פדיון ימי מחלה לעובדי מדינה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צבירת ימי מחלה לעובדי מדינה / פדיון ימי מחלה לעובדי מדינה: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי בתל-אביב (אב-בית-הדין - השופט הראשי המנוח הרניב; תב"ע מא/380-2) התבררה תובענה של המשיבה (להלן - הפנסיונרית) נגד המדינה, בעתירה לחייב את המדינה לשלם "פיצוי עבור חופשת מחלה צבורה בלתי-מנוצלת" (להלן - הפיצוי). בית-הדין האזורי פסק כפי שעתרו ממנו, ומכאן ערעורה של המדינה לבית-דין זה. .2העובדות הצריכות לערעור, עובדות שלא היו שנויות במחלוקת, הן: א) הפנסיונרית היתה עובדת מדינה; ב) היום האחרון לעבודת הפנסיונרית היה יום 31.3.1980, ומשכורתה האחרונה שולמה עבור חודש מרץ .1980בעד חודש אפריל 1980כבר שולמה פנסיה; ג) מסמך הנושא את השם "סיכומי הוועדה המשותפת בעניין פיצוי עבור חופשת מחלה שלא נוצלה", ותאריכו 3בנובמבר 1980, הוגש לרישום כ"הסכם קיבוצי" (להלן - ההסכם הקיבוצי) והוא חל על הצדדים; ד) ההסכם הקיבוצי מעניק לעובדים שהוא חל עליהם זכות לפיצוי עבור חופשת מחלה צבורה בלתי-מנוצלת, בסייגים ובתנאים כמפורט בהסכם הקיבוצי; ה) עם פרישתה לגמלאות, עמדו לזכות הפנסיונרית 35.7ימי חופשת מחלה בלתי-מנוצלים, במשמעות ההסכם הקיבוצי; ו) סעיף 6להסכם הקיבוצי קובע, כי "תחילת תוקפו של תשלום הפיצוי בהתאם לאמור לעיל הוא מיום 1.4.1980והוא יחול על עובדים אשר פרשו מן השירות, בנסיבות המפורטת בפסקה 1לעיל, מ- 1.4.1980ואילך. .3ביסוד סירובה של המדינה לשלם לפנסיונרית את הפיצוי היתה טענה "כי מאחר והתובעת פרשה מהשירות ב-31.3.1980, אין הוראות ההודעה (הכוונה ל'הסכם הקיבוצי' שעל תוכנו חזרו ב'הודעה' של נציבות שירות המדינה) חלות על התובעת". בטענתה זאת סמכה המדינה על פסק-דין של בית-דין זה בעניין שביט, [1] (דב"ע לב/1-7). .4בבית-הדין האזורי התנהל הדיון על בסיס העובדה, שהזכות לפיצוי - קמה רק ב"הודעת נציבות שירות המדינה". רק במהלך הדיון בערעור, ובעקבות שאלה של בית-הדין, התברר שמדובר בהסכם קיבוצי, ורק אז הוגש לבית-הדין העתק ההסכם הקיבוצי. .5בפסק-הדין שבערעור מציין בית-הדין האזורי, כי בעניין שביט, [1], עמדה לדיון השאלה "באיזה תאריך פרשה הפנסיונרית משירות המדינה", בעוד בעניין העומד לדיון השאלה היא, "מאימתי פרשה התובעת מן השירות". אומר בית-הדין: "אין זה מתקבל על הדעת שהצדדים (הכוונה לצדדים להסכם הקיבוצי) התכוונו, ובוודאי שההסתדרות לפחות לא היתה מסכימה אילו דובר על כך במפורש, להוציא מתחולת ההסכם כל אלה הפורשים לגמלאות החל מ-1.4.1980, כלומר אלה שיום עבודתם האחרון היה ב31.3.1980, ובמיוחד כאשר ידוע שמועדים אלה חלים, כמקובל, על מספר ניכר של עובדים שפורשים לגמלאות". בית-הדין האזורי לא הלך בעקבות פסק-הדין בעניין שביט, [1], ופסק, כי ההסכם הקיבוצי "חל על כל העובדים בשירות המדינה שיום עבודתם האחרון היה ב- 31.3.1980ולכן רואים אותם החל מ-ה- 1.4.1980כעובדים שפרשו מן השירות ויצאו לקצבה...". מכאן בא החיוב לשלם לפנסיונרית את "הפיצוי". מפסק-הדין שבערעור עולה, כי בית-הדין האזורי הזמין את "הסתדרות עובדי המדינה, צד העובדים להסכם, שיביעו עמדתם בעניין" וכי "ההסתדרות אכן הביעה עמדתה במכתבה מיום 26.2.1982". .6בטענותיה לערעור הדגישה הפרקליטה אשר ייצגה את המדינה, כי א) פרישתו