביעה כי לגב' כרמלי לא היה יומה בבית המשפט בהליך הראשון. מתברר, כי הגב' כרמלי העידה במשפטו של סימן טוב מטעמו. במשפט אף הובאו עדים נוספים מטעם התובע שם, כולל אחיה של גב' כרמלי. הגב' כרמלי לא הגישה ערעור על פסק דינו של כב' השופט שחר (סעיף 9 לפסה"ד בע.א. 97 / 4428). בהקשר זה, יש להזכיר כי בעיקרי הטיעון שהגישה המשיבה בפנינו, נטען כי שתי התביעות הוגשו ע"י אותו משרד עורך דין וכי עורך דין מאותו משרד נכח במהלך ניהול שני התיקים כל העת. לא הובא בפנינו מלוא התיק שהתברר בפני כב' השופט שחר, אלא רק פסק הדין וקטעי פרוטוקול, אך חזקה על ב"כ המערערת כי לו סבר שהדברים אינם נכונים, היה מציין עניין זה בטיעונו בפנינו. 9. אין חולק כי הגב' כרמלי היתה נתבעת בתביעתו של סימן טוב. מבחינת היקף חלותו של כלל השתק הפלוגתא, הלכה היא, כי פסק דין גברא פועל כמעשה בית דין כנגד או לטובת מי שהיה צד להליך או עומד ביחסי קרבה משפטית עם אותו צד (ראה, מעשה בית דין בהליך אזרחי, ד"ר נינה זלצמן, הוצאת רמות 1991, עמ' 367). בלשונו של כב' הנשיא, השופט אגרנט, בעניין ע.א. 66 / 246, 66 / 247, קלוז'נר נ' שמעוני (פ"ד כב 2, עמ' 561 בעמ' 584), היה ובמשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסויימת שהיתה חיונית לתוצאה הסופית והוכרעה "כי אז, יהיו אותם בעלי דין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי הזהות בין העילות בשתי התביעות". גם מסקנה משפטית יכול שתשמש נושא להשתק פלוגתא (ע.א. 83 / 158 פינקל נ' נוימן, פ"ד לח 1, עמ' 17 ועמ' 27, ע.א. 82 / 375 מרקוביץ נ' מונטיפיורי, פ"ד לט 2, עמ' 425). 10. טעמו של בית משפט קמא בדחותו טענת התובעת שבפניו כי לא מדובר באותם צדדים, היה, אם הבנתי נכונה, כי המערערת כאן הינה בגדר אותו צד או חליפו של התובע בתביעת סימן טוב וכי פיצול התביעות יכול והיה מלאכותי וחסר צורך. אכן, יש ואף זר להליך יחשב כצד לצורך העניין, מקום שקיימת זהות בין אינטרסי הזר ואחד הצדדים ומקום שאותו זר השתתף בפועל בהתדיינות (ראה זלצמן, עמ' 387 ואילך). בענייננו, לא היתה הגב' כרמלי זר להליך, אלא, צד לתביעה, כנתבעת, ובעלת אינטרס ברור בתביעה והתקיימה זהות בין אינטרס סימן טוב לאינטרס הגב' כרמלי. אלא, שמעבר לאפשרות ראייתה כחליפו של סימן טוב, או אף כאותו צד להליך, במשמעות הרחבה של המונח, קיים נימוק נוסף, ולטעמי, משקלו רב, והוא, כי מעבר להיותה של הגב' כרמלי עצמה צד להליך שניהל סימן טוב, כנתבעת, הרי, נוצרה חזית מריבה באותו הליך בינה לבין המבטחת. העיקר הוא, בהקשר הנוכחי, שבין הנתבעת, חברת הביטוח, והנתבעת הגב' כרמלי, נוצרה חזית יריבות מאותו מועד בו העלתה חברת הביטוח את הטענה כי לא הגב' כרמלי היא שנהגה ברכב, אלא סימן טוב עצמו. הצד כנגדו מבקשים להפעיל את כלל ההשתק אינו חייב להיות תובע דווקא, אך מאידך, המונח "צד להליך" אין משמעו צד פורמלי בלבד, אלא, צד למחלוקת. רק צד שהתדיין עם בעל דין אחר עקב חזית שהוקמה במסגרת אותו הליך יהא מושתק מכוחו של מעשה בית דין שנוצר בתוקף אותו הליך (ראה, מעשה בית דין בהליך אזרחי, ד"ר נינה זלצמן, הוצ' רמות 1991, עמ' 375). גם בין נתבעים לבין עצמם יש ויווצר השתק, מקום שנוצרה ביניהם חזית התדיינות. אמנם הגב' כרמלי לא נעזרה בייצוג נפרד בהליך בפני כב' השופט שחר, אך העידה מטעמו של התובע שם ועמדה על גרסתה לפיה היא זו שנהגה ברכב בזמן התאונה. עדותה נשקלה לגופה יחד עם עדותו של מר סימן טוב ועדויות אחרים ובית המשפט הגיע למסקנה עובדתית לפיה מי