המרצת פתיחה לביטול הערת אזהרה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא המרצת פתיחה לביטול הערת אזהרה:

1. ה ב ק ש ה ו ה ת ג ו ב ה

1.1 המבקש הגיש המרצת פתיחה זו נגד המשיבים, בהם המשיב מס' 4, רשם המקרקעין בחיפה, שצויין כ"משיב פורמלי".
בהמרצת הפתיחה התבקש בית המשפט ליתן פסק דין שיצהיר כדלקמן:נ
כי הערת אזהרה שנרשמה ביום 11.7.97 על חלקו של המשיב 1 (להלן - חליפה) בחלקה 21 בגוש 20413 (להלן - החלקה) בטלה ומבוטלת, כי למשיבה אין זכויות בחלקה וכי המשיב 3 (להלן - מיופה הכח) אינו רשאי לעשות שימוש ביפוי כח בלתי חוזר מיום 7.11.96 (להלן - יפוי הכח) שנתן לו חליפה על מנת להעביר את זכויותיו של חליפה בחלקה למשיבה.
עוד התבקש צו שיורה למשיב מס' 4 למחוק את הערת האזהרה מיום 10.11.96, שנרשמה לטובת המשיבה על זכויותיו של חליפה בחלקה.

1.2 המבקש פרט את העובדות המעמידות לו עילה, ואלה הן בתמצית.
המבקש נושה בחליפה ובאחרים בתיק שנפתח בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב (להלן – תיק ההוצל"פ), שהחוב בו עמד, במועד הגשת הבקשה (22.9.97), על כ827,000- ש"ח.
חליפה הוא בעלים של שליש החלקה. המשיבה היא אשתו של חליפה.
המבקש תבע לדין את חליפה ואחרים בת"א 4623/91, בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו. חליפה קיבל רשות להתגונן וההליכים נמשכו עד 30.10.96, מועד בו החליטה השופטת שדנה בתיק כי המבקש זכאי ליטול פסק דין נגד חליפה, ולצורך זה הורתה להגיש פסיקתה לחתימתה.




1.3 לאחר שנודע למבקש שלחליפה זכויות בחלקה, הוטל, לבקשת המבקש, עיקול על זכויותיו של חליפה ובא כוחו של המבקש התמנה ככונס נכסים על זכויותיו של חליפה בתחנת דלק סונול שבחלקה.
לאחר מכן התברר למבקש כי ביום 7.11.96, שבוע לאחר שהשופטת קבעה שהמבקש זכאי לפסיקתא, חתם חליפה על יפוי כח, כדי להעביר זכויותיו בחלקה למשיבה ללא תמורה.
שלושה ימים לאחר מתן יפוי הכח, ביום 10.11.96, נרשמה הערת אזהרה לטובת המשיבה על יסוד יפוי הכח האמור.

1.4 ביום 9.3.97 התקשר חליפה בהסכם עם סונול ישראל להקמת תחנת דלק על החלקה. בהסכם הצהיר חליפה שהחלקה נקייה מכל חוב או זכות של צד שלישי, למעט משכנתא לטובת סונול, וכי כך ישאר מצב הזכויות עד לרישום החכירה על שם סונול בלשכת רישום המקרקעין.

1.5 ביום 1.6.97, הגישה המשיבה בקשה לביטולו של עיקול על המטלטלין בדירת בני-הזוג לבקשת נושה אחר, ועתרה לבטל את עיקול המטלטלין שנעשה בבית המגורים המשותף לה ולחליפה. הבקשה נומקה בכך שהמשיבה היא בעלת המטלטלין.
הבקשה ונספחיה לא הוגשו כראיה, והנתונים נלמדים רק מפסק דינו של בית משפט השלום בחדרה (ה"פ 121/94, השופט ס' מוחסין) מיום 5.12.95 (להלן- הליך המטלטלין).
בית המשפט קיבל את הבקשה, לפיה רכשה המשיבה את המטלטלין בדירה מאת חליפה, וציווה כמבוקש.

1.6 המבקש כותב עוד בבקשה, כי על פי מועד מתן יפוי הכח, שנעשה מיד לאחר שנקבע שהמבקש רשאי ליטול פסק דין נגד חליפה, וכן כעולה ממסמכים אחרים, ניתן יפוי הכח במרמה ובחוסר תום לב, על מנת להבריח רכוש.
עוד הוא מציין שיפוי הכח אינו מעניק זכויות, שכן הוא ניתן לצורך עשיית פעולה ללא תמורה.
המבקש מוסיף שלמען הזהירות מוגשת גם בקשה להכריז על חליפה כפושט רגל, אולם שם הוא עותר שהבקשה להכרזה על חליפה כפושט רגל תדון רק אם תדחה הבקשה למתן פסק דין הצהרתי.





1.7 לבקשה צורף תצהיר של ב"כ המבקש, וכן מסמכים, ובכללם נסח הרישום של החלקה, מסמכים מן התיק בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, עותק של יפוי הכח, ההסכם שנחתם בין סונול לבין חליפה וכן המרצת הפתיחה שהגישה המשיבה לבית משפט השלום בחדרה, לענין המטלטלין.

1.8 בתצהיר שכנגד פרט חליפה את גירסתו להתרחשויות.
על פי התצהיר, נשא לאשה את המשיבה ביום 11.12.92, ואז כבר היה בעלים של שליש החלקה. בינו לבין המשיבה נחתם הסכם נישואין ביום 11.12.92, ואושר באותו יום על ידי מסדר נישואין באום אל פחם.
על פי הסכם זה לא חל חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג1973- על היחסים הממוניים ביניהם. עוד הוא מצהיר כי בהסכם הנישואין נקבע שהזכויות בחלקה הן חלק מן המוהר. לדבריו, נחתם הסכם נוסף (נספח א' לנ4/; להלן - נספח א'), בו התחייב להעביר למשיבה את זכויותיו בחלקה.
לדבריו, נספח א' נחתם בנוכחות עדים ששמותיהם ננקבו בתצהיר.

1.9 בתצהיר ממשיך חליפה ומפרט את השתלשלות הענינים ביחס למתן יפוי הכח, רישום הערת האזהרה וההתקשרות עם סונול, שתוקנה בצרופה של המשיבה כצד להתקשרות.
עוד הוא מצהיר שדיווח על העברת המקרקעין למשיבה למס שבח ושילם מס רכישה.
הוא מוסיף וכותב שכבר ביום 1.1.95 הטיל נושה עיקול על זכויותיו בחלקה, וכל עוד לא בוטל העיקול (ביום 7.5.97) לא ניתן היה להעביר את הזכויות בחלקה על שם המשיבה. עוד הוא מצהיר שהערת האזהרה נרשמה ביום 10.11.97, קודם שקיבל לידיו את פסק הדין של המבקש.
תצהירה של המשיבה זהה לתצהירו של המבקש.


