זיכוי ממס על תרומות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זיכוי ממס על תרומות: 1. הרקע העובדתי העובדות לפי כתב האישום הן אלה: (א) המשיב, שהוא רואה חשבון במקצועו, הואשם בניהול ספרי חשבונות כוזבים, מסירת אמרה כוזבת ושימוש במרמה - עבירות על סעיפים 220(2), (4) ו-(5) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), תשכ"א1961- (להלן - הפקודה), בספריו ובדו"חות שלו לשנים 1989 - 1995. (ב) X, דודו של המשיב, נהג לתרום למוסדות שונים בישראל, ובין היתר - למוזיאון ישראל, לאוניברסיטת תל-אביב ולעמותת בית הכנסת "רמתיים צופים" בירושלים. (ג) המשיב ייצג את X בפני המוסדות האמורים, בכל הקשור לתרומות שתרם X, ולהעברת הכספים למוסדות. (ד) במהלך שנות המס 1989 - 1995 התחייב X לתרום למוסדות האמורים, והעביר את כספי התרומה לאותם מוסדות לחשבון הבנק של המשיב, תוך שביקש מהמשיב להעביר את כספי התרומות למוסדות, כפי שX התחייב. (ה) המשיב דיווח בדינים וחשבונות שהגיש לרשויות מס הכנסה כאילו התרומות שתרם X - נתרמו על-ידיו הוא (להלן - התרומות שבמחלוקת), וקיבל בגינן זיכוי ממס לפי סעיף 46 לפקודה, בסכומים הנקובים בכתב האישום. הכרעת הדין של בית-המשפט קמא 2. אין מחלוקת כי דודו של המשיב הזרים לחשבונו של המשיב סכומי כסף גדולים כמתנות, מדי שנה ושנה, העולים בהרבה על כספי התרומות שבמחלוקת. 3. דודו של המשיב הוא בן 77 שנה, רווק וערירי, התגורר שנים רבות באנגליה, חלה במחלת לב, והחליט לחלק את הונו בחייו. לשם כך העביר רכוש רב כתרומות, וגם העביר מתנות לקרוביו בארץ, בסכומי כסף ניכרים. בשל יחסי קירבה מיוחדים עם המשיב - העביר X למשיב סכומי כסף העולים על אלה שנתן לקרוביו האחרים. 4. כאמור, הכספים שהעביר X למשיב - הוזרמו לחשבון הבנק של המשיב, שבו הופקדו גם הכנסותיו של המשיב והכנסות אשתו. 5. מחשבון זה הועברו למוסדות כספי התרומות שבמחלוקת, והמשיב טען שהתרומות האמורות הן תרומותיו הוא ולא תרומות דודו. 6. בית המשפט קמא זיכה את המשיב זיכוי מוחלט מן האשמה הקשורה לתרומות שניתנו לבית הכנסת "רמתיים-צופים" - לאחר שעדי התביעה הבהירו כי לא היה כל קשר בין אנשי עמותת בית הכנסת לבין X; X לא הבטיח כל תרומה לבית הכנסת; וכי המידע שיש להם בדבר מקור הכסף שהמשיב תרם להם - נעוץ כולו ברכילות שכונתית, לפיה יש למשיב דוד עשיר הנותן כספים למשיב. 7. זיכוי זה מבוסס היטב, ולא ראינו להתערב בממצאים העובדתיים ובמסקנות המשפטיות שקבע בית-המשפט קמא בכל הנוגע לעניין התרומה לבית הכנסת "רמתיים-צופים". לX לא היה כל קשר לבית הכנסת שהוקם ביזמת המשיב בשכונת מגוריו, ולא הייתה כל עילה וכל ראייה לקבוע שX היה מעוניין לתת תרומה לבית הכנסת בשכונת מגוריו של המשיב, שלX אין כל קשר אליו. התרומות לאוניברסיטת תל-אביב ולמוזיאון ישראל 8. אין מחלוקת שX הינו תורם קבוע ונכבד למוזיאון ישראל ולאוניברסיטת תל-אביב, וכי התחייב לתרום להם גם בשנות המס הרלבנטיות. 