ערעור על זכאות לקצבת נכות כללית

עיקר טענותיו של המוסד לביטוח לאומי, נגד קבלת הערעור, היו כי ועדת הנכות לעררים לא יכלה לקבוע "חד משמעית, אם איבדה התובעת את כושרה להשתכר, מאחר ולמערערת הוצעו בעבר הצעות עבודה קונקרטיות והיא סרבה לקבלן. כמו כן עבדה המערערת למרות ליקוייה, ומאז ההחמרה במצבה נקבעה לה נכות המזכה בקצבה קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על זכאות לקצבת נכות כללית: .1ההליך .1בבית-דין זה ערעור על החלטה של ועדת נכות לעררים, לפיה זכאית המערערת לקצבת נכות, רק מיום .28.5.1980 .2השתלשלות העניינים בתביעתה של המערערת לגמלת נכות היא: א) ביום 28.2.1978הגישה המערערת בקשה לגמלת נכות; ב) עניינה הובא לפני ועדת נכות מדרג ראשון ובהחלטת הוועדה, מיום 1.5.1978, נאמר: "על-פי שיחה עם התובעת ועיון במסמכים הרפואיים הוועדה בדעה שהיא סובלת ממחלות מאז 1968כל השנים עובדת וממשיכה. אמנם השתכרה מתחת כדי מחיה, אבל בעת הדיון בתביעתה ושיחה איתה לא מגלה רצון לעבוד, למרות זה שמחלותיה לא מפריעות לה לעבוד בעבודות קלות לפי מגבלותיה כגון: אריזה, הרכבה וכו'. בהתחשב באבחון הרפואי ומצבה הנוכחי וכן גילה הצעיר יחסי ישנן כל האפשרויות לסדר אותה בעבודה שתוכל להשתכר כדי מחייתה. לפיכך הוועדה קובעת דרגת נכות פחות מ-%75". ג) ועדת נכות לעררים דחתה ערר על ההחלטה מיום 1.5.1978ואמרה: "לאחר עיון במסמכים שבתיק ולאחר שיחה עם התובעת, החליטה הוועדה לדחות את הערעור, ולקבל את החלטת הוועדה הקודמת על כל נימוקיה. מחלותיה של התובעת אינן מגבילות אותה מלעבוד בכל עבודה בתעשיה, וללא כל ספק מסוגלת לעבוד בעבודתה הקודמת בעבודות חשמל"; ד) ההחלטה האמורה בפסקה הקודמת היתה נשוא הערעור בדב"ע שם/734-01, וניתן ביום 4.11.1981פסק-דין שבו נאמר: "בהסכמת הצדדים מוחזר העניין לוועדת הנכות על מנת שתקבע קביעת דרגת נכות רטרואקטיבית, לאור העובדה שבשנת 1968נותחה המערערת והוצאה אחת מכליותיה. הרופא המוסמך שבדק את המערערת באפריל 1978לא קבע אחוזי נכות בגין פריט זה... וועדות הנכות שבדקו את המערערת לא הביאו בחשבון פגיעה זו. הוועדה תנמק את החלטתה"; ה) בעקבות פסק-הדין האמור דנה ועדת נכות, בשנית, בעניינה של המערערת וביום 30.12.1981השאירה על כנה החלטה קודמת, שלפיה דרגת הנכות הצמיתה היא % 75החל מיום 28.5.1980, אשר לעבר קבעה הוועדה "כי במצבה דאז, עבדה כל הזמן והשתכרה, לפני כן"; ו) ההחלטה מיום 30.12.1981היתה נשוא ערעור בדב"ע מב/806-01, עת עיקר טענתה של המערערת, מפי בנה, היה שאמנם עבדה המערערת מזמן לזמן, אך לא השתכרה "כדי מחייתה"; ז) ביום 17.6.1982ניתן פסק-דין בדב"ע מב/806-01, כמובא להלן: "החלטת הוועדה הרפואית מבוססת על הנחה שהמערערת "עבדה כל הזמן