2. " ה ס כ ם ה נ י ש ו א י ן "

2.1 שני מסמכים שהוגשו בהליך, אחד מהם בשתי גירסות, כונו לעתים, על ידי הצדדים והעדים, בשם "הסכמי נישואין".
מכיון שמסמכים אלה הם הראיות העיקריות בכתב לשאלות שבמחלוקת, והצדדים (והעדים) התייחסו אליהם בהרחבה, ראוי לתארם.



2.2 המסמך האחד הוא מסמך רשמי של משרד הדתות, שכותרתו "תנאי נישואים", ומספרו הסידורי 26350. הוא סומן כמוצג ת1/ (להלן - ת1/) ותרגומו ת2/.
למסמך זה שתי גירסות; הגירסה המקורית היא ת1/ (וכן נ1/ שהוגש על ידי המשיבים, ות3/ שהוגש על ידי המבקש כעותק המסמך שקיבל בא כוחו מבית הדין השרעי). בגירסה זו מופיע כמוהר רק סכום של 50 לירות זהב.
למסמך ת1/ קיימת גירסה שניה. בגירסה זו הוסף רישום בדבר זכויות במקרקעין הכלולות במוהר.

2.3 אין מחלוקת כי ת1/ הוא הגירסה המקורית של המסמך, כפי שנרשם על ידי רושם הנישואין, סמוך לנישואי חליפה והמשיבה.

2.4 בעקבות שמיעת עדותו של רושם הנישואין, ולאור עמדת באי כח המבקש, שאינם חולקים על מהימנות העדות, אין גם מחלוקת בין הצדדים, שבת1/ נרשם כמוהר סכום של 50 לירות זהב בלבד, ולא נרשמו זכויות במקרקעין. לאחר מכן תוקן המסמך על ידי רושם הנישואין, בעקבות החלטה של בית הדין השרעי. המסמך המתוקן הוא נ3/, וכך יכונה להלן.

2.5 המסמך הנוסף הוא נספח א'. נספח זה כתוב בכתב יד וזה תרגומו (הוגש עם המסמך המקורי).

"הוסכם ונחתם בתאריך 11.12.92
בין:ב עלי סאלח X
נושא ת.ז. מס' X להלן:ו "צד א'"
לבין:נ סהאם X X
נושאת ת.ז. מס' X להלן:ב "צד ב'"
הואיל:ו ושני הצדדים נישאו ביום 11.12.92 ונחתם בין שני הצדדים הנ"ל הסכם נישואין מס' 26350 (להלן:נ ההסכם).
והואיל:ב ובהתאם להסכם הנ"ל צד א התחייב להעביר את הבעלות בחלקת האדמה מס' 21 גוש מס' 20413, הנמצאת צפונית לבניינו של מר מוסטפא אניס ומזרחית לכביש הראשי לעיר אום אל פחם ע"ש צד ב' (להלן:ו החלקה).
הואיל:נ וצד א' מעונין לשמור על כל זכויותיו של צד ב'.




הוסכם בין הצדדים כדלקמן:

  1. צד א' יעביר ומוותר בזה על כל זכויותיו בחלקה הנ"ל.
  2. הצד השני מצהירה על קבלת החלקה הנ"ל.
  3. הצדדים מסכימים בזה כי מס הרכישה ישולם ע"י צד "ב" אולם מס רכוש וכל שאר המיסים ישולמו ע"י צד א' עד יום חתימת ההסכם.

צד א' מצהיר בזה כי צד ב' הינו הבעלים הבלעדיים של החלקה הנ"ל.
ההסכם הנ"ל הינו חלק בלתי נפרד מהסכם הנישואין ואין זכות לאף צד לטעון נגד המסמך הזה.
שני הצדדים חתמו על הסכם זה מרצונם החופשי לאחר שקראו והבינו את תוכנו.
חתימה (-) חתימה (-)
השם עלי סאלח השם סהאם X מחאג'נה
עדים
השם גסאן פיזי חתימה (-)
השם תאופיק מורשיד אגבריה חתימה (-)"

מסמך זה שנוי במחלוקת בין הצדדים.

2.6 בכתבי הטענות, ובעקבות זאת גם בהליך, נקטו הצדדים במספר ביטויים שנועדו לתאר מסמכים, ובכלל זה "הסכם", "חוזה" ו"תנאי נישואין".
נספח א' לא נערך על ידי רושם הנישואין, והוא לא התייחס אליו בעדותו.
ברור, איפוא, שכאשר מעיד רושם הנישואין על "הסכם נישואין" (בעמ' 15), כוונתו לת1/.
בהמשך אתייחס עוד לשימוש בביטוי "הסכם נשואין" בפי עד אחר.
להלן, אתייחס למסמכים כהגדרתם על ידי בפרק זה.


3. ה ה ל י ך ו ט ע נ ת ה ז י ו ף

3.1 כאשר הגישו המשיבים תצהירים שכנגד לבקשה, צרפו אליהם את נ3/, וזאת כדי להצביע על כך שהזכויות בחלקה הועברו כמוהר על ידי חליפה למשיבה.
ת1/ הוגש עם מסמכים אחרים בהליך המטלטלין בבית משפט השלום בחדרה, כאשר ביקשה המשיבה פסק דין שיצהיר על בעלותה במטלטלין שעוקלו על ידי נושה אחר של חליפה. המסמך צורף שם כראיה שחליפה נתן למשיבה מוהר.


3.2 בישיבת קדם המשפט הראשונה הודיעה באת כח המבקש כי מתמחה במשרדה הקורא ערבית, ראה את המסמכים שהגיעו למשרדו, וביניהם תצלומו של המסמך שסומן אחר כך כנ3/. המתמחה הבחין שהחלק המתיחס למקרקעין נרשם בכתב יד אחר והפנה תשומת לבם של עורכי הדין.
המתמחה נסע לבית משפט בחדרה, ראה את המסמכים ונוכח לדעת שבמסמך שהוגש לבית המשפט בהליך המטלטלין, לא מופיעה הפיסקה המתייחסת למקרקעין.
בהמשך נסע המתמחה לבית הדין השרעי בטייבה, הבחין שגם שם לא מצויה תוספת זו, וקיבל שם עותק מאושר של ת1/ (ת3/).

3.3 ביקשתי מבא כח המשיבים לראות את המסמך המקורי, והוא השיב שהמסמך נמצא בביתו של חליפה.
חליפה נשאל לענין המסמך והשיב שבמסמך המקורי שבביתו מופיעה התוספת. לדבריו, כשנשא את המשיבה לאשה נעשו חוזי נישואין, והדברים לא נכתבו אלא הוספו מאוחר יותר, באישורו של בית הדין השרעי, וכי לא מדובר בזיוף.

