קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חוב בגין אספקת בטון: התובעת הינה חברה העוסקת בייצור ושיווק בטון. התביעה העיקרית הוגשה על ידה לתשלום יתרת חוב בגין אספקת בטון. כשנה לאחר מכן הגיש הנתבע תביעה שכנגד שעילתה אספקת בטון פגום (ת.א. 65634/95). מאחר וטענות הנתבע בבקשת הרשות להתגונן היו זהות לטענותיו בכתב התביעה שהגיש, הוחלט על איחוד הדיון בשני התיקים. העובדות התובעת (והנתבעת שכנגד) הינה חברה פרטית העוסקת בייצור ושיווק של סוגי בטון שונים, אשר התקשרה עם הנתבע בעסקה למכירה ואספקה של בטון מסוג ב30- (או ב300-). ביום 26/10/93 נחתם בין הצדדים חוזה האספקה (להלן: "חוזה"). הבטון (3.5 קוב) סופק לנתבע בתאריך 3/6/94 בשתי הובלות אשר פריקתן הסתיימה עד לשעה 10:45 בבוקר (ראה תעודות משלוח נספח ה1/ ל-ת2/). הבטון היה מיועד למשטח החלקה, אשר דורש זמן ייבוש קצר יחסית. במקרה דנן הבטון שיצק הנתבע למשטח התייבש לאחר כ10- שעות, מה שמנע מהנתבע להחליק את המשטח וגרם לו להסתכסך עם מזמין העבודה. טענות הצדדים התובעת טוענת, כי הבטון שסופק לנתבע הוא הבטון שהוזמן על ידו, ולכן העובדה כי נגרמו לנתבע נזקים מצביעה על כך שהנתבע הזמין בטון שסוגו אינו מתאים למטרה שלשמה הוזמן. משום כך, גורסת התובעת אין לנתבע אלא להלין על עצמו. מנגד טענותיו של הנתבע הינן, כי הבטון שהוזמן על ידו מתאים לעבודה אותה היה עליו לבצע, אולם בשל היותו פגום, תהליך הייבוש ארך זמן רב מהמצופה. לגרסתו נפגם הבטון שסיפקה התובעת מאחר והנהג אשר הביא את המשלוח הוסיף ביוזמתו, ובניגוד להזמנה, חומר מעכב ייבוש. החוזה סע' 1 לחוזה (ת3/ (א)) קובע כי: "החברה אחראית לכך שהבטון כפי שהוא מסופק על ידה מתאים למפורט בהצעה ובתעודת המשלוח, לפי תנאי בקרה טובים כהגדרתם בתקן הישראלי, אולם אין החברה אחראית לכך שהבטון כפי שהוגדר בהצעה וסופק לאתר תואם את צרכי המזמין" (ההדגשה שלי - ש.ד.). סע' 2 לחוזה דן באחריות החברה וקובע: "תנאי מוקדם לאחריות החברה לחוזק, לעבידות, לסוג ולכמות הבטון, יהיה מילוי כל התנאים הבאים: א. הבטון נבדק ונדגם מטעם המזמין ע"י מעבדה מאושרת לפי חוק התקנים תשי"ג וכל הבדיקות נערכו בהתאם לחוק המתאים....". מלשון החוזה עולה, כי החברה אינה אחראית לנזקים הנגרמים למזמין כתוצאה מהזמנה שאינה תואמת את סוג העבודה הדרוש. כמו כן קובע החוזה כללי בדיקה לביסוס אחריות החברה לבטון שסופק. הבטון שסופק לנתבע הנתבע מציין בעדותו (עמ' 19 לפרוטוקול), כי הבטון שהזמין הינו מסוג ב30- (או ב300-) וכי הבטון שסופק לו אכן היה מסוג זה (עמ' 20 לפרוטוקול). כלומר אין מחלוקת כי הנתבע קיבל משלוח התואם את הזמנתו. אין מחלוקת גם בשאלת מטרת ההזמנה. הנתבע הודה מספר פעמים במהלך עדותו כי ההזמנה היתה לצרכי משטח החלקה (עמ' 9,14,16,34,35 לפרוטוקול). כמו כן מציין הנתבע כי לא בדק את סוג הבטון ברגע הגעת המשלוח (עמ' 21 לפרוטוקול) ועל כן ההנחה הינה, כי הנתבע אכן קיבל את הבטון שהזמין. מנהלה המקצועי של החברה, מר מנחם ונציה, הסביר בעדותו כי מדובר בבטון אשר אינו מתאים ליצירת משטח החלקה, וכי לשם מטרה זו היה על הנתבע להזמין בטון בתרכובת שונה (עמ' 51 לפרוטוקול). בעמ' 63 לפרוטוקול חוזר העד על דבריו: "ש: אני מפנה לסעיף 13 לתצהירך. אתה אומר שאפילו אם הוסף חומר על ידי המוביל זה לא היה