קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסכם רוטציה במועצה מקומית: זוהי המרצת פתיחה להצהיר על תקפותו של הסכם רוטציה שנחתם בסוף חודש אוקטובר 1993, בין המבקש למשיב. כמו כן מבוקשים סעדים נוספים, כמו הצהרה שעל המשיב להתפטר מכהונתו כראש המועצה המקומית גוש חלב החל מיום 1.9.96 וחיובו לעשות כן; והצהרה שהמבקש זכאי לאייש את תפקיד ראש המועצה מיום התפטרות המשיב בכפוף לבחירתו כדין. המבקש מכהן כחבר המועצה המקומית גוש חלב החל משנת 1978 ועד לשנת 1983, ושוב החל בשנת 1989. במועצה המקומית מכהנים 7 חברי מועצה. המבקש טוען, כי בשנת 1989 כשהוא מגובה ע"י האופוזיציה במועצה התמודד על רשות המועצה מול ראש המועצה דאז, זכי ג'ובראן (להלן: ג'ובראן), וזכה ב38%- מקולות הבוחרים. לראשות המועצה נבחר ג'ובראן. במהלך הקדנציה הקודמת שוב עמד המבקש בראש מחנה האופוזיציה ושוב נתבקש לטענתו להציג את מועמדותו לבחירות שהתקיימו בנובמבר 1996 לראשות המועצה. לפקיד הבחירות הוגשו 2 רשימות נוספות, מטעמן נועדו להתמודד על רשות המועצה המשיב וג'ובראן. המבקש טוען בבקשתו, כי כשהתקרב מועד הבחירות, פנו המשיב ותומכיו למבקש והציעו לו לחתום על הסכם רוטציה לראשות המועצה. תחילה דחה את הבקשה. לאחר מספר ימים שלח המשיב למבקש משלחת של נכבדים מהישוב, שפעלו לשכנעו להסכים לחתימת הסכם רוטציה. נימוקם המרכזי היה חשיבות השגת אחדות שאם לא כן יזכה ג'ובראן שוב בראשות המועצה. בשלב זה הסכים המבקש לדיון ענייני בהצעה. על בסיס האמור נקבעה ישיבת עבודה לדיון בפרטי ההסכם בהשתתפות הצדדים וסיעותיהם. המבקש עמד בראש רשימת "דע". בישיבה שהתקימה הציע המשיב שהוא יכהן בתקופה הראשונה, בטענה שמהלך זה יביא לתמיכת בוחרים המזוהים עם מחנהו של ג'ובראן, ואילו המבקש יכהן במחצית השניה של הקדנציה. המבקש הסכים להצעה ונקבעה פגישה לצורך עריכת הסכם בכתב כדי לתת להסכם תוקף משפטי מחייב. עו"ד אלפרד סאדר נתבקש ע"י המבקש לסייע בהכנת ההסכם.ואכן, לאחר מספר ימים כונסה פגישה בביתו של גרייס רג'א האשול (להלן: "האשול"). בישיבה נכח המשיב ונכבדים ממשפחת האשול וממשפחות אחרות, אשר הביעו תמיכה בעריכת ההסכם. המבקש והמשיב סיכמו שכל אחד מהם יכהן שנתיים וחצי, ולפיכך היתה אמורה הקדנציה של המשיב להסתיים בחודש אפריל 1996. המשיב ביקש מהמבקש לאפשר לו להאריך את כהונתו ב4- חודשים נוספים עד לסוף חודש אוגוסט 1996, כדי שיוכל לחזור לעבודתו כמורה החל מתחילת שנת הלימודים המתחילה בספטמבר 1996. כמחווה של רצון טוב הסכים המבקש גם לבקשה זו. כדי להבטיח את התפטרותו של המשיב מרשות המועצה סוכם, שבזמן חתימת ההסכם יחתום המשיב על מכתב התפטרות שיופקד בידי האשול וישלח למשרד הפנים במועד שנקבע לביצוע הרוטציה. על בסיס ההסכמות האמורות נחתם בין הצדדים כ10- ימים לפני הבחירות, ההסכם עליו חתם גם האשול כנאמן של הצדדים. מאחר ובחירת המבקש לאחר התפטרות המשיב הותנתה בהחלטת המועצה, קבעו הצדדים בסעיפים 7,6 מנגנון לגיוס הרוב הדרוש לבחירתו של המבקש. לאחר חתימת ההסכם, ועל פי סיכום בין המבקש לבין המשיב, הוציא המבקש גילוי דעת חתום בו ביקש מתומכיו להצביע עבור המשיב. פעילי תנועתו של המבקש דאגו לפרסם בין תומכיו את דבר חתימת ההסכם כדי להבטיח את הצבעתם למשיב. בבחירות שהתקיימו ביום 3.11.93 זכה המשיב ב668- מקולות הבוחרים ואילו ג'ובראן זכה ב575-. ניתוח תוצאות הבחירות מצביע בברור על כך שאילו היה מתמודד המבקש בבחירות או שתומכיו לא היו מתגייסים לטובת המשיב היה זוכה ג'ובראן בראשות המועצה. במשך כל תקופת כהונתו של המשיב, עד למועד שנקבע למימוש הרוטציה חזר המשיב והתחייב לקיים את חלקו בהסכם. על בסיס האמור בהסכם שלח האשול את מכתב הההתפטרות שהופקד בידיו למשרד פנים ביום 18.9.96. לאחר משלוח המכתב נודע למבקש שביום 20.8.96 שלח המשיב לשר הפנים מכתב בו הודיע לו כי אין בכוונתו להתפטר מראשות המועצה. לאור הודעתו של המשיב כי אין בכוונתו לקיים את ההסכם, נפגשו איתו המבקש ונכבדים מהישוב שדרשו מהמשיב לקיים את ההסכם. בפגישה זו הביע המשיב התנגדות לקיום ההסכם ואמר שבמקום הרוטציה הוא מוכן לדאוג למבקש לתשלום שכר של ראש מועצה. המבקש דחה הצעה זו, מאחר וראה בה נסיון לשוחד. בהמשך שלח המשיב למבקש שליחים שבקשו ממנו להתאזר בסבלנות