3.4 באותה ישיבה המשיך בא כח המשיבים וטען לחוסר סמכות לדון בהליך, שכן לדעתו אין בסיס לבקש סעד כזה.
לאור העובדה שהטענה הועלתה בעל-פה, התרתי לבאי כח המבקש להגיב בכתב, וכך עשו.
בהחלטה שנתתי דחיתי את הטיעון. קבעתי שאין יסוד לטענה וכי אין מניעה לנקוט בהליך כזה. טענת העדר הסמכות לא עלתה שוב בסיכומים.


4. ה ז כ ו י ו ת ב ח ל ק ה כ מ ו ה ר

4.1 לאור טענת המשיבים כי הזכויות בחלקה ניתנו למשיבה על ידי חליפה כמוהר, ומכיון שזה עיקרה של המחלוקת, ראוי להתייחס תחילה למהותו של המוהר ולסוגיו, שכן, כפי שנראה, עוגן זה, בו תולים המשיבים את הגנתם, הפך למשקולת, שתגרור את ענינם כלפי מטה.
בהמשך, וברצף, שכן הדברים קשורים זה בזה, אביא את העובדות ביחס לשינוי פרטי המוהר, לרבות התיקון שהפך את ת1/ לנ3/, ואת נספח א', בו ניסו המשיבים להוכיח קיומה של התחייבות בכתב שנעשתה במועד הנישואין, לפיה התחייב חליפה כלפי המשיבה ביחס לזכויות בחלקה.



4.2 מכיוון שלמוהר ולסוגיו נפקות במחלוקת, ויש לענין זה השלכה על קביעת מהימנותם של המשיבים, ראוי לעצור כאן ולבחון סוגית המוהר, ככל שהדבר נוגע למועד נטילתו על ידי האשה.
"... המונח... מוהר... כולל, לפי מושגים יהודיים, שני דברים, את כסף הקידושים את הכתובה, כלומר בדרך כלל אין משלמים, ביחוד לפי הנוהג החנפי, את כל המוהר לפני החתונה, אלא חלק, הוא מעג'ל, 'המוקדם' - לפי טרמינולוגיה יהודית של יה"ב, שהיא מושפעת מן האיסלם - ישולם לפני הנישואין, וחלק אחר, הוא מאג'ל, 'המאוחר', ישולם או לאחר זמן קבוע או במות הבעל או במקרה גירושים."
(ש' ד' גויטיין, מבוא אל המשפט המוסלימי, המשפט המוסלימי במדינת ישראל (גוילים, תשי"ח), בעמ' 130).


5. מת1/ לנ3/

5.1 בת1/, טופס תנאי נישואין של משרד הדתות, במקום המיועד לרישום "המוהר ומהותו" נרשמו הדברים הבאים (כתרגומם ת2/):ו

"חמישים לירות זהב עותמאני (21 קרט) דחוי".

אופן תשלום המוהר במקום המיועד לרישום זה, נמחק. בסופו של המסמך, ליד הרישום "הערבות של התנאים" נרשמו הדברים הבאים (בתרגום ת2/):נ

"התנהל הסכם הנישואין בתשובת נציג האשה אביה X באמרו לבעלה עלי נשאתי את בתי סהאם על מוהר וערכו חמישים לירה זהב עותמני דחוי, וקבלת הבעל באמרו, קבלתי ממך נשואי בתך סהאם לעצמי על המוהר הנ"ל".

או, בתרגום שהוגש על ידי בא כח המשיבים:ב

"ההסכם נערך בהצעת ב"כ האשה, אביה, X, לעלי הבעל כי , הנני משיא לך את בתי סיהאם לפי מוהר מאוחר של 50 לירות זהב עותמאני ובקבלת הבעל באומרו:ו קבלתי ומסכים, לנשוא (כך במקור) לביתך סיהאם לפי המוהר המוזכר לעיל".



בגירסה השניה (נ3/), הוספו לשורה בה נרשם המוהר, המילים הבאות:נ

"וחלקת אדמה שסמוכה לאולם אלאניס."

5.2 המשיבים השמיעו כעד את מי שרשם את ת1/ בתוקף תפקידו, הוא רושם הנישואין, העד מוחמד תאופיק מחאג'נה.
בא כח המשיבים הגיש לתיק תצהיר עדות ראשית של העד. משהתייצב העד להעיד, התברר שאינו דובר עברית והיה צורך במתורגמן כדי לשמוע את עדותו בערבית.

5.3 העד נחקר לגבי נוהגי רישום מוהר בטופס תנאי הנישואין, לגבי הנהוג בענין מוהר באום-אל-פחם, שם הוא מכהן כרושם נישואין, ולגבי הזכור לו ביחס לנישואי המשיבים, למילוי הטופס ולתיקונו מאוחר יותר.
העד העיד על חלוקת המוהר לשני סוגים:ב מוהר מוקדם ומאוחר, והדברים נכתבו גם בתצהיר העדות הראשית של העד (שהוגש ולא סומן כמוצג).
על פי התצהיר (בסעיף 4), מוהר מוקדם ניתן עובר לנישואין, ומוהר מאוחר

"והיה חו"ס ויתגרשו מחובתו של הבעל לשלמו לאשתו, גרושתו לאחר מכן".

5.4 בסעיף 3 בתצהיר, שנוסח בשפה העברית על ידי בא כח המשיבים, מצהיר העד כי רשם את תנאי הנישואין:ו

"... והוסבר לי כי המוהר שהוסכם עליו הינו כדלקמן:נ
א. המוקדם, רשום זכויות הבעלות בחלקת מקרקעין הנמצאת ליד בניני אניס בסמוך לכביש הכניסה לאום אל פחם. הודיעו לי כי תנאי זה עוגן בהסכם בכתב ע"מ שיוכלו לרשום את זכויות ע"ש הכלה.

ב. המאוחר - 50 לירות זהב (מסוג 21 )." (ההדגשות אינן במקור)

בסעיף 5 בתצהיר, נכתב:ב

"בהיסח דעת התנאי המוקדם לא נרשם על ידי" (ההדגשה אינה במקור).



5.5 רושם הנישואין נחקר בכל הנוגע לתוספת שהוסיף על גבי ת1/ (כך שהנוסח הפך להיות זה של נ3/).
בחקירת העד התברר שלראשונה שמע על המגרש בשנת 1997 (עמ' 17 ש' 4).
עוד העיד העד שבאום אל פחם מקובל לרשום את המוהר המאוחר (עמ' 17 ש' 7), וכי המוהר המקובל באותה תקופה היה 50 לירות זהב.

