קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החזר חוב להורים מהחתן לאחר גירושים: לפני בקשה לחייב את הנתבע לשלם לתובע 154,782 ש"ח. רקע 1. התובע הוא גימלאי של אגד. 2. הנתבע הוא חותנו של התובע נשוי מאז ספטמבר 1989 לענת (להלן: "ענת") בתו של התובע. 3. בתאריך ה- 5.12.91 העביר התובע לנתבע כספים בעזרתם רכש הנתבע מניה של אגד ושילם עבור לימודי הנהיגה. 4. במהלך שנת 1994 , על הנישואין על שרטון , והנתבע עזב את ענת ובנותיו. טענות הצדדים טענות התובע 5. א. שנתיים לאחר חתונת ענת פנה הנתבע לתובע וביקש הלוואה לצורך רכישת מניה באגד, כדי להצטרף כחבר לתאגיד. ב. התובע הסכים לסייע לנתבע כדי להבטיח את עתיד בתו ומשפחתה. ג. בסוף שנת 1991 התובע העביר לנתבע הלוואה בסכום כולל של 156,782 ש"ח. ד. הוסכם שהנתבע יפרע את החוב כהלוואה מיד לכשיתאפשר לו לקבל הלוואה בנקאית נוספת, ואת יתר החוב שלא יוחזר בהלוואה הנ"ל יחזיר הנתבע מתוך כספי קרן השתלמות "כנרת" של עובדי אגד. ה. במהלך שנת 1994 עזב הנתבע את ענת. בעקבות אירוע זה, דרש התובע את פתרון החזר החוב לאלתר. ו. הנתבע מתכחש לחוב, אך מתנה את פרעונו בסידור גט פיטורין לענת דבר אשר לא הוסכם בעת מתן הלוואה. טענות הנתבע 7. א. לאחר החתונה, הציע התובע לתת לבני הזוג, כמתנת נישואין ללא כל תנאי, חלק מהסכום הנדרש להצטרפות הנתבע כחבר לאגד. ב. מקורות המימון של רכישת מניית אגד ולימודי הנהיגה היו כדלקמן: 90,000 ש"ח לכל היותר נתן התובע לבני הזוג במתנה. 10,000 ש"ח נתן סבה של ענת. 50,000 ש"ח הצטברו בחשבון הבנק המשותף של בני הזוג ממתנות החתונה. 60,000 ש"ח הלוואה שנטל הנתבע . ג. במהלך שנת 1994 נאלץ הנתבע לעזוב את ביתו בשל סכסוך קשה עם ענת. ד. הנתבע אינו מחוייב להחזיר מתנה שנתנה. ה. לחילופין, אם ייקבע בית המשפט שעל הנתבע להחזיר לתובע את כספיו, הרי שאז יש לחייב את ענת להחזיר את מחצית החוב מפני שהכספים ניתנו לשניהם. טענת צד ג' (ענת) 8. א. התובע הלווה לנתבע בלבד כספים כדי לאפשר את הצטרפותו כחבר לאגד. תנאי בהלוואה ומועדי החזרת הכספים סוכמו בין התובע לנתבע. ב. הנתבע הכיר בסכומים שהוא חייב לתובע והודה בכך במפורש במהלך תביעת המזונות שהגישה נגדו ענת. ג. זמן קצר לאחר שנפרדו, במהלך מפגש משפחתי הצהיר הנתבע כי יחזיר לתובע את כספי ההלוואה . ד. לאור האמור לעיל, היא אינה מעורבת בהלוואה האמורה, ועל כן יש לדחות את הודעת הנתבע כלפיה. סלע המחלוקת 9. א. מהו הסכום שהעביר התובע לנתבע? ב. האם הכספים ניתנו כהלוואה או כמתנה? ג. האם הכספים ניתנו לנתבע או לשני בני הזוג? ניתוח הסכום שהעביר התובע לנתבע 10. א. התובע טען כי העביר לנתבע כספים, והגיש מסמכים לביסוס טענתו: 1. קבלה על הפקדת סכום של 121,310 ש"ח לחשבון של הנתבע שבוצע מחשבונו של התובע ( ראה נספח א(1) לכתב התביעה). 