קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא יחסי עובד מעביד בין רופאים למרפאה: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי בתל-אביב (אב-בית-הדין -השופטת פורת; נציגי ציבור - ה"ה בן-משה ושפירא: תב"ע לח/340-0) התבררה תובענה של המשיבה בעתירה, בין השאר, שבית-הדין יצהיר "כי בין המרפאה (המוחזקת או המופעלת על-ידה) לבין הרופאים העובדים בה לא קיימים יחסי עובד-מעביד לצורך חוק הביטוח הלאומי [נופח משולב], תשכ"ח- 1968(להלן - חוק הביטוח הלאומי). בית-הדין נעתר לעתירה כך שהצהיר "כי בין התובעת (המשיבה) לבין הרופאים ד"ר אליקים סימון, ד"ר אילנה אלי וד"ר מירי טובילן לא קוימו יחסי עובד-מעביד ואין התובעת חייבת לשלם בגינם דמי ביטוח לאומי". בפנינו ערעור של המוסד לביטוח לאומי". .1.2העובדות, שלמעשה לא היו שנויות במחלוקת, הן: א) המשיבה הינה "חברה פרטית" שנרשמה על-פי פקודת החברות בשנת 1969; ב) על-פי תזכיר ההתאגדות של החברה, החתום על-ידי ד"ר מרקו פפו, רופא שיניים, ואשתו - עיקר מטרותיה של החברה הן: (א) לייסד, לנהל ולהחזיק, בין בעצמה ובין באמצעות אדם או גוף אחר, מרפאות ומעבדות לריפוי שיניים, לאנשים פרטיים ולגופים... כל הפעולות הרפואיות הנ"ל יעשו באמצעות רופא בעל רישיון הרשאי לבצעם על-פי החוק. . . . (יא) להעסיק ולקבל לעבודה בכל דרך שהיא כל אדם שהוא ובכלל זה העסקת משמשים באופן ובמובן סעיף 12(1) לפקודת רופאי השיניים, .1945 ג) "המשיבה מחזיקה (מפעילה) במרפאת שיניים ברחוב דיזנגוף 32, תל-אביב, ובה חדרי טיפול, ציוד, חדרי המתנה, צוות אחיות, פקידים ושירותים אחרים הנחוצים לצורך ריפוי שיניים (להלן - המרפאה) (מסעיף 1שבכתב התביעה); ד) יש ופציאנט פונה למרפאה על-פי הפניה של קופת-חולים, יש ופציאנט פונה למרפאה ללא כל הפניה ויש והוא פונה על-פי הפניית רופא שיניים לשם טיפול על-ידי מומחה המטפל במסגרת המרפאה; ה) במרפאה פעלו, בין השאר, ד"ר אליקים סימון - מומחה בכירורגיית הפה והלסתות - שבו ראה ד"ר פפו את "החשוב ברופאים", רופא בשם ד"ר פרידמן "שנתן כל סוגי טיפולים", שהיה "שכיר", וכן רופאים, לרוב בתחילת דרכם או עולים חדשים שהופנו על-ידי הסתדרות רופאי השיניים, חסרי ניסיון, אשר בהם "השתמש" ד"ר פפו, "לפי איכותם" (לשון ד"ר פפו בעצמו, חקירת נגדית); ו) הפציאנטים שילמו את המגיע מהם במשרד המרפאה נגד קבלות של המרפאה; ז) הסכום ששולם על-ידי פציאנט היה תחלק בין הרופא המטפל ובין המשיבה, ביחס קבוע; ח) "הכרטיס הרפואי" ביחס לכל פציאנט נשא את שם המרפאה, צוין בו שם הרופא המטפל, ומשסיים רופא לפעול במסגרת המרפאה - נשאר הכרטיס במרפאה ולא נמסר לידי הרופא המטפל; ט) בשימושה של המרפאה היה טופס לנוסח אחיד של מכתב אשר היה מיועד לשימושו של רופא שיניים המבקש לפעול במסגרת המרפאה כמובא בסעיף 3(להלן - טופס המכתב). לבית-הדין לא הוגש טופס חתום על-ידי ד"ר אילנה אלי או ד"ר מירי טובילן. .Iiבבית-הדין האזורי העיד, מטעם המשיבה, ד"ר אליקים סימון ואמר: א) הוא החליט "להשתמש בשירותי המרפאה" מאחר וחזר מאנגליה והחליט לעסוק אך ורק בתהום מומחיותו (כירורגיית הפה והלסתות), למרות שהמשיך לעבוד בבית-החולים "וזה היה מקום נוח בו אוכל לעבוד מתוך הרגשה של עצמאות"; ב) במרפאה "ניתן לי (לו) חדר, זאת כשאני נמצא שם, החדר עם ציוד מקובל של רופא שיניים, כסא, מנורה וכל הציוד, עם ציוד ספציפי לכירורגיה, חומרים שונים, אחיות לפי הצורך וגם שירותי משרד"; ג) הוא חתם על "טופס המכתב האמור בפסקה ט'ו לעיל, ואותו טופס "הוא סיכום התנאים שבינינו"; ד) "ההכנסות שנתקבלו מפציאנטים שטיפל(תי) בהם התחלקו לפי יחס שנקבע בינינו מראש והחלק שקיבלה המרפאה הוא שווה את התשלום עבור השירות כפי שמתבטא" ב"טופס המכתב"; ה) אלי הגיעו "פציאנטים שזקוקים לשירותי(ו) מפנים אותם אלי(ו) רופא שיניים מכל מיני מקומות