עובד שעמד על כסא על מנת להוריד קלסר נפל ונפגע בצוואר הקדמי, באותו יום מילא המערער טופס לתביעת דמי פגיעה, ובו ציין ש"קיבל מכה בצוואר מתאונה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מכה בצוואר מתאונה: .Iההליך .1ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 5.11.1980, שקבעה כי למערער לא נותרה כל נכות (%0) החל מיום 13.1.1980, כתוצאה מתאונת עבודה בה נפגע ביום .9.1.1980 בפריט 21 שבדו"ח הוועדה ("סיכום ומסקנות") כתוב לאמור: "בעקבות הפגיעה הנדונה לא היתה כל פציעה ולא נשארה כל נכות, ואין גם תלונות בקשר לגרון. בקשר לתלונות על כאב גב תחתון, דוחה הוועדה על הסף את הדיון בכך. לאור האמור לעיל וללא אישור פקיד התביעות, לאחר חקירה בעניין, אין לדון על כאבי הגב במסגרת התביעה הנדונה". "הפגיעה הנדונה" תוארה בפריט 20שבדו"ח ("אבחנה") כ"פגיעה שטחית בגרון ליד ההיואיד". .2הערעור שלפנינו כוון נגד החלטת הוועדה לדחות "על הסף" וללא בדיקה את התלונות על כאב גב תחתון בשל העדר "אישור" מאת פקיד התביעות. .3העובדות הצריכות לעניין הן; א) ביום 9.1.1980, כשעמד המערער על כסא על מנת להוריד תיק ("קלסר"), נפל ונפגע בצוואר הקדמי; ב) באותו יום נבדק במרפאת קופת-חולים. מחלקת תאונות ("מרפאת לין"), שם התלונן על כאבים בעת בליעה. האבחנה היתה "שפשוף באזור ה- .hyoid(עצם בסיס הלשון). הוא נשלח לרופא א.א.ג.; ג) באותו יום מילא המערער טופס לתביעת דמי פגיעה, ובו ציין ש"קיבל מכה בצוואר"; ד) המקרה הוכר כתאונת עבודה ושולמו דמי פגיעה בעד שלושה הימים: ה) ביום 17.2.1980נתקבל לאשפוז בבית-החולים יפה-נוף. האנמנזה היתה: "ב- 9.1.1980נפל ובהתחלה הדגיש רק כאבים בצוואר ואחרי שבוע הופיעו כאבים בגב התחתון שמקרינים לרגלו השמאלית". הוא שהה בבית-החולים עד ה-7.3.1980; ו) ב- 20.3.1980נתקבל המערער בחדר המיון של בית-החולים וטשילד עם תלונה על כאבים בעמוד השדרה המותני התחתון. לפי האנמנזה החלו הכאבים "מזה חדשיים לאחר נפילה מכסא"; ז) המערער חזר לעבודה ביום 16.4.1980; ח) ב- 1.5.1980הגיש המערער "תביעה לתשלום גמלת נכות מעבודה". .4בעת שמיעת הערעור, ביקש בא-כוח המוסד שיאופשר לו לסכם את טענותיו בכתב. בית-הדין נעתר לבקשה והצדדים חויבו לסכם בכתב, ראשון - המוסד ואחריו - המערער. .5בא-כוח המוסד טען, כי ההחלטה לקבל או לדחות את התביעה היא מסמכותו של פקיד התביעות (סעיף 130לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968(להלן-החוק). בעת שפקיד התביעות החליט לקבל את תביעתו של המערער על פגיעה בצוואר הקדמי, לא היה זכר של פגיעה בגב ועל כן לא החליט ולא כלום בעניין הגב. העובדות בהן הכיר, הן אלה שפורטו ב"תביעה" ובאישור הרפואי לפגיעה בעבודה. באין אישור מפקיד התביעות על פגיעה בגב, אין הוועדה הרפואית רשאית להתייחס לפגיעה זו החורגת ממסגרת האירוע התאונתי שהוכר. .6בא-כוח המערער השיג על האמור בפריט 19של דו"ח הוועדה ("ממצא רפואי"): "התלונות על כאבי גב תחתון בסמוך לתאונה הנדונה הופיעו לראשונה קרוב ל- 3שבועות לאחר מכן. ורק אז נזכר בנפילתו מהכסא המתוארת בטופס התביעה". על סמך מה, קבל הפרקליט המלומד, ראתה הוועדה לחשוד במרשו "שנזכר" כביכול? וכי היו לפניה עשרות וממצאים לביסוס החשד? הוועדה לא בדקה את המערער ודחתה את תביעתו "על הסף", בשל העדר אישור מאת פקיד התביעות. בעשותה כן, שגתה הוועדה, שכן הסגירה את סמכותה היא, לפי סעיף 61לחוק, לידי פקיד התביעות שאין עניינו בסוגיות רפואיות, אלא בבירור היבטים פורמליים של תביעה לגמלה. .Iiפסק-דין .1הפנייתו של המערער לוועדה רפואית באה בעקבות טופס התביעה שהגיש למוסד ראה סעיף 3(ח) שבהליך). פריט מרכזי בטופס הוא פריט 23שזו לשונו: "מה הן ההגבלות או הכאבים שיש לך היום" (ההדגשה שלנו). תשובתו של המערער היתה: "כאבי גב עם הקרנה לרגל שמאל. כמו כן סובל מהתפרצויות של כאבים באזור הדיסקוס והמתניים". העניין הועבר לטיפולה של ועדה רפואית. .2לו תבע המערער דמי פגיעה בעבודה בגין תלונותיו דהיום, היה העניין מובא לפני פקיד תביעות, אשר לו הסמכות לברר ולהחליט "אם תינתן הגמלה ובאיזו מידה תינתן" (סעיף 130(א) לחוק). פקיד התביעות היה עורך, מסתמא, חקירה ודרישה, בעזרת הכלים העומדים לרשותו, והיה מחליט כפי שהיה מחליט. המערער, אשר חזר לעבודה ביום .16.4.1980לא תבע דמי פגיעה. אלא הגיש ב- 1.5.1980דרישה לעמוד בפני ועדה רפואית, לשם קביעת דרגת נכותו ותשלום גמלת נכות, אם ובמידה שהיא מגעת לו. .3משהובא העניין לוועדה רפואית, שומה היה עליה לקבוע "אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה היא נובעת כך" (סעיף 61(א) (1) לחוק) (ההדגשה שלנו). בפני הוועדה הרפואית לעררים התלונן המערער על דבר אחד בלבד: "כאבי גב" (פריט 18בדו"ח הוועדה). הוועדה בדקה את הצוואר עליו לא התלונן, עיינה במסמכים רפואיים כדי לעמוד על רישומים בעניין כאבי גב ודחתה "על הסף" את הדיון בתלונותיו של המערער בקשר לכאבי גב (ראה סעיף 1שבהליך). .4אנו בדעה, כי הוועדה נתפשה לכלל טעות, הן מעצם העובדה שלא פעלה בגדר סמכויותיה לפי סעיף 61(א)(1) לחוק והן מן הנימוק שנתנה; הוועדה לא היתה זקוקה ל"אישור" מאת פקיד התביעות כדי להתייחס לכאבי הגב, להחליט בדבר קיומו של קשר סיבתי בין התאונה והכאבים הנ"ל ולקבוע את דרגת הנכות הנובעת, אם בכלל, מהמצב בגב. הזכות לקבוע דרגת נכות "שמורה להכרעתה של הוועדה הרפואית" (דב"ע לד/ 21-0, [1], בע' 64, סעיף 3). .5טענת המערער, כי כאבי הגב והפרעות שהופיעו שבוע ימים אחרי התאונה קשורים סיבתית בנפילתו מהכסא, יכול שתתקבל על דעת הוועדה הרפואית ויכול שתידחה על ידה. אך העובדה, שכאבי הגב לא הוזכרו בטופס התביעה לדמי פגיעה בעבודה, אינה מעלה ואינה מורידה, שכן הטופס מולא על-ידי המערער ביום התאונה עצמו והאישור הרפואי הראשון הוצא אף הוא באותו יום (סעיף 3(ב) ו-(ג) שבהליך) בטרם הופיעו כאבי הגב. ולמותר להוסיף, שגם מי שאינו רופא יודע, שתוצאות של מכה, חבלה או פגיעה כל שהיא, יכולות להתפתח ולהופיע באיחור מה, ולאו דווקא באותו מקום בדיוק שספג את החבלה הראשונית. .6התוצאה היא, כי הערעור מתקבל והעניין מוחזר לוועדה רפואית לעררים. הוועדה תהיה בהרכב שונה מזה שעל החלטתו נסוב ערעור זה, והדו"ח נשוא הערעור לא יובא בפני הוועדה בהרכבה החדש. המערער יוכל להגיש לוועדה מסמכים רפואיים הנוגעים לעניינו, כגון סיכום המחלה של בית-החולים יפה-נוף וגליון חדר המיון של בית-החולים רוטשילד (סעיף 3(ה) ו-(ו) שבהליך) או חוות-דעת של מומחה רפואי. המשיב ישלב למערער הוצאות משפט כולל שכר טרחת עורר-דין בסך 000, 5שקלים בתוספת מ.ע.מ.צוואר