ניכוי מענק לרכישת רכב נכה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ניכוי מענק לרכישת רכב נכה: .Iההליך .1המערער הגיש תביעה נגד המשיב (להלן - המוסד) בבית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב (השופט מורל - דן יחיד; תב"ע מא/486-0) לתשלום סכום כסף שנוכה ממענק שניתן על-ידי המוסד למערער, לרכישת מכונית: כמו כן עתר המערער לתשלום הפרשי הצמדה וריבית על הסכום הנ"ל. התביעה נדחתה, ומכאן - הערעור. .2העובדות הדרושו לעניין הן: א) המערער רכש רכב בשנת 1973וקיבל פטור חלקי ממסים ממשרד האוצר (הדבר היה לפני שנחתם לראשונה הסכם בין האוצר לבין המוסד בדבר מתן הטבות למוגבלים בניידות: להלן - הסכם ניידות); ב) המערער רכש רכב חדש בדצמבר 1980; ג) בהתאם להסכם הניידות משנת 1977(כפי שתוקן בשנת 1980) היה המערער זכאי להלוואה עומדת בשיעור ההולם את אחוזי מוגבלותו בניידות, על סכום המסים החל על המכונית החדשה שרכש: היה עליו להחזיר את ההנחה מן המסים שניתנה לו עת רכש את רכבו הקודם בשנת 1973(כאילו היתה ההנחה בגדר הלוואה עומדת קודמת, והחזרתה תנאי למתן הלוואה בגין הרכב החדש). אולם המערער היה זכאי שינוכו מן ההחזר האמור סכומים בגין "פחת - רגיל" ו"פחת נוסף". משנוכו סכומים אלה - לא היה המערער חייב בהחזר סכום כל שהוא; ד) בהיות המערער נכה מתאונה בעבודה, מצא המוסד כי נתמלאו בו התנאים הקבועים בתקנות הביטוח הלאומי (מענק מיוחד וקצבה מיוחדת לנכים), תשכ"ה- 1965(כפי שתוקנו בשנת 1979; להלן - התקנות), ולפיכך ניתן למערער גם מענק לרכישת הרכב, בהתאם לאותן תקנות; ה) בבואו לחשב את סכום המענק ביקש המוסד לנכות ממנו את מחיר המכונית הישנה שנמכרה על-ידי המערער (מכתב המוסד שצורף לכתב התביעה). אולם המוסד חזר בו מדרישה זאת, אלא שניכה מסכום המענק את דמי "הפחת הנוסף" שהובאו בחשבון לזכות המערער, כמובאר בפסקת-המשנה (ג) לעיל. סכום "הפחת הנוסף" היה 700, 21שקל; ו) התוצאה היתה, שבמקום מענק של 043, 70שקל, נתן המוסד למערער מענק של 343, 48שקל בלבד (מכתב המוסד שצורף לסיכומי המוסד בערעור); ז) התביעה היא לתשלום יתרת המענק שנוכתה כאמור, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. .3הוראות החיקוקים והסכם הניידות הנוגעות לעניין הן: א) סעיף 69(א) לחוק הביטוח הלאומי: "נכה עבודה שנקבעה לו דרגת נכות... בשיעור של % 75לפחות, זכאי, בנוסף לכל גמלה אחרת -... (2) למענק לסידורים חד-פעמיים הנובעים מנכותו, בתנאים ובסכומים שנקבעו בתקנות"; ב) התקנות: " .2(א) מענק מיוחד יאושר אם הוכיח התובע כל אלה: (1) עקב נכותו ומטעמי בריאות דרושים לו סידורים חד-פעמיים לשם קיום אורח חיים סדיר או לשם יצירת תנאים שיאפשרו לו המשך עבודתו; (2) המענק המיוחד דרוש לו לאחת או יותר מהמטרות הבאות:ו... (ג) סיוע בפתרון בעיית הניידות על-ידי (ב) המענק