9. העובדה שX נתן במתנה כספים רבים לאחיינו, המשיב, במהלך השנים, כולל - במהלך שנות המס הרלבנטיות, אף היא אינה שנויה במחלוקת. 10. המערערת טוענת כי את הכספים שX התחייב לתרום למוזיאון ישראל ולאוניברסיטת תל-אביב - העביר למוסדות אלה דרך חשבונו של המשיב, אך למעשה זו תרומת X ולא תרומת המשיב, ועל כן יש לראות בספרי המשיב ובדו"חות שלו למס הכנסה לאותן שנות מס - משום רישום כוזב, ושימוש במרמה ותחבולה, בכוונה להתחמק ממס. 11. המשיב טוען כי כל הכספים שהוכנסו לחשבונו - הוא קיבל כמתנה מדודו, ולאחר שהכספים הפכו להיות כספים של המשיב - רשאי היה לעשות בהם כחפצו, ובין השאר גם לתרום אותם, כולם או מקצתם, למוסדות שדודו חפץ ביקרם, כתרומות מטעם המשיב. 12. עוד טוען המשיב כי הכספים שקיבל במתנה מדודו, נטמעו בהכנסותיו והכנסות אשתו, ולא היה מקום לאבחן ביניהם לצורך מתן התרומות על ידיו למוסדות האמורים. 13. המערערת הדגישה את סמיכות הזמנים בין הכנסת חלק מן הכספים על-ידי X לחשבון הבנק של המשיב, לבין מועד מתן התרומות על-ידי המשיב, והסיקה מסמיכות זמנים זו כי למעשה מדובר בתרומות X לאוניברסיטת תל-אביב ולמוזיאון, ולא בתרומות המשיב למוסדות אלה. 14. בית המשפט קמא היה ער לסמיכות הזמנים שבין העברת חלק מן הכספים על-ידי X לחשבון הבנק של המשיב, לבין מועד מתן התרומות על-ידי המשיב, והצביע על החשד הכבד המתעורר - שמא סכומים אלה הועברו על-ידי X לחשבון הבנק של המשיב במטרה שהמשיב יוכל ליהנות מזיכוי ממס בגינם. 15. חרף זאת, ראה בית המשפט קמא לזכות את המשיב גם לגבי התרומות למוזיאון ישראל ולאוניברסיטת תל-אביב, בקבעו כי לא ניתן לשלול את גרסת המשיב, לפיה היו לו הכנסות גבוהות הן מעבודתו הוא והן ממתנות דודו, והיה באפשרותו וברצונו של המשיב לתרום כמה עשרות אלפי דולרים (מתוך מאות האלפים שהיו לו) - לפרוייקטים שידע כי דודו חפץ ביקרם. 16. בית המשפט קמא הסתמך על עדות X עצמו שהעיד כי נתן את מתנותיו למשיב - ללא כל תנאי, וללא כל צורך בדיווח מצד המשיב מה עשה ומה יעשה בכספים שקיבל מX; בית-המשפט קמא אף התייחס לעדותו של רוגוב מהמוזיאון, לפיה מקובל בין התורמים כי תורם מתחייב לתרומה של סכום מסוים, והוא דואג לגיוס תורמים נוספים שיסייעו להגיע לסכום התרומה שהתחייב עליו, ורק אם אינו מצליח בעזרת תורמים נוספים להגיע לאותו סכום - הוא משלימו מאמצעיו הוא. התחייבות זו לתרומה ידועה כ"מוצא אחרון (last resort). הסדר זה מקובל וידוע, והוא מכונה "pledge". 17. בית המשפט קמא דן בכל העובדות, הטענות והראיות שהובאו בפניו, ובסופו של דיון הגיע למסקנה כי לא הוכח, מעבר לכל ספק סביר, כי המשיב ביצע את העבירות שיוחסו לו בכתב האישום. 18. אף לנו נראה כי לא ניתן לקבוע שהמסקנה היחידה המתבקשת מן העובדות היא, שהיתה למשיב כוונת זדון לנהל ספרים כוזבים ובדרך זו להתחמק מתשלום מס. 19. הדוד X נתן למשיב כספים רבים, ללא כל קשר לתרומותיו של X למוסדות בארץ, וללא קשר לתרומות המשיב למוסדות האמורים. 