עוד "חודש חודשיים" כהגדרתם. בתחילה העדיף המבקש לחכות כדי למנוע עימותים משפטיים מיותרים אולם לאחר שעברה גם תקופה זו טען המשיב כי הוא צריך לכהן שנה נוספת כדי לזכות בפנסיה. המבקש הצליח לגייס, עפ"י סעיף 6 להסכם, שני חברי מועצה שהבטיחו לבחור בו לראשות המועצה אם יתפטר המשיב. עד כאן גרסתו של המבקש. המשיב טוען, כי מעולם לא דובר ברבים או בין שתי סיעותיהם על הסכם רוטציה לראשות המועצה, ואף לאחר שנחתם ההסכם נשוא ההמרצה לא נודע עליו לציבור הבוחרים למעט חלק מצומצם ביותר, שאינו עולה על אלה שנכחו בעת חתימתו וחלק קטן מהקרובים להם. ההסכם נערך בביתו של ג'רייס רג'א האשול מגוש חלב שבוע לפני הבחירות, ובזמן החתימה היו נוכחים חמשה אנשים בלבד שלא פרסמו ולא דיברו על הסכם זה כלל וכלל. המשיב טוען, כי המבקש לא צירף לתצהירו את גלוי הדעת שפרסם אחרי חתימת ההסכם, וזאת בחוסר תום לב ועל מנת להסתיר מעיני בית המשפט כי בגלוי הדעת לא פורסם תוכן ההסכם, ולא הוזכר בו דבר וחצי דבר על רוטציה בראשות המשיב והמבקש. כן טוען המשיב כי מעולם לא קבל ייעוץ משפטי מעו"ד אלפרד סאדר או ממישהו אחר, לגבי תוקפו המשפטי של הסכם הרוטציה. המשיב טוען, כי לא היתה כוונה לתת להסכם הרוטציה תוקף משפטי מחייב. מה שקרה הוא, שהמבקש דרש להבטיח לו תשלום השווה למשכורתו של ראש רשות לתקופה של שנתיים או שהמשיב יתפטר, אם ירצה בכך, לטובתו של המבקש מהראשות בתום השנה השלישית לכהונתו. כן טוען המשיב שהמבקש עמד על זה שיחתם ביניהם הסכם בכתב לעיגון האמור אך סוכם כי הסכם זה יישאר סודי ביותר ושלא יפורסם בין תושבי גוש חלב מכיוון שהיה ברור לכולם כי אם יראו התושבים את ההסכם ואת העניין הכספי שבו יבינו כי מדובר באינטרס אישי של המבקש ולא באינטרס של כלל ציבור הבוחרים, דבר שהיה מביא לתמיכה במועמד השני. מסיבה זו נשאר ההסכם ביניהם סודי ביותר ולא פורסם. המשיב מצביע על כך כי מסיבה זו לא הזכיר גלוי הדעת שפורסם ע"י המבקש לאחר חתימת ההסכם את עניין ההסכם כלל וכלל, ולא בכדי. המשיב טוען, כי טענת המבקש, לפיה ההסכם פורסם בכפר ולא רק בין תומכיו, הינה טענה שהועלתה לצרכי ביסוס תביעתו, לאור דרישת הפרסום, כתנאי ראשוני, להכרה בתוקפו של הסכם פוליטי. המשיב טוען, כי לא היה מדובר מעולם על התחייבות מצידו להתפטר ופנייתו של המבקש בעניין זה מאוחר יותר מהווה נסיון חסר תום לב לניצול האופן שבו נוסח ההסכם, למרות שהוא ידע היטב כי לא זו היתה דעתם בעת עריכת ההסכם וכי מעולם לא היה סיכום ביניהם המחייב את המשיב להתפטר לטובת המבקש. עוד טוען המשיב כי יחד עם עניין החלופה הכספית שבהסכם הוזכר עניין הפקדת מכתב התפטרות על מנת שהאופציה הכספית לא תיראה, באם יוודע תוכן ההסכם אי פעם לצדדים חיצוניים, כמטרה עיקרית בהסכם אלא כמטרה משנית בלבד להתפטרות, אך מכיוון שהיה ברור להם כי אין תוקף למכתב התפטרות כזה, ומכיון שהיה ידוע כי למשיב יש תמיד זכות חזרה מהתפטרות זו צויין, כי המשיב ישלם למבקש 10,000 ש"ח לחודש עד סוף הקדנציה, גם אם מכתב ההתפטרות יישלח לממונה על המחוז בשלב יותר מאוחר. לטענת המשיב, אילו היתה כוונתם שהעניין הכספי יהווה מטרה משנית וסנקציה לאי-התפטרות, היה נכתב כי המשכורת תשולם כל עוד ההתפטרות לא תכנס לתוקף, אך מכיוון שהם ידעו, כאמור, כי משלוח המכתב אין בו כדי להביא להתפטרות בפועל, ומכיוון שכוונתם לא היתה כזו, צויין כי הסכום ישולם עד סוף הקדנציה. המבקש טוען כי ההסכם דנן הינו הסכם פוליטי, אשר ככזה מחייב הוא את הצדדים הן מתוקף המשפט הציבורי והן מתוקף המשפט הפרטי, והוא מצוי בתחום הפיקוח השיפוטי של בתיהמ"ש. התפיסה הרואה את ההסכם הפוליטי כחוזה מעורב שיש בו מרכיבים של משפט פרטי וציבורי גם יחד, עדיפה לדעתו על התפיסה הרואה בחוזים פוליטיים הסכם ציבורי המצוי כל כולו בתחום המשפט הציבורי. המבקש יטען, כי על פי ההלכה יש מקום לפסול משפטית הסכם פוליטי רק כאשר ההסכם לוקה בפגמים שיש בהם כדי לפסול רשימה להשתתפות בבחירות לכנסת או כאשר ההסכם נושא סימני שחיתות או אי תקינות בתחומי המימון וטוהר המידות, לפיכך איןמקום לפסול את הסכם הרוטציה שבינו לבין המשיב, ובמידה וסעיף הערבות ייחשב פסול, יש להשתמש בכלל העפרון הכחול ולפסול את הסעיף בלי לפסול את ההסכם כולו. עוד טוען המבקש, כי הכלל