קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור לפי סעיף 83 לחוק מע''מ: רקע עובדתי 1. ערעור זה הוא לפי סעיף 83 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו1975- (להלן - "חוק מס ערך מוסף"), בשל החלטת המשיב לדחות את השגת המערער על קביעת השומה על-ידי המשיב. השומה נקבעה "לפי מיטב השפיטה" של המשיב, עקב החלטתו כי דוחו"ת השומה שהגיש המערער אינם מלאים ואינם נכונים, סמכות הנתונה למשיב לפי סעיף 77 לחוק מס ערך מוסף. 2. הערעור נסב על שניים אלה: (א) מס תשומות - המערער חולק על כך שמנהל מע"מ לא הכיר בהחזר מע"מ בגין הוצאות שונות שהוצאו לצורך עסקיו. (ב) מס עסקאות - המערער חולק על כי נדרש לשלם מע"מ בהתאם להערכות המשיב לגבי המכירות של המשיב, ובניגוד למציאות העסקית. שני הצדדים אינם חולקים כי עיקר הערעור הוא בנושא מס העסקאות. 3. בדיון המקדמי שהתקיים ביום 24.9.96, התרתי למערער לתקן את הודעת הערעור, אם רצונו בכך, לאחר שהוברר שהמשיב הכיר למערער בחלק מההוצאות שפירט בערעורו על מס התשומות. המערער בחר להשאיר את ערעורו המקורי על כנו, כיוון שלטענתו ההכרה בחשבוניות התשומות נותרו בגדר "ענין תיאורטי", וכי בפועל ולמעשה - לא שונו השומות. 4. בדיון מיום 12.12.96 העיד המערער את רואה החשבון מטעמו. לענין חישוב מס העסקאות העיד רואה החשבון כי שיטת החישוב של המשיב זהה לשיטת החישוב שלו, וכי המחלוקת היא על אחוז הרווח הגולמי בעסק. לטענתו, רווח זה הוא כ- 24% מתוך המכירות, וכ - 32% מתוך העלות. רואה החשבון גם העיד לענין החשבוניות השנויות במחלוקת בחישוב מס התשומות. 5. בעקבות חקירת רואה החשבון, הגיש המערער ביום 22.12.96 בקשה לתיקון תצהירו "על מנת שלא יפגעו זכויותיו ומידת הצדק לא תצא ניזוקה". לא ראיתי לאפשר את תיקון התצהיר, מן הטעם שתיקון התצהיר, לאחר שמיעת העדויות ובירור הטעויות, פירושו פתיחת ההליך מחדש. עם זאת, התרתי למערער להעיד על תצהירו במסגרת חקירתו. 6. לאחר חקירת המערער, ביום 1.4.97, ולאחר שהעידו, ביום 19.3.87, אבי ניסים - הממונה על צוות ביקורת במע"מ בירושלים, משה קצבורג - מנהל מחלקת ביקורת במע"מ ירושלים ודבורה צדוק - מבקרת חשבונות במע"מ ירושלים, חזר המערער על בקשתו לתיקון התצהיר. המערער ביקש להגיש דו"חות מתוקנים של שומת העסקאות, מן הטעם שרואה החשבון שלו טעה בחישוביו כפי שפורטו בתצהירו, ולא ראיתי להתיר את תיקון התצהיר, כאמור. אף כאן דחיתי את הבקשה לתיקון הדוחו"ת, מן הטעם שתיקון כאמור יהווה, למעשה, ערעור חדש. 7. ביום 1.6.97 הגיש המערער לבית-המשפט בקשה לדחיית המועד שנקבע להמשך ההוכחות, או לחלופין - למחוק את הערעור כדי "להגישו במתכונת המדויקת יותר". בהחלטתי מיום 8.6.97 קבעתי כי אין מקום למחוק את הערעור מאחר וכבר נשמעו העדויות והוגשו ראיות למכביר. 