היודעים שאני יכול (לטפל בהם) במרפאה". "זה טיפול כירורגי. כיום יש לי מרפאה פרטית שלי ברחוב ליברמן 3בתל-אביב"; ו) "הפציאנטים מופנים אלי ומרגע שנכנסים לד' אמותי הם שייכים לי והם משלמים ישירות לי... אני מחליט על גובה השכר... מאחר ואני משתמש בשירותים של המרפאה התשלום נעשה לפקידה על טופס המרפאה"; ז) "אני מקבל גם קליינטים (פציאנטים) של קופת-חולים מאוחדת... אבל לחברי קופת-חולים מאוחדת יש תעריף מוזל על-פי תעריף של קופת-חולים מאוחדת"; ח) הוא אינו "המומחה היחידי המשתמש בשירותי המרפאה"; ט) "ידוע לי שיתר הרופאים עובדים בתנאים הדומים לשלי במרפאה, ייתכן וגם יש העובדים בתנאים אחרים... ייתכן ויש גם רופאים שכירים של המרפאה, איני מכיר את התנאים שלהם"; י) "הכרתי את ד"ר אילנה אלי... לפני שהתחילה לקבל את השירותים במרפאה שוחחה עמי. היא התעניינה איך זה ואני מסרתי לה אינפורמציה ואני חושב שתנאי עבודתה דומים לשלי - אך לא ראיתי על מה שהיא חתמה... "; יא) אם הרופא בקופת-חולים סבור שהחולה זקוק לטיפול מיוחד הוא מעבירו אליו ובמכתב ההפניה נאמר מה יש לבצע; יב) אם יעזוב את המרפאה ויראה לנכון לקחת את "כרטיס החולה" יעשה כן; יג) הוא קבע כל פעם, לפי שיקול דעתו, באיזה ימים יקבל פציאנטים. .Iiiמטעם המערער העידה ד"ר אילנה אלי ואמרה: א) סמוך לסיום לימודיה פנתה למרפאה, נאמר לה "להתחיל לעבוד ממחר" והתחילה בעבודתה כשבוע לאחר מכן; ב) לא דובר במפורש על תנאי עבודה, אך משיחה עם רופא חבר שעבד במרפאה הבינה כי "כל סכום שפציאנט משלם עבור טיפול, אני מקבלת % 45והמרפאה מקבלת את השאר; ג) היא עבדה 5ימים בשבוע - 3ימים בשעו הבוקר ויומיים אחרי הצהריים - בשעות קבועות; ד) בדרך כלל - עבדה "על אותו כסא"; ה) "במרפאה עבדו כמומחים ד"ר סימון, ד"ר קובי (אורטודנט) ועוד... "; ו) "הופנו אלי פציאנטים שבאו למרפאה. הפציאנטים פנו למרפאה, ביקשו טיפול שיניים וחילקו אותם בין הרופאים. מי שהיה פנוי והיה נוח לפציאנט הפנו אליו... רוב הפציאנטים היו של קופת-חולים, אך היו גם פציאנטים פרטיים (הכוונה לפציאנטים שפנו "באופן פרטי" ולא הופנו על-ידי קופת-חולים). גם אלי הופנו, בעיקר, פציאנטים של קופת-חולים ומעט פרטיים, לפי הדרישה; היו לי מספר פציאנטים שהיו מקורבים למשפחת פפו, כגון מכרים, קרובי משפחה ומנהלי הקופה שבעבורם לא נגבה כסף"; במסגרת חקירה נגדית אמרה העדה: ז) "לא היו לי כמעט פציאנטים פרטיים משלי, היו בודדים במשך הזמן. בהתחלה כלל לא באו וזה מהטעם שהרי רק גמרתי ללמוד"; ח) כיום (בזמן העדות) מורה באוניברסיטה, עובדת אצל רופא אחר, "באחוזים" כעצמאית, אבל מוציאה קבלות "על שמה". אותו רופא אינו מפנה לה עבודות וגם היא אינה "מפנה לו". "כשהתחלתי לעבוד שם עוד לא היו לי פציאנטים והיינו מתחלקים ב'כסא' "; ט) לא היו פציאנטים של המרפאה שסרבה לקבל. "היו כל כך הרבה פציאנטים של ד"ר פפו שלא היה מקום וצורך ועניין בפציאנטים פרטיים שלי ולא התאמצתי לקבל; י) הכרטיסים של פציאנטים שעברו לטיפול במרפאה החדשה נשארו אצל המשיבה "עקב כללי אתיקה - זה לא מקובל, שכן אפילו אם אני רושמת אותו, הכרטיס שייך למרפאה"; יא) בחקירה חוזרת: את המחירים קבעה המרפאה. Ivבעדותו של ד"ר פפו - ספציפית לעניינה של ד"ר אילנה אלי - נאמר: א) "הרופאה אילנה היא מיוחדת אצלי. היא באה אלינו אחרי שגמרה האוניברסיטה וזה לא היה שווה בשבילי... "; ב) "מהאוניברסיטה אילנה לא הביאה פציאנטים... המרפאה שלחה לאילנה פציאנטים, לא אמרתי לאילנה כמה כסף לגבות מהפציאנטים... "; Vמטעם המערער העידה גם ד"ר מירי טובילן שאמרה בעדותה: א) היא עברה במרפאה כשנה וחודשיים, סמוך לעלייתה ארצה, לאחר שהופנתה לשם על-ידי האולפן שבו למדה: "קליינטים שאני טיפלתי בהם היו של ד"ר פפו. פעם אחת קיבלתי סטודנטית שבאה ישר אלי, אותה הכרתי באולפן. היא שילמה במשרד ולא לי". (בחקירה נגדית) "חוץ מהחברה מהאולפן לא באו אלי ישירות"; ב) סידור העבודה, "מתי לבוא" - נקבע על-ידי המשרד; בעדותו של ד"ר פפו - ספיציפית לעניינה של ד"ר מירי טובילן - אמר ד"ר פפו. "היא היתה רופאה חלשה מאד. קרה ששברה מחט בתוך השורש. במצב זה לא יכולתי להעביר לה פציאנטים. גם לא היו מכירים ששלחו פציאנטים, עבדה כמה שהיא רצתה. לא אמרתי לה כמה כסף לקחת. .3להלן נוסף "טופס המכתב" האמור בסעיף 2, פסקה iט': "לכבוד המרפאה לריפוי שיניים בע"מ (לידי מנהלה ד"ר מרקו פפו) רח' דיזנגוף 34 תל-אביב א.