עוזר כי סוג הבטון לא היה טוב. ת: כן. הוא לא היה מתאים לצורך הספציפי שלו, להחלקה". לטענתו של מר ונציה, זמן הייבוש של הבטון שהוזמן, ב300-, הינו כ8-9- שעות, בעוד שבטון המיועד למשטח החלקה אמור להתייבש בתוך 2-3 שעות (עמ' 52). העד יצחק מור הוסיף בעדותו על האמור לעיל וטען, כי זמן הייבוש של בטון ב300- הוא כ10- שעות (עמ' 44 לפרוטוקול). הנתבע טוען, כי מאחר ומשלוחים אחרים שקיבל מהחברה התאימו למשטח החלקה והתייבשו בתוך הזמן המקובל, הרי שהמשלוח נשוא הדיון התייבש בחריגה מהזמן המשוער. על כך השיב מר ונציה, כי להבדיל מהמשלוח בו עסקינן, שאר המשלוחים החל מיום 5/6/94 הכילו תוספות צמנט, אשר הופכות את הבטון למתאים למשטחי החלקה, וזאת על פי בקשתו של הנתבע (עמ' 54 לפרוטוקול וראה תעודות המשלוח). הנתבע מכחיש, כי ביקש תוספת כלשהי לבטון, למרות שניתן ללמוד על צירופה מתעודת המשלוח (עמ' 35 לפרוטוקול). בסיכומיו טוען ב"כ הנתבע, כי מר ונציה חזר בו מעדותו והעיד כי במשלוח מה3/6/94- היתה כמות זהה של צמנט למשלוחים מאוחרים יותר. אולם מעיון בדבריו של העד עולה, כי ייתכן והוספה אותה כמות של צמנט אך בכל פעם גודל המשלוח היה שונה (עמ' 57 לפרוטוקול). כמו כן העד ציין, כי המפעל ותהליך הייצור ממוחשבים ועל כן רק בתעודת המשלוח מפורטות דרישות מיוחדות, כמו למשל תוספת צמנט או חומר מעכב (עמ' 60 לפרוטוקול). לאור האמור לעיל עדיפה עלי גרסתם של עדי התובעת, מהם עולה, כי זמן הייבוש לבטון הרלוונטי הוא 8-10 שעות על פני גרסתו של הנתבע אשר ניסה לתמוך גרסתו בגרסת אחיו. מעדותו של מר רוני בן דרור, אחיו של הנתבע, אמנם עולה, כי בכל העבודות הקודמות הסתיים הייבוש בתוך 2-3 שעות (עמ' 9 לפרוטוקול), אולם עדותו אינה מסייעת על מנת לבסס את קביעתו של הנתבע באשר לזמני הייבוש שכן מדבריו עלה, כי הוא אינו בעל יכולת מקצועית בתחום דנן (עמ' 9 לפרוטוקול): "ש: אתה יודע כמה סוגי בטון יש? ת: לא. ש: ז"א שמה שאתה אומר הוא שאת הבטונים שטיפלת התייבשו תוך שעתיים. ת: לפי הצרכים שלנו. עד אותו מועד, הבטונים שהזמנו התייבשו תוך שעתיים. אני לא יודע איזה סוגי בטון הזמנו שהתייבשו תוך שעתיים". וכן בעמ' 14 לפרוטוקול: "ש: איפה אי פעם עשיתם בטון להחלקה? ת: לא יודע. היו הרבה עבודות שהוא ביצע ואני ביצעתי עבודות במקומות אחרים. אני אף פעם לא השתתפתי במקום שעשו בו בטון להחלקה". גם הנתבע מציין בעדות כי אין לאחיו יכולת מקצועית (עמ' 18 לפרוטוקול): "שאלת בימ"ש: אתה מתכוון שהוא לא בעל מקצוע? למה התכוונת? ת: הוא עובד שאומרים לו מה לעשות. בד"כ אני הייתי אומר לו מה לעשות. בעבודה הזו הוא היה אמור לבצע עבודה שחורה. לא את העבודה המקצועית שעליה אני הייתי ממונה ואני אישית ביצעתי". כלומר, עדותו של הנתבע באשר לזמני הייבוש, אינה מגובה בראיות נוספות. הנתבע לא הביא מומחה מטעמו אשר יחווה דעתו בשאלות אלה ועל כן מקובלת עלי ידיעתם המקצועית של עובדי החברה. אין מחלוקת כי פריקת המשלוח השני הסתיימה בשעה 10:45 בבוקר, כמצויין על גבי תעודת המשלוח. כלומר, על מנת שהבטון יתייבש בהתאם לזמן הייבוש המקובל היה על הנתבע להמתין עד לשעה 19:00 בערב ורק אז להתחיל בעבודה. אולם מאחר והמשלוח בוצע ביום שישי, לא התחיל הנתבע את העבודה בשל כניסת השבת וחזר לאתר רק ביום ראשון כאשר הבטון היה יבש לגמרי (עמ' 22 