8. הנה כי כן, בשלב זה הוגשו הסיכומים, וההליך העומד להכרעה בפניי כולל את השאלות שבמחלוקת, כפי שהותוו על-ידי המערער מלכתחילה. ראיתי לקבוע תחילה כי חרף מאמציו של המערער להביא בפניי נתונים וחישובים, לעייפה, לגבי כל פריט שנרכש או נמכר בעסקיו - אין מקום להיכנס לכל קבלה או חשבונית ולכל חישוב, אלא לקבוע עקרונות שעל בסיסם יקבע המשיב את החישובים, אם בית-המשפט יראה לקבוע שינויים בשומה שנעשתה לפי מיטב השפיטה. לא מיניתי בתיק זה יועץ, בהתאם לסעיף 83(ב) לחוק מע"מ. ועוד זאת: באופן כללי מקובלת עלי הדרך שנקט ב"כ המשיב, שבחר שלא להיכנס לכל פרטי החישובים, וסמך סיכומיו על טענות כלליות. שומת התשומות 9. לאחר פרשת ההוכחות חזר בו המערער מטענותיו לגבי מקצת החשבוניות שהגיש, ובסיכומיו אף ציין, בצדק, כי "לא היה מקום לקחת בחשבון את הדוחו"ת הממוחשבים שהוגשו לבית-המשפט", כיוון שנתונים אלה הם בבחינת הגשת ערעור חדש, ואין להם מקום בערעור זה. 10. אין צריך לומר, כי בענין זה נטל הראייה מוטל על המערער, לפי הוראות סעיף 132 לחוק מס ערך מוסף. המערער העיד בעצמו, וכן העיד את נושאי התפקידים שטיפלו בשומות של עסקיו מטעם המשיב כעדים מטעמו. אף רואה החשבון מטעמו העיד, אך לגביו אמר המערער שהוא טעה בחישוביו, ומשום כך ביקש להביא לבית-המשפט תצהיר חדש, השונה מן התצהיר שעליו ביסס את ערעורו. ועוד זאת: רואה החשבון, יהודה קטן, למעשה תומך, בעיקר הדברים, בעמדת המשיב לגבי פריטי תשומות שונים. בנושא התשומות, המחלוקת סבה סביב הוצאות דלק לרכב, שיחות טלפון וספרות מקצועית. בענין הדלק אומר העד מטעם המערער, כי למיטב ידיעתו כשמרבית ההוצאה היא לשימוש עסקי מוכרים שני שלישים של ההוצאה. אולם, אם מרבית ההוצאה היא לשימוש פרטי - ניתן להכיר ברבע מן ההוצאה, ובלבד שיצויין מספר הרכב בכל קבלה או חשבונית. עוד מוסיף העד, כי בענין הוצאות הדלק התקיימו דיונים עם פקידי מע"מ, וכי "אני חושב שהצלחנו. זו לא היתה נקודת המחלוקת". חלק מהשגות המערער ורואה החשבון מטעמו אכן נתקבלו על-ידי רשויות מע"מ. בענין הוצאות טלפון אומר העד כי רשויות מס-הכנסה מכירים בחלק מן השיחות הטלפוניות של עוסק שמשרדו הוא ביתו, אך לגבי רשויות מע"מ הוא לא "התנסה" בהכרה כאמור (פרוטוקול 12.12.96). העידה גם דבורה צדוק מטעם המערער (פרוטוקול 19.3.97, עמ' 21 ואילך), ולדבריה חלק מן התשומות שהמערער טען להן הוכרו על-ידי רשויות מע"מ, ולענין זה המערער לא חלק (ראה דבריו בעמ' 33). אולם, חלק מן התשומות לא הוכרו, בכל הנוגע להוצאות דלק, כיוון שבקבלות ובחשבוניות צויינו מספרי רכב שאינם של המערער או שלא צויין מספר רכב כלל. המערער, בעדותו מעלה אפשרויות שונות שרכב זה או אחר הוא של אביו או של אחיו ובעדותו אף מוסיף כי אין הוא יכול לדעת לאן הוא נסע ואיזה מרחק נסע ברכב פלוני (עמ' 31 לפרוטוקול). הנה כי כן, גם רואה החשבון מטעם המערער טען כי המערער לא פעל בענין זה לפי "הכללים המקובלים" (עמ' 6-5 לפרוטוקול). 