קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חתך עמוק ביד תאונת עבודה: התובע, יליד 12.10.41, נפגע בתאונת עבודה במהלך עבודתו אצל הנתבעת 2, באמצעות הנתבעת 1, חברה לשירותי כוח אדם. התאונה אירעה ביום 25.5.95, עת העמיס התובע חלקי מרזבים העשויים מתכת על גבי משטח המונח על עגלה. המשטח הועמס בכמות מרזבים שהצדיקה פינויו באמצעות מלגזה. משהתבוששה המלגזה להגיע הזיז התובע את העגלה על מנת להמשיך בהעמסת מרזבים על גבי משטח חדש, ואולם תוך כדי דחיפת העגלה נפלו עליו המרזבים, הוא נחתך בידו השמאלית באזור האמה ונפגע פגיעה רפואית באחוזי נכות ששיעורם עוד יפורט להלן (להלן: "התאונה"). שאלת האחריות: הצדדים חלוקים אשר לנסיבות קרות התאונה. לטענת התובע הנסיבות היו כמפורט לעיל ולגירסת הנתבעות, כפי המופיע בסיכומיהן, התובע הזיז את העגלה העמוסה במרזבים על דעת עצמו מבלי להמתין למלגזה, וכתוצאה מכך נפלו עליו המרזבים. יאמר כבר עתה כי גירסת התובע מהימנה עלי בעוד שבגירסת ההגנה התגלו סתירות, מספר גירסאות שהאחת אינה מתיישבת עם רעותה, ואפילו מתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעות לא ברור כיצד אירעה התאונה - לגירסתן. עדותו של התובע היתה יציבה, עקבית, הגיונית ולמרות היותו עולה חדש, שהשפה העברית אינה שגורה בפיו, לא הצליח פרקליט הנתבעות לבלבל אותו למרות שנעשה נסיון לעשות כן במהלך החקירה. בהתאם לסעיף 4 לתצהיר עדות ראשית, משסיים התובע להעמיס את חלקי המרזבים על המשטח המונח על העגלה, הוא פנה לאחראי המשמרת בשאלה כיצד להמשיך בעבודתו. האחראי הורה לו להזיז את העגלה ולהמשיך לעבוד. תוך כדי הזזת העגלה, התובע חש כי היא נתקלה במהמורה או חפץ כלשהו, אשר כתוצאה מכך נפלו עליו חלקי מרזבים חדים אשר חתכו את ידו השמאלית באזור האמה. כאמור, התובע שב והבהיר את אותה גירסה במהלך חקירתו הנגדית (עמ' 4 שורות 23-24, עמ' 5 שורות 3 - 8 ועמ' 8 שורות 29-27). לעומת זאת בעדותו של דוד יבלנקו , אחראי המשמרת, (להלן: "יבלנקו ") נתגלו סתירות. כבר מקריאת תצהיר עדותו הראשית מעוררים סימני שאלה לגבי גירסתו בדבר אופן קרות התאונה. בסעיף 3 ב' טוען יבלנקו כי הוא והתובע הזיזו את העגלה על מנת לפנות מקום למלגזה. מוסיף העד בסעיף 3 ד' כי: "לאחר שהלכתי כ10- צעדים שמעתי רעש. הסתובבתי וראיתי שהתובע נפצע בידו" ובהמשך, בסעיף 4 לתצהיר: "התובע ידע שעליו לחכות למלגזה ולא לדחוף את העגלה בעצמו". אם לגריסת יבלנקו הוא והתובע כבר הזיזו את העגלה העמוסה, והוא הלך לקרוא למלגזן, מה טעם היה לתובע להמשיך ולהזיז את העגלה בעצמו לאחר שהיא כבר הוזזה על ידי שניהם ופונה מקום למלגזה. גם במהלך חקירתו הנגדית דבק יבלנקו בגריסה כי הוא, ביחד עם התובע, הזיזו את העגלה. לעומת זאת מדו"ח התאונה, שהוכן ע"י הממונה על הבטיחות מטעם הנתבעת 2 (נספח ב' לתצהיר התובע), עולה כי יבלנקו סיפר לחוקר גירסה אחרת. אז הוא טען בפניו כי הוא הלך לקרוא למלגזן, התובע לבדו הזיז את העגלה על מנת שיוכל להמשיך לעבוד ואז נפלה עליו ערימת פחים. גירסה זו מתחזקת דווקא מתוך מסמכים שנעשו על ידי הנתבעות. האחד הוא נספח ב' האמור לעיל, השני נספח א' לתצהיר התובע, הוא דו"ח פגיעה עקב תאונה בעבודה, החתום על ידי התובעת 1 ושם נרשם על ידה כי "בעת עבודה ניסה להזיז משטח..." וכן אותה גירסה מופיעה בתעודה החתומה על ידי הנתבעת 2, הפנייה לקופת חולים, גם שם גורסת הנתבעת 2 כדלקמן: "ניסה להזיז משטח וכתוצאה מכך נחתך היד (צ.