קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התקף לב של מורה נהיגה: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי בחיפה (אב-בית-הדין - השופט כנפי; נציגי ציבור: ה"ה ויינשטיין וגרמן; תב"ע לט/377-0) התבררה תובענת המשיב (להלן - מורה הנהיגה) בעתירה להצהיר, כי האוטם בו לקה ביום 14.7.1978 הוא תאונת עבודה לעניין פרק ג' לחוק הביטוח הלאומי[נוסח משולב], תשכ"ח- 1968(להלן - חוק בביטוח הלאומי). בית-הדין הצהיר כמבוקש ועל כך מערער המוסד לביטוח לאומי. .2העובדות הצריכות לערעור כפי שקבען בית-הדין האזורי הן: א) התובע הוא מורה נהיגה במקצועו; ב) בהחלטת ביניים מיום 13.5.1981קבע בית-הדין האזורי את העובדות הבאות: "ביום 14.7.1978, בשעה 09.30לערך, הדריך (התובע) תלמידה בשיעור נהיגה. בהגיע המכונית לצומת, כשאור ירוק לפניה, הגיח מהצד אוטובוס וכתוצאה מכך נגרם מצב של כמעט תאונה. התלמידה אותה הדריך התובע איבדה עשתונותיה ואת השליטה על הרכב והתובע נאלץ לנקוט פעולות חירום, שהן בלימה חזקה ועליה על אי תנועה, כדי להתחמק מהאוטובוס שנסע שלא כדין ולמנוע תאונה. התובע נזדעזע מתקרית זאת והיה נרגש ונרגז ואף הטיח קללה עסיסית לעבר נהג האוטובוס. בשל מצב התרגזותו אשר גרם לו דפיקות לב חזקות, הפסיק התובע את שיעור הנהיגה לפני סיומו, אך אין הוא זוכר אם אותו יום נתן שיעור נוסף"; ג) מורה הנהיגה נהג לצלול בים, כעיסוק ספורטיבי, כצוללן חובב; ד) לאחר האירוע בשיעור הנהיגה נסע מורה הנהיגה לביתו ומשם, בשעה 12.30לערך, יצא לצלילה בים עם חברים שפגש בנמל חיפה; ה) מורה הנהיגה "צלל לתוך הים לעומק של כ- 8מטר. זמן קצר לאחר הצלילה החל להרגיש לא טוב. התובע חזר לסירה והמתין שם כ- 3/4שעה עד שחבריו גמרו לצלול. בהיותו בסירה החל להקיא. אחרי סידור הציוד התובע חזר לביתו כשהוא נוהג במכוניתו בעצמו. בדרך לביתו הרגיש כאבים בזרוע השמאלית. בביתו הכאבים גברו. בשעה 20.00נלקח לבית-חולים, שם נתברר כי לקה באוטם שריר הלב"; ו) התובע החל לעשן בגיל 17- 18ועישן עד להופעת האוטם. לדבריו הגיע עד 5סיגריות ליום ולפעמים הסתפק בסיגריה אחת ליום והיו תקופות שכלל לא עישן. .3במהלך הדיון מינה בית-הדין האזורי את ד"ר צבעוני כמומחה-יועץ רפואי מטעמו. מאחר וד"ר צבעוני נהג אותה עת לתת חוות-דעת למוסד לביטוח לאומי (בעניינים אחרים) בוטל המינוי ובית-הדין מינה מומחה אחר במקומו - את ד"ר גירון. אותו מומחה לא קיבל את המינוי, מהטעם שאינו מומחה בכל הקשור בצלילה. משכך היה - מינה בית-הדין האזורי כמומחה מטעם בית-הדין את ד"ר פלד. .4השאלות שהציג בית-הדין האזורי למומחה הן: א) האם יש לראות את מקרהו של התובע כמקרה של סיכון ניטרלי, דהיינו סיכון שבגורמים שאינם קשורים באישיותו, או שיש לראותו כסיכון אישי, סיכון הקשור במצב בריאותו עובר להופעת האוטם? ב) מה היתה השפעתה של הצלילה בים, אם היתה השפעה כזאת, על הופעת האוטם? אם יימצא כי היה גורם של סיכון אישי: (1) האם ההתרגזות בעבודה גרמה לתופעת האוטם, או השפיעה על בוא האוטם או החישה את בואו, במידה רבה יותר מהשפעת פעולות יום-יום, שאינן קשורות בעבודה? (2) האם תרמה ההתרגזות להופעת האוטם הרבה יותר