המיוחד יינתן בתנאי שהמוסד אישר את התכנית בדבר השימוש במענק המיוחד שהוגשה על-ידי התובע... (ג) מענק לסיוע בפתרון בעיית הניידות יינתן בתנאי שלנכה נקבעה לפי הסכם הניידות מוגבלות בניידות המזכה בהלוואה עומדת לפי אותו הסכם... .3סכום המענק המיוחד יהיה כסכום ההוצאות הממשיות לצורך ביצוע התכנית שאושרה על-ידי המוסד, ובלבד שלא יעלה:נ... (ג) אם המענק ינתן לסיוע בפתרון בעיית הניידות על-ידי רכישת רכב: (1) על סכום השווה למחיר הרכב כפול מספר אחוזי - המוגבלות בניידות שנקבעו על-פי הסכם הניידות מחולק במאה - אם הנכה נוהג בעצמו;... בפסקה זאת מחירו של הרכב... מחיר הרכב ללא המיסים החלים על הרכב על-פי כל דין; .4(ג) קיבל הנכה מענק מיוחד לרכישת רכב, לא יהיה זכאי שוב למענק לאותה מטרה"; ג) הסכם הניידות משנת 1977(כפי שתוקן בשנת 1980) (י"פ תשל"ז, ע' 1813; י"פ תש"ם, ע' 192): " .12(ד) (1) ההלוואה העומדת תוחזר למוסד בסכום המתקבל ממכפלת סכום מלוא המסים החלים על הרכב הקודם על-פי כל דין ביום החזרת ההלוואה העומדת כאילו היה חדש, באחוז שכוסה עלידי ההלוואה העומדת מסך כל המסים שחלו על אותו רכב בעת רכישתו; (2) הסכום המחושב לפי פסקה (1) יופחת באחוז שנקבע בתוספת ו' להסכם זה, בהתאם לתקופת השימוש ברכב עד למוסד הקובע (להלן - הפחת הרגיל), ואם למוגבל בניידות אושרה הלוואה עומדת להחלפת רכב... והוא רוכש רכב חדש - בניכוי פחת נוסף בשיעור זהה לפחת הנוסף הניתן לפי הסדרים החלים על נכים כמשמעותם בחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט- 1959[נוסח משולב], שברשותם רכב קודם מאותו סוג". .4בית-הדין האזורי דחה את התביעה ופסק לאמור (סעיף 6בפסק-דינו): "סעיף 69(א) (2) מזכה את נכה העבודה נוסף על כל גמלה אחרת 'למענק לסידורים חד-פעמיים הנובעים מנכותו', לאמור: החוק בא לעזור לנכה עבודה להשיג אותם סידורים הנובעים מנכותו, אך לא יותר מזה. מכאן, שאת 'ההוצאות הממשיות' שבתקנה 3לתקנות יש לפרש באופן שלא ייגרם לנכה העבודה 'חסרון כיס' בשל כך שהוא צריך לסידורים מיוחדים הנובעים מנכותו, אך אין לנקוט פירוש שיכול להשאיר בידי נכה העבודה 'רווח'. נראה לי שהדוגמה שנתנה באת-כוח המוסד בסיכומיה בעניין קניית דירה בקומת קרקע (בע' 4בסיכומי המוסד) קולעת למטרה ויפה גם לענייננו. אינני רואה כל סיבה מדוע צריך להישאר בידי נכה העבודה סכום כסף כל שהוא לאחר שמכר את מכוניתו הישנה, קיבל מענק וקנה מכונית חדשה". .5בערעור טען המערער, שהמוסד לא היה רשאי לנכות מן המענק לרכישת הרכב החדש סכום כל שהוא שבו זכה המערער בגין "פחת נוסף" לעניין החזר המיסים בקשר לרכבו הקודם. ואילו המוסד טען, שהוא רשאי לנכות את הסכום בשל "פחת נוסף" מן "ההוצאות הממשיות" שהיו למערער לשם ביצוע תכנית רכישת הרכב, ולכן לשלם למערער מענק שממנו נוכה הסכום הנ"ל. .5ראשיתם של הטיעונים לפני