קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מחיר מונית מנתב''ג בניגוד לחוק: 1. המשיב, הואשם בהסעת נוסעים בנסיעה מיוחדת במונית במחיר העולה על המחיר שנקבע בדין ובהתנאת תנאים שלא כדין לביצוע שירות בר פיקוח - עבירות לפי סעיפים 11(א)(1) ו28-(א) לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח1957-, כסדרם. 2. לפי כתב האישום הסיע המשיב במוניתו את המתלונן ואת אחיו, ביום 19.1.97, מנמל התעופה בן גוריון (נתב"ג) לירושלים - בנסיעה מיוחדת, שהוא מורשה להסיע במונית. בתום הנסיעה ביקש המשיב מהמתלונן לשלם סכום של 125 ש"ח עבור הנסיעה מנתב"ג למענו של המתלונן, לאחר שאחי המתלונן ירד מן המונית ליד בנייני האומה שבכניסה לירושלים, והמתלונן המשיך בנסיעה במונית עד לביתו ברחוב קורא הדורות, בשכונת ארנונה. השכר המקסימלי בעד נסיעה מיוחדת מנתב"ג לירושלים הוא 111 ש"ח, ולטענת המערערת זה הוא השכר המרבי שהיה על המשיב לקבל מהמתלונן לכל יעד בתוך ירושלים - יהיה המרחק אשר יהיה מהכניסה לירושלים או מתחנתה הקבועה של המונית. 3. בית-משפט השלום לתעבורה בירושלים ראה לזכות את המשיב משתי העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, ומכאן הערעור שבפנינו. פסק הדין של בית-המשפט קמא 4. לענין העבירה של התנאת תנאים לביצוע שירות בר פיקוח לפי סעיף 28 לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, קבע בית-המשפט קמא, כי בנסיבות הענין דנן לא היתה כל התניה. ועוד זאת: הפרשנות הנכונה של סעיף 28 לחוק הפיקוח האמור היא שיש להתנות ביצוע השירות בתשלום מסוים וכי אם לא ישולם התשלום שדרש המסיע לא תבוצע הנסיעה. בענייננו המשיב היה צריך לדרוש את התוספת בגין הנסיעה מבניני האומה עד למענו של המתלונן, ואם לא יאות לשלם - לא יסיענו. אולם, התניה כאמור לא היתה, ומשום כך לא התקיימו יסודות העבירה לפי סעיף 28 האמור. 5. מסקנתו של בית-המשפט קמא מקובלת עלינו ופרשנותו לסעיף 28 לחוק הפיקוח היא נכונה, בנסיבות הענין. למעלה מן הצורך, הצהיר בא-כוח המערערת כי הוא חוזר בו מן הערעור בכל הנוגע לזיכוי המשיב מן העבירה לפי סעיף 28 לחוק הפיקוח. 6. נותרה, איפוא, השאלה של גביית שכר הסעה מעל המותר, בשל הסעת המתלונן עד לביתו שבשכונת ארנונה - ליעד שני או ליעדים שונים בתוך ירושלים, הכל במסגרת שכר ההסעה המרבי. על כך אומר בית-המשפט קמא בהכרעת הדין, כדלקמן: "סבורני כי פרשנות לפיה 'המחיר הקובע' מנתב"ג לירושלים אינו מוגבל במס' היעדים בתוך ירושלים הינה בלתי סבירה ובלתי מתקבלת על הדעת, יש לפרש כי המחיר הקובע מנתב"ג לירושלים פירוש המקל עם הנאשם (סעיף 34 כ"א לחוק העונשין, תשל"ז1977-), הינו ליעד אחד בירושלים. פרשנות שונה יוצרת מצב לפיו יידרש נהג מונית בנסיעה מנתב"ג לירושלים, לבצע נסיעות פנימיות בתוך ירושלים במטרה לפזר את הנוסעים כל אחד על-פי כתובתו. משמע: דרישת נוסע לעצירה מביאה את הנסיעה לסיומה וכל נסיעה נוספת כרוכה בתשלום, פרשנות שונה של 'נסיעה מיוחדת', הופכת הנסיעה לנסיעת שירות". וגם זאת: "הפרשנות שמציע