משתרם מצב בראותו? (3) במידה ויש לראות את מקרהו של התובע כמקרה של סיכון ניטרלי? האם קיים קשר סיבתי כלשהו בין ההתרגזות ובין הופעת האוטם? .5בחוות-דעתו מיום 12.7.1981אומר המומחה: "שני האירועים שחלו ביום זה, ההתרגשות של כמעט תאונה והמאמץ הכרוך בצלילה, אף שאינם מהווים חריג עבורו באיכותם, הרי שיכולים הם להיות חריג בקיצוניותם או עצמתם. בעקבות תקרית הכמעט תאונה, חש מר זיו בדפיקות לב, שהינם תגובה נורמלית למעשה לאירוע. מרווח הזמן בין תקרית זו להופעת המיחושים, והרגשתו כנראה טובה בפרק זמן זה, שהרי בילה אותו בצלילה, מפחיתים במשהו מהקשר הסיבתי האפשרי שבין ה'כמעט תאונה', לאוטם. צלילה במכשירי צלילה מהווה ללא ספק מאמץ גופני ונשימתי נכבד, אם כי משתנה בהתאם לכושרו של הצולל, מידת פעילותו בצלילה, מצב עירנותו או עייפותו קודם לצלילה, אכילה או צום טרם הצלילה, מצב הגלים בים, זרמי מים ועוד. הצלילה מהווה מאמץ גופני מיוחד, ואף לאדם העוסק בצלילה עשויה צלילה מסוימת להוות מאמץ גופני חריג. ומובן שידוע, וגם לי מנסיוני האישי, על מקרים של התקף לב תוך צלילה או בסיומה. לפיכך אינני יכול לשלול קשר סיבתי בין הצלילה לבין התקף הלב, הן בשל המאמץ הברוך בצלילה והן בשל סמיכותה לאוטם. החולשה שהופיעה תוך צלילה והכאבים בזרוע לאחריה, מצביעים על כך שהאוטם החל מתפתח תוך כדי הצלילה אם לא בעקבותיה. אינני יודע במה תרמה ההתרגזות מספר שעות קודם לצלילה להופעת האוטם בצלילה. אם כי נכונותו של אדם לצאת בסירה עם חבריו לצלילה, מצביעה בדרך כלל על הרגשה גופנית טובה". .6המומחה-היועץ הרפואי ד"ר פלד השיב בחוות-דעת משלימה הן לשאלת בא-כוח התובע והן לשאלת בא-כוח המוסד לביטוח לאומי. א) בתשובתו לשאלות הבהרה של בא-כוח התובע הוא אומר, בין היתר: "בעיקרון אין לשלול אפשרות כזאת שלהתרגזות של הכמעט תאונה יכולה היתה להיות השפעה על הופעת האוטם. אך לא מצאתי עדות לכך בהתנהגות התובע או תלונותיו ביום התאונה, בפרק הזמן שבינה לבין הצלילה... מיחושי התובע הופיעו תוך כדי צלילה כפי שמצוין: כמחצית השעה לאחר הצלילה חש בחולשה (דו"ח ד"ר הלפרין), לאחר הפסקת הצלילה על הסירה החל מקיא, וכשעה לאחר הצלילה הופיע לחץ בחזה המקרין לידיים ונמשך עד לקבלתו בבית-חולים כרמל (גליון קבלה בבית-חולים כרמל - טיפול נמרץ). לפיכך סביר לקבוע שהאוטם הופיע בעקבות הצלילה..."; ב) בתשובתו לשאלות בא-כוח המוסד לביטוח לאומי הוא אומר: "נראה לי שבמקרה זה חשיבות הכמעט תאונה, כשלעצמה, ללא התחשבות נוספת של הצלילה, היתה מזערית... נראה לי שהגורם הישיר להופעת האוטם היתה הצלילה. אפשר להניח שההתרגזות הוסיפה במקרה זה גורם סיכון לצלילה". .7בית-הדין האזורי קיבל את התביעה בנימוק שהמורה היה סיכון ניטרלי, והמומחה מצא קשר סיבתי בין האירוע ה"כמעט תאונה" לבין האוטם, אם כי במידה מזערית. משמדובר ב"סיכון ניטרלי, אין כל משקל משפטי להשפעה היחסית של הגורמים השונים ודי בכך שהוכח קשר כלשהו". בפסק-הדין שבערעור אין כל התייחסות לגורם הצלילה ולמשקל אשר המומחה הרפואי ייחס לגורם זה. .8בערעור טען בא-כוח המוסד שטעה בית-הדין האזורי שלא ייחס משקל או חשיבות להשפעה היחסית של האירוע