נ., הנדון: שיתוף פעולה החתום מטה מאשר לכם בזה כדלקמן: .1 ידוע לי כי אתם מנהלים מרפאה לריפוי שיניים ובה אתם נותנים שירותים של מרפאה לרופאי שיניים, מוסדות ולקוחות פרטיים. .2 תמורת העמדת חדר על ציודו מתוך המרפאה לרשותי, בימים ובשעות אותם נתאם בינינו מדי פעם בפעם בהסכמה הדדית, ושירותי עזר כגון אחות, אדמיניסטרציה, חדר המתנה, חומרים וציוד, אני מתחייב בזה כדלקמן: א. כל ההכנסות שיהיו מהלקוחות בהם אני מטפל (בין שהובאו על-ידי ובין שהופנו אלי על-ידיכם), בניכוי הוצאות מעבדה (כולל מתכות), יחולקו בינינו כדלקמן: .1לי ....... .2לכם ....... ב. חשבון בקשר להכנסות הנ"ל וחלוקתן בינינו ייעשה פעמיים בחודש בכל 15ו- 31לחודש וההכנסות יחולקו בהתאם. ג. אני אחראי כלפי השלטונות לתשלום כל המסים ויתר החיובים המוטלים עלי כעצמאי על חלקי בהכנסות כאמור לעיל. .3 על מנת למנוע ספקות מוצהר ומוסכם בזה כי ההתקשרות לפי מכתב זה אינה יוצרת בינינו: א. יחסים של עובד ומעביד ואני נחשב לעצמאי מכל הבחינות. ב. יחסים של משכיר ושוכר של נדל"ן ויחסי שכירות מאיזה סוג שהוא. מכל מקום לא יחולו על היחסים בינינו חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-.1972 .4 ההתקשרות בינינו לפי מכתב זה, כוחה יפה ל-......החל מ-...... ותסתיים על-ידי הודעה מוקדמת בכתב של חודשיים, שבה ייאמר שאין ברצון אחד הצדדים להמשיך בשיתוף פעולה כנ"ל. בכבוד רב, אני מסכים רופא שיניים המרפאה לריפוי שיניים בע"מ" .4להלן פסק-הדין שבערעור (מספרי הסעיפים נוספו): " .1התובעת, חברה פרטית בע"מ, מחזיקה במרפאת שיניים ברח' דיזנגוף 32, ת"א (להלן - המרפאה) הכוללת חדרי טיפול על ציודם, חדרי המתנה, צוות אחיות, מזכירה ושירותי אדמיניסטרציה לצורך ניהול מרפאה. .2עותרת התובעת להצהיר כי בינה לבין 3רופאים שעבדו במרפאה בהחזקתה, היינו, ד"ר אליקים סימון, ד"ר אילנה אלי וד"ר מירי טובילן (להלן - הרופאים) לא נתקיימו יחסי עובד-מעביד לצורך חוק הביטוח הלאומי ואין התובעת חייבת לשלם בגינם דמי ביטוח לאומי. .3העידו בפנינו מטעם התובעת ד"ר פפו ז"ל (שנפטר למרבה הצער במהלך הדיונים) וד"ר אליקים סימון, ומטעם הנתבע ד"ר אלי וד"ר טובילן. .4נציין כי כל העדים נאמנים הם עלינו, ומעדותם למדנו על העובדות הבאות, הדרושות לעניין: .5ד"ר פפו ז"ל, היה מנהלה של התובעת ורופא שיניים במקצועו. לימים קיבל בירושה דירה והחליט להתקינה לצורכי מרפאת שיניים. בדירה הותקנו כסאות לריפוי שיניים, נרכש הציוד הדרוש, וד"ר פפו נכנס לשותפות עם רופא אחר על מנת לעסוק בריפוי שיניים במרפאה הנ"ל. אולם השותפות לא עלתה יפה ועד מהרה התפרקה ובעת פירוקה לא היו לה כמעט לקוחות. .6לאחר שפורקה השותפות החליט ד"ר פפו ז"ל להעמיד החדרים והציוד במרפאה לרשות רופאי שיניים וכן לספק להם שירותי מרפאה. בין היתר נמסרו חדרים במרפאה גם לשלושת הרופאים שמעמדם הוא נשוא דיוננו. ד"ר פפו עצמו חדל לעסוק ברפואת שיניים. אמנם, ביקר לעתים במרפאה, אך לא היתה קביעות בביקוריו והוא הסתפק במתן עצות, כרופא ותיק, לרפאים הצעירים שעבדו בה. .7תנאי מסירת החדרים על ציודם, וסיפוק יתר שירותי המרפאה סוכמו במסמך ת/1, עליו חתמו גם שלושת הרופאים הנדונים. וזוהי לשון המסמך:... .8תנאי ת/ 1יושמו על יחסי התובע והרופאים הלכה