ב"כ המאשימה מרוקן (כך במקור) לפיה 'המחיר הקובע' מתייחס ליעד אחר בתוך ירושלים ולא למספר בלתי מוגבל של יעדים...". ראיות 7. הנסיעה במונית הוזמנה על-ידי המתלונן באמצעות "שירות מוניות נשר" הפועל באישור רשות שדות התעופה (להלן - "המשלח"). המשלח נתן אישור יציאה חד פעמי (ת2/), שבו נקבע יעד הנסיעה: ירושלים ושכר הנסיעה: 110 ש"ח, הכולל את שכר ההסעה המרבי מנתב"ג לירושלים - 107 ש"ח ועוד 4 ש"ח בעד הובלת שתי מזוודות, שאף הוא שכר הקבוע במחירון. ראוי לציין כי באישור האמור צויין כי "המחיר כולל את כל הנוסעים במונית", ועוד הוסיף המשלם באישור, בלשון האנגלית כדלקמן: Dear passenger please do not pay more than the stated fare"" ללמדך כי הנוסע אינו צריך לשלם יותר מן המחיר שנקבע באישור, המתאים לקבוע במחירון. 8. אמת נכון הדבר, שבאישור האמור לא נקבע מה הוא יעד הנסיעה בתוך ירושלים, "והדרא קושיה לדוכתא". לענין זה קיבל בית-המשפט את הודעת המתלונן, נחום ויסמן, שגבו חוקרים מטעם המפקח על התעבורה (ת3/), ובה אומר המתלונן כהאי לישנא: "אני יידעתי מראש את נהג המונית כי היעד הסופי הינו בשכונת ארנונה ויש לעצור ליד בניני האומה בדרך אל היעד הסופי כדי שאחי שהיה שותף לנסיעה יוכל לרדת בבניני האומה. לא היתה כל סטיה ממסלול הנסיעה מנתב"ג אל היעד הסופי דהיינו שכ' ארנונה". המתלונן חזר על גירסה זו בעדותו בבית-המשפט קמא, לאמור: "כשהנהג שאל אותי כשנכנסתי למונית אמרתי לו שהיעד שלי הוא בארנונה... שבבנייני האומה יורד אחד הנוסעים" (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 16-14). אולם בהמשך אומר המתלונן, בחקירה נגדית: "בעדותי הקודמת אמרתי שאיני זוכר מתי אמרתי לו אם ביציאה מלוד או בכניסה לירושלים. אך בכניסה לירושלים ידעת את היעד הסופי" (שם, עמ' 6). 9. המשיב אינו חולק על כך שאם היעד הסופי בנסיעה מיוחדת במונית, שעומדת כולה לרשות המזמין, נקבע מלכתחילה, הרי שאין להוסיף למחיר שנקבע דבר, אף אם היעד הסופי בירושלים הוא בגבעה הצרפתית או בתלפיות (פרוטוקול הדיון בבית-המשפט קמא, עמ' 10). אולם, המשיב סבור, כי אם הופסקה הנסיעה לצורך הורדת אחד הנוסעים בנסיעה המיוחדת, הרי בכך קבע המזמין את היעד הסופי ואם מי מהנוסעים מבקש להמשיך את הנסיעה ליעד נוסף או ליעדים נוספים, הרי מכאן ואילך - הנסיעה היא נסיעה מיוחדת נוספת ויש לגבות בגין נסיעה זו שכר נוסף. המשיב סתם ולא פירש מה אם הורדת הנוסע נעשתה, דרך משל, לפני הכניסה לירושלים, כגון במבשרת ירושלים - האם יעלה על הדעת לומר כי במקרה זה נפסקת הנסיעה המיוחדת על-פי השכר שנקבע, וממבשרת לכל יעד אחר בירושלים - יש להוסיף שכר בגין נסיעה זו? הנה כי כן, המשיב אינו משיג על כך שאם היעד הסופי נקבע מראש, אפילו לשכונת ארנונה - הרי השכר שנקבע מראש באישור שניתן לנסיעה בנתב"ג (ת2/), שהוא 111 ש"ח, הוא השכר שיש לגבות ואין להוסיף עליו. הוא טוען שאם חלה הפסקה בנסיעה בשל ירידת נוסע מן המונית לפני היעד הסופי של יתר הנוסעים, הרי אז ורק אז יש להוסיף שכר נסיעה. 