לפיו "הסכמים יש לכבד" והגישה לפיה חזרה מהסכם היא התנהגות בלתי סבירה, אינו חל רק במשפט הפרטי אלא גם בתחום המשפט הציבורי. כן טוען המבקש, כי כשם שבמסגרת דיני החוזים שבמשפט הפרטי מגן המשפט על אינטרס הציפיה וההסתמכות של הצד שכנגד, כך גם אדם או סיעה המתקשרים בהסכם פוליטי והפועלים על פיו, ומשנים את מצבם בעקבות ההסכם, זכאים להגנת המשפט בגין שינוי מצב זה כמו גם על ציפייתם שנכזבה. המבקש טוען כי ביהמ"ש מוסמך לתת סעד הצהרתי להסכם דנן, בהיותו חוזה פוליטי וכי בית המשפט מוסמך ומתאים להצהיר כי החוזה הפוליטי הופר. לדעתו, ניתן החוזה הפוליטי לאכיפה, על ידי "צו עשה" או "צו לא תעשה" במקרים מיוחדים. אכיפתו תלויה בעיקר במהות הוראות ההסכם, באפשרות לפקח על ביצוע החוזה וביתר נסיבות המקרה. המבקש יטען כי במקרה שלפנינו מתקיימות הנסיבות אשר מצדיקות מתן צו עשה וזאת משום שרוב חברי המועצה תומכים בהסכם ויהיו מוכנים להצביע עבור המבקש לראשות המועצה כאשר יפנה המשיב את מקומו. אפשרות ביצוע החוזה פשוטה ולדעתו, אין יסוד להנחה לפיה ההסכם אינו בר-ביצוע ודורש פיקוח מטעם בית המשפט. כן טוען המבקש כי ההסכם פורסם ותוכנו הופץ בקרב ראשי המועצה, וכי אנשי המועצה תמכו ובחרו במשיב בהתבסס על ההסכם המשקף נאמנה, הן את רצון הצדדים להסכם והן את רצון הציבור. ההסכם דנן קויים במלואו על ידי המבקש. המשיב הוא זה שהפר את ההסכם בכך שסרב לפנות את מקומו על פי הסדר הרוטציה שנקבע בהסכם. אומדן דעתם של הצדדים, כפי שהוא עולה בבירור הן מלשון ההסכם והן מנסיבות העניין, מצביעה על כך שהצדדים התכוונו להעניק תוקף משפטי להסכם. לחתימה על ההסכם קדמה התיעצות עם עוה"ד, וכדי להבטיח את ביצועו של ההסכם, הופקד נוסח מכתב ההתפטרות בידי נאמן. ההסכם במקרה דנן אינו נוגד את תקנת הציבור. נהפוך הוא - הציבור העניק את תמיכתו להסכם לפיו על המשיב לכהן בתפקיד ראש המועצה חלק מהקדנציה ולאחר תקופה זו עליו לפנות את מקומו לטובת המבקש. הפרת ההסכם, אשר משקף תמיכה ציבורית נרחבת, היא שנוגדת את תקנת הציבור. 1. שמעתי את המבקש ועדיו, שמעתי את המשיב ועדיו, ואני מעדיפה את עדותם של המבקש ועדיו, אשר אמרו דברי אמת. העובדות כפי שהוכחו הן כדלקמן: 1. 10 ימים לפני הבחירות, נחתם בין הצדדים הסכם רוטציה שזה לשונו: ".. ה ס כ ם אנו הח"מ אבראהים X ת.ז. מס' X וX א ת.ז. מס' X הסכמנו כדלקמן: 1. להכריז על מועמדותו של X אסעד X כמועמד לרשות המועצה המקומית בגוש חלב. 2. X אסעד X יקבל רשות המועצה לתקופה הראשונה מהרשות ואשר תתחיל מתאריך 2.11.93 ועד לתאריך 31.8.96. 3. מר X אסעד X יחתום בזמן החתימה על הסכם זה על התחייבות להתפטרות ממעמדו כראש המועצה המקומית בגוש חלב, והתחייבות זו תופקד בידי צד שלישי אשר יסכימו עליו שני הצדדים בזמן חתימת ההסכם. 4. שני הצדדים מתחייבים לפעול ביחד על מנת לנהל הבחירות. בשיטה תבטיח את הנצחון ולהגיע לרשות המועצה המקומית בגוש חלב. 5. אחרי נצחון המועמד מר X אסעד X לרשות המועצה המקומית בגוש חלב, מתחייבים שני הצדדים לפעול ביחד בכדי להגיע קואליציה בתוך המועצה כדי להבטיח שירות לטובת הכפר וביצוע הסכם זה. 6. מר X אסעד X מתחייב לפעול בכדי לעזור למר אבראהים עלם להרכיב קואליציה מארבעת חברי מועצה כדי להבטיח העברת הרשות בתאריך 1.9.96 ועד תאריך 31.10.98 למר אבראהים X אחר שמר אבראהים עלם יצליח לגייס שני חברים מחברי המועצה לתמוך בו להיות ראש במקומו וגם להצביע בעדו. 7. במידה ומר אבראהים X לא יעלה בידו לבצע את האמור בסעיף 6, מר X אסעד X ימשיך לכהן ראש הרשות עד שיתאפשר למר אבראהים עלם לגייס שני חברי מועצה. 8. במידה ומר X אסעד X אינו עומד בהתחייבותו ובביצוע האמור בסעיף שש בהסכם, מתחייב הצד השלישי אשר הופקד בידו ההתפטרות, וחתומה על ידו של X X, לשלוח את ההתפטרות אל הממונה על המחוז ואז מתחייב X X לשלם סכום של עשרת אלפים ש"ח חודשית וזאת מתאריך 1.9.97 ועד 30.8.98 למר אבראהים עלם, ועל זה סוכם בין שני הצדדים. X אסעד אבראהים X X גרייס רגא האשול הצד השלישי 3. הסכם הרוטציה נחתם בביתו של סאלים האשול ומייד כשנחתם הובא לידיעת אנשים רבים, כ100- איש, נציגי המשפחות הגדולות בכפר, שהתרכזו בביתו של סאלים האשול ובבית נוסף. המבקש הודיע, תחילה לנאספים ואח"כ לתושבים, על האחוד בין שתי הרשימות, שלו ושל המשיב, ועל הסכם הרוטציה, ודבר זה הופץ גם בחוגי בית, הגם שלא הוזכר בכרוז שפרסם המבקש לאחר חתימת ההסכם ובו נאמר: "..