קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חניה בנתיב נסיעה: 1. בפני ערעור, על פסק דינו, של בית משפט השלום באשקלון (כב' שופטת התעבורה ד. קליימן), על פיו, הורשע המערער, בהפרעה לתנועה, בכך, שהחנה את מכוניתו, על נתיב נסיעה ונדון, לתשלום קנס בסך 700 ש"ח ולפסילת רישיון הנהיגה שלו, על תנאי, למשך שלושה חודשים. הערעור מופנה, בעיקר, כלפי הכרעת הדין. 2. ביום 11/12/98 בשעה 11: ב00, נרשם למערער דו"ח, על ידי רס"ל מרדכי נגב. מרדכי נגב העיד, בבית משפט קמא, כי המערער, החנה את מכוניתו, בתוך הנתיב הימני ועל ידי כך, הפריע לתנועה וגם סיכן את התנועה. המקרה קרה, ליד צומת אחים, (קסטינה), סמוך, למקום בו מצויה תחנת הסעה (טרמפים) לחיילים. רס"ל נגב העיד, כי נהג הרכב שעצר, שוחח בפלאפון. השוטרים הורו לנהג הרכב, להתקדם לעבר מפרץ החניה, הקרוב ושם ביקשו את רשיונותיו. לדברי רס"ל נגב, טען המערער, כי יש לו קשרים בצמרת המשטרה והצבא. עודד מלל, שוטר שהיה במכונית המשטרה, ערך מזכר, באותו יום, וכתב במזכר, כי מכונית דייהטסו לבנה, עמדה בנתיב הימני של הכביש ונהגה שוחח בפלאפון, וגרם למכונית שנסעה אחריו להעצר (מוצג ת3/). אין מחלוקת שנהג מכונית הדייהטסו, הוא המערער. המקרה קרה ביום שישי לפני הצהריים, כאשר התנועה באותו כביש, סואנת. גלעד עצמון, שהיה אז מתנדב במשמר האזרחי, היה במכונית המשטרה, יחד עם רס"ל נגב, והוא העיד, כי בזמן הנסיעה "עף קדימה" בגלל בלימת פתע, והבחין שלפני מכונית המשטרה, עמדה מכונית טנדר סובארו, ולפניו עמדה מכונית דייהטסו, על המסלול הימני בכביש (עמ' 13 לפרוטוקול). גם גלעד עצמון, הבחין שנהג מכונית הדייהטסו משוחח בפלאפון. גלעד שאל את המערער, מדוע נעצר באמצע הכביש, והמערער השיב לו - לגירסת גלעד - כי אותו מקום איננו כביש. גלעד היה המום מתשובה זו, של המערער, שלא תאמה למציאות. המערער העיד, כי לפני שהגיע לצומת, "הרכב שלי התחמם מאוד, המשכתי עוד קצת לנסוע והתחלתי להרגיש כי הרדיאטור החל לעשן והאדים החלו לצאת." המערער החנה את רכבו וטילפן בפלאפון לבעל המוסך שלו, כדי לבקש עצה. המערער הודה בעדותו (עמ' 15 שורה 26) כי "הופיע רכב שאני לא שמתי לב כי הייתי נרגש, הם טוענים, כי זה רכב סובארו ועצר על ידי, אמר לי משהו איך אתה חונה... באותו רגע הופיעו האדונים הנכבדים האלה השוטרים והם צעקו מה אתה חונה פה." גם לפי גירסת המערער, לא רק השוטרים - שלטענת המערער, נטפלו אליו, ללא עוול בכפו - באו בטרוניה נגדו, על צורת חנייתו, אלא גם נהג טנדר הסובארו, התלונן בפניו, על צורת חנייתו. 3. השופטת המלומדה, בבית משפט קמא, קבעה בהכרעת דינה, כי השוטרים עשו עליה רושם מהימן והיא נותנת אמון מלא בדבריהם (עמ' 22 שורה 11). לעומת זאת, לגבי עדות המערער, היא קבעה שהיא מגמתית ואין היא נותנת בה אמון. ערכאת הערעור, שלא ראתה ולא שמעה את העדים, ללא תתערב בנושא המהימנות, שהוכרע בערכאה הדיונית, בהעדר נימוק מיוחד. במקרה זה מדובר בשלושה שוטרים, שלא היה להם כל נימוק להעליל על המערער. יתרה מזו, המערער עצמו מודה, שגם נהג הטנדר סובארו, העיר לו, על אופן חנייתו. המערער המציא לי תמונות - בשלב הערעור- שלדבריו צולמו לאחר המקרה, ובתמונות אלה צולמה מכוניתו, לדבריו, כפי שחנתה, ביום המקרה. אולם, בתמונות אלה, המכונית חונה ברובה על המדרכה, ליד תחנת הטרמפים. אף אחד מהשוטרים, לא נשאל על ידי המערער, בחקירה הנגדית, אם נכון הדבר, שחנה על המדרכה. אדרבא, המערער עצמו, כאשר העיד, בבית משפט קמא, אמר (עמ' 15 שורה 16): "החניתי את הרכב שלי, חלק בלט החוצה." על פי הצילומים שהמערער הגיש, לא בלט כל חלק של המכונית, לתוך נתיב הנסיעה. המסקנה, שהצילומים אינם משקפים את צורת החנייה הנכונה, כפי שהיתה, ביום המקרה. 4. סיכומו של דבר, בית משפט קמא האמין לשלושת השוטרים ולא האמין למערער. אין עילה להתערב במסקנה זו. גם המערער הודה בעדותו, שחלק ממכוניתו בלט החוצה. לא היתה כל מניעה, שהמערער ימשיך בנסיעתו, מספר מטרים ויחנה מחוץ לנתיבי הנסיעה. לפיכך, אין להתערב בהכרעת הדין. העונשים שהוטלו על המערער, היו מתונים. בשולי פסק דיני, ברצוני להעיר, כי המערער - המגדיר עצמו כ"מלח הארץ" ולוחם לשעבר ביחידות מובחרות - השתמש במילים בוטות, בטיעוניו בערעור, הן כלפי השוטרים והן כלפי השופטת בבית משפט קמא. לא היה מקום להשתמש בסגנון כזה, גם אם המערער סבר, שהשוטרים טעו. 5. סיכומו של דבר, אני מחליט לדחות את הערעור. חניה