של עובד מעבודתו היא "נקודת זמן מוגדרת אחת, החלה ברגע האחרון שבו עבד העובד". בעניינה של הפנסיונרית - "הרגע האחרון בו עבדה המשיבה" ביום 31.3.1981; ב) "האבחנה אשר עושה בית-הדין האזורי בין נשוא הדיון בתיק זה לנשוא הדיון בדב"ע לב/1-7, [1] (עניין שביט) נטולת בסיס, וכי ההיגיון והמציאות מחייבים, כי מועד פרישה לגמלאות יהיה בכל הנוגע לזכויות ולחובות הנובעות מהעבודה והפרישה אחד". בטיעונה בעל-פה הוסיפה הפרקליטה ואמרה, כי מותר היה, בניסוח ההסכם הקיבוצי, לצאת מההנחה כי הפירוש הוא לפי פסק-הדין בעניין שביט, [1]. אשר להתייחסות בית-הדין האזורי לפירוש כפי שניתן על-ידי ההסתדרות במכתב האמור בקטע האחרון שבסעיף 5לעיל - טענה הפרקליטה, כי "טעה בית-הדין קמא בהפנותו מיזמתו שאלות להסתדרות עובדי המדינה וכי על-פי סעיף 30(ב) לחוק בית- הדין לעבודה, תשכ"ט- 1969(להלן - חוק בית-הדין לעבודה), מדובר ביזמת ארגון עובדים או ארגון מעבידים. ולא ביזמת בית-הדין. .7כנגד טענות פרקליטה של המדינה טען פרקליטה של הפנסיונרית לאישור פסק-הדין מטעמיו והצדיק אי-יישומו של פסק-הדין בעניין שביט, [1]. .8פסק-הדין שלהלן משקף את עמדת רוב חברי המותב. לדעת שניים מחברי המותב יש לדחות את הערעור ולהלן נימוקיהם: "מאחר שעל העובדות עצמן אין מחלוקת, נתרכז בחילוקי הדעות על המשמעות המשפטית של העובדות: א) סעיף 6להסכם הקיבוצי קובע: 'תחילת תוקפו של תשלום הפיצוי בהתאם לאמור הוא מיום 1.4.1980, והוא יחול על עובדים אשר פרשו מן השירות בנסיבות המפורטות בפסקה ו' לעיל מ- 1.4.1980ואילך'. בעת הדיון בבית-הדין האזורי לא היתה מחלוקת בין הצדדים, כי הלשון שבה השתמשו בסעיף זה לא היתה מוצלחת. מכאן, שמן הדין לתת לביטוי 'פרשו מן השירות' את המשמעות הניתנת לו בפי הבריות. אם זאת המשמעות, הרי שהעובד 'פורש מן השירות', כאשר הוא חדל להיות עובד המדינה ונהיה לפנסיונר הזכאי לקבל פנסיה; ב) המשיבה עבדה בשירות המדינה עד יום ה-31.3.1980, ובעד יום זה עדיין קיבלה שכר. רק החל מ- 1.4.1980החלה לקבל פנסיה מאוצר המדינה ורק מיום זה חדלה זכותה לשכר - הפרדה ברורה וחותכת בין היום האחרון לעבודתה לבין 'היום הראשון לפרישתה'. הדעת אינה סובלת שבאותו יום עצמו היא היתה בסטטוס של עובדת ו'פורשת' כאחד; ג) אף במקרה של עובד יומי אין מחלקים את יום עבודתו לדקות ולשניות, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בעובדת מדינה קבועה מן המניין: ד) בנוהג הקיים ביחסי עבודה במדינת ישראל אין ולא קיים כל הסדר אחר, והוא הדין לגבי כל קרנות הפנסיה והפנסיה התקציבית בכלל זה, בקביעת מועדי הפרישה לפנסיה - אין חלל ריק בין היום האחרון לעבודה לבין היום הראשון לפרישה; ה) מאחר והמשיבה פרשה ב- 1.4.1980חל ההסכם עליה; ו) זאת ועוד: לא זו בלבד שצד אחד מהחתומים על ההסכם, היינו הסתדרות עובדי המדינה (ראה מכתבם מ-26.2.1992) הבינו כך את פירוש ההסכם, אלא קיים ספק סביר אם הצד השני שחתם על המסמך חלק בשעתו על פירושו של צד א'. אי לכך הרינו סבורים כי דין הערעור להידחות". .Iiפסק-דין .1עד שנידרש לצריך לשם הכרעה בערעור, טוב להתייחס לשניים: יזמת בית- הדין האזורי בפנייתו להסתדרות עובדי המדינה, על מנת לדעת עמדתה, פעולה שעליה הלינה הפרקליטה שייצגה את המדינה בערעור (סעיף 6שבחלק iלעיל) וניהול המשפט על בסיס "הודעת נציבות שירות