5.6 באת כח המבקש אינה חולקת על מהימנותו של רושם הנישואין, ואני מסכים עמה.
העובדה שעדותו בבית המשפט שונה מן הכתוב בתצהיר, אינה צריכה להיזקף לחובתו. כאמור, העד אינו שולט בשפה העברית, ואינני מוכן לראות בו אחראי לסטיה בין עדותו בבית המשפט, המהימנה עלי, לבין הכתוב בתצהיר, שנוסח על ידי באי כח המשיבים בשפה העברית, שפה שהעד אינו דובר אותה.

5.7 מדברי העד בבית המשפט ברור שלא ידע בשעת רישום תנאי הנישואין שהמוהר כולל מקרקעין. ולפיכך הכתוב בסעיף 5 בתצהיר, לפיו "בהיסח הדעת" לא רשם את התנאי המוקדם, אינו אמת.
זאת ועוד, גם על פי גירסת העד, הרי, כמקובל באום-אל-פחם, לא היה מקום לנקוב במוהר המוקדם בטופס, שכן המקובל הוא לנקוב רק במוהר המאוחר, וזה אכן נרשם בטופס, בסכום המקובל אז, 50 לירות זהב.

5.8 שוכנעתי שהעד שמע לראשונה על דבר המקרקעין בשנת 1997, כאשר פנה אליו חליפה וביקש לתקן את טופס תנאי הנישואין. העד הפנה את חליפה לבית הדין השרעי, ורק לאחר שקיבל החלטה של בית הדין המתירה לו לתקן את טופס תנאי הנישואין, תיקן כפי שנתבקש לעשות.


6. נ ס פ ח א '

6.1 נספח א' כתוב בכתב יד על נייר לבן. הוא אינו מבויל במכונת ביול של מס בולים, המטביעה תאריך הביול. אין בנספח א' שום סימון אוביקטיבי שיצביע על מועד עריכתו.

6.2 להוכחת אמיתותו של נספח א', השמיעו המשיבים את העד שווקאת אניס מחאג'נה (להלן - שווקאת), קרוב משפחה של המשיבה.


לדברי שווקאת, נוסח ההסכם (נספח א') על ידי אחד ג'סאן פוזי ונחתם על ידי המשיבים ועל ידי עדים אחרים. לפי הסכם זה (להלן – נספח א'), כולל המוהר גם את הזכויות במקרקעין.

6.3 נספח א' כולל שמותיהם של שני עדים, פוזי ג'סאן (המנסח, לדברי העד שווקאת) ותופיק מורשיד אגבריה, ומופיעות חתימות שנטען שהן שלהם.
שניים אלה לא זומנו כעדים מטעם המשיבים, ואתייחס לכך בהמשך.
נספח א' נושא תאריך 11.12.92, ומתייחס במבוא לתנאי הנישואין, תוך נקיבת המספר הסידורי המודפס בטופס תנאי הנישואין.

6.4 בהמשך לדברי בסעיף 2.6 לעיל, בדבר שימוש בלתי עקבי במונחים "הסכם", "חוזה, ו"תנאי נישואין", צריך לציין כי בלבול במושגים אלה קיים גם אצל שווקאת, אלא שבניגוד לרושם הנישואין, הרי אצל שווקאת שוכנעתי שהדבר לא נעשה בתום לב.
בתצהירו (נ4/) מכנה העד את נספח א', שהוגש על ידו, בשמות "הסכם בכתב" (בסעיף 5) ו"הסכם" (בסעיף 6) . באותו תצהיר הוא קורא לטופס תנאי הנישואין "טופס סטנדרטי".
הבלבול במושגים עולה גם בתחילת עדותו של העד בבית המשפט (עמ' 18 ש' 15):ו

"את ההסכם לא אני כתבתי. הקריאו לי וכנהוג, אנחנו חותמים שני עדים. ואני חתום כעד. אני מזהה את החתימה שלי."

בשלב זה הוגשו באמצעות העד תצהירו נ4/, החוזה נספח א' ותרגומו נספח ב'.

6.5 מכיוון שחתימתו של העד ושמו מופיעים רק על טופס תנאי הנישואין (ת1/), ושמו אינו מופיע על נספח א', ברור שדברי שווקאת, לפיהם חתם על "הסכם נישואין" כעד, מתייחסים לטופס ת1/, עליו הוא אמנם חתום כעד.
העד הגיש עם תצהיר עדותו הראשית גם את נספח א', אף שלא חתם עליו כעד ושמו אינו מופיע בו, אולם הוא העיד על תוכנו.

6.6 גם בחקירה הנגדית נחקר שווקאת על "המסמך הזה", והתייחס ל"הסכם" עליו חתם (עמ' 18 ש' 19 ו20-). לאחר מכן, בעמ' 19 ש' 2, נשאל אם עשה דבר כדי "לקיים את ההסכם הזה" וברור ששאלה זו מתייחסת לנספח א'.
בהמשך החקירה הנגדית (עמ' 19 ש' 12) נשאל שווקאת על מעמד הקראת "ההסכם" במעמד רושם הנישואין. ברור ששאלה זו מכוונת לטופס תנאי הנישואין, והדבר עולה מנוסח השאלה.

6.7 במהלך החקירה הנגדית של העד נרשמו השאלות והתשובות הבאות:

"ש. הקאדי רשם את תנאי הנישואין"
ת. "הקאדי רושם מספרי ת.ז. הוא כתב גם מגרש
ש. ראית שכתוב?
ת. לא. אבל הקריאו לנו וחתמנו" (עמ' 19 משורה 14; ההדגשה אינה במקור).

ברור לחלוטין שרושם הנישואין לא ידע באותו מעמד על מקרקעין ("מגרש"), ולכן, ועל כך אין מחלוקת, לא רשם דבר ביחס למקרקעין בטופס ת1/. דבריו של שווקאת, כי אף שלא ראה שכתוב מגרש "הקריאו לנו", אינם אמת.

6.8 לא שמעתי מפי המשיבים הסבר מדוע לא התייצבו להעיד מטעמם מי שרשום כמנסחו של נספח א', והעד הנוסף שחתימתו ושמו על המסמך.
אי הבאת העדים והעדר הסבר לכך תמוהים, מה עוד שבא כח המשיבים אינו נרתע מלאזכר בסיכומים (בסעיף 11) את כלל הראיה, לפיו צד שלא הביא ראיה שיכולה לפעול לטובתו, מניחים שהראיה היתה פועלת לרעתו. הוא מלווה טיעונו בציטוט (לא מדוייק) של הכלל, וזאת בתמיכה לטענתו שהמבקש לא הביא ראיה.
באותו ענין, לא היה כלל צורך בהבאת הראיה על ידי הצד האחר (מזכיר בית הדין השרעי), שכן לא היתה מחלוקת על מה שנעשה בבית הדין.