2. קבלה על תשלום של 29,850 ש"ח עבור רכישת מניות "ניצבא", אשר שולמו מחשבונו של התובע (ראה נספח א (2) לכתב התביעה). 3. תלושי משכורת של התובע מקרן גמלאות, המעידים כי אכן שילם התובע 3,622 ש"ח עבור שיעורי נהיגה של הנתבע (ראה נספחים לתצהירו של התובע). ב. הנתבע לא הכחיש שהתובע העביר אליו כספים, אך טען שקיבל ממנו רק 90,000 ש"ח לכל היותר (ראה סע' 9 לכתב התביעה ). ג. בהמשך, שינה הנתבע את גירסתו וטען כי התובע נתן 100,000 ש"ח ומימן חלק משיעורי הנהיגה שלו. כמו כן, הוסיף הנתבע כי 50,000 ש"ח הגיעו לחשבונם המושתף של בני הזוג ממתנות החתונה. הנתבע לא הציג כל מסמך לחיזוק טענה זו. ד. לאור העובדות שלעיל, הגעתי למסקנה שהתובע העביר לנתבע סכום של 156,782 ש"ח. האם ניתנו הכספים כמתנה או כהלוואה? 11. א. הנטל להוכיח כי הכספים שניתנו כהלוואה ולא במתנה מוטל על התובע על פי הדין המוציא מחברו עליו הראיה (כשאין לראות בהודאה בדבר קבלת הכסף משום "הודאה והדחה"). ב. אין מחלוקת לגבי העובדה שהכספים הועברו לנתבע כשנתיים לאחר הנישואים ולפיכך אין המדובר במתנת נישואין. (לעניין זה ראה גם בספרו של אריאל רוזן-צבי, יחסי ממון בין בני זוג, תשנ"ה, עמ' 308-311) . ג. לא הוכח שהתובע הינו אדם אמיד, ותלושי המשכורת שהציג מחזקים את הסברה שהתובע אינו עשיר. ד. מתצהירו של מר חנוכה יחזקאל, עולה שענת אינה בתו היחידה של התובע. ה. ענת הצהירה שהתובע החליט להלוות לנתבע כסף שקיבל כגמול פרישה, ובלבד שהכסף יוחזר לו על מנת שיוכל להבטיח את עצמו ואת אשתו לעת זקנה. בנוסף, הצהירה ענת כי בארוע המשפחתי שהיה לאחר הפרידה, הבטיח הנתבע להחזיר לתובע את הכסף. תצהירו של מר איתן לוי, מכר של התובע, תומך בהצהרתה של ענת. ו. ענת הוסיפה כי הגישה כנגד הנתבע תביעה להחזקת בנותיה ולמזונות בבית המשפט המחוזי בירושלים, ובסעיף 9 לתצהירה, ציינה מפורשות שכספי התובע ניתנו לנתבע כהלוואה . ז. מר שלום נווה, ששימש כמנהל מחלקת שכר באגד, הצהיר כי עובר למתן הכספים, אמר לו התובע כי יש בכוונתו להלוות לחתנו את כספי הימלאות שקיבל ומקבל מ"אגד". ח. בהרצאת פרטים שמילא הנתבע בקשר להתביעת המזונות שהגישה ענת, ציין הנתבע כי קיים חוב עבור "נושים שונים" בסך 200,000 ש"ח. הנתבע לא פירט מי הם אותם נושים. ט. לאור כל האמור לעיל, מסקנתי היא שהתובע הצליח להוכיח כי הכספים שהעביר לנתבע ניתנו כהלוואה בין בני משפחה ולא כמתנה. בעניין זה ניתן להוסיף כי העובדה שהכספים הועברו בלא מסמך המוכיח שמדובר בהלוואה וללא תאריך החזרה ספציפי, אינם פוגמים בגירסת התובע, שכן הלוואות שכאלו שכיחות בין בני המשפחה, אשר נותנים אמון איש ברעהו, ואין לשלול אפשרות שהורים ילוו כספים לילדיהם גם אם אין לכך ביטוי בכתב ולקבוע שהמדובר בהלוואה. במקרה שלפני ניתן סכום גדול יחסית (למעלה מ- 150,000 ש"ח) ע"י גימלאי של אגד לא