בית-הדין הארצי היתה בעל-פה, אולם בהסכמת הצדדים החליט בית-הדין על סיכומים בכתב, ואלה הוגשו. לאחר הגשת הסיכומים פרש אחד משופטי בית-הדין הארצי מתפקידו. פסק-דין זה ניתן, בהסכמת הצדדים, על-ידי מותב שבו מכהן שופט אחר. .6בית-הדין מצטער על האיחור הרב במתן פסק-הדין. .Iiפסק-הדין .1בעניין שלפנינו נתערבבו התחומים בין הסכם הניידות משנת 1977כפי שתוקן בשנת 1980(בינתיים תוקן בשנים 1981ו-1982, אלא שתיקונים אלה אינם חלים על העניין שלפנינו) לבין תקנות הביטוח הלאומי (מענק מיוחד וקצבה מיוחדת לנכים), תשכ"ה-1965, כפי שתוקנו בשנת 1979(להלן - התקנות). בכדי להחלץ מערבוב התחומים האמור, יש תחילה להתייחס למהותו של הסכם הניידות - מחד, ולמהותן של התקנות - מאידך, ולתחום באופן ברור את התחומים בין השניים. .2א) בביצוע הסכם הניידות "אין המוסד לביטוח לאומי פועל מכוח עצמו ואין הוא נותן הגמלאות. המוסד פועל מכוח הרשאה ונותן גמלאות 'בשם הממשלה'; הווה אומר, כי "מדובר, ביסודו של דבר, לא בזכות מביטוח סוציאלי או בזכות במסגרת הביטחון הסוציאלי כמשמעותו הרגילה של המונח, אלא - אם גם בעקיפין - בתחליף לפטור ממכס ומבלו" (דב"ע לז/576-01; לז/653-01, [1], בע' 175פסקות 14ו-15); ב) הסכם הניידות לא נועד לסייע למוגבל בניידות בכיסוי מחיר הרכב עצמו, אלא לכיסוי המסים החלים על הרכב (זולת מקרים יוצאים מן הכלל שבהם יכול הנכה לקבל הלוואה לרכישת הרכב - סעיף 25להסכם); ג) הסיוע הניתן לכיסוי המסים הוא על דרך של מתן הלוואה עומדת הניתנת בעת רכישת הרכב, שאותה חייב המקבל לפרוע כל אימת שנתקיים תנאי מן התנאים לכך בהסכם הניידות (ומכירת הרכב היא אחד המקרים המחייבים את החזרת ההלוואה); ד) לפי הסכם הניידות משנת 1977(כתיקונו ב-1980), מוגבל בניידות שמכר רכב שלגביו קיבל הלוואה עומדת לכיסוי המסים - ולא רכש רכב חדש, לא היה חייב בהחזרת מלוא ההלוואה שקיבל, אלא רק את היתרה לאחר ניכוי דמי "פחת רגיל". ואם רכש המוגבל בניידות רכב חדש ואושרה לו הלוואה עומדת לכיסוי המסים לגבי רכב זה - היה עליו להחזיר את ההלוואה שקיבל לגבי הרכב הקודם בניכוי דמי "פחת רגיל" ודמי "פחת נוסף"; ה) ביסודם של הסכמי הניידות מונחת, אפוא, המציאות של רכישה חוזרת ונשנית של רכב על-ידי מוגבלים בניידות, עת כל רכישה מחייבת החזרת ההלוואה הקודמת (אלא אם ניכוי דמי "הפחת הרגיל" ו"הפחת הנוסף" איננה מותירה סכום להחזרה) ונטילת הלוואה עומדת חדשה, וחוזר חלילה. .3תמונת המצב המתקבלת מעיון בתקנות היא שונה לגמרי: א) במתן מענק לפי התקנות פועל המוסד מכוח עצמו (ולא כ"סוכן" של הממשלה - כמו בהסכם הניידות) והמענק ניתן על-ידי המוסד מכספיו שלו. הווה אומר כי המענק ניתן לנכה עבודה כ"זכות מביטוח סוציאלי"; ב) המענק מכוח התקנות, ניתן לרכישת הרכב עצמו, בעקבות ההוראה המפורשת שבתקנה 3(ג) לתקנות (פסקה 