ל נחתכה היד, הערה שלי ש.א.)" לא נחה דעתי מעדותו של יבלנקו. משנשאל כיצד הוא מיישב בין הגירסאות השונות הוא לא נתן מענה המניח את הדעת (עמ' 22 לפרוטוקול), כן מתעוררת השאלה כיצד קרה שהוא עבר במקום עבודתו של התובע, כפי גירסתו בעמ' 22, בדיוק שעה שהתובע סיים את העמסת העגלה. אני מעדיפה בעניין זה את גירסת התובע כי משסיים להעמיס את העגלה, הוא הלך לקרוא ליבלנקו על מנת לקבל הוראות. כמו כן אני מעדיפה את גירסת התובע כי יבלנקו הוא זה שאמר לו להזיז את העגלה, על מנת להמשיך בעבודתו. ראוי לציין בהקשר זה, שיבלנקו פוטר מעבודתו בשירות הנתבעת 2 שבוע לאחר התאונה ואף לגירסתו הוא סבור כי הפיטורים היו על רקע האירוע. הנסיבות המתוארות לעיל מגלגלות אחריות מלאה לפתחן של הנתבעות, אשר העסיקו את התובע, ולא סיפקו לו אמצעי מיגון מספיקים כך שהפחים החדים לא יפלו על מי שמעמיס אותם, לא נתנו הוראות עבודה ברורות, ואלה שנתנו לתובע על ידי האחראי עליו, יבלנקו , היו לחלוטין בלתי תקינות. בהקשר זה ראוי להוסיף ולהדגיש עובדות נוספות: א. מדו"ח הממונה על הבטיחות עולה כי המשטח שהונח על העגלה לא היה תחום במסגרת, למניעת מקרה - כפי שקרה - שהמרזבים המועמסים עליו לא יפלו על מי שמעמיס את העגלה. בדו"ח נאמר כי יש לעבוד עם מיכלונים, להבדיל ממשטח בלתי תחום ובלתי מוגבה. ב. שיטת העבודה שהיתה נהוגה אצל הנתבעת 2 היתה כזו שהעובדים נהגו להעמיס על גבי אותו משטח פתוח ערימה גבוהה של פחים אשר הגיעו כמעט עד לגובה אדם. (ראה עדותו של יבלנקו עמ' 19 שורות 21-23). הוסיף העד והסביר כי מי שדוחף עגלה באופן שבו נהגו העובדים להעמיס אותה, לא ראה את מה שקורה לפניו. ג. לא ניתנו על ידי הנתבעות הוראות עבודה והוראות בטיחות מתאימות לגבי אופן דחיפת העגלה, בעיקר בהתחשב בנתון שהמשטח לא היה תחום ומגודר. וכך מעיד יבלנקו : "ש: כל אחד שדוחף את העגלה הוא דוחף כמו שנראה לו. ת: כן. ש: נכון שגם כל אחד מניח את המרזבים איך שנראה לו. ת: נכון. ש: כל אחד מניח כמה שהוא רוצה. ת: אי אפשר להשים שם עד אין סוף, צריך להסתכל ולחשוב. ש: לא היו הוראות. ת: לא". (עמ' 19 שורות 28-30 עמ' 20 שורות 3-7) ד. היתה מלגזה אחת ששירתה כשלושים עובדים שהעמיסו פחים על גבי העגלות. לעתים העובד היה צריך להמתין כחמש עשרה דקות עד שהתפנתה המלגזה, ומצד שני העובדים עבדו לפי שכר מינימום עם פרמיות בגין העמסות נוספות. על גבי לוח המודעות היו מתפרסמים שמותיהם של העובדים שהגיעו לפרמיה גבוהה ולעומתם פורסמו שמותיהם של אלה שלא עמדו במכסה. דומה כי הנתבעות עשו הכל על מנת לדרבן את העובדים לעבוד מהר ובהספקי העמסה גבוהים מצד אחד, ומצד שני לא סיפקו להם כלים, אמצעים ושיטות עבודה מתאימות על מנת לעמוד באותן