הוכח שמדובר באיש עשיר במיוחד. הסכום ניתן כשנתיים לאחר החתונה הלוואות ניתנות גם עובר לחתונה ומתנות ניתנות גם במהלך חיי הנשואים אך גודלה של המתנה ומועד נתינה בהחלט מחזקים את הסבירות שמדובר בהלוואה. במקרה שלפני גם לא מדובר בבת יחידה וסביר להניח שהורים מחלקים את רכושם בין כל ילדיהם ונותנים מתנות בסדר גודל שווה פחות או יותר בין ילדיהם. האם ההלוואה ניתנה לנתבע בלבד או לשני בני הזוג? 12. א. המניע של התובע לסייע לנתבע הוא בשל קשר הנשואים לבתו. עובדה זו גם עולה מכתב התביעה כי הלווה את הכספים על מנת לסייע בביסוסה הכלכלי של בתו ושל משפחתה (ראה סע' 5 לכתב התביעה). ב. אין מחלוקת שבכספים שקיבל הנתבע רכש על שמו מנייה של אגד. ג. בע"א 446/69 יובל לוי נ' שושנה גולדברג, פ"ד כד(1), 820 813 קבע כב' השופט ברנזון: "אסתכן רק ואומר באופן כללי שנראה לי כי הצדק דורש והדעה נותנת שבן זוג אחד אינו יכול ואינו צריך להיות רק הנהנה מהשותפות עם בן הזוג השני בנכסי המשפחה, בלי לשאת גם בעול החובות שנעשו בייצור או ברכישת הנכסים או בהוצאות השוטפות של המשפחה. למשל, הלוואה שנלקחה ומשכנתא שנעשתה על נכס מנכסי המשפחה. אי אפשר להעלות על הדעת שבן הזוג שאינו מופיע כלווה משום שהנכס רשום על שם בן הזוג השני יוכל לפטור את חלקו מלשמש בטוחה לפרעון החוב. בנוסף בע"א 677/71 א' ש' דוד נ' ל' דוד ואח', פ"ד כו(2) 457, 461 , קבע כב' השופט קיסטר כי כאשר קיימת שותפות כללית בנכסים, חזקה על החובות שהם משותפים. נטל ההוכחה הוא על הצד הטוען כי חוב מסויים אינו משותף. (לעניין זה ראה גם ע"א 3002/93 בן צבי נ' מ' סיטין ואח', מט(3) 5). ד. המסקנה המתבקשת היא שהתובע נתן את ההלוואה לשני בני הזוג, ועל כן נטל החזרתו מוטלת אף היא על שניהם באופן הדדי. לסיכום 13. א. התובע הוכיח כי נתן את הסכום של 154,782 ש"ח לנתבע ולענת הדדית כהלוואה. ב. אני מחייב אפוא את הנתבע לשלם לתובע את הסכום של 154,782 ש"ח ואגרת משפט בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלומה בפועל בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ש"ח ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. ג. אני מחייב את ענת לשלם לנתבע מחצית הסכומים שחוייב לשלם לתובע בסעיף קטן ב' לעיל כאמור שם בתוספת אגרת הודעה לצד שלישי על מחצית הסכום ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ש"ח. ד. להסרת ספקות אין באמור בפסה"ד זה לקבוע את הזכויות שבין הצדדים במסגרת התביעות שביניהם אלא אך ורק לקבוע את חבותם לתובע. 14. בהתאם לתקנה 374 לתקנות סדר דין האזרחי אני משתמש בסמכותי ומעקל את הכספים המגיעים לנתבע - אליהו תשבי - תז. 54016725 בקרן השתלמות "כנרת" התנהלת בבנק הפועלים מספר עמית 199942 לטובתו של התובע בגובה הסכום שחוייב לשלם כאמור בסע' 13 ב' לעיל. גירושיןחוב