לפרוטוקול): "הייתי מוכן להישאר 24 שעות, כולל שבת והצוות שלי. ב19:00- נאמר לי לסגור את המפעל כי משרד המסחר והתעשיה אינו מתיר למפעל בסדר גודל כזה להיות פתוח בשבת.... הוא אמר לי שלא חשוב הבטון, שאסגור את המפעל, וזה מה שעשיתי". הנתבע טוען כי גם מר ונציה, שהעיד מטעם התובעת כאמור, מודה כי על הבטון היה להתייבש בוודאות עד לשעה 15:00 , אולם בעדותו הכחיש מר ונציה את טענתו של ב"כ לפיה הבטון לא התייבש עד ליום ראשון (עמ' 65 לפרוטוקול). מאחר וכאמור האתר נסגר עד ליום ראשון שלאחר מכן, לא ניתן לדעת מתי בדיוק התייבש הבטון, ואין כל ראיה שזמן הייבוש היה ארוך מהמקובל, כפי שטוען הנתבע. האם נפגם הבטון כתוצאה מהוספת חומר מעכב? הנתבע טוען, כי זמן הייבוש היה ארוך, כיוון שנהג החברה הוסיף לתערובת הבטון חומר מעכב בזמן פריקת המשלוח (עמ' 21 לפרוטוקול): "ש: אתה טוען שהנהג הוסיף חומר כלשהו? ת: חיובי. ש: הוא הוסיף את זה למשאית אחת או לשתיהן? ת: לשתיהן. אני מתקן: זה היה למשאית אחת". כלומר, אין מחלקות בין הצדדים שמשלוח אחד של בטון הגיע ללא חומר מעכב ולגביו לא הוכיח הנתבע כי היה פגום מסיבה אחרת. באשר לבטון שבמשלוח השני, הטענה, כי הוסף חומר למשלוח מגובה בעדותו של הנתבע בלבד. לנתבע לא היה הסבר הגיוני מדוע יוסיף הנהג מיוזמתו חומר מעכב לבטון (עמ' 34 לפרוטוקול): "למה נהג שהגיע לאתר, איזה סיבה עלומה יש לו לקחת ולהוסיף נוזל אם לא ביקשת ממנו? ת: לא נכנסתי לראש שלו. אין לי מושג למה הוא עשה את זה. הוא פשוט עלה על הסולם, שפך...". הנתבע לא טרח לזמן את הנהג כעד מטעמו, למרות שציין בפני ביהמ"ש כי הוא יודע את שמו ואת מקום עבודתו (עמ' 33 לפרוטוקול) והעדרותו מעל דוכן העדים מעוררת תמיהות, כשם שתמוה בעיני על שום מה השתמש הנתבע בבטון שהוסף לו חומר מעכב לצורך היציקה, כאשר ידע שהוספת החומר תעכב את הייבוש. ועל כן, מאחר ולא הובאה בפני כל ראיה התומכת בגרסתו של הנתבע, הרי שאין אני מוצאת הגיון בגרסה זו ודינה להידחות. אציין בנוסף, כי הנתבע ואחיו הודו כי הבטון לא נשלח לבדיקה ועל כן אין כל ראיה לכך שהבטון היה אכן פגום. מנגד הציגה התובעת נתוני מחשב המאשרים, כי הבטון יצא מן החברה תקין, כשהוא תואם את ההזמנה, ועל כן עדיפה בעיני גרסתה. לבסוף טוען הנתבע, כי הודיע ביום שישי לנציג החברה, מר אלי, כי הבטון טרם התייבש אולם החברה התחמקה מטיפול בבעיה מאחר והבינה כי נפל פגם בבטון. מיותר לציין, כי הנתבע לא מצא לנכון לזמן את מר אלי לעדות ושוב ניצבת גרסתו כגרסה יחידה. מה גם שאין בעובדה, שנציג החברה לא נענה לקריאתו של הנתבע, כדי ללמד על התחמקות התובעת, שכן המקרה התרחש ביום שישי בסמוך לכניסת השבת וממילא לא ניתן היה לתת מענה או שירות לנתבע במהלך השבת. על הנתבע היה לקחת בחשבון כי ביצוע עבודה ביום שישי טומן בחובו סיכון שכן לא ניתן לטפל בתקלות מכל סוג שהוא במהלך השבת. משכך הם פני הדברים, לא עלה בידי הנתבע להוכיח, כי הבטון היה פגום או כי הוסף לו חומר מעכב אשר מנע את ייבוש הבטון בזמן. לאור האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה ודוחה את התביעה שכנגד. הנתבע ישלם לתובעת 12,615 ש"ח בתוספת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 ש"ח בצירוף מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. אספקהאספקת בטוןחוב