מטלות. מן האמור לעיל עולה בבירור המסקנה כי הנתבעות התרשלו כלפי התובע ואף הפרו חובה חקוקה (פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש] תש"ל - 1970, חוק ארגון הפיקוח על העבודה תשי"ד - 1954 וכן תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים) תשמ"ד - 1984). כבר נפסק לא אחת כי חלה על המעביד חובת זהירות מוגברת לספק לעובדו אמצעי בטיחות נאותים כך שלא יפגע במהלך עבודתו בשירות המעביד. כמו כן חובה על המעביד ליתן הדרכה מתאימה לעובדיו בדבר שיטות עבודה נהוגות, מקובלות, ובטוחות. הנתבעות לא מילאו אחר חובותן זו כלפי התובע והנסיבות האמורות מטילות עליהן אחריות מלאה, ללא כל רשלנות תורמת מצידו של התובע. הנכות הרפואית: כתוצאה מכך שהתובע נחתך על ידי פח חד, נגרם קרע של העור, קרע בשרירים הפלקסוריים ובעצבים. התובע נותח בבית חולים אסף הרופא, ידו הושמה בגבס במשך כחודשיים, והוא מתלונן על ירידה בתחושה בכף יד שמאל, הוא מתקשה במאמץ של היד ואינו מסוגל להרים באותה יד חפצים שמשקלם עולה על 1 ק"ג. בהתאם לחוות הדעת מטעם התובע, הוא לוקה בנכות רפואית צמיתה בשיעור של 35%. בהתאם לחוות דעתו של פרופ' נרובאי, מטעם הנתבעות, התובע לוקה בנכות צמיתה בשיעור של 5%. בהתאם לחוות דעתו של פרופ' תום הלל, שמונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט, לוקה התובע בנכות רפואית צמיתה בשיעור של 10% עקב פגיעה בעצב הרדיאלי המספק תחושה לחלק הרדיאלי של בסיס האגודל. מוסיף וקובע המומחה מטעם בית המשפט כי קיימת אצל התובע פגיעה בסעיפים התחושתיים השטחיים בעור במקום החתך, שעלולה לגרום לירידה בתחושה באזור זה. עקב הפגיעה התחושתית מצא מומחה זה נכות צמיתה בשיעור של 10%. המומחה מטעם בית המשפט לא נקרא לעדות על ידי מי מבעלי הדין, למעשה יש הקבלה בממצאים הרפואיים שבינו לבין פרופ' נרובאי, והוא לא מצא פגיעה בעצב המדיאנוס, כפי שמצא המומחה מטעם התובע. בנסיבות אלה יש לקבל את האמור בחוות דעתו של פרופ' תום הלל ואני קובעת, לכן, כי התובע לוקה בנכות רפואית צמיתה בשיעור של 10% עקב הפרעות בתחושה בכף יד שמאל. הנכות התפקודית: התובע הינו עובד כפיים ולא יכול להיות ספק כי הנכות התפקודית הינה לפחות בגובה הנכות הרפואית. אולם בנסיבות העניין אני סבורה כי הנכות התפקודית עולה על זו הרפואית ובכך אינני מקבלת את האמור בחוות דעתו של פרופ' תום הלל כי אין בנכות הרפואית כדי להפריע בתפקודיות היד. הואיל וישנה ירידה בתחושה באזורי הפגיעה, הרי שכל מי שעוסק בעבודה גופנית ועושה שימוש פונקציונלי בכפות ידיו, הרי שפגיעה כאמור עלולה להזיק ולהפריע בעבודה התקינה שנעשית באמצעות כפות הידיים ובעזרתן. אין ראייה טובה מכך שבתום תקופת אי הכושר, משביקש התובע לשוב לעבודה אצל הנתבעת 2 הוא סורב על ידה. משפנה התובע לנתבעת 1 למצוא לו מקום עבודה אחר, גם כאן הושבו פניו ריקם. יהיה זה לעג לרש לומר כי או. אר. אס. שירותי כוח אדם לא מצאה לתובע מקום עבודה אחר מחמת שכזה מקום לא היה במחסן האפשרויות שלה. הרבה יותר סביר לומר כי בשל נכותו, סורב התובע לעבודה נוספת הן אצל הנתבעת 1 והן אצל הנתבעת 2. התובע העיד והדגים ואני מאמינה לו כי הוא מתקשה בביצוע מלא של תנועות היד, ומתקשה להרים חפצים כבדים באותה יד. לכך יש להוסיף את העובדה כי התובע, הוא אדם עול ימים, נפגע בהיותו בן 54 שנה. לכך הוסף העובדה כי התובע הינו עולה חדש מחבר העמים, מצבור נסיבות אלה מקשה עוד יותר על מציאת מקום עבודה חדש, וזה שנמצא, כפי שהוכח בפני, היה בשיעור שכר נמוך מזה שהתובע השתכר בשירות של הנתבעות. בנסיבות אלה אני קובעת כי נכותו התפקודית של התובע הינה בשיעור של בין 15% ל20%-. לא נקבתי בשיעור אחוז מדוייק שכן בנסיבות העניין אין נפקא מינה. התובע לא שקט על שמריו ולא ניסה "לעשות הון" מפציעתו. מייד בתום תקופת אי הכושר הוא התייצב אצל הנתבעות על מנת שיחזירו אותו לעבודתו, אולם הוא סורב על ידן. התובע מצא מקום עבודה אצל מעסיק אחר, יקיר תעשיות בע"מ, אשר בשירותו הוא עובד מאז חודש מרס 1996 ועד היום. לפיכך אני סבורה כי יהיה זה נכון וצודק, בנסיבות המתוארות לעיל, לבחון את הפסד שכרו של התובע לא על בסיס גזירת סכום כזה או אחר ממשכורתו בשירות הנתבעות מותאם לאחוזי הנכות, אלא יש לבחון את הפסד השכר בפועל, דהיינו, להשוואת שכרו בשירות הנתבעות לעומת זה שהוא משתכר כיום. הנזק: א. בסיס השכר: ממוצע שכרו של התובע, בשירות הנתבעות, לחודשים פברואר 1995 עד אפריל 1995 היה בסך 3,067 ש"ח, ובשערוך להיום 4,236 ש"ח. ממוצע שכרו בשירות המעסיק החדש לחודשים נובמבר 1996 עד פברואר 1997 היה בסך 2,778 ש"ח ובשערוך להיום 3,252 ש"ח. ב. הפסד שכר לעבר: 1. הצדדים אינם חלוקים על תקופת אי כושר מלאה במשך 7 חודשים. לפיכך הפסד שכרו בגין תקופה זו הינו: 7 חודשים X 4,236 ש"ח = 29,652 ש"ח. 2. אני סבורה כי יש להעניק לתובע הפסד שכר מלא במשך שני חודשים נוספים מאז תום תקופת אי הכושר, עד שהוא מצא עבודה אצל המעביד החדש. אין לכך הוכחה טובה מזה להראות את חריצותו של התובע ונחישותו לשוב למעגל העבודה, חרף גילו וחרף פציעתו. התובע לא היה זכאי לדמי אבטלה בגין שני החודשים ולפיכך הוא יפוצה בסכום השווה לשכר המלא עבור תקופה זו, בסך של 8,472 ש"ח. 3. מחודש מרס 1996 ועד היום: 40 חודשים X 1,000 ש"ח = 40,000 ש"ח. הפסד שכר לעתיד: כפי שבואר לעיל אין מקום לגזור את הפסד השכר על בסיס אחוזי הנכות, אלא על פי ההפסד בפועל כפי שהוכח, ולפיכך הפסד שכרו של התובע לעתיד, עד הגיעו לגיל 65: 1,000 ש"חX 78 (מקדם היוון) = 78,000 ש"ח. כאב וסבל: בהתחשב בכל האמור לעיל 40,000 ש"ח. לסיכום: נזקיו של התובע בגין התאונה הינם בסך של 196,097 ש"ח. אני דוחה את הטענות שהועלו בסיכומי התובע בדבר נזקים נוספים, אשר לא הוכחו, כגון הפסדי פנסיה, ועזרת הזולת לעבר ולעתיד. ניכויים: מהסכום האמור לעיל יש לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי המשוערכים להיום. לסכום הפיצוי האמור לעיל יווסף תשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך השווה ל20%- מהסכום הפסוק בצירוף מס ערך מוסף, ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. ידייםתאונות (חתכים)תאונת עבודה