3(ב) בחלק I), ולא לכיסוי המסים החלים על הרכב; ג) יש להדגיש שהמענק הוא חד-פעמי, והנכה מנוע - מכוח הוראה מפורשת בתקנה 4(ג) (שם) - לקבל את המענק פעם נוספת; ד) בשים לב לחד-פעמיות האמורה, מובן מדוע אין בתקנות כל "מנגנון" להחזרת מענק הנכה לרכוש לו מכונית חדשה; ה) לאור אופיו זה של המענק אפשר גם להבין, מדוע ויתר המוסד על הרעיון הראשוני שלו, לנכות מן המענק שנתן למערער את מחיר המכונית הישנה שמכר הנכה לפני קבלת המענק (פסקה 2(ה) בחלק I): מה גם שאין הוראה בתקנות המאפשרת ניכוי כזה. .4אף-על-פי-כן ערבב המוסד את התחומים שבין שתי המערכות הנורמטיביות זו של הסכם הניידות וזו של התקנות - וניכה מן המענק שקיבל המערער לרכישת מכוניתו החדשה את דמי "הפחת הנוסף", שהופחתו מהחזר מסים לגבי מכוניתו הישנה. הנימוק שנתן המוסד הוא, כי חובתו לכסות רק את ההוצאות הממשיות שהיו לנכה בביצוע תוכנית רכישת הרכב החדש. לטענת המוסד, הרי כתוצאה מניכוי דמי "הפחת הנוסף" מהסכום שהמערער היה צריך להחזיר כמסים על מכוניתו הישנה, נוצר אצל המערער "רווח" בשווי דמי "הפחת הנוסף" - 700, 21שקל - ו"רווח" זה יש לנכות מ"הוצאותיו הממשיות". טענה זאת אין לה היגיון כלכלי או משפטי כל שהוא: א) מבחינה כלכלית, לא "הרוויח" הנכה מניכוי דמי "הפחת הנוסף" מסכום החזר ההלוואה לגבי מכוניתו הישנה: הסכם הניידות קבע עיקרון, כי מוגבל בניידות הרוכש רכב - נדחה תשלום המסים עד לאירוע מן האירועים הנקובים בהסכם האמור (כגון מות הנכה, אובדן כושרו לנהוג - כשנכותו איננה מזכה אותו בהלוואה עומדת הניתנת גם כשלא הוא עצמו נוהג ברכב, או מכירת הרכב). באה הוראה בהסכם הקובעת, שאם מכר הנכה את הרכב אחרי חלוף תקופה מסוימת ולא רכש רכב אחר תחתיו - מחזיר הוא את ההלוואה (קרי - את המסים) בניכוי סכום מסוים בגין "פחת רגיל". ואם רכש הנכה רכב אחר, מחזיר הוא את ההלוואה לא רק בניכוי סכום בגין "פחת רגיל", אלא בניכוי סכום נוסף בגין "פחת נוסף". החזיק הנכה ברכב הקודם תקופה ארוכה - "אוכלים" דמי הפחת הרגיל והפחת הנוסף את ההלוואה כולה והוא איננו מחזיר שום סכום. מסרת ההוראה לא היתה להותיר "רווח" לנכה המחליף כלי רכב, אלא להותיר לו לפחות את החלק הריאלי העיקרי של השקעתו במכונית הישנה: אם עברה תקופה ארוכה - ירד הרבה ערכה של המכונית הישנה, המחיר שיקבל הנכה בעדה בשוק המכוניות המשומשות יהיה נמוך, ואם יצטרך להחזיר את מלוא המסים ששילם, או את רובם, הרי ש"תאכל" השקעתו במכונית הישנה (והשקעתו פירושה מחיר המכונית הישנה ללא מסים). אין לנו שום הוכחה שבפועל השאיר ההסדר האמור "רווח" בידי המוגבל בניידות, ואילו זה היה המצב בפועל, צריך היה להניח שעושי הסכם הניידות - האוצר והמוסד - היו שותפים ל"מעשה חלם". אין לנו כל סיבה להניח הנחה בלתי-הגיונית כזאת. הווה אומר, אם כן, ש"רווח" אין כאן, וממילא לא היה למוסד