קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מחיר מופקע על נסיעה במונית: 1. המשיב הואשם יחד עם אחר, בשלש עבירות אלה: (א) דרישת מחיר מופקע בעבור שירות בר-פיקוח לפי סעיף 26(א) לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח1975- (להלן - "חוק הפיקוח"); (ב) סירוב לבצע שירות לפי סעיף 28(א) לחוק הפיקוח; (ג) אי-הפעלת מונה במונית לפי סעיף 4 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעה באוטובוסים ובמוניות), התשל"ט1974-, ותקנה 510 לתקנות התעבורה, התשכ"א1961-. לפי כתב האישום - המשיב נהג ביום 14.2.95 סמוך לשעה 20: 35 במונית שבבעלות אחמד סוואחרה, והוא נתבקש על ידי המתלונן להסיעו יחד עם בני משפחתו בנסיעה מיוחדת משוק מחנה יהודה שבירושלים למבשרת ציון. המשיב לא הפעיל מונה ודרש מהמתלונן שכר מופקע של 30 ש"ח, בעוד שהשכר המרבי המותר אינו עולה על 20.60 ש"ח, ומשלא הסכים סירב המערער להסיע את המתלונן. 2. כבר בתחילת הדיון חזרה בה המערערת מן האישום כלפי בעל המונית, והוא נמחק מכתב האישום. 3. אחרי שבית המשפט קמא שמע את עדותו של המתלונן ואת עדות המשיב, עדות בעל המונית וסדרן בתחנת המוניות "הר אדר" - זיכה בית המשפט קמא (כב' השופטת ר' זוכוביצקי) את המשיב מן העבירות של סירוב לבצע שירות ואי-הפעלת מונה במונית. אולם, לפני כן חזרה בה המערערת מן האישום בכל הנוגע לעבירה של "דרישת מחיר מופקע", מן הטעם שהוראת החיקוק כבר בוטלה. הראיות ופסק הדין של בית המשפט קמא 4. המשיב מסר כשלושה חודשים אחרי המקרה גירסה, לפיה הוא הגיע לאזור שוק מחנה יהודה, כיוון שהיה אמור להסיע מתחנת הדלק "הטורים", הסמוכה לשוק, את דודו. המתלונן וקרוביו נכנסו למונית מבלי לשאול דבר, ואחד הנוסעים פקד עליו לנסוע, הגם שהמשיב הודיע, לדבריו, כי המונית אינה פנויה להסעה. הנוסע אמר למשיב לנסוע לתחנת המוניות שלו, ואמנם כן עשה המשיב. משהגיע לתחנה, פנה המשיב לסדרן ומסר לו כי הנוסעים נכנסו למונית מבלי לשאול, וכי המשיב אינו פנוי להסעת הנוסעים למבשרת ציון. המשיב הוסיף, כי הוא פחד כאשר הנוסע פקד עליו לנסוע, וכי "התנהג מאד לא טוב כלפי ואני פחדתי שהוא מתכוון להרוג אותי" (הודעת המערער ת1/ - עמ' 2). בעדותו בבית המשפט הוסיף המשיב פרטים נוספים שלא בא זכרם בהודעתו ת1/, לפיהם כאשר נהג במונית התקשר אליו דודו, בעל המונית, לטלפון הנייד שבמונית וביקשו לאסוף אותו ואת אשתו מתחנת התדלוק "הטורים" הנמצאת ליד שוק מחנה יהודה, וכי בדרכו לאסוף את דודו ואת אשתו עלו המתלונן ובני משפחתו למונית, כאשר נעצרה תוך ציות לאור אדום ברמזור. במהלך הסעת המתלונן התקשר בעל המונית ושאל את המשיב מדוע אין הוא בא לאסוף אותו, והמשיב מסר לו כי "יש לי בעיה עם לקוח ואני לא יכול להגיע" (עמ' 11 לפרוטוקול, ש' 12). בעל המונית שאל אם יש צורך שהוא יגיע אליו והמשיב השיב בשלילה. בדרכו לתחנת המוניות שאליה התכוון להסיע את המתלונן ובני משפחתו, חלף המשיב על פני תחנת הדלק "הטורים", שממנה היה עליו לאסוף את דודו, אך לא מצא אותו שם. 5. בגירסת המשיב תמך בעל המונית, אחמד סוואחרה, בעדותו בבית המשפט - הן לעניין ההמתנה בתחנת הדלק הטורים והן לעניין שיחתו הטלפונית עם המערער, בה התעניין מדוע אין הוא בא לאסוף אותו. העד מאשר את גירסת המשיב כי הוא התקשר שנית למשיב והלה מסר לו שיש לו בעייה עם לקוח, ואז נסע העד במונית אחרת. מאוחר יותר סיפר המשיב לעד את אשר אירע. עד נוסף שתמך בגירסת הנאשם הוא עוודאללה פואד, הסדרן בתחנת המונית "הר אדר", שהעיד כדלקמן: "הגיע אלי הנאשם עם 3 נוסעים למשרד. ירד אלי (הנאשם) ופנה ואמר שיש לו נסיעה מיוחדת ושדוד שלו מחכה לו בתחנת הדלק הטורים. יצאתי לנוסעים במונית של הנאשם והצעתי להם מונית אחרת ... הצעתי לו את המונית הפנויה והוא לא הסכים והתעקש לנסוע עם הנאשם. אני אמרתי לו שאתה לא יכול לנסוע בכוח עם הנהג ... (עמ' 16 לפרוטוקול שורות 27-21 ועמ' 17 ש' 3-1). 