למעשה: כאמור ב-ת/ 1סיפקה המרפאה חדרים, ציור, שירותי צילום, אדמיניסטרציה ושירותי עזר (אחיות). .9מזכירת המרפאה ניהלה כרטסת ללקוחות הרופאים, גבתה בעבור הרופאים דמי הטיפול הרפואי ונתנה להם קבלות על טופסי המרפאה. עוד יצוין כי מזכירת המרפאה הפנתה לקוחות שפנו או הופנו אליה, לרופאים, בנוסף ללקוחות אשר פנו ישירות אליהם. .10אשר לרופאות ד"ר אלי וד"ר טובילן, היוו החולים שהופנו אליהן על-ידי מזכירת המרפאה את מרבית הקליאנטורה ככולה, שכן היו הן רופאות בראשית דרכן, שטרם היה סיפק בידן לרכוש לעצמן לקוחות. .11עוד יצוינו הפרטים הבאים העולים מחומר הראיה: על טיב הטיפול שיינתן ללקוח החליטו הרופאים בלבד. הרופאים היו רשאים לסרב קבלת לקוח לפי שיקול דעתם. לא תמיד הוצמד חדר מסוים בקביעות לרופא, אלא לעתים נמסרו החדרים לרופאים על-פי מצב תפוסתם. שעות העבודה נקבעו על-ידי הרופאים בעצמם לאחר תיאום עם מזכירת המרפאה. הרופא היה חופשי לשנות את שעות עבודתו, ולקבוע את כמות לקוחותיו. הרופאים רשאים היו ליטול לעצמם חופשות מעיסוקם במרפאה, ללא הגבלה. אולם מעולם לא ניתנו להם חופשות בתשלום, אף לא הוענקה להם מעולם כל זכות או הטבה סוציאלית. שכר הרופאים היה כדלקמן: הרופאים קבעו בעצמם את גובה שכרם, ומכל מקום היתה זו זכותם לעשות כן. זאת למעט חולים שנשלחו על-ידי קופת-חולים, שלהם נקבע תעריף קבוע. בטרם חולקה ההכנסה שבאה לרופאים מלקוחותיהם, נוכו מתוכה הוצאות חומרי מעבדה, מתכות, פרוטסות ותשלומים לטכנאי. רק מה שנותר חולק בין הרופאים לבין המרפאה, כך ש%40- 45קיבל הרופא והיתרה קיבלה המרפאה. המזכירה היתה גובה מאת הלקוח את שכר הרופאים, ולאחר ניכוי הוצאות החומרים מעבירה לרופאים את חלקם. המרפאה לא ניכתה ולא שילמה מעולם בגין הרופאים תשלומי החובה, היינו מס הכנסה ודמי ביטוח לאומי. .12ד"ר סימון ניהל, בנוסף לעבודתו במרפאה, עסק עצמאי בכתובת אחרת, אף הוציא חשבוניות מס, שילם מס ערך מוסף ונרשם כעובד עצמאי. .13מתוך שוויון התנאים לשלושת הרופאים שמעמדם הוא נשוא הדיון למדים, כי גם לשתי הרופאות, ד"ר אלי וד"ר טובילן, שמורה היתה זכות לעסוק בעבודות נוספות על פני עבודתן במרפאה והן לא התחייבו לעבוד במרפאה בלבד, אם כי זכות זו לא מומשה על-ידן כדוגמת מימושה על- ידי עמיתן ד"ר אליקים סימון. .14לאור ה"סימפטומים" המצטברים שמנינו לעיל הגענו לכלל מסקנה כי יש לראות במעמד הרופאים מעמד של עובדים עצמאיים אשר לצורכי ייעול, נוחיות, וחיסכון בהוצאותיהם נזקקו לשירותי המרפאה שבחזקת התובעת ושילמו לה בתמורה חלק קבוע מהכנסתם. .15אכן, יש לכאורה מספר 'מכשולים' בדרך המובילה למסקנה שברופאים עצמאיים מדובר. הבה נסיר 'מכשולים' אלה, אחד לאחד: (1) הפניית לקוחות רבים לרופאים על-ידי מזכירת המרפאה. לעניין זה ייאמר כי אין זה שוקל בעינינו אם וכמה לקוחות פרטיים היו לרופאים ומה מספר הלקוחות שהופנו אליהם על-ידי מזכירת המרפאה. הקובע הוא קיומה של הזכות העקרונית לקבל לקוחות פרטיים, בין אם נוצלה הזכות ובין אם לאו. אך לא זו בלבד: עצם הפניית לקוחות על-ידי אחר אינה יוצרת, בפני עצמה, יחסי 'עובד ומעביד'. ניתן לראות בהפניה האמורה, פעולת 'תיווך' גרידא (ולגבי התובעת תיווך ששכרו בצידו, שהרי קיבלה אחוז קבוע מתשלומי הלקוחות). מכאן שהפניית הלקוחות לרופאים על-ידי מזכירת המרפאה היא עובדה נייטרלית בהקשר לנושא דיוננו, ואין היא בגדר 'סימפטום' לכאן או לכאן. (2) קביעת שעות העבודה בתיאום עם מזכירת המרפאה. התיאום האמור נועד מן הסתם לנוחיות הרופאים עצמם. זאת למען תדע המזכירה לאיזה שעות יוזמנו חוליהם, כיצד לארגן החדרים ולכוון שירותי המרפאה על-פי שעות עבודת הרופא. (ראה עדות ד"ר טובילן שהעידה כי מסרה בידי המזכירה קביעת כל שעות עבודתה - כיוון שהדבר היה נוח לה). (3) גביית כספי הלקוחות על-ידי מזכירת המרפאה ומסירת קבלות על