11. הוצאות טלפון מבית המערער לא הוכרו על-ידי המשיב מן הטעם שיש למערער מספר משרדים בעסקים שונים ובהן הוכרו הוצאות הטלפון, וכן מן הטעם שהוצאות הטלפון מבית המערער - היו מוגזמות. בענין זה הסכים רואה החשבון מטעם המערער, כי המשיב, כמקובל, אינו מכיר בהוצאות אלה. 12. המערער אף העלה בערעורו השגות לענין אי הכרת המשיב בהוצאות הקשורות ל"מקומון" שהמערער הוציא לאור בבית שמש. המערער העיד כי חדל להוציא לאור את העיתון במרס 1994 (עמ' 32 לפרוטוקול). מכאן, שאין להכיר בתשומות הנוגעות להוצאות המקומון אחרי המועד האמור. 13. אוסיף גם זאת: המערער מציין בסיכומיו סכומים "שאינם שנויים במחלוקת", לאמור: סכומים שהמערער דרש להכיר בהם "בטעות ובתום לב", כדלקמן: בשנת 1993 - 526 ש"ח; בשנת 1994 - 3,364 ש"ח; בשנת 1995 - 9,851 ש"ח. המערער מבקש להסביר כי המחלוקת בינו לבין רשויות מע"מ היא בעיקר בענין הוצאות הדלק והוצאות טלפון שלא הוכרו במלואן, ובהוצאות שעניינן ספרות מקצועית, שלא הוכרו כלל. לעניין הוצאות הדלק טוען המערער כי המרחק הרב שבין עסקיו השונים מצדיק הוצאות רבות עבור דלק, מה גם שספקי הסחורה מצויים באיזור המרכז (בשנת 1993 ניהל המערער שתי חנויות - האחת בבית-שמש והשניה במכבים, וכן הוציא לאור עיתון; בשנת 1994 ניהל חנות נוספת בבית-שמש; ובשנת 1995, אמנם חדל להוציא לאור את העיתון, וסגר את חנותו השניה בבית-שמש, אולם הוא פתח חנות חדשה במבשרת ציון). לעניין הוצאות הטלפון, טוען המערער כי יש להכיר בהוצאות הטלפון במסגרת ניהול ההוצאה לאור של העיתון ושל ספר הטלפונים (בשנים 1993-4), וכן שיוכרו לו הוצאות הטלפון במסגרת ניהול עסקי החנויות (בשנים 1993-5). לעניין ספרות מקצועית טוען המערער כי במסגרת עסקיו כמוציא לאור של עיתון וכיועץ תקשורת, רכש מנויים לעיתון "גלובס" ולעיתון "הארץ", שכן עיתונים אלו משמשים לו כלי כלכלי חשוב בהיותו איש עסקים. 14. מסקנותיי לעניין הערעור בסוגיות התשומות הן אלה: (א) בכל הנוגע להוצאות טלפון ובעיקר הוצאות השימוש בטלפון מביתו של המערער לצרכי עסקיו, עמדת המשיב מוצדקת ואין למצוא בה פגם. לפיכך, שומת התשומות שקבע המשיב בעניין זה תעמוד על כנה. (ב) בענין הוצאות הדלק - יש להכיר בכל הוצאה שיש לגביה קבלה או חשבונית לרכישת דלק לגבי רכב שבבעלות המערער ורשום על שמו, ובלבד שמספר הרכב צויין בקבלה או בחשבונית. לענין רכב שכור, יפעל המשיב - כמקובל לגבי רכב שכור לשימוש עסקי, ולפי הוראות הדין