והשתכרה". מתברר כי המערערת עבדה, אבל לא 'כל הזמן'. כן לא התברר בוועדה כמה השתכרה המערערת וכיצד הסכומים חייבים להשפיע על זכאות לגמלה. על כן מתקבל הערעור כך שהעניין מוחזר לוועדת נכות לעררים על מנת שתדון מחדש בעניין לאור נתונים מוכחים על פרקי הזמן שבהם עבדה המערערת וכמה השתכרה. הוועדה תביא בחשבון גם את העובדה שכעת המערערת מקבלת קצבה מלאה. פריט 34(ג) נקבע כבר ביום 1.7.1980והוועדה תציג לעצמה את השאלה אם אותו מצב בא 'בין יום'. הוועדה תנמק את החלטתה"; ח) בעקבות פסק-הדין בדב"ע מב/806- 01דנה שוב ועדת נכות בעניינה של המערערת וביום 18.10.1982החליטה כמובא להלן: "הוועדה עיינה במסמכים שבתיק, בפסק-הדין מיום 14.6.1982וראתה את התובעת. הוועדה קובעת שתשובה חד-משמעית לשאלתו של בית-המשפט אי-אפשר לתת. עיון באבחון הרפואי מ- 30.4.1978ואבחון רפואי מ- 14.7.1980מצביע על כך שחלק מהליקויים השתפרו בהרבה, לעומתם יש הרעה בליקויים אחרים. עם זאת ברור שלא השיפור ולא ההרעה יכולים לחול ביום אחד. לכן הוועדה מקבלת החלטת הוועדה מדרג 1אשר קבעה כתאריך קובע את יום הבקשה לחידוש הדיון. לפני הוועדה לא עמדו כל אישורים שיצביעו על שינויי מצב בשנת 1978, 1979, אשר מנעו בעד התובעת מלעבוד ולהשתכר כדי מחייתה. לפיכך דוחה הוועדה את הערעור לגבי התקופה הרטרואקטיבית שלפני 5/80"; ט) ההחלטה מיום 18.10.1982היא נשוא ערעור זה; י) לבית-הדין הוגש מכתב (דו"ח) מיום 17.3.1983, מאת עירית בת-ים, המחלקה לשירותים חברתיים, המופנה לבית-הדין ובו נאמר, בין השאר: "ב- 1975פנתה גב' רבקה לראשונה לביטוח לאומי, לקצבת נכות, אך בקשתה נדחתה ורק לאחר תהליך מייגע של 5שנים של ערעורים אושרה לנ"ל בחודש מאי 1980קצבת נכות בשיעור של % .100המצב כיום מצבה הכלכלי של משפחת טבת ממשיך להיות קשה. גב' רבקה אינה מסוגלת לעבוד, מתקיימת מקצבת נכות, מצבה הבריאותי ירוד, אלי עזב את לימודיו במכינה לאוניברסיטת ת"א כי נתקל בקשיים לממן אותם ואמו אינה מסוגלת לעזור לו. בסיכום - ניסיתי לתאר בקצרה את השתלשלות העניינים מאז 1966ואילך. נראה לי שהעובדות מדברות בעד עצמן. אני מקווה שהן יסייעו לשיקולכם". .3עיקר טענותיו של בא-כוח המוסד לביטוח לאומי, נגד קבלת הערעור, היו כי ועדת הנכות לעררים לא יכלה לקבוע "חד משמעית, אם איבדה התובעת את כושרה להשתכר, מאחר ולמערערת הוצעו בעבר הצעות עבודה קונקרטיות והיא סרבה לקבלן. כמו כן עבדה המערערת למרות ליקוייה, ומאז ההחמרה במצבה נקבעה לה נכות המזכה בקצבה". .Iiפסק-דין .1עניינה של המערערת בא לבית-דין זה בגלגול שלישי; הפעם בעקבות פסק-הדין בדב"ע מב/806-01, שלפיו הוחזר העניין לוועדת נכות לעררים, תוך מתן הוראות כיצד על הוועדה לפעול. .2השאלה שבה יש לדון היא - אם פעלה הוועדה כפי