גלוי דעת אל הבוחרים הנכבדים בגוש חלב מאיברהים עלם ראש רשימת "דע" כבוד הבוחר: ..... אחי הבוחר, בזמן הגשת הרשימות החלטתי להתמודד במערכת הבחירות גם לראשות המועצה אולם לאחר שנוכחתי היום, וכאשר התקרב יום הבחירות, כי המטרה של השינוי בראשות המועצה המקומית שאנו חפצים בה לא תתממש אלא באיחוד כוחות כל הקבוצות המאמינות בכך. לשם מימוש המטרה החיונית החשובה והנחוצה הזאת ושכפרנו בצורך חזק אליה בהווה ובעתיד ובהתאם לרצונם של בוחרים רבים מתושבי הכפר הזה האצילים והדואגים לאינטרסים שלו וכמענה לדרישת קבוצות התומכות בי בתודה, בבחירות אלה אבקש מכל בוחר שרצה לתמוך בי לראשות המועצה שיעביר את קולו למר X אסעד X, שאני והוא באותה דרך, דרך השינוי והעמל יחד לטובת ולקידום ופריחת כפר זה ורווחת תושביו כולם. תצביעו לראשות X אסעד X לחברות רשימת "דע" בנאמנות איברהים עלם יו"ר רשימת "דע"..." המבקש דבר עם תושבים רבים בכפר על דבר הסכם הרוטציה ונכנס כל יום ל10- בתים. בכפר קיימות חמולות המונות עשרות וגם מאות איש. בסה"כ יש בו 1,400 איש בעלי זכות בחירה. לפיכך סביר להניח שבמקום כה קטן, הגיע דבר הסכם הרוטציה לכל בית, ולא רק לבתיהם של התומכים במבקש ובמשיב, וכי נציגי החמולות העבירו את הידיעה לבני משפחותיהם. הפרסום במצע המפלגה או ההשתתפות בחוגי בית הינם אמצעי להביא את הסכם הרוטציה לידיעת התושבים, אין הם מטרה בפני עצמם. במקום קטן עוברת השמועה מפה לאוזן, בעיקר כשמקום זה מנוהל ע"י חמולות, ולכן גם אם לא נעשה פרסום בכרוזים ולא במצע המועמד, אין פירושו של דבר שלא נעשה פרסום, וידיעת הבוחרים יכולה להיות תחליף לפרסום באמצעות תקשורת המונית. אני קובעת, ללא ספק, שהסכם הרוטציה פורסם והובא לידיעת כלל בוחרי הכפר, הן בחוגי בית, הן בביקורי בית, הן בשיחות אישיות והן באמצעות נציגי המשפחות אלא שהסעיף המתייחס לסנקציה של הערבות הכספית לא פורסם ברבים, ועל המשמעות של אי-פרסום זה אעמוד בהמשך. גם ראש המועצה היוצא, זאכי ג'ובראן, וכן מחמוד חליחה, חבר המועצה, ידעו שנחתם הסכם רוטציה בין הצדדים קודם לבחירות. 4. האם התכוונו הצדדים וחתמו על הסכם רוטציה? פירוש ההסכם כהסכם רוטציה הינו ברור וחד-משמעי. סעיף הסנקציה הכספית למקרה שהמשיב יפר את התחיבותו ולא יתפטר כעבור שנתיים וחצי מראשות המועצה, או שלא ידאג לקיום רוב במועצה למען המבקש לאחר התפטרותו, אחרי שנתיים וחצי, הינו חד משמעי. ההסכם אמנם נחתם בין המועמדים אך הוא היה פרי יוזמתם של חלק מתושבי המקום שרצו בהדחת ראש המועצה. אינני מקבלת את הפירוש הבלתי סביר, כי הסכם הרוטציה נתן למשיב אופציה להתפטר או לשלם כסף. הפירוש הזה הינו נלעג. המשיב כתב את מכתב ההתפטרות במו ידיו, וידע מה הוא עושה. המשיב אמר למחמוד חליחה, כי רצונו להגיע לגיל פנסיה - 40 ולכן אינו רוצה להתפטר מראשות המועצה, והחל לנהל מו"מ עם המבקש ואחרים לגבי התפטרותו. כלומר, סרובו של המשיב להתפטר, מקורו בבצע כסף. טענתו, כי כאשר חתם על הסכם הרוטציה, לא חשב מלכתחילה להתפטר בבוא הזמן, מדביקה בו אשמת מצג שווא כלפי המבקש ותומכיו, מאחר ועל סמך הסכם זה הומרצו תומכי המבקש לתת את קולותיהם למשיב. ואם חתם על ההסכם, כי הוא מבטיח להתפטר מראשות המועצה,ולדאוג לקיים רוב במועצה למען המבקש כעבור שנתיים וחצי, בידיעה שאין בכוונתו לעשות זאת, כפי שטען, הרי הונה לא רק את סיעתו של המבקש אלא חלק מ668- הבוחרים שבחרו בו וידעו על הסכם הרוטציה. על כגון זה אמרה השופטת בן פורת את הדברים הבאים בבג"צ זועבי נ. אבו רביה שדן אף הוא בהתחייבות להסכם רוטציה שלא קויימה ע"י חבר כנסת: ".. מוכנה אני להניח - בלי לקבוע עמדה - שמתן התחייבות בין שיש לה נפקות משפטית ובין אם לאו, כאשר המתחייב מלכתחילה אינו מתכוון לקיימה, היא "מרמה" כמשמעותה בסעיף 414 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, היינו - טענת עובדה (שיש בכוונתו לקיים הבטחתו) בעניין שבעתיד, הנטענת בהתנהגות, ואשר הטוען אותה יודע שאינה אמת (היינו שאין בדעתו לקיימה), אם כך, יוצא שהשגת התפטרותו של העותר על בסיס התנהגות זו היא בגדר "קבלת דבר במרמה", עבירה לפי סעיף 415 לחוק הנ"ל. לכאורה יש תימוכין להשקפה זו בהלכה הפסוקה. למשל, נפסק עוד בע"פ 59/184, בעמ' 141, כי "מתן שיק מאוחר...