התשלומים, על טופס המרפאה. גם על 'מכשול' זה ניתן להתגבר, להערכתנו. נראה כי נועד הנוהל לרכז הגביה בידי מזכירת המרפאה, לשרת שתי מטרות: ראשית, להקל על הרופאים לבל יעסקו בגביה, והלא גם שירותי גזברות, הנהלת חשבונות וקופה, הם בגדר שירותי אדמיניסטרציה, אותן התחייבה המרפאה מפורשות, להעניק לרופאים לנוחיותם (ראה ת/1, סעיף 2). שנית, למען יהא פיקוח לתובעת על הכנסות הרופאים שמהן נגזרת התמורה המשולמת בעבור שירותיה. לפיכך, לא היינו קושרים לאופן גביית דמי הטיפול הרפואי ומתן הקבלות על שם המרפאה, משמעות החורגת מגדר ייעול, נוחיות ופיקוח ולא היינו משליכים מתוך נוהל זה דבר על טיב מעמדם. .16נותרו אפוא ה'סממנים' המטים בעליל את כף המאזניים לעבר 'עובדים עצמאיים'. נחזור עליהם בקצרה: בראש ובראשונה מסמך ההתקשרות הכולל את 'ההצהרה החוזית' (ת/1). לא זו בלבד שהודגש במסמך מפורשות כי אין הצדדים אומרים להתקשר ביחס עובד-מעביד: טיב הקשר כונה בכותרת המסמך 'שיתוף פעולה': משמעות ההתקשרות הוגדרה לאמור: 'מתן שירותי מרפאה, היינו העמדת חדר על ציודו מתוך המרפאה... ושירותי עזר כגון אחות, אדמיניסטרציה, חדר המתנה, חדרים וציוד'. התמורה שמשלם הרופא למרפאה הוגדרה באלו המלים: 'תמורת מתן שירותים אלה מתחייב הרופא... כי כל ההכנסות יחולקו בינו לבין המרפאה בחלקים כמפורט לעיל' (סעיף 2ל-ת/1). משמע, הרופא הוא המשלם למרפאה עבור שכירות החדר ושירותי המרפאה, ולא המרפאה משלמת לרופא עבור עבודתו. .17אמנם לא נעלם מעינינו כי התשלום לא היה קבוע כמקובל בשכירות בדרך כלל אלא נגזר, בשיעור מסוים, מהכנסת הרופאים. אך בכך אין לסתור משמעותם של דמי שכירות, שהרי יש יחס ישר בדרך כלל בין הכנסת רופא מטיפול רפואי לבין החדר והשירותים להם נזקק לצורך הטיפול הנ"ל, ומכאן שתשלום דמי שימוש יחסית להכנסה איננו נטול סבירות. .18אל הנאמר ב-ת/1, שיושם הלכה מעשה, מצטרפים ה'סממנים' הבאים: א) קביעת גובה שכר הטיפול הרפואי על-ידי הרופא בלבד (למעט הלקוחות שהופנו על-ידי קופת-חולים); ב) שיקול דעת הרופא לקבל או לסרב קבלת לקוח; ג) שיקול דעת הרופא בקביעת שעות עבודתו ועיתוין (הגם שבתיאום עם המרפאה); ד) יכולתו של הרופא ליטול חופשות ולהעדר מהמרפאה ככל העולה על רוחו; ה) אי-ניכוי תשלומי החובה מהכנסת הרופא, על-ידי המרפאה; ו) אי-מתן חופשות בתשלום; ז) ניכוי מהכנסה הכוללת, טרם חלוקתה, תשלומים עבור חומרי מעבדה, מתכות, פרוטסות, ותשלומים לטכנאי, ומשמעות הדבר שהרופא עצמו נשא בהוצאות הנ"ל. כל אלה עולים בקנה אחד עם מעמד 'עובדים עצמאיים'. בטרם סיום נתייחס בקצרה ל'מבחן ההשתלבות' עליו משליכה יהבה באת-כוח הנתבע. .19טוען בא-כוח התובע, בסיכומיו המקיפים, כי לא תמיד מבחן ההשתלבות ('הפן החיצוני') הוא חזות הכל, ויכול גם יכול עובד עצמאי להשתלב במפעל תוך שמירת מעמדו כעצמאי. אנו תמימי דעים עם בא-כוח התובע. אך זו אף זו: .20כבר הדגשנו לעיל, כי טיב העסקה הנדונה היה מסירת חדרים על ציודם וסיפוק שירותי מרפאה לרופאי השיניים תמורת חלק יחסי מהכנסתם. מכך עולה, כי היו הרופאים שוכרי וצרכני המרפאה ושירותיה ולא 'משתלבים' בה ומבחן ההשתלבות אינו רלבנטי בנסיבות. .21לאור כל האמור לעיל מתקבלת התביעה ומוצהר בזאת, כי בין התובעת לבין הרופאים ד"ר אליקים סימון, ד"ר אילנה אלי וד"ר מירי טובילן לא קוימו יחסי עובד ומעביד ואין התובעת חייבת לשלם בגינם דמי ביטוח לאומי". .5עיקר הטענות שהועלו בערעור בשם המוסד לביטוח לאומי הן: א) מטרת המשיבה היא "לספק שירותי רפואת שיניים ללקוחות"; ב) הצוות המינהלי והסיעודי היה של המשיבה; ג) הציוד כולו היה של המשיבה; ד) המשיבה היתה בגדר "מפעל" ושלושה הרופאים שבהם מדובר היו "משולבים" בפעולת המפעל ולא היה להם "עסק משלהם" - לא פעלו כ"עצמאיים". .6עיקר הטענות שהועלו בערעור בשם המשיבה היו: א) המשיבה הפעילה שירותים