6. המתלונן העיד כעד יחידי מטעם המערער, אך איש מהנוסעים שהיו עמו לא נחקר ולא הובא להעיד בבית המשפט. לפי גירסת המתלונן, הוא עלה למונית ולאחר נסיעה של 15-10 מטרים שאל את המשיב "כמה זה עולה", והמשיב נקב בסכום של 35 ש"ח, אך המתלונן אמר לו כי המחיר מופרז. המערער מסר לו כי יסתפק ב- 30 ש"ח, ומשדרש ממנו להפעיל את המונה אמר המערער כי מחוץ לעיר - אין מפעילים מונה, ואם המחיר אינו "מתאים לו" הוא רשאי לרדת מהמונית "ולמצוא לו פראייר אחר". המתלונן לא נאות לרדת מן המונית, והמשיב אמר כי יורידו בתחנת המוניות שלו, וכך היה. 7. בית המשפט קמא קבע, כי חרף סתירות מסויימות בעדותו של המשיב - עדיין קיים ספק בלבו בעניין אמיתות גירסת המאשימה, ולפיכך החליט לזכותו מחמת הספק. בית המשפט קמא היה ער לכך כי בהודעת המשיב לא הוזכר הדוד או שיחת טלפון שקיבל ממנו, והמשיב הסתפק בכך שאמר כי היה בנסיעה מיוחדת. על כך השיב המערער בחקירתו בבית המשפט, כי הוא לא נשאל על כך וכי הסתפק באמרה כי "לא היה פנוי". בית המשפט קמא ראה בכך הסבר אפשרי, וכי כשאמר המשיב כי היה עליו לבצע נסיעה מיוחדת, הוא התכוון להסעת דודו, בעל המונית, מתחנת התדלוק "הטורים". בית המשפט קמא אף מצא כי קיימת אי התאמה נוספת בדברי המשיב לעניין הקשר הטלפוני בינו לבין בעל המונית כשהמרחק מן השוק עד תחנת הדלק הוא קצר, בעוד שהוא לא ראה את בעל המונית בתחנת התדלוק כשחלף על פניה בהסיעו את המתלונן לתחנת המוניות. המערער הסביר את הסתירות האלה בכך שעם תחילת הוויכוח עם המתלונן, הוא עצר את המונית בצד הדרך, עוד לפני שהגיע לתחנת התדלוק. הסברים ופרטים אלה הוספו על ידי המשיב אך בחקירתו הנגדית, ולענין זה קבע בית המשפט קמא כי אין בפרטים אלה "כל סתירה לדבריו בחקירה הראשית", אלא הם תוספת פרטים בתשובה לשאלות ב"כ המשיבה. ועוד קובע בית המשפט קמא: "חוסר התאמה בין העדות בחקירה הראשית ובין העדות בחקירה הנגדית מעלה ספק בעניין מהימנותו של הנאשם אך עדיין קיים ספק הפועל לטובתו של הנאשם, מכיוון שגירסתו כפי שהיא עולה באופן כללי מעדותו בבית המשפט היא אפשרית והגיונית". 8. בית המשפט קמא התייחס גם לעדויותיהם של שני עדי ההגנה ולא קיבל את טענת ב"כ המערערת לעניין סתירות הפוגעות במהימנותם של עדים אלה. 9. בית המשפט קמא מסכם את עמדתו, לפיה ראיות המערערת מבוססות על עדות המתלונן בלבד, מול שלושה עדים מטעם ההגנה, וכי המערערת יכלה לחזק את עדות המתלונן אילו חקרה את שני קרובי המתלונן שנסעו עמו במונית ואילו העידה אותם בבית המשפט. לנוכח דלות הראיות של התביעה והספקות שעלו במשפט, כאמור, ראה בית המשפט קמא לזכות את המשיב - מחמת הספק. מסקנות 10. ערעור זה, רובו ככולו, מבוסס על תקיפת הממצאים העובדתיים של בית המשפט קמא. פסק הדין של בית המשפט קמא נסמך על שיקולי מהימנות של העדים, כאשר המערערת הביאה את המתלונן בלבד, בעוד שהיתה יכולה להביא עדים נוספים שיכלו לחזק ולאמת את עדות המתלונן. משנמנעה המערערת מעשות כן, הרי המנעות זאת פועלת לרעתה. אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית ששמעה את העדים והתרשמה מהם, וקבעה על פי שיקולי אמינות ומהימנות