מהווה הצהרה, כי הנותן הוא במצב שיאפשר לו להמציא לשיק כיסוי בעת הגיע זמן פרעונו.." שם הודגש, כי "זו היא הצהרה ביחד להווה", שכן הייתה אז הגדרת המונח "טענת שוא" מוגבלת לעובדה שבהווה או בעבר, ואילו היום הורחב גם על עובדה בעתיד. כמו כן נקבע בע"פ 59/125 שקבלת סכום כסף תמורת הבטחה להעסיק את המתלונן כסדרן בקולנוע גם היא עבירה של קבלת כספים בטענת שוא. ניתן לגרוס - והטענה אינה נראית לי מופרכת - שהוא הדין בכל הבטחה, אם מוכיחים כדבעי שלא היתה כוונה לקיימה כבר בזמן נתינתה, וכי על יסודה קיבלו "דבר". 5. אין ספק שהתנהגותו של המשיב נגועה בחוסר תום לב ובתככנות. למרות שמדובר בהסכם רוטציה, הוא לא הסס להעיד בביהמ"ש כי "..ההסכם כולו היה בענין כסף, לא כהסכם רוטציה". (עמ' 33 ש' 8-13). למרות, שעל פי פירושו, נתן לו ההסכם את האופציה להתפטר או לשלם כסף, אין הוא מוכן להתפטר, אך גם אינו מוכן לשלם כסף. מדוע שמר על ההסכם בסוד? בגלל הסעיף הכספי. "..לא רציתי לבייש את איברהים... אני לא יודע אם הבוחרים שלו היו מצביעים לטובתי אילו היו יודעים על הסעיף הכספי.." (עמ' 40, שורה 1) זה באשר למצב העובדתי. 6. באשר לתקפו המשפטי של ההסכם - ענייננו בהסכם פוליטי שכרתו ביניהם הצדדים. המשיב סרב לקיים את התחייבותו לפי ההסכם הנ"ל. הוא טען כי מכתב ההתפטרות עליו חתם 10 ימים לפני הבחירות הינו חסר תוקף משפטי, על כך ידע מלכתחילה, ומעולם לא היה בכוונתו לכבדו. עם כל הצער שמביאה עמה הצהרה זו מפיו של מפר הסכם רוטציה שבגינו המליץ המבקש לקהל סיעתו להצביע עבורו, ואשר נבחר כיו"ר המועצה, ואשר כתב את מכתב ההתפטרות במו ידיו בעת החתימה על הסכם הרוטציה - הפסיקה היא, כי למכתב ההתפטרות של המשיב מראשות המועצה, אין תוקף משפטי. התפטרות חבר מועצה מקומית צריכה להיות מרצון חופשי, ומבחן הרצון החופשי היא ביום מתן ההתפטרות ולא קודם לכן. סעיף 108 לצו המועצות המקומיות (א) תשי"א - 1950, המסדיר את דין ההתפטרות מן הכהונה של חברי מועצה מקומית קובע לאמור: ".. התפטרות 108 (א) אדם שנבחר לפי חוק הבחירות או שנתמנה על פי זה ורוצה להתפטר ממשרתו ימסור אישית הודעה על כך בכתב - (1) למועצה, אם הוא ראש המועצה, ממלא מקום ראש המועצה או סגן ראש המועצה; (2)לראש המועצה, אם הוא חבר המועצה או יושב ראש ועדה; (3) ליושב ראש הועדה, אם הוא חבר ועדה. (ב) יחד עם המסירה לפי סעיף קטן (א). פסקאות (1) ו2-, ימציא המתפטר העתק מההודעה לידי הממונה על המחוז, אישית או בדואר במכתב רשום. (ג) ההתפטרות תקבל תוקף עם מסירת ההודעה כאמור בסעיף קטן (א).." לסעיף זה קדמה פסיקה שפסלה התפטרות מכהונה שלא על דעת הסכמת המכהן בזמן ההתפטרות. וראה דברי ברנזון בבג"צ 56/221 מלאחי נ' ראש המועצה המקומית, ראש העין, פד"י י"א 925. להלן מקצת דבריו: "..התפטרותו של אדם מכהונה ציבורית יש לה תוקף רק אם היא נעשית בהתאם לחוק, ללא תנאי שהחוק אינו מתירו או מכיר בו,וכאשר יש באמת ובתמים בדעתו של אותו אדם להתפטר מכהונתו מרצונו החפשי. כתב-התפטרות שצריך לשמש שוט נגד יציאה מגוש או קואליציה והצטרפות למחנה אחר, ערכו כקליפת השום אם ינסו להשתמש בזמן מן הזמנים שלא על דעתו ובהסכמתו של בעל כתב-ההתפטרות באותו זמן.." (עמ' 929). 7. מוסיף המשיב וטוען, כי לא רק שלמכתב ההתפטרות אין תוקף, אלא שגם הסכם הרוטציה אינו חוקי ואינו שפיט, והוא מבקש להכריז על פסילתו ועל אי-אכיפתו, והתוצאה שהוא לא הפר הסכם כלשהו. השאלה שיש, איפוא, לדון בה היא, האם הסכם הרוטציה שנערך בין המבקש לבין המשיב הינו הסכם בר תוקף משפטי. בבג"צ 80/501 זועבי נ' אבו רביעה, פד"י ל"ה (2) 262 נאמר מפי השופט חיים כהן, מבלי לפסוק סופית בעניין, כי נראה לו שהסכם הרוטציה שם היה פסול מאחר ונגד את תקנת הציבור. זאת משום שאין להסכים מראש על עקיפת רצון הבוחר שבחר בחבר כנסת על מנת שיכהן כל תקופת כהונה ולא ישנה את תוצאות הבחירות על דעת עצמו ע"י שיתחייב לבחור במועמדים ברשימתו שלא נבחרו. בפסה"ד זרז'בסקי הביע השופט אלון את דעתו כי אין ברוטציה פסול משום שהיא מאפשרת חלוקת השלטון בין סיעות שונות ואינה מנוגדת לתקנת הציבור. 