בעבודה ושל הצלילה. .9בית-דין זה נתן פסק-דין חלקי ביום 21.10.1982כמובא להלן: "במידה והערעור מתייחס לפסק-הדין האזורי מהטעם שניתן - דינו להתקבל. נימוקים יינתנו בנפרד. העניין יוחזר לבית-הדין האזורי להשלמת הדיון על-פי החומר המשלים שבתיק וטיעון משלים של הצדדים לכל המתחייב ממשקל שני הגורמים שהביאו לאוטם. האחד - האירוע בעבודה והשני - הצלילה". .Iiפסק-דין .1ביסודו של פסק-הדין שבערעור הממצא שמדובר בסיכון ניטרלי. בחוות-הדעת של המומחה הרפואי אין קביעה שיש לראות את המשיב כ"סיכון ניטרלי" במשמעות העולה מהשאלה הסטנדרטית המקובלת בבתי-הדין לעבודה עת מדובר באוטם שריר הלב (דב"ע שם/134-0, [1], בע' 51- שאלה א'). אין תשובה לאותה שאלה, משום שלא הוצגה. השאלה שהוצגה (סעיף 4, פסקה א', בחלק iלעיל) שונה מזאת המקובלת. בפסק- דין זה נצא מהנחה, שאכן התשובה לשאלה, "האם עולה מנתונים עובדתיים שבחומר הרפואי, שהמשיב היה חשוף יותר מאדם אחר בגילו, לאוטם שריר הלב, ואם כן - מהם נתונים אלה" - היתה שלילית, כך שבאותה משמעות היו רואים את המשיב כסיכון ניטרלי. לו בכך נגמר פסק-הדין שבערעור - היה נכון. אלא מאי? בדין הוצגה למומחה הרפואי השאלה - מה היתה השפעתה של הצלילה בים, ואם היתה השפעה כזאת עם הופעת האוטם. על שאלה זאת נתן המומחה הרפואי תשובה חד-משמעית, בעיקר בחוות-הדעת המשלימה (סעיף 6, קטע אחרון, שבחלק I לעיל). נמשיך לעניין הצלילה: בבוא בית-הדין לנסח את השאלה, שעניינה המשקל היחסי של הגורמים השונים, התעלם מהשאלה הקודמת הקשורה בצלילה וניסח את השאלה כך - "האם תרמה ההתרגזות להופעת האוטם הרבה יותר משתרם מצב בריאותו?". .2בפסק-הדין שבערעור לא נתן בית-הדין האזורי דעתו, ובכל אופן לא ייחס כל משקל, לאמור בחוות-הדעת בעניין הצלילה. אפשר להבין את פסק-הדין אם יוצאים מהנחה, שלעניין הסיווג כ"סיכון אישי" או "סיכון ניטרלי" מביאים בחשבון רק נתונים קליניים בדבר גורמים מוכחים במצב בריאותו של מי שבו מדובר, כאמור בשאלה שבפסקה השניה שבסעיף 1לעיל. לא כך הדבר. המושג "סיכון אישי" הוא רחב יותר, והנתונים הקליניים המוכחים או הרגלי חיים כגון עישון הם רק פן אחד לסיווג - פן שקשור ישירות בעורקים הכליליים, או בחשיפה מיוחדת אחרת מבחינת מצב הבריאות, לאוטם שריר הלב. .3כאמור אותם נתונים הם רק פן אחר. הפן השני הוא רחב יותר, ולמעשה שימש אותו פן הבסיס לפיתוח ההלכה הקשורה בהבחנה בין "סיכון אישי" לבין "סיכון ניטרלי". טוב להביא לענייננו מפסק-הדין בעניין כוכבה אשכנזי, שבו לראשונה באה ההבחנה בין סיכון אישי לבין סיכון ניטרלי: " .12בחיפוש אחרי מבחן טוב יותר ממבחן 'המאמץ המיוחד', נפנה שוב למאמרו של פרופסור לרסון, שכבר צוטט לעיל. פרופסור לרסון מציע להזדקק לעניין הסיבתיות, להבחנה בין 'סיכון ניטרלי' ובין 'סיכון אישי' (סיכון ניטרלי - סיכון שבגורמים חיצוניים לאישיותו של הנפגע: סיכון אישי סיכון ש'תורמת' לו אישיותו של הנפגע, כגון שונאים אישיים, מחלה, או מום), ואומר: 'במקרה לב, ברורה התוצאה של יישום הבחנה זאת בין מצבי סיכון ניטרלי וסיכון ישי. אם קיימת תרומה אישית כלשהי, מחלה קודמת או חולשה קודמת של הלב, יזכה התקף הלב בפיצויים