קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התקף לב בעבודה בגלל מאמץ יתר: ההליך 1. בבית-הדין האזורי בחיפה (אב-בית-הדין - השופט כנפי; נציגי הציבור - ה"ה גלילי ופרידמן; תב"ע שם/390- 0 מיום 13.10.1982), התבררה תובענה של המערער (להלן - התובע) נגד המשיב - המוסד לביטוח לאומי, להכיר באוטם שריר הלב, שפקד אותו ביום 14.8.1978, כפגיעה בעבודה לעניין פרק ג' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968 (להלן - חוק הביטוח הלאומי). בית-הדין האזורי דחה את התביעה ומכאן הערעור בבית-דין זה. 2א). פסק-הדין שבערעור הינו גלגול שני של אותה תביעה. בגלגול הראשון נתן בית-הדין האזורי פסק-דין (תב"ע שם/390- 0 מיום 31.3.1981) ובו נקבעו העובדות, נקבע כי לא הוכח קיומו של "אירוע בעל אופי תאונתי" ולפיכך נדחתה התביעה מבלי למנות מומחה-יועץ רפואי; ב) על אותו פסק-דין הוגש ערעור, שבעקבותיו נתן בית-דין זה פסק-דין (דב"ע מא/126-0) לפיו "מוחזר העניין לבית-הדין האזורי לשם דיון מחדש, החל משלב מינוי מומחה רפואי"; כן נקבעה בפסק-הדין האמור עובדה נוספת שלא נקבעה על-ידי בית-הדין האזורי. 3. העובדות שקבע בית-הדין האזורי, כולל העובדה הנוספת, שנקבעה כאמור על-ידי בית-דין זה, הן: "א) התובע עבד כמלגזן; ב) ביום 30.7.1978 הוביל במלגזה שמן בתוך ארגזים. תוך כדי הובלה נפלו כמה ארגזים; ג) התובע ירד מהמלגזה כדי להחזיר ארגזים ובקבוקים למלגזה. משקל כל ארגז - כ- 25 ק"ג; ד) בעת ביצוע עבודה זו הרגיש התובע כאבים בחזה; ה) התובע אושפז בבית-חולים שם נתגלה, לדבריו, כי נתקף באוטם שריר הלב; ו) בשנת 1973 התובע סבל מהתקף לב". 4. לאחר שהעניין הוחזר אליו, מינה בית-הדין האזורי מומחה-יועץ רפואי והציג בפניו את העובדות, השאלות מקובלות והמסמכים הרפואייים של התובע. המומחה נתן את חוות-דעתו והעתק ממנה הועבר לבאי-כוח הצדדים. באי-כוח התובע ביקש להציג שאלות הבהרה למומחה ולהביא בפניו חוות-דעת של ד"ר פלנט בנוגע לתובע וכן חוות-דעת, שהמומחה הממונה על-ידי בית-הדין הגיש בהזדמנות אחרת ובעניין אחר. בית-הדין נעתר לבקשה להעביר את חוות-דעתו של ד"ר פלנט ולהציג את שאלות ההבהרה בפני המומחה-יועץ רפואי, אך סרב להעביר את חוות-הדעת האחרת, מחוות-הדעת הנוספת, שהתקבלה מאת המומחה-יועץ רפואי בעקבות החלטת בית-הדין, לא עולה שהמומחה התייחס לחוות-דעתו של ד"ר פלנט. 5. לאחר קבלת חוות-דעתו הנוספת של המומחה-יועץ רפואי, כמפורט בסעיף 4 לעיל, סיכמו באי-כוח הצדדים את טענותיהם. בא-כוח התובע גם ביקש לפסול את המומחה מטעם בית-הדין. להלן פסק-הדין של בית-הדין האזורי, הוא פסק-הדין שבערעור: "בחוות-דעת של מומחית-יועצת רפואית שנתמנתה על-ידי בית-דין זה נקבע, כי התובע היה בעל סיכון אישי מובהק מבחינת מחלת לב וכלי דם טרשתית. אף כי לא ניתן לשלול אפשרות של השפעה כל שהיא של האירועים בעבודה לגרימת האוטם הנדון, הרי ללא ספק היתה במקרה זה לתכונותיו האישיות ולסיכונו האישי המובהק של התובע השפעה גדולה בהרבה על גרימת האוטם הנדון לעומת האירוע בעבודה. המומחית חזרה על עמדתה הנ"ל גם בתשובותיה לשאלות הבהרה שהוצגו לה על-ידי בא-כוח התובע. לא מצאנו כל טעם לפגוע בעבודתה של המומחית באשר השיבה באופן מלא ומנומק לכל השאלות שנשאלה ועל כן לא נמצאה כל סיבה להתיר את המשך חקירתה בעל-פה בבית-הדין או למנות מומחה אחר במקומה. לאור כל האמור לעיל, אנו מחליטים בזאת לדחות את התביעה". 