לרופאי שיניים, ולא מרפאה לשירות הפציאנטים; ב) מערכת העובדות שהיתה בפני בית-הדין האזורי הצדיקה את המסקנה שמדובר בהספקת שירותים שפעלו כ"עצמאיים"; ג) הרופאים הם אלה ששילמו למשיבה בעד השימוש בחדרים ובשירותים ולא המשיבה היא ששילמה לרופאים בעד עבודתם. .7בשלב ההתייעצויות לקראת מתן פסק-דין בערעור התברר, שמערכת הראיות לקויה בחסר, על כן החליט נשיא בית-הדין שעל פרקליטה של המשיבה להמציא, כראיה, מסמכים כמפורט בהחלטה האמורה. הפרקליט המציא חלק מאותם מסמכים, היינו תזכיר ההתאגדות ותקנות ההתאגדות של החברה: פנקס ובו העתקי קבלות; מספר כרטיסים רפואיים של פציאנטים שהיו בטיפולו של ד"ר סימון. מתזכיר ההתאגדות למדים, כי מטרתה העיקרית של החברה היא "לייסד לנהל ולהחזיק, בין בעצמה ובין באמצעות אדם או גוף אחר, מרפאות ומעבדות לריפוי שיניים... כל הפעולות הרפואיות הנ"ל ייעשו באמצעות רופא בעל רישיון, הרשאי לבצעם על-פי החוק". בשאר ההוראות שבסעיפי התזכיר הקובע את מטרות החברה אין הוראה האומרת שמטרת החברה היא לספק שירותים לרואי שיניים. הכרטיסים הרפואיים, שנוהלו בגין החולים ובהן נרשמו הטיפולים, היו בטופס הנושא את השם "המרפאה לרופאי שיניים בע"מ" (שם החברה הוא "המרפאה לריפוי שיניים בערבון מוגבל"); מפנקס הקבלות למדים, כי המשיבה היתה "עוסק מורשה בע"מ" לעניין מס ערך מוסף, גבתה מע"מ בעד טיפול שיניים והקבלה ניתנה על-ידי "המרפאה לריפוי שיניים בערבון מוגבל" (דבר העולה מחותמת על גבי קבלה מס' 5445שמקורה נשאר בפנקס). .Iiפסק-דין .1תשובה לשאלה, אם היחסים שבין כל אחד מהרופאים - ד"ר אליקים סימון, ד"ר אילנה אלי וד"ר מירי טובילן - לבין המשיבה היו יחסי עובד-מעביד או יחסים שבין משכיר חדרים וציוד ומגיש שירותים, מחייבת לקבוע את מהותו של המפעל שבו מדובר, מהותה של מרפאת השיניים המופעלת על-ידי המשיבה. כך הדבר משום שלא הרי, לעניין מהות היחסים, מפעל המגיש שירותי מחשב כהרי מפעל המעמיד לרשות הזולת את המחשב שבבעלותו על מנת שישרת את עצמו: לא הרי נגריה המעמידה את החצרים ואת הציוד המיוחד לרשות נגרים אחרים לצורכי עבודתם כנגרים, כהרי נגריה העושה לצורכי הזקוק למוצר או לשירות של נגריה: לא הרי אותו מפעל המעמיד לרשות עורכי-דין חדרי משרד, שירותי מזכירות וספריה, כהרי חברה של עורכי-דין שלה חדרי משרד, מנגנון משרדי וספריה המשרתת את החברה עצמה כמגישה שירותים משפטיים. בשני הסוגים יהיו היחסים שבין הבעלים של המפעל לבין המשרתים את המפעל למטרותיו של המפעל יחסי עובד-מעביד. במקרה האחד יהיו המשתמשים בחצרים ובציוד - עובדי המפעל: במקרה האחר - הם יהיו "לקוחות" של המפעל. במקרה האחד - המפעל הוא המספק את המוצר או השירות הסופי: במקרה האחר מספק המפעל את אמצעי הייצור אי את השירות ליצרן או למגיש השירות ולזקוק לו. לשון אחר ולענייננו - במקרה אחד ידובר ב"מרפאה לרופאי שיניים", ובמקרה השני ידובר במרפאה לריפוי שיניים. .2הסיווג חשוב ואולי אף מכריע, עת באים ליישם את "מבחן ההשתלבות" בקשר להגדרת עובד. כבר בדב"ע לה/56-3, [1], נאמר, שבטרם עונים על השאלה, אם בפלוני מתקיים הצריך לעניין מבחן ההשתלבות, יש לקבוע אם הפעולה היא מוצר או שירות "שלשמם הוא (המפעל) קיים" (שם, [1], ע' 173). וכן נאמר בפסק-הדין המנחה לעניין מבחן ההשתלבות (דב"ע לא/27-3, [2], כי חיוני (תנאי) שהפעולה המבוצעת "צריכה לפעילות הרגילה של המפעל" (שם, [2], ע' 189). מכאן הצורך בהקשר לענייננו לעמוד על מהות המפעל ולסווגו לפי אחד מהשניים כאמור לעיל. .3לעניין מהות המפעל שבו מדובר, טענו בשם המשיבה, כי המרפאה משכירה חדרים ומגישה שירותים לרופאי שיניים ואין היא מרפאת שיניים במשמעות המקובלת, היינו טיפול לזקוקים לרופא שיניים (סעיף 6, פסקה א, שבחלק iלעיל). כך גם נקבע בפסק-הדין שבערעור. ייאמר מייד, שאין מדובר בקביעה עובדתית, אלא, לפחות, בקביעה