6.9 סיכומו של ענין זה - לא הוגשה כל ראיה אוביקטיבית למועד כתיבת נספח א'. האדם שנטען שכתב אותו, והעדים ששמותיהם רשומים בו, לא זומנו כעדים.
נספח א' הוגש באמצעות שווקאת, ששמו אינו מופיע בו, שהעיד על הסדר מסויים, שאינו נזכר במסמך היחיד עליו חתום עד זה, הוא ת1/.


7. ה מ ו ה ר כ מ ב ח ן

7.1 אין מחלוקת על מהימנותו של המסמך ת1/ (הגירסה המקורית), ועל מהימנות עדותו של רושם הנישואין.
ת1/ אינו מאזכר מוהר מקרקעין, ואין בו תמיכה לטיעונם של המשיבים.
נספח א' הוא הראיה היחידה בכתב לכך שסמוך לנישואי המשיבים היתה הסכמה להעברת הזכויות בחלקה למשיבה.

7.2 קיימות סתירות מהותיות בגירסת המשיבים ביחס למהותה של מתנת הזכויות בחלקה כחלק מן המוהר.
עיון בנספח א', שנטען לגביו שנחתם ביום 11.12.92, אינו מצביע על כך שהכוונה למוהר מאוחר. ברור מן הנוסח שהכוונה להעברה מיידית, שאינה תלויה בגירושין כלל.
כך גם מעיד שווקאת בתצהיר עדותו הראשית (סעיף 4). על פי הכתוב שם, המוהר המאוחר היה 50 לירות זהב, דברים המתישבים עם דברי רושם הנישואין, שהעיד שנהוג לרשום רק את המוהר המאוחר.
את מתנת הזכויות במקרקעין בחלקה, מגדיר שווקאת כמוהר מוקדם (עמ' 19 ש' 13).

7.3 על פי פסק הדין של בית הדין השרעי, בו התקבלה בקשת חליפה והמשיבה לתקן את הרישום, הרי הזכויות במקרקעין הן "... חלק מהמוהר הנדחה..." (או "דחוי", על פי תרגומיהם של הצדדים; קרי, מאוחר; ההדגשה אינה במקור).
כשהגדיר בית הדין השרעי את זכויות המקרקעין כמוהר נדחה, קיבל בכך את בקשתם של המשיבים כלשונה.
על פי המסמך נ2/ התייצבו המשיבים בפני בית הדין השרעי באיזור התיכון והצהירו כי בהסכם הנישואין שנעשה ביניהם, נשמטה התחייבות של חליפה להעביר זכויות במקרקעין למשיבה, וביקש צו שיתקן את החסר. בבקשה כתבו המשיבים, בין השאר, את הדברים הבאים:
"... בהיסח דעת לא נרשם תנאי מתנאי הנישואין... בין בני הזוג לפיה תרשם חלקה בשטח של 825 מ"ר בשם האשה, סיהאם, חלקה 21 בגוש 20413 ותנאי זה הינו חלק מן המוהר הנדחה..." (מן התרגום לנ2/; ההדגשה אינה במקור).

7.4 הנה כי כן, קיימת סתירה בין לשונו של נספח א', ועדותו של העד שווקאת, לפיהם הזכויות בחלקה הן המוהר המוקדם, מצד אחד, לבין גירסת המשיבים, כפי שבוטאה בבקשה שהגישו לבית הדין השרעי, ועקב כך, לצו שהוציא בית הדין, כשנעתר לבקשתם, ולפיה הזכויות הן מוהר מאוחר, מן הצד האחר.

7.5 הסתירה בין מעמד הזכויות במקרקעין כמוהר מאוחר, כגרסת המבקשים בבית הדין השרעי, לבין מעמדן כמוהר מוקדם, כגירסת שווקאת, אינה פעוטת ערך.
מדובר בסתירה מהותית, שלא ניתן לראות בה טעות של עד בתום לב.

7.6 כאמור, ההבדל בין מוהר מוקדם לבין מוהר מאוחר הוא בכך שהמוהר המוקדם נמסר עם הנישואין והמוהר המאוחר מיועד להבטחת האשה למקרה של גירושין.

אם הזכויות בחלקה הן מוהר מוקדם, שנועד להמסר למשיבה מיד עם הנישואין, כי אז היה על המשיבים ליתן הסבר מדוע לא נעשה דבר כדי להעביר זכויות אלה על שמה של המשיבה מיד לאחר הנישואין.
אם הזכויות הן מוהר מאוחר, הרי מדובר בהתחייבות מותנית בקרות מקרה (גירושין, מות), והתחייבות זו אינה מקנה זכויות מיידיות בחלקה.

7.7 כפי שניתן לראות, עמדתם של המשיבים ועדיהם אינה עקבית ביחס להגדרת המוהר.
על פי ת1/ אין כלל מוהר מוקדם אלא מוהר מאוחר בלבד (50 לירות זהב). גם בבקשה לבית הדין השרעי מבקשים המשיבים לתקן את ענין המוהר בהוספת המקרקעין כמוהר מאוחר.
קיימת אפשרות, ולא הונח לה יסוד שבעובדה, שבית הדין השרעי היה בוחן ביתר תשומת לב בקשה שענינה תיקון של התחייבות להעברת נכס שנעשתה, כנטען, בעת הנישואין, חמש שנים לפני הגשת הבקשה. מכיון שהבקשה לתיקון התייחסה רק להגדלת ההתחייבות המותנית לעתיד, היא לא חייבה חקירה ובדיקה.
המשיבים ועדם שווקאת מתייחסים לאבחנה בין מוהר מוקדם לבין מוהר מאוחר כאל מכשיר להשגת מטרותיהם. כשנוח להם, הזכויות בחלקה הן מוהר מוקדם, וכשנוח להם זה מוהר מאוחר.

7.8 אם הזכויות הוענקו כמוהר מוקדם, פירוש הדבר, הענקה מיידית של הזכויות למשיבה.
במקרה כזה, מונח בסיס לטענה שבשעת התגבשות חובו של חליפה למבקש, היו הזכויות כבר של המשיבה.
אם אכן הועברו הזכויות, צריך היה להצביע על הפעולות הנובעות מכך.
כידוע, התחייבות להענקת הזכויות במקרקעין אינה מצטמצמת במילוי תנאי סעיף 8 לחוק המקרקעין, תשכ"ט1969- ויש צורך בפעולות אחרות.
למשל, יש חובה לדווח על העיסקה למשרד מס שבח מקרקעין. נהוג גם לרשום הערת אזהרה. לאחר הסדר הענינים הפיסקליים הכרוכים בהתחייבות, מועברות הזכויות בלשכת רישום המקרקעין.