ממצאים עובדתיים (וראו ע"פ 605/87 המאוזכר בע"א 188/89 עזאיזה נ' המועצה המקומית דרוריה, פד מז(1) 662, 663-664; ע"א 2558/95 פלונית ואח' נ' פלוני, פד מז(2) 8). במקרה דנן לבית-המשפט קמא נותר ספק בענין אמיתות גרסת המאשימה כדבריו בפתח "ניתוח הראיות" (עמ' 5 לפסק הדין), ואי לכך ולאחר שעיינו בכל הראיות שבאו בפני בית המשפט קמא, איננו סבורים שיש להתערב בממצאים העובדתיים שקבע ובמסקנות המשפטיות שהסיק מהם. לפיכך, אנו דוחים את הערעור. א"צ. בן זימרה, שופט עזרא קמא, שופט השופטת רות אור צר לי כי אינני יכולה להסכים למסקנת בית המשפט קמא ולמסקנת חברי השופטים - ע. קמא וא"צ בן זמרה, וזאת מהטעמים הבאים: 1. דודו של המשיב, אחמד סוואחרה, שהוא גם בעל המונית בה נהג המשיב, תמך בעדותו בבית המשפט - שנתיים וחצי אחרי האירוע - בדברי המשיב, כי הוא, הדוד, ביקש מהמשיב טלפונית לקחתו מתחנת התדלוק "הטורים", וכי לאחר שהמתין רבע שעה - טלפן שנית למשיב וזה אמר לו כי יש לו בעיה שהוא יכול לפתור לבד. נוכח האמור - לקח אחמד סוואחרה מונית ולא המתין לבואו של המשיב. יצוין כי אחמד לא זכר את היום בשבוע, את החודש, ואפילו לא את השנה בה התרחש האירוע (אמר שהוא חושב שזה היה בשנת 1994), אך עם זאת טען שהוא זוכר את המקרה טוב מאד(!) 2. סדרן תחנת המוניות (עד ההגנה השלישי שבית המשפט קמא התחשב בעדותו כתומכת בגרסת המשיב) - יכול היה רק להעיד מה המשיב מסר לו, (עדות שמיעה), אולם אין הוא יכול לתמוך בהבדלי הגרסות שבין המשיב למתלונן באשר לתחילת האירוע, שהרי סדרן התחנה כלל לא נכח באותו מקום באותו זמן. 3. בית המשפט קמא לא קבע שעדות המתלונן איננה אמינה, ולעומת זאת קבע שיש סתירות ותהיות בעדויות עדי ההגנה, ולמרות זאת זיכה את המשיב מחמת הספק, בציינו שמדובר בעדות של עד אחד (המתלונן), לעומת שלושה עדי ההגנה. 4. המדינה תמהה כיצד ניתן להעדיף שלוש עדויות מסופקות ובלתי אמינות על פני עדות המתלונן - שלא נקבע כי אינה אמינה. 5. בהתחשב בעובדה שסדרן התחנה אינו יכול לתמוך בעדות המשיב לגבי תחילת האירוע (אם המתלונן וקרוביו נכנסו למונית לאחר שנעצרה לבקשתם או בניגוד לרצון המשיב); ובהתחשב בעובדה שגם אחמד סוואחרה לא יכול להעיד מאומה על תחילת האירוע בין המשיב למתלונן ואף אינו זוכר כלל פרטים על אותו אירוע פרט לטענה (הנוחה למשיב) שהוא ביקש מהמשיב לקחתו מתחנת התדלוק "הטורים" שנתיים וחצי לפני מתן עדותו - הרי באשר לתחילת האירוע אין לנו אלא עדות המשיב מול עדות המתלונן, כאשר בית המשפט קמא לא קבע שאינו מאמין למתלונן, ולעומת זאת קבע שעדות המשיב מעוררת תהיות ויש בה סתירות. 6. אין כל ראייה שלמתלונן היה אינטרס כלשהו להפליל את המשיב או שהכירו קודם לכן. לעומת זאת ברור שלמשיב אינטרס רב להימלט מהרשעתו בדין. 7. כשעומדת למעשה עדות מול עדות - ועדות המשיב אינה סבירה, רצופה סתירות ואינה אמינה במיוחד כפי שקבע בית המשפט קמא - נראה לי כי לא היה מקום לזיכוי אף מחמת הספק. 8. יתרה מזו - אפילו האמנו לכל עדויות ההגנה, עדיין עולה מדברי המשיב ומדברי דודו - כי לא הייתה למשיב כל הצדקה שלא לקחת את המתלונן וקרוביו למבשרת, שהרי אף לפי גרסת המשיב ודודו - בהגיע המשיב לתחנת התדלוק "הטורים" בדרך לתחנת המוניות, כבר לא המתין לו הדוד להסעה, המשיב היה פנוי להובלה, ולא הייתה לו כל הצדקה לסרב לקחת את המתלונן וקרוביו. 9. אי לזאת, לדעתי היה מקום לקבל את הערעור, ולהרשיע את המשיב. רות אור, שופטת לפיכך - הוחלט כאמור בפסק הדין של השופטים ע' קמא וא"צ בן זמרה. קרקעותמוניתהפקעה