שעניינה עובדה ומשפט גם יחד. יתר על כן, מעיון בפסק-הדין עולה, כי לא כל הנתונים הובאו בחשבון. כנגד זה טענו בשם המוסד לביטוח לאומי, כי המרפאה היא מרפאה לריפוי שיניים במשמעות המקובלת (סעיף 5שבחלק iלעיל). .4על מהות המרפאה תוכל לעמוד הן מנתונים פורמליים והן מהעובדות בשטח. שם החברה הוא "המרפאה לריפוי שיניים בערבון מוגבל". "מרפאה לריפוי שיניים ולא מרפאה "לרופאי שיניים". לשם זה, "מרפאה לרופאי שיניים" נזקקת אמנם המשיבה ב"כרטיסי החולה" אשר הדפיסה והם בשימושה (סעיף 7שבחלק iלעיל) אך ברור שיש באותו שם כדי להטעות, ולא ברור כלל מהי הנפקות המשפטית של שימוש שחברה עושה בשם לא לה, עת השוני הוא משמעותי. מאידך, עת מדובר במסמך רשמי המשמש ביחסים עם הרשויות, חוזרים, לעניין "עוסק מורשה בע"מ", לשם הנכון ובקבלות מופיעה חותמת הנושאת את השם "המרפאה לריפוי שיניים בערבון מוגבל". מטרת החברה היא "לייסד, לנהל ולהחזיק מרפאות שיניים". מרפאות שיניים, ולא מרפאות למתן שירותים לרופאי שיניים, כפי שטענו. למתן שירותים לרופאי שיניים אין זכר בתזכיר ההתאגדות. לכל היותר תמצא ברשימה הארוכה, כמקובל, לעניין מטרות החברה, גם קניה, חכירה, שכירה והשכרה של נכסים וכן מכשירי עבודה "הנחוצים או המתאימים לחברה לצורכי מטרותיה ועסקיה או לכל הקשור למטרותיה ועסקיה". על כל פנים, כאמור, אין זכר להגשת שירותים משרדיים וסיעודיים לרופאי שיניים. .5ענייננו אינו מחייב קביעה שבאמור יש כדי להכריע לעניין סיווגה של המרפאה. די שייאמר, כי ההנחה היא שתאגיד פועל למען מטרותיו ולא למען מטרות הזרות לו. ייתכן ובמציאות יהא שונה ולעניין קביעת מהות היחסים שבין התאגיד לבין המשרתים בו, או הנזקקים לשירותיו, יהיה משקל רב, אם לא מכריע, למציאות בשטח. מציאות כזאת, ככלל, לא הוכחה, וחובת ההוכחה היא על הטוען שתזכיר ההתאגדות אינו משקף את המציאות. בסעיף 8תבוא התייחסות מפורטת לעובדות בשטח. .6טוב שייאמר כבר בשלב זה, כי יכול ובאותו מפעל יהיה הן מזה והן מזה ויכול שלגבי פלוני מהות היחסים תהיה שונה מזאת שלגבי אחרים, ובלבד שיוכח השוני בעובדות וצידוק לסטות מהכלל. .7מכאן למסקנה בגין כל אחד משלושה הרופאים, בהתחשב במיוחד שבכל אחד מהם. .8תחילה לעניינו של ד"ר אליקים סימון. העובדות המיוחדות לו, גובשו בסעיף 2iiשבחלק iלעיל. מאותן עובדות, ומפיו הוא כעד, עולה, כי מדובר במומחה שחיפש מקום ושירותים לפרקטיקה הפרטית שלו; לרשותו הועמד ציוד מיוחד; לא הופנו אליו פציאנטים מטעם המרפאה שהוא חייב היה לטפל בהם: הפציאנטים באו אליו או שהופנו אליו על-ידי רופאים שונים שמחוץ למרפאה: הוא החליט על גובה השכר; הוא קבע את מסגרת עבודתו ובאיזה ימים יקבל פציאנטים; "כרטיס החולה" היה בשליטתו ורשאי היה לקחתו עמו, בהפסיקו לקבל שירותים מהמרפאה. בכל אלה מספיק לקבוע כי אכן מדובר ברופא שיניים המקבל שירותים מהזולת תמורת אחוז מסוים מדמי הטיפול בפציאנטים. לעניינו של ד"ר סימון, לא פעלה המשיבה כ"מרפאה לריפוי שיניים" - פעולה שהיתה, מתיישבת עם תזכיר ההתאגדות ועם הופעת המשיבה כלפי חוץ (סעיף 7שבחלק iלעיל), אלא כ"מרפאה לרופאי שיניים", היינו מפעל המשרת רופא שיניים. תוסיף לכל אלה את העובדה שד"ר סימון חתם על המכתב האמור בסעיף 2, פסקה iט, שבחלק iלעיל והמובא בסעיף 3שבחלק iלעיל, והוא עמד בעדותו על כך שאותו מכתב משקף את כוונותיו, וברור כי, כאמור, לא יחסי עובד-מעביד היו בין ד"ר סימון לבין המשיבה. בהתייחסות לאותו מסמך ולחתימה עליו, יש בעולה מן הפסיקה כדי לחזק את הברור בלעדיו, ולא יותר מזה. .9מכאן לעניינו של ד"ר אילנה אלי. העובדות המיוחדות הרלבנטיות לד"ר אלי סוכמו בסעיף 2, ,iiiשבחלק iלעיל. עובדות אלה הן מדברי ד"ר אלי, שעמדו, ביסודם, בחקירה נגדית ולא נסתרו ופסק-הדין שבערעור אינו מסתייג מהר. עיקרן של אותן עובדות הוא: ד"ר אלי טיפלה