20. X לא היתנה את מתן הכספים למשיב בכך שהמשיב יתרום סכומים מסוימים למוסדות מסויימים, או לתרום תרומות בכלל, ולא ביקש מהמשיב דין וחשבון מה עשה באותם כספים. 21. העברות הכספים מX למשיב - נעשו במהלך כל השנה, ולא רק לקראת המועד שבו תרם המשיב כספים למוסדות (שהיה בדרך-כלל בחודש דצמבר של כל שנה). 22. אין בפנינו מצב שכל סכום שX העביר למשיב - נתרם לאחר מכן למוסד, שאם כך היה הדבר - היה מעורר חשד ברור וגלוי של ניסיון להתחמק ממס תוך הונאת רשויות המס. 23. מובן הוא, שבמועדים בהם קיבל המשיב מX כספים - היו ברשותו יותר אמצעים כדי לאפשר מתן תרומה, ובכך מוסברת סמיכות הזמנים בין קבלת אחת ממתנות הכסף הרבות שקיבל המשיב מדודו במהלך השנה, לבין מתן התרומה למוסדות. 24. המדינה אינה מאשימה את X בקשירת קשר עם המשיב להונות את רשויות מס הכנסה, אלא מייחסת לו בכתב האישום העברת כספים לחשבון הבנק של המשיב כדי שהמשיב יעבירם למוסדות שX התחייב ליתן להם תרומות - על שמו של X, בעוד שהמשיב, במזיד ובהונאת שלטונות המס (וX), העבירם למוסדות - כאילו היו תרומותיו הוא ולא תרומות X (סעיפים 5 ו6- לכתב האישום). 25. אם המשיב לא הונה את X (וX אינו טוען כי המשיב הונה אותו), ואם המשיב וX לא קשרו קשר להונות את רשויות מס הכנסה (והמדינה אינה מייחסת להם קשר כזה) - נותרה האפשרות שX נתן למשיב כספים במתנה, והמשיב החליט לתרום חלק מכספי המתנה שקיבל (שנטמעו בכספים ממקורות עבודתו ועבודת אשתו) - למוסדות הקרובים ללבו של X. X אכן נהג להעניק למשיב מתנות נדיבות ביותר, והיה גם מעוניין במתן תרומות למוסדות האמורים. 26. X לא הביע תרעומת או מחאה או אי שביעות רצון על כך שהמשיב בחר לתרום לאחרים חלק ממתנות כספיות שX נתן לו, ואף היה מרוצה שהמשיב הולך בעקבותיו ונותן תרומות למוסדות הקרובים ללבו של X. 27. המשיב סבר שהוא רשאי לתכנן את המס שהוא משלם, בין היתר, במתן תרומות מסך כל הכספים שעמדו לרשותו - לצורך ניכוי ממס. גם אם המשיב טעה בכך - הרי מדובר בחוב למס הכנסה, אך לא בעבירה פלילית, שכוונות פליליות עומדות בבסיסה. 28. בית המשפט קמא קבע כי הוא מזכה את המשיב מחמת הספק בכל הנוגע לתרומות לאוניברסיטת תל-אביב ומוזיאון ישראל, ולא ראינו לקבוע שספק כזה אינו קיים, בנסיבות העניין. 29. ועוד זאת: בית-המשפט קמא קבע בעניין זה ממצאים עובדתיים ברורים שמהן הסיק מסקנות משפטיות. אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאיה של הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים ויוצאים מן הכלל (וראו: זוסמן "סדרי הדין האזרחי"; ע"א 445/82 חן נ' שטרית, פ"ד לט(2), 617; ע"א 359/84 חממי נ' עוקשי, פ"ד מא(4), 19, 22; ע"פ 605/87 המאוזכר בע"א 188/91 עזאיזה נ' המועצה המקומית דבוריה, פ"ד מז(1), 662, 664-663; ע"פ 2439/93, פ"ד מח(5), 280). 30. לפיכך אנו דוחים את הערעור.זיכוי מסתרומותמיסים