8 . לעומת זאת בבג"צ 90/-1601 1604 שליט ואח' נ' פרס ואח', פד"י מ"ד (3) 353, נאמר בקשר להסכמי רוטציה, כי ההסכם הפוליטי כביטויו בהסדרים הקואליציוניים הוא מכשיר מקובל בישראל, שכן הוא מהווה מסגרת להסכמה פוליטית בין מפלגות וכלי להסדר מוקדם של נושאי איוש תפקידים בממשלה וברשויות השלטון. ובבג"צ 90/1635 יוסף ז'רז'בסקי נ' ראש הממשלה ואח', פד"י מה (3) 749 נאמר כי "..הסכם פוליטי ... ענין מרכזי בו הוא הקמת הרשות המבצעת ומטבע הדברים נכללות בו בין היתר, תניות בדבר חלוקת תפקידי השלטון השונים. לפיכך עצם "השריון" של חלוקת תפקידים בהסכם, אינו בלתי חוקי. לפיכך התחייבות שנטל על עצמו בעל משרה אינה בטלה, אלא שבעל הסמכות רשאי לסטות ממנה (בג"צ 86/669).." 9. גם בבג"צ 90/1523 עוה"ד שלום לוי ואח' נ' ח"כ שמעון פרס, פד"י מד (2) 213 חזר בית המשפט על הקביעה, כי התחייבות הנוגעת להגבלת סמכויות סטטוטוריות אינה פסולה כשלעצמה ואינה מביאה לפסילתו של ההסכם (בג"צ 60/311, מילר נ' שר התחבורה, פד"י טו 1989); 10. מה דינו של הסכם רוטציה שיש בו סעיף סנקציה כספית? על כך נאמר בבג"צ לוי ואח' נ. שמעון פרס כדלקמן: ".. שקול הדעת הסטטוטורי, חייב לשרת לעולם את טובת הציבור, והוא חייב להישלט על ידי הרצון לקיים את טובת הכלל. הרכבת היסוד של ערבות כספית על התחייבות כנ"ל, יש בו כדי להכניס לתחומי ההסכם הציבורי, אלמנט זר, הכובל למעשה, את שיקול הדעת הסטטוטורי שלא כדין, ומערער את היכולת לעמוד בקיום יעדיו. מעבר לכך, יש כאן שילוב של הענקת טובת הנאה כספית לתחום היחסים הפוליטיים והמהות המשחיתה שבכך ברורה בעליל. מכאן האופי הפסול והאנטי ציבורי ההופך הסכם ערבויות כאמור לאסור ולבלתי חוקי.." 11. בבג"צ 93/2285 אוסי נחום נ' גיורא לב, פד"י מח (5) 620 נקבע כי האמור על הסכמים קואליציונים בין סיעות הכנסת חל גם על הסכמים פוליטיים בתחום המוניציפאלי. ואכן בסעיף 4 בחוק הרשויות המקומיות (בחירות) תשכ"ה - 1965 (שתוקן ב- 96/3/21) ניתנה הכרה בעקיפין לחוקיותם של הסכמים קואליציונים בכתב בין סיעות לגבי מספר נושאים ובהם בחירת ראש רשות מקומית (ס"ק י') בכפוף לסייגים ותנאים מסויימים שאחד מהם הוא חובת הפרסום והשני הקבוע בסעיף 45 ב (ב) לחוק הרשויות המקומיות האומר: (ב) לא תינתן ערבות, במישרין או בעקיפין, בכסף, בשווה כסף, בשירות או בכל טובת הנאה אחרת, להבטחת ביצוע הסכם או התחייבות כאמור בסעיף זה, ולא יהיה תוקף לערבות כאמור." מהסיפא של סעיף קטן (ב) ניתן להסיק, כי הסכם הרוטציה בכללותו יכול שיהיה בר תוקף, אלא שהסעיף הקובע ערבות לביצוע הסכם הרוטציה הוא הוא הבטל. דהיינו, אי-החוקיות תדבק רק בסעיף הערבות ועל פי כלל העפרון הכחול ניתן יהיה להתעלם מסעיף זה ולתת תוקף לשאר סעיפי ההסכם. זאת במידה ואי-החוקיות של סעיף הערבות לא דבקה ביתר סעיפי ההסכם ובמידה וניתן להפריד בין יתר הסעיפים לסעיף הערבות, מבלי לפגוע בהסכם עצמו. ראה בבג"צ ז'רז'בסקי מפי השופט ברק: ".. ניתן להעזר בדינים הקבועים בחוק החוזים (חלק כללי) בדבר פגמים בכריתת חוזה, לשם גיבוש הדין הציבורי בעניין פגמים והסכמים ציבוריים, מבלי לפגוע בהסכם עצמו" (סעיף 6). וכן נאמר מפי השופט אלון בבג"צ ז'רז'בסקי: ".. אין בביטולו של החלק הבלתי חוקי שבו כדי לבטל בהכרח את יתר הוראות ההסכם". 12. הטענה, כי ההוראה בסעיף 2 לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) התשל"ה - 1975, נועדה להבטיח כי ראש הרשות הנבחר יכהן קדנציה מלאה ולפיכך הסכמה מראש בין המועמדים לפיה יפנה ראש הרשות שנבחר לקדנציה מלאה את כסאו לטובת אחר שלא נבחר, מסכלת את מטרת החוק אינה נראית לי. כנגד הטענה שחילופים תכופים בכהונת ראש הרשות גורמים לאי-יציבות בשלטון המקומי, לפגיעה ברמה המקצועית של הרשות ושל ראשה לבזבוז כספי ציבור ולאוירה מתמשכת של ערב בחירות ע"י התנצחויות פוליטיות ואישיות בנגוד לעסוק בצרכי ציבור, ניתן לאמר, כי הסכמים פוליטיים בין סיעות מאפשרים לבצע שנויים בשלטון והם מבוססים על הכרעת הרוב שהיא בסיס הדמוקרטיה. הם מאפשרים להגיע ליציבות פוליטית, ולמתן את ההתנצחויות הפוליטיות ואת בזבוז כספי הציבור. 