רק אם תרומת העבודה לובשת צורה של מאמץ גדול מהמאמץ שבחיים שמחוץ לעבודה. יש לתת את הדעת לכך שההשוואה אינה עם המאמץ הרגיל של העובד בעבודתו הוא, אלא עם המאמצים הקיימים בחיים הרגילים, שמחוץ לעבודה, של אדם זה או אחר. מאידך גיסא, אם אינה קיימת תרומה-סיבתית אישית, הווה אומר באין מחלה או חולשה קודמות, כל מאמץ בעבודה, והקשור סיבתית בהתמוטטות בעניין שבעובדה רפואית, דיין לענות על המבחן המשפטי של סיבתיות. זהו היישום למקרי לב של מבחן הסיכון למעשה, actual risk test; מאמץ זה למעשה תרם מבחינה סיבתית להתמוטטות זאת. בשני המצבים, בין שהיתה מחלה או חולשה אישית שקדמו, ובין שלא היתה, על התובע להראות כי מבחינה רפואית המאמץ שבו מדובר, תרם סיבתית להתקף הלב'. (שם, [3], בע' 470). מבחן זה קרוב למעשה למבחן 'הבלאי הרגיל'" (דב"ע לא/66-0, [2], בע' 55). נוסיף בלשון פשוטה - מה ישמש לעניין הסיווג, אם לפי כל הממצאים הקליניים ולפי כל אנמנזה, אין במי שבו מדובר לא התקף קודם, לא לחץ דם גבוה, לא סכרת וכיוצא כאלה גורמים החושפים לאוטם שריר הלב, ואין בהרגלי חייו, לא עישון ולא הרגלים אחרים החושפים אדם לאוטם שריר הלב. ומה ישמש לעניין הסיווג עת האוטם פקד את מי שבו מדובר אחרי שעות העבודה - ברגע שסיים את העבודה ובצאתו ממקום העבודה רץ ריצת תחרות ממקום העבודה עד לביתו, ובמרחק של 5ק"מ ובהתקרבו לבית הרגיש ברע, הובא לבית-החולים ונקבע כי פקד אותו אוטם חריף. ברור שבמקרה זה מדובר בסיכון אישי העולה בחריפותו על עישון 20סיגריות ליום. ואכן, נסיבות מכגון אלה הביאו את המומחה למסקנה שאליה הגיע וליישום המתחייב מסיכון אישי. העובדה הקובעת היא, שהאירוע בעבודה ארע בשעה 09.30, אחר כך באה פעילות אישית של המשיב ללא קשר בעבודה ובצמוד לאותה פעילות בא האוטם. בדין שאל בית-הדין האזורי את המומחה את השאלה, "מה היתה השפעתה של הצלילה בים, אם היתה השפעה כזאת, על הופעת האוטם", אך בטעות, כנראה, לא באה התייחסות בפסק-הדין לקביעת המומחה לכל הנוגע למשקלה של הצלילה. .4לסיכום יצוין, שהאמור כתוב במפורש בחוק הביטוח הלאומי עצמו. הקטע השני שבסעיף 39לחוק הביטוח הלאומי מתייחס למשקל היחסי של שתי מערכות של גורמים: הגורם האחד - "העבודה" והגורם השני - "גורמים אחרים". בעניננו "גורם העבודה" הוא ה"כמעט תאונה" שבה מדובר בסעיף 2(ב) שבחלק iלעיל, וה"גורמים האחרים" הם אלה הקשורים בצלילה, עת האוטם בא בסוף פעולת הצלילה או סמוך לאחריה. .5בענייננו, מבחינת הסיכון האישי, השאלה היא, באיזה "מצב אישי" היה המשיב עובר לבוא האוטם. התשובה לשאלה זאת היא פשוטה וברורה: הוא היה במצב "אישי" שבו נתון אדם אחרי צלילה כמתואר במערכת העובדות שקבע בית-הדין האזורי, מערכת עובדות שאליה התייחס המומחה הרפואי ולה נתן את המשקל, מבחינה רפואית, כפי שנתן בחוות-דעתו. .6התוצאה היא כאמור בפסק-הדין החלקי, שהערעור מתקבל והעניין מוחזר לבית-הדין האזורי על מנת שיפעל כאמור בפסק-הדין החלקי (בפסק-הדין החלקי נאמר, שהדיון יושלם "על-פי החומר המשלים שבתיק", אך ברור שהמלה משלים מכוונת רק לטיעון משלים). אין צו להוצאות.דיני חינוךמשפט תעבורהמורה לנהיגההתקף לב / אוטם שריר הלבמורים