7.9 אם לשפוט לפי התנהגות המשיבים בנובמבר 1996, כאשר נחפזו להעביר את הזכויות, הם ידעו כיצד נוהגים בהתחייבות להענקת זכויות: חליפה חתם על יפוי כח בלתי חוזר ורשם מיד הערת אזהרה בלשכת רשם המקרקעין. כמו כן, הגיש הצהרה למשרדי מס שבח מקרקעין ושילם מס רכישה. מדוע לא נעשתה אף אחת מפעולות אלה ב1992-?
התשובה ברורה, משום שבאותו שלב כלל לא דובר על הקניית הזכויות למשיבה, והצורך לעשות זאת עלה רק כאשר התבררה הסכנה של מתן פסק דין נגד חליפה בנובמבר 1996.

7.10 המשיבים מזכירים עיקול שהוטל על הזכויות ביום 1.1.95 והוסר ביום 7.5.97, ומבקשים להסביר בכך את אי הפעולה.
אין בכך הסבר לאי-דיווח למס שבח מקרקעין או לאי מתן יפוי-כח. זאת ועוד, חליפה החל בפעילות נמרצת להעברת הזכויות למשיבה בנובמבר 1996, כאשר העיקול עמד עדיין בעינו, ולא הסביר מדוע מה שעשה בשנת 1996 לא יכול היה להעשות קודם לכן.
זאת ועוד, אם הזכויות בחלקה הן מוהר מוקדם, הרי העיסקה עם סונול לא יכולה היתה להעשות על ידי חליפה אלא על ידי המשיבה, שהיא בעלת הזכויות (או לפחות מחזיקה בהתחייבות של חליפה להעברתן על שמה).

7.11 התאור לעיל נכון למקרה בו הזכויות בחלקה הן מוהר מוקדם, כלומר, מוקנות למשיבה בעת הנישואין.
לעומת זאת, אם הזכויות בחלקה הן מוהר מאוחר, כלומר, נועדו להבטיח את המשיבה למקרה של גירושין, הרי עניננו בהתחייבות מותנית; למשיבה אין בשלב זה כל זכויות בחלקה, והפעולות שנעשו כדי להעביר את הזכויות לשמה, לרבות דיווח (מאוחר) למס שבח מקרקעין ומתן יפוי הכח הבלתי חוזר, אינן מתישבות עם מהותה של ההתחייבות.

7.12 מנסחיו של נספח א' לצורך הדיון המשפטי, עמדו, בודאי, על הקושי להצביע על זכויות בהווה של המשיבה בחלקה, אם תוגדר ההתחייבות במוהר מאוחר, שכן אז עניננו בהתחייבות למקרה אפשרי בעתיד (גירושין), על המסקנה העולה מכך לענין מעמד ההתחייבות ביחס לזכויות נושים. לכן נוסח נספח א' (והעיד שווקאת) כי הזכויות בחלקה הן מוהר מוקדם.
נספח א' נוסח כמשקף התחייבות להעברה מיידית של הזכויות במקרקעין, וגירסה זו מתיישבת עם מטרת כתיבת המסמך, והיא להוכיח שחליפה התחייב זה מכבר להעביר את הזכויות בחלקה למשיבה.

7.13 כאמור, רק לאחר שהוברר לחליפה שעומד להנתן נגדו פסק דין, החל בפעילות נמרצת להברחת הזכויות.
בשלב זה ניתן יפוי הכח ונרשמה הערת אזהרה.
בניגוד להוראת סעיף 73 לחוק מס שבח מקרקעין, תשכ"ג1963-, במקום שההצהרה על המכר תמסר למשרדי מס שבח מקרקעין תוך חודש מן העסקה (או תוך 50 יום, אם היא מלווה בשומה עצמית), הוגשה ההצהרה למשרדי מס שבח מקרקעין רק בשנת 1997.
במקביל נעשתה אז פניה לרושם הנישואין שיתקן את ת1/, ומשהפניה נדחתה פנו חליפה והמשיבה לבית הדין השרעי בבקשה לתקן את הרישום למפרע.

7.14 נראה לי שבמהלכים המאוחרים האלה נחשף גם העדרו של נספח א', שנוצר לאחר הגשת הליך זה, במטרה להתמודד עם צעדיו של המבקש לגביית החוב.
אם היה נספח א' קיים קודם להצגתו בהליך, סביר להניח שחליפה היה מציגו כהתחייבות כבר בעת רישום הערת האזהרה. סביר להניח גם שהיה מצרף את נספח א' לבקשה שהגיש לבית הדין השרעי, ולא היה מגיש את הבקשה כשהיא מבוססת על דבריו ודברי המשיבה בלבד.
אלא אם, כפי שכתבתי לעיל כהשערה, לא יכול היה להציג את המסמך שכן תוכנו (מוהר מוקדם) עומד בסתירה לבקשה שהוגשה לבית הדין השרעי, שענינה מוהר מאוחר.


8. מ ה י מ נ ו ת ה מ ש י ב י ם

8.1 במה שכתבתי לעיל על הראיות והטיעונים גיליתי את דעתי על מהימנות עדויותיהם של המשיבים, והדברים הבאים רק מחזקים את המסקנה.
באת כח המבקש מפנה להצהרתו של חליפה בחוזה עם סונול, שנעשה ביום 9.3.97, לפיה חליפה:

"...הינו הבעלים הרשום והחוקי של המקרקעין, המצויים בחזקתו הבלעדית, והוא היחיד הזכאי להשתמש בהם ואין כל מניעה,חוקית או אחרת להתקשרותו זו".

בצדק מפנה באת כח המבקש לסתירה בין הצהרה זו לבין גירסתו הנוכחית של חליפה, לפיה כבר חמש שנים קודם למועד זה, התחייב להעביר את הזכויות בחלקה על שם המשיבה.
תשובתו של חליפה, לפיה חתם על מה שנוסח על ידי עורכי הדין של סונול, אינה מתיישבת עם ההגיון ועם נוהל סביר של דברים.

8.2 עדותו של חליפה בענין זה היתה מתחמקת. קשה לקבל מאדם שבעברו בעל 16 שנות לימוד, כפי שהצהיר וכפי שרשום בטופס תנאי הנישואין, כי חתם על מסמכים מבלי לדעת, שהותיר דברים לכתיבה על ידי עורכי דינו וכיוצא באלה טענות.
לא הניסוח הוא הקובע, וסביר להניח שבשלב זה היה חליפה מיוצג על ידי עורך דין, אלא עצם הצגתו של חליפה כצד לעיסקה עם סונול, ביחס לזכויות שהתחייב להעביר למשיבה עוד בשנת 1992.