10. מצב זה אינו מתקבל על דעתנו. אם היעד הסופי נקבע מלכתחילה, וזו שאלה עובדתית שיש להוכיחה, הרי שיעדי הביניים, ככל שאין "סטיה ניכרת" ממסלול הנסיעה, אין בהם כדי להפסיק את הנסיעה ליעד הסופי. בענייננו נראה על-פי העדויות של המתלונן ושל נוהג המונית - היעד הסופי בתוך ירושלים לא צויין באישור ת2/, אך נמסר על-ידי מזמין ההסעה - המתלונן - למשיב בנתב"ג או בכניסה לירושלים. מתקבל על דעתנו כעולה מן הראיות כי היעד הסופי צויין בכניסה לירושלים, לפני שהמשיב נתבקש לעצור כדי להוריד נוסע (אחי המתלונן) ליד בניני האומה. הורדת נוסע כאמור, אינה צריכה להפסיק את הנסיעה, ואין לקבוע, כי הנוסע הראשון שיורד מן המונית - הוא הקובע את היעד הסופי, במיוחד כאשר אין סטיה מהותית מן הדרך ליעד הסופי שהודע מראש. (למשל, אילו נדרש המתלונן לסטות תחילה לשכונת רמות ואחר כך להוביל את המתלונן לשכונת ארנונה). 11. בענין זה היה ראוי שהמפקח על התעבורה יקבע במחירון מה משמעות יש לייחס לאזכור שמה של עיר גדולה כמו ירושלים, תל אביב או חיפה כיעד: האם יעד הנסיעה הוא "התחנה" הראשונה שבה יורד נוסע אחד מבין הנוסעים; או שמא היעד הסופי הוא זה שבו יורד הנוסע האחרון ואין נפקא מינה אם היו "יעדי ביניים" עד היעד הסופי; או שהיעד הסופי הוא הקובע גם אם היו תחנות ביניים, ובלבד שלא נדרשה סטייה ניכרת; או שגם סטיות ניכרות ברחבי העיר - אינן משפיעות על היעד הסופי. משום כך, דרושה "התערבות חקיקתית" כדי להסדיר את הענין. 12. בעינינו, המצב העובדתי הוא שצריך להכריע בענין, ואין לנו צורך להכריע בסוגיה המשפטית ובפרשנות המחירון. אם אמנם נקבע היעד הסופי בשכונת ארנונה מלכתחילה, המסקנה תהיה שהמשיב גבה שכר נסיעה מעל השכר המרבי והמותר בנסיבות הענין. זאת, משום שהמשיב מודה כי אם נקבע היעד הסופי מלכתחילה, הסכום של 111 ש"ח הוא השכר להסעה מנתב"ג לאותו יעד. בענייננו, אנו רואים לקבוע כי היעד נקבע מלכתחילה, אף אם לא בתחילת הנסיעה, ומשום כך גביית שכר נסיעה נוסף מבניני האומה ועד שכונת ארנונה - לא היתה כדין, מה גם שבניני האומה בהחלט נמצאים בדרך מן הכניסה לירושלים לארנונה. העובדה שהמתלונן הסכים לשלם תוספת לשכר הנסיעה שנקבע, בין שהשכר הנוסף נקבע על ידיו או על-ידי המשיב - אינה משנה דבר לענין זה. 13. לפיכך, אנו מרשיעים את המשיב בעבירה שלפי סעיף 11(א)(1) לחוק הפיקוח על הצרכים ושירותים, התשי"ח1957- בגין גביית מחיר נסיעה העולה על המחיר הקבוע במחירון. הזיכוי של המשיב מן העבירה שלפי סעיף 28(א) לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים - יישאר בעינו. 14. לנוכח העדר ההתייחסות במחירון לענין היעד הסופי ויעדי הביניים, וכן נוכח אי ההבנה שנוצרה בענין קביעת היעד הסופי בתחילת הנסיעה בענין דנן, נראה לנו כי יש להסתפק בקנס ובהתחייבות בלבד. 15. לפיכך אנו דנים את המשיב לקנס 1,000 ש"ח או 10 ימי מאסר תמורתו. המשיב גם יחתום על התחייבות בסך 5,000 ש"ח להימנע בתוך שנתיים מעבירה לפי סעיף 11(א) לחוק הפיקוח על מצרכים ותקנה 522 לתקנות התעבורה, התשכ"א1961-. מונית