6. על פסק-הדין האמור הוגש ערעור. הטענה העיקרית שבערעור היתה, כי היה מקום לפסול את חוות-דעת המומחה, לאור העובדה שהוא לא התייחס לחוות-הדעת של ד"ר פלנט, שהוצגה בפניו ואשר הוא נתבקש להתייחס אליה. 7. לאחר שמיעת הערעור נתן בית-דין זה "פסק-דין (חלקי)", שעיקרו מובא להלן: "מתיק בית-הדין האזורי אין ללמוד חד-משמעתי, שאכן אותה חוות-דעת מטעם התובע הועברה למומחה, ועל כל פנים לא מצאנו בחוות-הדעת של המומחה סימן כי נתן דעתו לאותה חוות-דעת פרטית. על כן מן הדין שהערעור יתקבל. מאחר והעניין בא לפני בית-הדין זה בגלגול שני, לא נלך בדרך השגרה ונחזיר העניין לבית-הדין האזורי. בעקבות האמור ימנה נשיא בית-הדין מומחה-יועץ רפואי חדש ויציג בפניו את השאלות המקובלות. השאלות תנוסחנה תוך מגע עם באי-כוח הצדדים. לפני המומחה החדש תוצג מערכת העובדות שנקבעה על-ידי בית-הדין האזורי. כל החומר הרפואי שהובא בשעתו בפני המומחה, וכן חוות-הדעת מטעם התובע שהוגשה על-ידי ד"ר פלנט. העתק חוות-הדעת של המומחה-היועץ רפואי יישלח לבאי-כוח הצדדים. אם אחד מהם יבקש להשלים טענותיו על סמך חוות-הדעת - ייעשה כן, ואם לא יבקשו יינתן פסק-דין על-פי החומר שבתיק". 8. על-פי החלטת נשיא בית-הדין זה, על-פי פסק-הדין המובא בסעיף 7 לעיל, מונה פרופסור להמן להיות מומחה-יועץ רפואי חדש. בפניו הובאה אותה מערכת עובדות, שהוצגה בשעתו בפני המומחה שמונה על-ידי בית-הדין האזורי, פוטרו המסמכים שעל המומחה להתייחס אליהם, ביניהם חוות-הדעת של ד"ר פלנט, והוצגו השאלות הבאות: "א) האם עולה מנתונים עובדתיים שבחומר הרפואי, שמערער היה חשוף יותר מאדם אחר בגילו, לאוטם שריר הלב, ואם כן - מהם נתונים אלה; ב) אם התשובה לשאלה הראשונה היא שלילית - האם השפיעו האירועים בעבודה ביום 30.7.1978, השפעה כלשהי על בוא האוטם במועד שבא; ג) אם התשובה לשאלה הראשונה היא חיובית - האם השפיעו האירועים בעבודה ביום 30.7.1978, על בוא האוטם במועד שבא, יותר מפעולות שבחיי יום-יום, שאינה קשורה בעבודה; ד) אם התשובה לשאלה הקודמת היא חיובית - האם השפיעו האירועים בעבודה ביום 30.7.1978 על בוא האוטם במועד שבא, הרבה יותר מהנתונים האישיים במערער, כמפורט בתשובה לשאלה הראשונה, ומה מביא למסקנה זאת". 9. להלן עיקר חוות-דעתו של המומחה-יועץ רפואי, הפרופסור להמן: "בניגוד למה שצוין בחוות-דעתו של ד"ר פלנט, סבל התובע בעבר מיתר לחץ דם בצורה קלה, מסכרת סמויה. עובדות אלה צוינו על-ידי רופאי בית-החולים בזמן האשפוזים השונים בשנים 1973, .1978כמו כן צוין שבעבר המערער נהג לעשן עד 40 סיגריות ליום. כן מצאתי בכרטיס קופת חולים של המערער תיאור של א.ק.ג. משנת 1969, ושם צוין שכבר אז הופיעו שינויים בלתי-ספציפיים שדרשו לפחות מעקב צמוד. עם התפתחות סימני המחלה בשנים הבאות יש להניח שהשינויים בשנת 1969 לא היו 'בלתי-ספציפיים', אלא העידו כבר אז על נזק מסוים של העורקים הכליליים-ספציפים', אלא העידו כבר אז על נזק מסוים של העורקים הכליליים של הלב. כל זה והופעת האוטם הראשון בשנת 1973, עשו את המערער חשוף מאד להופעת סיבוכים נוספים, שבאמת קרו בשנת .1978ייתכן מאד שהמאמץ ב-30.7.1978, שהתבטא באיסוף בקבוקים והחזרתם למלגזה, היוו סיכון נוסף אצל אדם שהוא חולה לב מוכר זה מספר שנים. העובדה שהחולה לא סבל מהפרעות איננה אומרת