בפציאנטים שפנו או שהופנו למרפאה והמרפאה כיוונה אותם לד"ר אלי; רק פציאנטים פרטיים בודדים היו לה במשך הזמן, אד לא בראשית התקופה, כי "הרי רק גמרה ללמוד"; בתור מי שרק גמרה ללמוד סיכוייה לפרקטיקה ודאי היו קטנים ביותר; לא היו פציאנטים של המרפאה שסרבה לקבלם; עבדה במסגרת זמן - ימים ושעות קבועים; הכרטיסים הרפואיים היו של המרפאה ונשאר במרפאה גם אחרי שעברה למרפאה אחרת. העובדות האמורות, בהן עצמן, יש כבר כדי להעמיד את היחסים שבין ד"ר אלי לבין המשיבה על בסיס יחסי עובד-מעביד. על כל פנים, אין בהן כדי להפוך על פניה את נקודת המוצא, כעולה מחלק מהעובדות שבסעיף 2,iשבחלק iלעיל ובסעיפים 2 Iiiלחלק iלעיל. נוסיף ונציין, שגם לפי דברי העדות של מנהל החברה, הד"ר פפו, "מהאוניברסיטה אילנה (הכוונה לד"ר אלי) לא הביאה פציאנטים". אותו עד אמר שהוא "לא אמר לה כמה כסף לקחת", אך מאידך גיסא אמרה ד"ר אלי בחקירה חוזרת, כי המרפאה היא שקבעה את המחירים, וגרסה זאת סבירה ביותר; לא ד"ר אלי ולא ד"ר פפו קבעו את המחירים. המחירים נקבעו כנראה במשרד המרפאה. העובדה שד"ר אלי לא חתמה על המכתב האמור בסעיף 2,iפסקה ט, שבחלק iלעיל, אף היא אינה חסרת משמעות עת השני טוען לחוסר "מעמד", בניגוד למצב שבו מבקשים לשלול "מעמד" מכוח חתימה על מסמך כאמור. מכל האמור עולה, כי היחסים שבין ד"ר אלי לבין המשיבה היו יחסי עובד-מעביד. .10נותר עניינה של ד"ר מירי טובילן. העובדות הנוגעות ספציפית לד"ר טובילן מסוכמות בסעיף 2vשבחלק iלעיל, גם מעובדות אלה עולה ברורות שלא היתה זאת רופאת שיניים המקיימת פרקטיקה במרפאה של הזולת. היתה זאת עולה חדשה שהופנתה למרפאה על-ידי האולפן שבו למדה, כל הקליינטים שבהם טיפלה, להוציא סטודנטית אחת שהכירה באולפן, הופנו אליה על-ידי משרד המרפאה וסדרי עבודתה נקבעו על-ידי אותו משרד. אף לעניינה של ד"ר טובילן אמר ד"ר פפו, כי לא הוא קבע את המחירים. שוב סביר להניח כי אמנם הוא אישית לא "קבע את המחירים", אך גם לא השאירו את העניין בידי אותה עולה חדשה. במכלול היחסים סביר שאת המחירים קבעו במשרד המרפאה. כל השאר שנאמר ביחס לד"ר אלי והדרוש לסיווג היחסים בין הצדדים, תופס במידה מסויימת - מקל וחומר לגבי ד"ר טובילן. בעניינה בולטת במיוחד עובדת התלות והסובאורדינציה. אלה מביאים למסקנה כי ביחסי עובד-מעביד מדובר. .11עד שמסיימים, טוב להדגיש שאם האמור יכול ויביא לכך שאותו רופא או בעל מקצוע חופשי אחר יהיה ביחסיו עם הזולת בעל מעמד כפול - פעם "עובד" ופעם עצמאי", אין בכך כל פסול, בעיקר עת מדובר ביחסים עם אנשים שונים. הדבר ייתכן במשפט העבודה הכללי (דב"ע לב/1-3, [3]) ומצב כזה חזוי כמפורש בחוק הביטוח הלאומי ובתקנות לפיו. מן הראוי לציין, שלעניין חוק הביטוח הלאומי, עת עומדים בפני מצבים מיוחדים שאפשר וייווצרו - ניתן למנוע קושי ולהגיע לפיתרון הנכון מבחינת מטרת חוק הביטוח הלאומי. על-ידי צו מכוח סעיף 4א לחוק הביטוח הלאומי. .12התמונה הכוללת, עת מדובר בשתי הרופאות ד"ר אלי וד"ר טובילן, אינה שונה ביסודה מזאת שמתקבלת עת מדובר במרפאת שיניים של קופת-חולים או של מוסד ציבורי אחר המעביר רופאי שיניים ומגיש באמצעותם את השירות לחולים, ושכר העבודה משתלם לא לפי יחידת זמן, אלא באחוז מהתשלום המתקבל מהפציאנט שבו טיפל כל רופא. במישור אחר, המצב אינו שונה מזה שבמספרה שבה בעל המספרה "מחלק" את הלקוחות בין הספרים, דואג לציוד ולחומרים ומשלם לכל ספר אחוז מסוים מהתשלום שגבה מהלקוח (דב"ע לה/36-3, [4]; נפסק שוב בדב"ע לו/55-3, [5]). .13התוצאה היא, שביחס לד"ר אליקים סימון - דין הערעור להידחות וביחס לד"ר אילנה אלי וד"ר מירי טובילן - דין הערעור להתקבל כך, שמוצהר כי היחסים שבין המשיבה וכל אחת משתי הרופאות היו יחסי עובד-מכביד והמשיבה חייבת לשלם בגינם דמי ביטוח לאומי. אין צו להוצאות.רפואהרופאיםיחסי עובד מעביד