שנהג ברכב עת ארעה התאונה הוא מר סימן טוב. למרות טענתה של הגב' כרמלי כי זכאית היא להביא את כל הראיות שהיא חפצה בהן לביסוס זכותה, לא פרטה אפילו בעיקרי הטיעון כל ראיה אפשרית כזו והסתפקה בטיעון סתמי בלבד. לו סברה הגב' כרמלי כי יש לה ראיות להביא ולהשמיע או כי לא ניתן לה יומה בבית המשפט, הרי, זכאית היתה לערער על פסק דינו של כב' השופט שחר, אך זאת לא עשתה. סיכומו של דבר, איני סבורה כי ההזדמנות שניתנה לגב' כרמלי בהליך בפני כב' השופט שחר היתה פגומה ובלתי ממצה, כטענת ב"כ המערערת, ויש לדחות טענתו בעניין זה. 11. הממצא לפיו מי שנהג ברכב הוא מר סימן טוב והממצא על פיו היה אותו זמן בשלילת רשיון, ואף המסקנה לפיה מכח סעיף 7 (3) לחוק הפיצויים אינו זכאי לפיצויים על פי החוק, עניין שהביא לדחיית תביעתו, היו כולם נחוצים לצורך ההכרעה בתביעה שהגיש. עניין אחר, הוא, ידיעת הגב' כרמלי בדבר נהיגתו של סימן טוב בזמן פסילה וידיעתה על פסילתו (עמ' 117 לפסק דינו של השופט שחר), לא היה נחוץ להכרעה בפני כב' השופט שחר שאף ציין בסעיף 22 לפסק דינו, כי משמעות קביעתו ביחס לגב' כרמלי, אינה עניין לתביעה הנוכחית משמנהלת הגב' כרמלי תביעה עצמאית בפני שופט אחר. אחד התנאים להווצרותו של השתק פלוגתא הוא כי ההכרעה בפלוגתא היתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן, וראה למשל, את ע.א. 74 / 572 שטומר ואח' נ' שטומר פ"ד כט 1, עמ' 572. משעניין ידיעתה של הגב' כרמלי לא היה חיוני לצורך הפלוגתא במשפטו של סימן טוב, הרי, לא נוצר בעניין זה כל השתק פלוגתא. 12. בית משפט קמא התייחס לעניין תחולת סעיף 7 (6) לחוק הפיצויים בסעיף 16 לפסק דינו בציינו כי מכוחו נשללים הפיצויים גם מהגב' כרמלי. בסעיף 17 לפסק הדין אף התייחס בית משפט קמא לאפשרות כי נוסע זכאי בנסיבות מסויימות לפיצויים, על אף שהנוהג הוא חסר רשיון נהיגה, אך סבר כי לאור דחיית הגירסה המפורשת של התובעת ע"י כב' השופט שחר והממצא לפיו הדברים היו בידיעת התובעת, לא תוכל להעלות גרסה שונה בפניו וכי לו העלתה גרסה שונה, קרוב לוודאי שהיה מקום לדחותה. משלא נוצר בעניין זה השתק פלוגתא, סבורני כי מין הדין הוא לאפשר לבעלי הדין להביא ראיות לעניין תחולת סעיף 7 (6) לחוק הפיצויים ויש להורות על החזרת התיק לבית משפט קמא על מנת שידון בנושא זה לגופו. 13. משהוברר כי אין בהשתקי הפלוגתא שנוצרו עקב פסק הדין שניתן בת.א. 81 / 4490 כדי להביא לדחייה, מניה וביה, של תביעת הגב' כרמלי, שכן לא נתקיים דיון ולא ניתנה אפשרות להביא ראיות בנושא תחולת סעיף 7 (6) לחוק הפיצויים, עניין שלא היה דרוש להכרעה בפני כב' השופט שחר, יש בעניין זה עצמו תמיכה במסקנתי כי יש להבין את ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים בדיון בפני בית משפט קמא, כהסכמה שכוונתה היתה להעזר בהשתקים שיווצרו שם, עניין שכל טעמו הוא יעילות הדיון. 14. אשר על כן, הייתי מציעה לחברי לקבל את הערעור חלקית, כאמור לעיל, ולהחזיר את התיק אל בית משפט קמא, על מנת שישמע ראיות בעניין הנ"ל, כמפורט בסעיף 12 לעיל, בכפוף להשתקים שנוצרו וצויינו לעיל. הוצאות הערעור תלקחנה בחשבון במסגרת פסק דינו של בית משפט השלום. לאור התוצאה אליה הגעתי, מתייתר הערעור שכנגד ודינו להדחות. ר. חפרי וינוגרדוב, שופטת השופט ש. פינקלמן [אב"ד]: אני מסכים. ש. פינקלמן, שופט [אב"ד] השופט מ. נאמן: מ. נאמן, שופט הוחלט כאמור בפסק דינה של כב' השופטת ר. חפרי וינוגרדוב. השתק פלוגתאהסכמה דיוניתשאלות משפטיותהשתק / דיני מניעות