אילו היה חליפה מופיע בפני סונול בניהול המו"מ כמי שהתחייב כבר להעביר את הזכויות למשיבה, היו הדברים באים לידי ביטוי בחוזה ההתקשרות, שכן חזקה על סונול שלא היתה מסתכנת בהתקשרות עם מי שהתחייב להעביר זכויותיו לאחר.

8.3 המסמך הראשון, שמועדו אינו שנוי במחלוקת, המצביע על כוונה של חליפה להעביר את הזכויות בחלקה למשיבה, הוא יפוי הכח שנעשה ביום 7.11.96, בו הסמיך חליפה את אחיו, מיופה הכח, להעביר את הזכויות בחלקה על שם המשיבה.
יפוי הכח נחתם שבוע בדיוק לאחר המועד בו הודיעה שופטת בית משפט השלום בת"א, דפנה אבניאלי, לבאי כח הצדדים כי המבקש זכאי להגיש פסיקתה לחתימתה, על יסוד האמור בכתב התביעה שהוגש.
חליפה הכחיש תחילה שנכח בבית המשפט בדיון זה, ורק בחקירה הנגדית, כאשר הוצג בפניו פרוטוקול בית המשפט בו נחקר, אישר את הדברים (עמ' 8 ש' 23).

8.4 באותה ישיבה, כך עולה מן הפרוטוקול (נספח ב' לבקשה), ביקשה עו"ד צוויג, באת כח המבקש, ליתן פסק דין, ועורך דין גורן, שייצג את חליפה, השיב שקודם למתן פסק הדין הם מבקשים לקבל תשובה להצעת הפשרה. עו"ד צוויג הודיעה שהפשרה נדחתה על ידי המבקש.
לאור חילופי דברים אלה, ובעקבות הודעת השופטת שיש להכין פסיקתה לחתימתה, ברור שחליפה חש שעליו לפעול כדי להציל את רכושו מצעדים בהם ינקוט המבקש.


9. י פ ו י ה כ ח

9.1 באת כח המשיב מפנה לסתירה בגוף יפוי-הכח לענין התמורה. בעוד שבסעיף 9 בנוסח המודפס של הטופס, מצהיר חליפה, כנותן יפוי הכח, כי קיבל מהצד השלישי (המשיבה),

"את התמורה המלאה עבור הרכוש הנ"ל",

הרי שבסעיף 11, שהוסף בהדפסה על גבי הטופס, הוא מצהיר

"הריני לאשר בזה כי העברתי את הרכוש הנ"ל לאשתי צד - ג - הנ"ל
במתנה וללא כל תמורה".



באת כח המבקש טוענת שדי בסתירה זו בין הדברים הכתובים בטופס לענין התמורה, כדי לפסול את יפוי הכח כהתחייבות.

9.2 צריך להקדים כי הדיון בענין הסתירה הוא בעיני אקדמי, שכן מצאתי שנפל פגם יסודי במסמך. אלמלא כן, לא הייתי רואה בסתירה זו עילה לפסול את ההתחייבות.
לכאורה, המסמך עומד בדרישות ס' 8 לחוק המקרקעין, תשכ"ט1969-. כאשר מדובר במסמך שהוא טופס, והוספה לו תוספת מיוחדת העומדת לכאורה בסתירה לרשום בטופס שלא נמחק, ניתן לטעון שמדובר בטעות סופר. זאת ועוד, כמו בכל חוזה, רשאים הצדדים לטעון לטעות סופר שנפלה במסמך ולהביא ראיות בעל פה לגבי ההסכמה ביניהם.

9.3 הכלל שנקבע בס' 16 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג1973- הוא שתיקון החוזה שנפלה בו טעות סופר ייעשה "לפי אומד דעת הצדדים". התיקון נעשה על פי קריטריונים חיצוניים-אוביקטיביים, בין מתוך החוזה או בין מחוצה לו באמצעות מסמכים או אמירות ביחס לנסיבות (ג' שלו דיני חוזים (מהדורה שנייה, תשנ"ה, 209).

9.4 אילו קיבלתי שהמסמך משקף התחייבות אמיתית של חליפה להעביר למשיבה את הזכויות בחלקה, כי אז הייתי קובע שמהותה של העיסקה הובררה באמצעות ראיות בעל פה ששמעתי, שמהן עולה שמדובר בהתחייבות שניתנה בהקשר של מוהר (איני רואה צורך לבחון את השאלה אם התחייבות למסירת נכס במסגרת מוהר היא בתמורה או בלעדיה).

9.5 כאמור, בעניננו לא זה הקושי בפניו עומדים המשיבים, אבל אילו היה זה הקושי היחיד, היינו מתגברים עליו הן באמצעות הראיות שנשמעו והן באמצעות שורת ההגיון, לפיה ניתן להעדיף, בהעדר ראיות לסתור, דברים שהוספו לטופס במיוחד, על פני דברים הכלולים בטופס מלכתחילה.


10. ס י כ ו ם ב י נ י י ם

קודם להתייחסות לתוקפו של יפוי הכח כחוזה, נסכם את המסקנות עד לשלב זה.
בניגוד לדברי המשיבים, אני קובע שבמעמד טקס הנישואין ובמועדים סמוכים לו, לא נדונו הזכויות בחלקה כחלק מן המוהר, ולפיכך גם לא דובר על כך עם רושם הנישואין.


נספח א' הוכן לצורך המשפט בלבד, ולא היה קיים קודם לכן. חיזוק לענין זה נמצא בעובדה שהוא לא הוצג בפני רשם הנישואין כאשר פנה אליו חליפה וביקש שיתקן את ת1/.
יתירה מזאת, נספח א' לא הוצג בפני בית הדין השרעי כאשר נעשתה הפנייה לצוות על רשם הנישואין לתקן את המסמך. סביר להניח שאילו היה נספח א' קיים אז, כי אז לא היו מהססים חליפה והמשיבה להגיש אותו לבית הדין השרעי, כראיה להסכמה בדבר העברת הזכויות במקרקעין כחלק מן המוהר.
העדים לנספח א' לא הובאו להעיד, ואיני מקבל את עדויותיהם של חליפה ושל המשיבה ושל שווקאת לענין אמיתותו של נספח א'.