13 התשובה הניצחת לטענה כי אין לעקוף את רצון הבוחר שבחר בראש מועצה למשך קדנציה שלמה הינה בחובת הפרסום. חובה זו נקבעה בבג"צ 90/1601 עו"ד משולם שליט נ' ח"כ שמעון פרס ואח', פד"י י"ז 621 סעיף 5: "אולם, הרגיל והמקובל הוא כי השמירה על המסגרת הנורמטיבית מובטחת בראש ובראשונה על ידי פרסומו וגילויו לעיני ציבור הבוחרים, בכלל וחברי הכנסת, בפרט, של המידע על מערכות השלטון, מעשיהם של מרכיביו ופעלם של הנבחרים, כדי שהציבור יוכל לראות, לדעת ולשפוט. שלילתו של יסוד הגילוי ברבים יש בו כדי לדלל את יכולתו של הציבור ליטול חלק בחיים הפוליטיי (ראה סוגייה דומה בבג"צ, 84/372 קלופפר נ. של החינוך והתרבות, פד"י ל"ח (3) 238,233). כל האמור לעיל לגבי מידע על המערכות הפרלמנטריות ועל הרשות המבצעת חל בהתאמה גם על קיום התכונות הציבוריות הנורמטיביות של הסכמים כגון אלו אשר אליהן מתייחסות העתירות שבפנינו. שמירת אופיו של ההסכם בהתאם לאמות המידה הנובעות מיעודו מותנית במידה לא מועטה בפירסומו ברבים. האלמנט של הגילוי הוא תוצאה נגזרת טבעית מהגבלת תוכנו של ההסכם לנושאי הכלל ולטובת הכלל. העין הציבורית היא לא רק ביטוי לזכות לדעת, אלא גם בבואה לזכות לפקח. וכן בבג"צ 91/4248 נתנזון ואח' נ. ראש עירית חולון, פד"י מ"ו (2) 194 שם נאמר בסעיף 7: ".. גם לנוכח הנחתנו האמורה, אין הסכם פוליטי ראוילהיחשב בר אכיפה, אם אין הוא מקיים אותן נורמות של המשפט הציבורי שהינן חיוניות לתקפותו. ככל שהדברים אמורים בהסכמים פוליטיים, הנערכים לקראת בחירות, ושתוכנם עשוי להשפיע על שיקולי הבוחרים, תנאי יסודי וחיוני לתקופתם, על-פי מבחן זה הינו, שתוכנם יפורסם לידיעת ציבור הבוחרים.." 14. לפיכך, "בהנחה שהסכם הרוטציה" עשוי עקרונית להחשב כתקף, ".. תנאי חיוני לתקפותו הוא שההסכם, שפורסם מראש, באופן שמן הבוחרים לא נגרעה הזכות לדעת את תוכנו, על מנת להביא גם אותו בכלל שיקולי ההצבעה שלהם. לאמור: אם ההסכם פורסם כראוי, ואין בנמצא טעם אחר לפסילתו, אפשר שההסכם יוכר כתקף; אך אם לא פורסם, די באי-פרסומו כדי לחייב את המסקנה, שההסכם בטל מחמת היותו סותר את תקנת הציבור. גישה זו הוטעמה בהקשר ענייני שונה, על -ידי השופט ברק, בבג"צ 86/669 רובין נ' ברגר ואח', פד"י מ"א (1) 73, בעמ' 80: ".. דבר זה נכון הוא גם לעניין הסכמים הנערכים לפני הבחירות, ואשר בהם מסכימות הסיעות והמפלגות על דרכי פעולה עתידיות. עד כמה שהסכמים אלה גלויים וידועים וציבור הבוחרים מודע להם, הרי הם משמשים נתונים, שעל פיהםמגבש כל מצביע את עמדתו שלו באשר לאופן הצבעתו. גישה זו עמדה במוקד ההכרעה בבג"צ 90/1604,1603,1602,1601 שליט ואח' נ' פרס ואח', פד"י מ"ד (353 3), בו נדונה השאלה אם סיעות של הכנסת העורכות ביניהן הסכמים קואליצינייים, לקראת כינון ממשלה, חייבות לפרסם את תוכן ההסכמים ברבים. הנשיא שמגר קבע (בעמ' 362), כי "גילוי המידע על ההסכמים מהווה לא רק חלק אינטגרלי של תפיסות היסוד שלנו...אלא גם חלק ממצוות "עשה" דמוקרטיות, הדורשות בצוען הלכה למעשה". השופט ברק מנה את מיוון המקורות הרעיוניים מהם נגזרת חובת הגילוי. בכלל אלה: חובת הנאמנות של נבחרי הציבור כלפי הציבור, זכות הציבור לדעת והצורך של האזרח לגבש עמדה פוליטית. .." 15. לכאורה אין בלשון הסכם הרוטציה שלפני, להוציא את סעיף הערבות, משום קביעה מפורשת השוללת שימוש בסמכות השלטונית גם אם האינטרס הציבורי דורש זאת, וכפי שכבר קבעתי, נראה לי, כי הסכם הרוטציה שכרתו ביניהן סיעות שני הצדדים פורסם לפני הבחירות באופן שהיה בידיעת כלל ציבור הבוחרים. 16. מה שלא כן - סעיף הערבות דהיינו הסנקציה הכספית שבהסכם. המבקש הודה כי סעיף הערבות לא פורסם ברבים. לפי סעיף זה, היה המשיב אמור לשלם למבקש אישית, סכום של 10 אלף ש"ח מיום 1.9.97 ועד 30.8.98 באם לא יתפטר מכהונתו. כפי שנאמר בשליט נ' פרס, חובת הגילוי נגזרת מהצורך של האזרח לקבל מידע, חיוני להכרעותיו הפוליטיות. הידיעה של הצדדים להסכם הרוטציה, כי הוא עומד להתפרסם ברבים ויהא נתון לבקורת הציבור עשוייה להשפיע על תוכנו, ולאפשר בקורת ציבורית עליו. זכותו של ציבור הבוחרים לדעת מהם הסעיפים החשאיים הנרקמים בחדרי חדרים בין אנשי הציבור המייצגים אותו והעומדים לבחירתו, ומהן ההתחייבויות שלקחו על עצמם כשיגיעו לשלטון. 