שחייבת היתה לפעול, היינו, לדון בעניין מחדש "לאור נתונים מוכחים על פרקי הזמן שבהם עבדה המערערת וכמה השתכרה" (סעיף 2, פסקה ז', שבחלק 1לעיל). .3תחילה יודגש, שעם קבלת הערעור בדב"ע שם/734-01, בהסכמה, נפלו הנימוקים להחלטה ששימשה נשוא אותו ערעור, היינו - "ישנן כל האפשרויות לסדר אותה בעבודה שתוכל להשתכר כדי מחייתה" ו"מחלותיה של התובעת אינן מגבילות אותה מלעבוד בכל עבודה בתעשיה, וללא כל ספק מסוגלת לעבוד בעבודתה הקודמת, בעבודות חשמל" (סעיף 2, פסקות ב' ו-ג' שבחלק 1לעיל). אשר קבע בערעור שם/734-01, היא העובדה, "שבשנת 1968נותחה המערערת והוצאה אחת מכליותיה", והעובדה שאותו נתון לא מצא ביטוי בקביעת 'הרופא המוסמך' ובהחלטת הוועדה שהיתה נשוא הערעור. בעקבות פסק-הדין האמור בדב"ע שם/734- 01החליטה ועדת הנכות, כי דרגת הנכות הצמיתה היא % 75רק החל מיום 28.5.1980, עת הנתון המוכח הקובע לזכאות היה הוצאת הכליה בשנת 1968, ולעניין העבר נאמר "כי במצבה דאז עבדה כל הזמן והשתכרה". .4בפסק-הדין בדב"ע מב/806- 01קבע בית-הדין, כי אמנם "עבדה המערערת, אבל לא כל הזמן". כלל לא התברר בוועדה, כמה השתכרה המערערת, וכיצד הסכומים חייבים להשפיע על זכאות לגמלה. .5ההנחיה שעל-פיה חייבת היתה הוועדה לפעול בעקבות אותו פסק-דין היא לדון מחדש על-פי נתונים מוכחים על פרקי הזמן שבהם עבדה המערערת וכמה השתכרה, תוך מתן משקל לעובדה, שהחל מיום 28.5.1980נקבעה לה זכאות לקצבה מלאה. .6בהחלטה נשוא הערעור קובעת הוועדה "שתשובה חד-משמעית לשאלתו של בית-המשפט אי-אפשר לתת". משאי-אפשר לתת תשובה חד-משמעית ומשברור שכבר בשנת 1968הוצאה כליה ולכך לא ניתן משקל בעבר, עד לאחר פסק-הדין בדב"ע מב/734-01, ומאחר והנתון הרפואי הוא נקודת מוצא לכושר השתכרות ומאחר והעניין הוחזר לוועדה לדיון לאור "נתונים מוכחים על פרקי הזמן שבהם עבדה (המערערת) וכמה השתכרה ואלה לא הוכחו, עומדת בעינה ההנחה שהבסיס הוא המצב הרפואי. .7המצב הרפואי ששימש לקביעת זכאות החל מיום 28.5.1980היה קיים לפני כן ולא נוצר בין יום. הוא היה קיים מאז הוצאה הכליה - שנת .1968 .8ברור שלענייננו אין לזכות בגין העבר מעבר ליום הגשת בקשה לגמלת נכות, היינו מעבר ליום 28.2.1978(סעיף 2, פסקה א', שבחלק 1לעיל). מהחומר שבפני בית-הדין אין ללמוד שהפניה למוסד לביטוח לאומי בשנת 1975, ושבה מדובר במכתב האמור בסעיף 2, פסקה י', שבחלק 1לעיל, היא בגדר "תביעה" או דרישה לגמלה, כך שאותו תאריך ישמש כנקודת מוצא. .9על כן מתקבל הערעור כך, שבמרום קביעת ועדת הנכות שהמערערת זכאית לקצבת נכות לפי דרגת נכות של % 75החל מיום 28.5.1980, באה קביעתו של בית-דין זה, כי הזכאות היא מיום .28.2.1978 המשיב ישלם למערערת 300שקלים הוצאות.קצבת נכותנכות כלליתערעורנכות