11. י פ ו י ה כ ח כ ח ו ז ה

11.1 עקרונית, אין מניעה שיפוי כח יהיה לא רק "מכשיר לביצוע העיסקה" (כלשונו של השופט קיסטר בע"א 283/67 הנאמנים לנכסי א' רפיח וד' בורקין, פושטי רגל נ' מדינת ישראל ואח', פ"ד כב (1) 124, 137), אלא מסמך היוצר עיסקה חוזית.
התנאי לכך הוא שיהיו בו התנאים שנקבעו בפסיקה כנחוצים לקיומה של התחייבות במקרקעין (ע"א 309/87 מוחמד עבדול קאדר יחיא נ' עבדול לטיף נמר אגבריה, דינים עליון, כרך יג, 611).
לפיכך, אין יפוי-הכח פסול מצד הצורה מלהיות התחייבות של חליפה להעביר למשיבה זכויותיו בחלקה, וככזה הוא עומד בדרישות סעיף 8 לחוק המקרקעין, תשכ"ט1969-.
השאלה עליה יש להשיב היא אם על פי הראיות שהובאו במשפט, יכול יפוי-הכח לשמש כהתחייבות תקפה, או שמא נפל בו פסול מהותי.

11.2 על פי הראיות שהיו בפני, הגעתי למסקנה שדינו של יפוי-הכח להפסל כחוזה, שכן הוא אינו אלא חוזה למראית עין.
וזו לשונו של סעיף 16 בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג1973-.

"חוזה שנכרת למראית-עין בלבד - בטל; אין בהוראה זו כדי לפגוע בזכויות שרכש אדם שלישי בהסתמכו בתום-לב על קיום החוזה."

וכך הגדיר השופט ברק את החוזה למראית עין בע"א 630/78 ביטון נ' מזרחי, פ"ד לג(2) 576, 581:


"בחוזה למראית-עין מסכימים ביניהם הצדדים, כלפי חוץ, על הסדר משפטי מסויים, בעוד שכוונתם האמיתית שונה. נמצא, כי מתקיימות בענין זה שתי מערכות משפטיות.
המערכת האחת, החיצונית והגלויה, הקובעת הסדר מסוים המוסכם על הצדדים, והמערכת השנייה, הפנימית והנסתרת, המבטלת בהסכמה הסדר זה או משנה אותו (...). גישתו של המחוקק הינה, כי ההסדר החיצוני, שהוא למראית עין בלבד, בטל.".

השופט ברק הבחין בהמשך בין חוזה מלאכותי לבין חוזה למראית עין:

"בחוזה למראית עין, אין הצדדים מעונינים בקיומו של החוזה כפי שהוא משתקף כלפי חוץ. לעומת זאת בחוזה מלאכותי, מעונינים הצדדים בקיומה של העסקה המוצהרת, אם כי הם הגיעו אליה בדרך מלאכותית."

על פי המחברת שלו, בטלותו של חוזה כזה היא מעיקרא, ואין היא יוצרת עילת ביטול. היא כותבת עוד בענין זה:

"חוזה' כזה אינו עוצר כוח להעביר זכויות וקנינים, ומה שנחזה כאילו
עבר על-פיו, מעולם לא יצא מבעלות המעביר." (ג' שלו, שם, 167).

11.3 כללים אלה חלים הן על נספח א', האמור לשקף חוזה בין חליפה לבין המשיבה, אבל כולו מעשה זיוף חובבני בעריכתו ובדרך הוכחתו, והן על יפוי-הכח, שנעשה, לכאורה, במועד הנקוב בו, ונחתם, לכאורה, על ידי מי שאמור להיות חתום עליו, אולם כוונתו המשפטית שונה ממה שהוא מבקש להציג.
בעוד שיפוי-הכח נועד להציג התחייבות להעביר זכויות בחלקה מחליפה למשיבה, אין זו מטרתו האמיתית, שהיא להבריח את הזכויות, כך שנושיו של חליפה לא יוכלו להניח ידיהם עליהם.

11.4 באת כח המבקש העלתה טענות משפטיות נוספות בסיכומיה, אולם לאור המסקנה אליה הגעתי בדבר חוסר מהימנות של עדי המשיבים (למעט רושם הנישואין) וקריסתה של גירסת המשיבים, איני רואה צורך לדון עוד בטענות אלה.




12. ה ת ו צ א ה

12.1 אני מקבל את הבקשה ומצהיר בזה כדלקמן:

1. הערת אזהרה שנרשמה ביום 11.7.97, על חלקו של המשיב 1 בחלקה 21 בגוש 20413 בטלה ומבוטלת;

2. למשיבה אין זכויות בחלקה;

3. המשיב 3 אינו רשאי לעשות שימוש ביפוי כח בלתי חוזר מיום 7.11.96 שנתן לו המשיב 1 על מנת להעביר את זכויותיו של המבקש 1 בחלקה למשיבה;


12.2 אני מצווה על המשיב מס' 4 למחוק את הערת האזהרה מיום 10.11.96, שנרשמה לטובת המשיבה על זכויותיו של המשיב 1 בחלקה.

12.3 אני מחייב את המשיבים 1 ו2-, ביחד ובנפרד, לשלם למבקש הוצאות ההליך וכן שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ש"ח, בתוספת סכום השווה למע"מ
ההוצאות תשאנה הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הוצאתן. שכ"ט עו"ד והתוספת ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. שתי הערות אזהרה

  2. הלוואה הערת אזהרה

  3. משמעות הערת אזהרה

  4. התיישנות הערת אזהרה

  5. תביעה למחיקת הערת אזהרה

  6. עתירה למחיקת הערת אזהרה

  7. מה המשמעות של הערת אזהרה

  8. הערת אזהרה בעסקאות סותרות

  9. מחיקת הערת אזהרה לטובת הבנק

  10. המרצת פתיחה לביטול הערת אזהרה

  11. עיקול עקב אי רישום הערת אזהרה

  12. פיצוי בגין אי רישום הערת אזהרה

  13. ביטול חוזה מכר ומחיקת הערת אזהרה

  14. הערת אזהרה על 50% מהזכויות על חלקה

  15. מחיקת הערת אזהרה ישנה מלפני 40 שנה

  16. רישום הערת אזהרה עם יפוי כוח מזויף

  17. הערת אזהרה על דירה מול זכויות נושים

  18. הפרת חוזה מכר בגין אי רישום הערת אזהרה בזמן

  19. עסקאות נוגדות במקרקעין - אי רישום הערת אזהרה

  20. זכויות קונה שלא רשם הערת אזהרה מול קונה מאוחר

  21. זכות בעל הערת אזהרה לתבוע פירוק שיתוף במקרקעין

  22. התחייבויות חוזיות בין הקבלן לרוכש - הערת אזהרה

  23. האם בעל הערת אזהרה (בלבד) יכול להגיש בקשה להיתר בניה ?

  24. הצדדים להסכם השיתוף התחייבו כי הוא יירשם כהערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין

  25. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון