מה הדין במקרה של כניסה לצומת לא פנוי באור ירוק ? בית המשפט ציין בפסיקתו כי זכות קדימה היא זכות יחסית ולא מוחלטת (ע"א 553/73 אליהו נ' חנחן, פ"ד כט(2) 341, 342 מול ז'), לכן קיומה אינו בבחינת "מילת קסמים" להסדרת חבויות. פשיטא, שגם כאשר היא קיימת, חייב הזכאי לפיה להיות ערני לחלוטין לכל הנעשה בכביש ובדרך שלפניו. בכלל זאת אמורים הדברים גם כלפי אלה הממתינים לתור נסיעתם, הבאים מהכיוון הנגדי ופונים ימינה, אף אם חלה עליהם החובה להעניק את זכות קדימה. ככלל, זכות הקדימה מאבדת מחשיבותה כאשר המדובר בצומת עמוס, עת כלי הרכב ממתינים להתקדמות התנועה. זאת ועוד, מייחסיות זכות הקדימה נובע, כי הממתין בצומת לאור ירוק, אינו רשאי להיכנס אל תחומו אם אין ביכולתו לעבור ולהשלים את הנסיעה. כך נפסק בנושא זה בע"א 586/84 מקלף נ' זילברברג (פ"ד מג(1) 137, 144 מול ז'): "גם נהג, העומד לחצות צומת כשבכיוון נסיעתו דולק ברמזור אור ירוק מזמן, אינו פטור מזהירות ומחובה לוודא כי הצומת פנוי וחופשי בכיוונים המצטלבים ולא נותרו בו כלי רכב שלא הספיקו להשלים את חצייתם או שמסיבה כלשהי אחרת מצויים בו מכשולים והפרעות שאינם מאפשרים לעבור בו בבטחה". קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא כניסה לצומת לא פנוי באור ירוק: בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים חייב את המבקש, בפסק-דינו ב-ת"ק 3768/98, מיום 22.10.98, לשלם למשיבים דמי נזק והוצאות בשל פגיעה במכונית מסוג סיטרואן השייכת למשיבה, שבה נהג באותה העת המשיב. בסך הכל חויב המבקש לשלם להם סכום כולל, בשיעור של 5,291.- ש"ח. על-כך הוגשה הבקשה דנן, ליתן למבקש רשות לערער על פסק-הדין, בהתאם לסעיף 64 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד1984-. לאחר שניתנה לצדדים ההזדמנות לטעון בנושא ולאחר ששוכנעתי, כי לא יגרם למי מהם עיוות דין, החלטתי לדון בבקשה כבערעור גופו. מעשה שהיה כך היה: ביום 28.5.98, בצומת הרחובות שמגר וירמיהו, נהג המבקש ברכב כבד מסוג "מאק" עם נגרר ארוך מאחור (שתי יחידות) וביקש לפנות שמאלה, מרחוב ירמיהו אל מעלה רחוב שמגר. תוך כדי כך פגע ברכב המשיבים, שהיה אז במצב של עמידה מוחלטת, עקב עומס תנועה רב במקום וכלי הרכב שנעו באיטיות לפניו. אין מחלוקת, כי זכות הקדימה הייתה למבקש וכי במקום היה פקק תנועה רציני, כאשר שני טורי כלי רכב ממתינים להתקדמות התנועה, האחד מכיוון רח' ירמיהו שמאלה, שממנו הגיע המבקש בחוצו את הצומת באור ירוק של הרמזור; והשני מכיוון רח' ירמיהו ימינה, שממנו הגיע המשיב, כאשר בכיוון נסיעתו היה תמרור המחייבו ליתן זכות קדימה. אף אם למשיב הייתה חובה ליתן זכות קדימה, הרי בעת אירוע התאונה הוא כבר התקדם עם כלי רכבו מעבר לקו הרעיוני המתחם את גבולות הצומת. בשלב זה נאלץ לעמוד או לנוע באיטיות רבה, בשל העומס. רק לאחר מכן, בהיותו בעמידה מוחלטת, הגיע רכב המשיב, אשר עבר בצומת מבלי יכולת להשלים את תנועתו ולחצותו, אף אם בכיוון נסיעתו היה אור ירוק ברמזור. הפגיעה בכלי רכבם של המשיבים נבעה מהעובדה, שמרחב הראייה של המבקש מכלי רכבו היה לקוי ולא היה בידו לראות את מכונית המשיב. לפיכך, פשוט "דרס" את רכב המשיב, מבלי כל יכולת תגובה או מניעה מצד האחרון. בכללם של דברים, המבקש נהג בנסיבות אלו בכלי רכב גדול, עם תחום ראייה מצומצם, כאשר מדובר במקום בו התנועה עמוסה לעייפה. לפיכך היה עליו לנקוט ביתר שאת בכל אמצעי הזהירות, למנוע מצב שבו יכול להיפגע רכב אחר, המצוי במצב של עמידה. משלא עשה כן, עליו לשאת בתוצאות רשלנותו. אגב זאת יצוין, כי בהלנות המבקש על קביעת הערכאה הקודמת, לכך שכלי רכבו של המשיב היה במצב של עמידה מוחלטת, אין כדי לשנות מהמסקנה דלעיל. כידוע בית המשפט שלערעור אינו נוהג ברגיל, זולת במקרים מיוחדים ויוצאי דופן, להתערב בממצאים עובדתיים הנקבעים על-ידי הערכאה הדיונית, השומעת את הראיות ומתרשמת מאמינות העדים והגרסאות (ד"ר י' זוסמן סדרי הדין האזרחי, מהד' שביעית בעריכת ד"ר ש' לוין, 856 ואילך; ע"א 6138/93 הארגון למימוש האמנה על בטחון סוציאלי נ' אברהמי, פ"ד נ(1) 441, 447 מול ג'-ד'). הנטען מתייחס לקביעה מסוג זו, מבלי שתועלה בנסיבות העניין הצדקה לסטות מן הכלל הרגיל. זכות הקדימה היא זכות יחסית ולא מוחלטת (ע"א 553/73 אליהו נ' חנחן, פ"ד כט(2) 341, 342 מול ז'), לכן קיומה אינו בבחינת "מילת קסמים" להסדרת חבויות. פשיטא, שגם כאשר היא קיימת, חייב הזכאי לפיה להיות ערני לחלוטין לכל הנעשה בכביש ובדרך שלפניו. בכלל זאת אמורים הדברים גם כלפי אלה הממתינים לתור נסיעתם, הבאים מהכיוון הנגדי ופונים ימינה, אף אם חלה עליהם החובה להעניק את זכות קדימה. ככלל, זכות הקדימה מאבדת מחשיבותה כאשר המדובר בצומת עמוס, עת כלי הרכב ממתינים להתקדמות התנועה. ודוק: המשיב נכנס לתחום הצומת לפני הגיע המבקש. כל שכן אמורים הדברים, כאשר כניסתו של המבקש אל תוך הצומת, עם כלי רכב גדול, חוסמת לחלוטין תנועה לכל כיוון ומחייבת אותו להידחק קדימה ככל האפשר. קל וחומר בזמן ששדה ראייתו חלקי ביותר, עובדה לה הוא אמור להיות מודע כנהג המשאית. מכאן שלא היה עליו לנקוט כפי שנהג, בראותו את העומס שלפניו ולנוכח הסיכון לכלי הרכב בתחום המת של שדה ראייתו. זאת ועוד, מייחסיות זכות הקדימה נובע, כי הממתין בצומת לאור ירוק, אינו רשאי להיכנס אל תחומו אם אין ביכולתו לעבור ולהשלים את הנסיעה. כך נפסק בנושא זה בע"א 586/84 מקלף נ' זילברברג (פ"ד מג(1) 137, 144 מול ז'): "גם נהג, העומד לחצות צומת כשבכיוון נסיעתו דולק ברמזור אור ירוק מזמן, אינו פטור מזהירות ומחובה לוודא כי הצומת פנוי וחופשי בכיוונים המצטלבים ולא נותרו בו כלי רכב שלא הספיקו להשלים את חצייתם או שמסיבה כלשהי אחרת מצויים בו מכשולים והפרעות שאינם מאפשרים לעבור בו בבטחה". (הדגש אינו מצוי במקור - מ' ג') פועל יוצא מן האמור הנו, כי בטענת המבקש, על-כך שהמשיב נהג בניגוד לחוקי התנועה ונמנע מלכבד את תמרור זכות הקדימה המוצב בצומת, אין כדי להשפיע על תוצאות ההליך דנן. נשוב ונציין לעניין זה, כי בענייננו אין המדובר במקרה, שבו החייב ליתן את זכות הקדימה נכנס אל הצומת במהירות ובאופן בלתי צפוי. כאמור המדובר בפקק תנועה בו כלי רכב עומדים או נעים באיטיות והמבקש יכול וצריך היה להבחין בהם בנקל. בתוך כך היה עליו לנקוט בכל אמצעי הזהירות הנדרשים, והמתחייבים ביתר שאת בשל מרחב הראיה הלקוי. גם טענתו השנייה, לגבי זווית הפגיעה, לא תועיל לו. כל אימת שהמדובר בתנועה מזדחלת, אין ללמוד מצורת הפגיעה על מקום העמידה. חלקה השמאלי של מכונית המשיבים נפגע מכלי רכבו של המבקש, מבלי שיהא חולק על כך. מכיוון שהמשיב נמצא במקום במצב של עמידה, עוד מלפני הגיע המבקש, משמע שהלה פגע בו. כך גם קבע בית משפט קמא ולא ראינו להמנע מלקבל קביעתו זו. במכלול הנסיבות האמורות נחה דעתי, כי לא נפלה טעות בקביעות העובדתיות שבפסק הדין ובמסקנות הנובעות מהן. פועל יוצא מכאן הנו, כי דין הערעור להדחות. הערעור נדחה. המבקש ישא בהוצאות המשיבים, שלא היו מיוצגים, בסך של 450.- ש"ח. משפט תעבורהצומת