מה לנכות מ"הוצאותיו הממשיות" של המערער; ב) מבחינה משפטית, קבעו התקנות את הקריטריונים למתן המענק ואת שיעורו, וקבעו שלא יינתן מענק לכיסוי מסים על המכונית, אך הן לא קבעו שאפשר לנכות דמי "פחת נוסף" ששולמו בגין מכונית קודמת, או כל הטבה אחרת בגין מכונית קודמת או המכונית החדשה. נהפוך הוא: המענק ניתן "בנוסף לכל גמלה אחרת" - סעיף 69(א) לחוק הביטוח הלאומי, ודיבור זה של המחוקק מביא אותו לסייג שבסעיף 143(ב) (2) לאותו חוק, שממנו עולה, כי ייתכן כפל גמלאות אם "משתמעת כוונה אחרת". הוראת סעיף 69(א) היא לא רק ביטוי לכוונה "משתמעת" אלא היא הוראה מפורשת אחרת. כך שאין כל מניעה שהמערער יקבל ניכוי של דמי פחת נוסף (שהם הטבה שהיא בגדר "גמלה" - כהגדרת זו בסעיף 1לחוק) לגבי מכוניתו הישנה, ויקבל מענק לגבי רכישת מכוניתו החדשה. זאת ועוד אחרת: מבחינת התפיסה המשפטית העיונית, כיצד ניתן להניח - בהעדר הוראה מפורשת - שניתן לקזז סכום, שהוא ממהותו "החזר מסים" מקופת האוצר, ממענק שהוא ממהותי כסף של המוסד לביטוח לאומי: סכום שניתן כהטבה בגין רכב אחר, לא כרכב שבגינו ניתן המענק: וסכום של "החזר מסים" מסכום שניתן לרכישת הרכב עצמו. לשון אחר: משלא ניתן לדחוק את הניכוי שבוצע לתוך מסגרת "ההוצאות הממשיות" - שוב לא נותר בסיס חוקי המאפשר למוסד לפעול כפי שפעל. יתר על כן: לאור התוצאה האמורה מסתבר, כי המוסד פעל גם בניגוד להסכם הניידות, ולא רק בניגוד לתקנות: קבלת מענק לפי התקנות איננה אחד המקרים שפורטו בהסכם הניידות כעילה לאי-מתן ניכוי בגין "פחת נוסף". מה שבפועל עשה המוסד בענייננו הוא להוסיף על ההוראה שבהסכם, המאפשרת ניכוי פחת נוסף מן ההלוואה הנפרעת בעת החלפת רכב, "הוראה" המאפשרת לשלול את ניכוי דמי הפחת הנוסף, אם מחליף הרכב קיבל גם מענק לפי התקנות לרכישת הרכב החדש. אין זכר בהסכם הניידות לתנאי מגביל כזה. .5התוצאה היא, כי המוסד ניכה שלא כדין מן המענק האמור סך של 700,21 שקל, וכי על המוסד לשלמם למערער, כך שהמענק יושלם לסכום של 043, 70שקל. ואכן כך אנו פוסקים. .6הסכום האמור של 700, 21הוא במהותו סכום החזר מסים שתחילה נזקף לזכות - המערער, ולאחר-מכן נוכה שלא כדין. מן הראוי הוא שסכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק (דב"ע שם/55-0, ע' 19, פסקה 11- לא פורסם). 'המוסד כתב למערער בתאריך בלתי-ידוע בינואר 1981(נספח לסיכומי המוסד לפנינו) ובאותו מכתב הודיע על ניכוי הסכום מן המענק. לפיכך קובעים אנו כי 700, 21השקלים האמורים ישאו הפרשי הצמדה מלאים בין המדד שפורסם בחודש דצמבר 1980לבין המדד האחרון שיפורסם לפני יום התשלום בפועל, וכן ריבית בשיעור שנתי של % 3מיום 1.1.1981עד לתשלום בפועל. .7בערעור נתקבל. המוסד ישלם למערער, שטען לעצמו בשתי הערכאות, הוצאות בסכום כולל של 000, 3שקל.רכבנכותמענקחניית נכים / תו נכהקניית רכב