17. חובה זו יתכן ולא תחול על חלק שולי בהסכם כל עוד פורסם החלק המהותי והעיקרי שלו. אולם, אין ביכולתי להתייחס לסעיף הערבות כאל סעיף שולי. זכותו של הציבור לדעת קיימת לגבי סעיפים חוקיים כמו גם לגבי סעיפים בלתי חוקיים, שכן אלה מהווים חלק מן ההסכם העיקרי ומזינים אותו. משום כך היה על הצדדים לפרסם את סעיף הערבות לא רק בשל עצם קיומו, אלא משום שהידיעה על קיומו של הסעיף היתה עשויה להשפיע על שיקול דעתו של הבוחר. הבוחר יכול היה להחליט שאין הוא רוצה להצביע עבור מועמד העומד לשלם למועמד סיעה מתחרה 10 אלף ש"ח לכל חודש החל מ1.9.97- ועד 30.8.98 במשך שנה תמימה ובסה"כ סכום של 120,000 ש"ח, אם לא ייבחר, או עבור המועמד העומד לקבל סכום זה במידה ולא תפונה לו הכהונה. הבוחר עשוי היה להחליט כי אין הוא מצביע עבור מי שקונה את המשך הקדנציה שלו בכסף, בין אם זו מהווה סנקציה או אופציה. 18. מכיוון שסעיף הערבות לא פורסם הרי שיש לראות את ההסכם כולו כבטל מחמת תקנת הציבור, שכן סעיף מהותי בו לא הובא לידיעת הציבור כולו קודם לבחירות. לאור התוצאה שהגעתי אליה עלי להצהיר כי ההסכם כולו בטל, ולא רק סעיף הערבות. (ראה: א. רובינשטיין, המשפט הקונסטיטוציוני של מדינת ישראל, מהדורה חמישית עמ' 607). 19. הגעתי לתוצאה זו למורת רוחי, לנוכח התנהגותו של המשיב, אשר במצח נחושה כרת הסכם פוליטי שלא בתום לב, והפר אותו תוך שהוא קוצר את כל ההנאות שבהסכם זה ומשאיר את המבקש "עירום ועריה". היותו של ההסכם פוליטי ולא הסכם רגיל מכפיפה אותו לסדרת שיקולים שונה מאלו החלים על הסכם רגיל. באיזון שבין האינטרס הציבורי לבין האינטרס הפרטי נשוא הסכם פוליטי יש לתת עדיפות לאינטרס הציבור, גם אם האינטרס הפרטי נפגע. בענין זה ראוי להביא את דבריו של כב' השופט אלון, בפסה"ד זרז'בסקי, עמ' 4 ה' אשר אמר: "ודאי, ואין צריך לומר, שאנו, כרשות השופטת, מצווים ועומדים לפקח על שמירת החוק ושלטונו על ידי הרשות הפוליטית וכתוצאה מכך להחליט ולפסוק, לפי הדין והמשפט, כאשר הרשות עוברת חוק, נוהגת בשרירות ובאפליה, ומועלת, כנאמן הציבור, בשררה שהופקדה בידה. אבל פיקוחנו זה ייעשה ויבוצע תוך התחשבות מירבית במכלול השיקולים שעמדנו עליהם לעיל, ולא תוך התעלמות מהם." השיקולים הללו מתמצים בעקרון של כיבוד מקסימלי של עקרון הפרדת הרשויות ולתוצאה של כיבוד זה: ".. הנקל לתאר דמותו וכוחו של שלטון פוליטי, שכל פעולותיו והליכיו לקראת הקמתו והרכבתו יתלוו בפיקוח צמוד של הרשות השופטת, שכל שני וחמישי עשויה לעכב את הליכי הקמתי בצוים ובפסקי דין, ולפסול את ההליכים האמורים אף לאחר מעשה המרכבה יצירתה ותיקונה של התרבות הפוליטית צריך ותהא, בראש וראשונה בידי הכוחות הפוליטיים עצמם.... ...וכן הפיקוח הצמוד על יצירה זו ועל התנהגותה של הרשות הפוליטית, צריך ויהא, בראש וראשונה, בידי הציבור שהרשות הפוליטית מייצגת אותו ופועלת בשמו. פעילותה של הרשות הציבורית היא אכן בתחום המשפט הציבורי, אבל הפיקוח על פעילות זו והשיפוט עליה הם, בראש ובראשונה, בתחום משפט הציבור שיבקר את הרשות הפוליטית, יביע אי-אמונו בה בשעת הצורך ,וידון אותה, ביום דין הבחירות, לפי מעשיה והתנהגותה..." 20. לאור התוצאה שהגעתי אליה, אין צורך להחליט אם ההסכם הינו בר-אכיפה במישרין בדרך של צו עשה, או בעקיפין באמצעות פסק דין הצהרתי המצהיר על תקפותו, או על מתן צו לפיצויים בגין הפרתו. אולם מן הראוי לציין את עמדת המשנה לנשיא השופט אלון בבג"צ ז'רז'בסקי בו הביע את דעתו כדלקמן: "..נוטה אני לומר כי התרופות הקבועות בחוק האמור (חוק החוזים- תרופות) אינן הולמות הסכם פוליטי, והצדדים להסכם פוליטי לא גמרו בדעתם להתחייב באופן שהפרת ההתחייבות תזכה את הנפגע בתרופות המצויות בחוק האמור. עמד על כך השיפטח' כהן לענין הסכם הרוטאציה בבג"צ 80/501 הנ"ל (פרשת זועבי) באומר, בעמ' 265: ,אם הכי מסתמא ידעו שלושתם היטב, שמן הבחינה המשפטית אין ההסכם ביניהם ניתן לאכיפה.." והוא הדין באשר לסעד של פצויים." (פרשת זרז'בסקי, שם בעמ' 797) לכך הסכים גם השופט ברק בבג"צ 94/5364: עו"ד זאב ולנר נ' מפלגת העבודה הישראלית", פד"י מט (1) 758, 805. ".. אכן מקובל עלי, כי "הסכם פוליטי, אינו "הסכם משפטי, כמשמעו במשפט הפרטי. אין זה הסכם שניתן לתבוע אכיפתו, או הסכם שניתן לתבוע פיצויים על הפרתו.." 21. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. חוזההסכם רוטציהמועצות מקומיות