שחל על הענין. אשר לטענת המערער כי רכב פלוני ששימש אותו בעסקיו הוא רשום על שם אחיו או אביו - היה על המערער להוכיח לרשויות מע"מ, בדרך ההוכחה המקובלת והנהוגה ברשויות מע"מ - כי הרכב האמור שימש אותו בלבד לעסקיו. בענין זה לא הוכח לי כי כך נעשה, ואינני רואה לקבל את הערעור בעניין זה. (ג) לגבי אש"ל וקניית ירקות, המערער מסכים כי אין להכיר בתשומות אלה לצרכי מע"מ. (ד) בכל הנוגע לספרות מקצועית - מקובלת עלי עמדת המשיב כנכונה, ואין לקבל את הערעור בפריט זה. שומת העסקאות 15. העדה דבורה צדוק, מעידה כי יחידת הביקורת של המשיב ביקרה את הדיווחים של המערער, לפיהם נגרמו לו הפסדים בעסקיו במשק זמן רב. רשויות מע"מ ראו בדיווחים אלה - חריגים בהשוואה לעסקים אחרים, בתחומים שבהם עסק המערער. רשויות מע"מ הביאו בחשבון שיקוליהם "עונתיות" במכירות, בעיקר בתחום ההלבשה והאופנה. לטענת המשיב, הביקורת שבוצעה בעסקי המערער התבססה על נתוני הקניה של הסחורות, שנתקבלו כאמינים בעיני המשיב. בעלי הדין לא חלקו על כך כי החזרי מס התשומות מבוססים על דיווחים של נתוני קניה, שאותם קיבל המשיב. נתונים נוספים לקביעת שומת העסקאות, שעל המשיב להתבסס עליהם הם מחירי מכירה מוכחים שהמערער מוכר לפיהם את הסחורות בעסקיו. בענין זה נעשו חישובים שונים על ידי בעלי הדין כדי לקבוע את אחוז הרווח. קביעת אחוז הרווח על ידי המשיב תוקן פעמיים לטובת המערער (ראה נ2/ וכן עמ' 23 לפרוטוקול). עניינו של נ2/ בחישוב מחזור עסקי על פי נתוני קניה ואחוז רווח שחושב כאמור. המערער ביקש להשיג על אופן החישוב של הרווח שקבע המשיב, וגרס שיש ללכת לפי שיטתו הוא בקביעת הרווח הגולמי. אולם, מתברר מעדות אבי נסים, עובד המשיב (עמ' 17 לפרוטוקול), כי שיטה זו אכן ננקטה בעניין זה. שיטת החישוב שנקט המשיב, כפי שהעידו עליה העדים אבי נסים וצדוק - נכונה ואין לפסול אותה. 16. המערער טוען כי חישוב אחוז הרווח הגולמי על ידי המשיב אינו נכון ויש לתקנו. מטעם המערער העיד רואה החשבון קטן, והוצגו דוגמאות לשיטת החישוב שעליה מבסס המערער את חישוביו גבי הרווח הגולמי שראוי שייקבע. רואה החשבון לא אישר בעדותו את נכונות החישוב שבדוגמא, והסכים כי המחלוקת שבין בעלי הדין היא לגבי 15% בלבד. עוד הסכים רואה החשבון כי שתי השיטות: זו של המערער וזו של המשיב - נכונות. 17. כשקיימת שיטת חישוב נכונה או בלתי מופרכת, שלפיה נוקט המשיב - אין לפסול אותה אך משום שבידי המערער שיטת חישוב נוחה לו יותר. 18. לאור האמור, לא שוכנעתי שנפל פגם בחישובי המשיב בכל הנוגע לחישוב אחוז הרווח הגולמי או בשומת העסקאות. מסקנות 19. לאור האמור, וכעולה מן המקובץ, אני דוחה את הערעור. 20. בנסיבות הענין - כל צד ישא בהוצאותיו.מיסיםערעורמע"מ (מס ערך מוסף)