שמחלת כלי הדם הכליליים המשיכה להתפתח באופן סמוי עד התפתחות אוטם נוסף. אי-אפשר לשלול לחלוטין, שמאמץ בעבודה ב- 30.7.1978 לא גרם להחמרה של מחלה קיימת, אולם אפשר גם לטעון, שהופעת האוטם באותו היום ובאותה השעה היתה מקרית לגמרי. על כל פנים, במקרה ורוצים למצוא קשר בין העבודה והופעת האוטם, הקשר הוא רופף לגמרי ואין לדעתי להכיר באירוע ב- 30.7.1978 ובהופעת האוטם כתאונת עבודה. להלן תשובותי לשאלות כבוד נשיא בית-הדין בהחלטתו מ-30.6.1983: א) התשובה חיובית: המערער סבל ממספר מחלות שעשו אותו חשוף בהחלט יותר מאדם אחר בגילו (ראה למעלה); ב) האירועים בעבודה ב- 30.7.1978 לא השפיעו על בוא האוטם במועד שבא יותר מפעילות שבחיי היום יום שאינה קשורה בעבודה". 10. עם קבלת חוות-הדעת של פרופסור להמן החליט בית-הדין: " 1. הפרופסור להמן מתבקש להשלים את חוות-דעתו מיום 28.7.1983 על-ידי מתן תשובה מפורשת לשאלה 5(ד) בהחלטה מיום 30.6.1983, שבעקבותיה ניתנה חוות-הדעת. כן מתבקש הפרופסור להמן, למניעת אי-הבנות בניתוח חוות-דעתו, לנסח מחדש, באופן פוזיטיבי, את הפסוק 'העובדה שהחולה לא סבל מהפרעות, איננה אומרת שמחלת כלי הדם הכליליים המשיכה להתפתח באופן סמוי עד התפתחות אוטם נוסף' שבסוף הקטע הראשון ל'דיון ומסקנות' (ע' 1). 2. בית-הדין יתעלם מהאמור בראש ע' 2לחוו-הדעת - 'אין לדעתי להכיר באירוע ב- 30.7.1978 ובהופעת האוטם כתאונת עבודה', באשר זאת מסקנה משפטית ועל כך, עם כל הכבוד, לא נשאל המומחה". 11. להלן תשובת פרופסור להמן לשאלות ההבהרה המפורטת בסעיף 10 לעיל: "יש להצטער שלא שמתי לב לפסקה 1 שבהחלטתך מיום 30.6.1983 בנדון. הנני מתנצל שהתייחסתי בחוות-דעת מ- 28.7.1983 גם לשאלה של גרימת האוטם. יש צורך לשנות את חוות-דעתי מ- 28.7.1983 כדלהלן: בדיון - דף 1 שורה 5 מלמטה - יש למחוק את הכתוב מהמלה 'עובדה' עד 'אוטם נוסף'. ובמקום זה צריך להופיע המשפט הבא: למרות שהמערער לא סבל מהפרעות מצד הלב, ברור שמחלת כלי הדם הכליליים המשיכה להתפתח באופן סמוי עד להתפתחות אוטם נוסף. כמו כן יש למחוק בדף 2שורה ראשונה - 'ואין לדעתי להכיר' עד 'כתאונת עבודה'". 12. עם קבלת חוות-דעתו של פרופסור להמן הועבר העתק לבאי-כוח הצדדים. אלה הודיעו לבית-הדין כי אין להם מה להעיר. פסק-דין אין חולקים שבמערער היו נתונים מוכחים, שמהם רשאי היה המומחה הרפואי להסיק, כי המערער היה חשוף "בהחלט יותר מאדם אחר בגילו" לאוטם שריר הלב. לשון אחר - את המערער יש לסווג כ"סיכון אישי" רב. תנאי ראשון לכך שמסווג כאמור יזכה בתביעה, שעתירתה להכיר באוטם כ"פגיעה בעבודה", הוא שמבחינה רפואית ייקבע, כי העבודה תרמה לבוא האוטם יותר מפעילות בחיי יום יום, שאינה קשורה בעבודה. רק בהינתן תשובה חיובית לאותה שאלה עולה שאלת המשקל היחסי של הגורמים השונים, כאמור בסיפא שבסעיף 39 לחוק הביטוח הלאומי. והטעם הוא פשוט - אם האירועים בעבודה לא תרמו יותר מפעילות יומיומית שאינה קשורה בעבודה, מקל וחומר שלא תרמו יותר מהגורם האישי (דב"ע לא/66-0, בע' 55). בענייננו חיווה המומחה הרפואי, חד-משמעית, את דעתו ש"האירועים בעבודה ביום 30.7.1978 לא השפיעו על בוא האוטם במועד שבא יותר מפעילות שבחיי היום יום שאינה קשורה בעבודה". מכאן, ששאלת "היחסיות" אינה מתעוררת כלל ודין הערעור - להידחות. אין צו להוצאות.מאמץ יתר בעבודההתקף לב / אוטם שריר הלבאירוע חריג