המדינה". במקום על בסיס הסכם קיבוצי. הדרך שבה הלך בית-הדין האזורי היא לא רק לגיטימית, אלא גם טובה. סעיף 30(ב) לחוק בית-הדין לעבודה מקנה מעמד וזכות לארגונים שהם צד להסכם קיבוצי העומד לדיון. לזכות זאת אין משמעות, אם מקבלים את הטענה שהיזמה להתייצב ולהשמיע טענות צריך שתבוא מהארגון. הארגון הרי כלל אינו יודע על ההליך ומחובתו של בית-הדין להביא, לפחות במקרים הראויים, את דבר ההליך לידיעת הארגונים, ולהעמידם על זכותם. שאלה אחרת היא, אם משלוח מכתב (קטע אחרון שבסעיף 5לעיל) הוא הדרך למיצוי הזכות, כי הרי בסעיף 30(ב) לחוק מדובר בהתייצבות והשמעת טענות. המשפט התנהל בבית-הדין האזורי על בסיס "הודעת נציבות שירות המדינה". יש להצטער, צער רב, שהפרקליט אשר ייצג את המדינה בבית-הדין האזורי לא העמיד את בית-הדין על העובדה, כי מדובר ב"הסכם קיבוצי". הרי גם לענייננו משמעות רבה לבסיס, בעיקר מדובר בזכויות למפרע, מאחר ולעניין "תנאי מכללא" קיימת הבעיה של זכויות למפרע. ואל יאמרו כי פרקליטה של הפנסיונרית טען בכתב התביעה ל"הודעת נציבות שירות המדינה", כבסיס. הוא כמייצג את הפרט לא חייב היה לדעת על קיום הסכם קיבוצי: הפרקליט שייצג צד להסכם קיבוצי - שאני. .2עתה לגופו של עניין - פירוש סעיף 6להסכם הקיבוצי (סעיף 2, פסקה ו', שבחלק iלעיל). השאלה שעמדה לדיון - מועד הפרישה מהעבודה מהו? תום יום העבודה האחרון או מחרתו של היום - זהה בעניין שביט, [1], ובענייננו. הנימוקים ששימשו בעניין שביט, [1], טובים גם בענייננו ועל כן אין כל סיבה להגיע לתוצאות שונות. .3נוסיף שניים, הנותנים משנה טעם בענייננו, לתוצאה בעקבות פסק-הדין בעניין שביט, [1]: א) בהסכם הקיבוצי יש משום חידוש במערכת זכויות מפרישה מעבודה בשירות המדינה, והוא עושה כן - בתוקף למפרע: ההסכם נחתם ביום 3בנובמבר 1980והזכויות מוקנות למפרע "מיום 1.4.1980". מכאן שיש טעם בדבר שגם לעניין מועד הפרישה יבוא התאריך 1.4.1980("1.4.1980" - מופיע שתי פעמים בסעיף 6להסכם הקיבוצי); ב) לתאריך 1באפריל יש היגיון משלו בהנהגת זכות חדשה, כי 1באפריל הוא ראשית שנה, הן לתקציב והן להסכמים קיבוציים; כאילו אמרו: ניהלנו משא-ומתן בדבר הסכמים קיבוציים לשנים 82-1980, לא הגענו במועד להסכם בדבר צבירת חופשת מחלה ופדיונה, אך הגענו להסכם בחודש נובמבר והעובדים שפרשו בתקופת ההסכם - 1באפריל 1980- 31במרץ 1982לא ייפגעו בזכויותיהם. הסברה מקבלת חיזוקה בכך שההסכם הקיבוצי שבו מדובר בא בדרך "סיכומי הוועדה המשותפת..." תוך זיקה - לפי המבוא - להסכם קודם. .5הפרקליטה שייצגה את המדינה ביקשה לחזק טיעונה לפירוש אותה ביקשה לקבל, בנימוק, שמותר להניח כי לנגד עיני הצדדים היה פסק-הדין בעניין שביט, [1]. אין להחיל על מערכת הסכמים קיבוציים מיוחדים, במלוא המשמעות, את הכלל שחוקים באותו נושא יש לראות כשלמות. יחד עם זאת - אפשר להעזר, ולהעזר בלבד, בהסכמים קודמים, עת באים לפרש הסכם קיבוצי מיוחד. פירוש מוסמך שבית-הדין נתן להסכם קודם הוא בגדר חלק מאותו הסכם. בעניין שביט, [1], לא עמד, אמנם, לדיון הסכם קיבוצי מיוחד, אלא חוק, אך המטריה כה דומה - זכויות מפרישה בעבודה שאפשר ללמוד מהאחד על השני, לא רק בדיעבד, אלא גם מראש - במסגרת משא-ומתן קיבוצי. .6התוצאה היא, שדין הערעור להתקבל. פסק-הדין של בית-הדין האזורי בטל והתביעה שבמסגרתה נותן פסק-הדין - נידחית. אין צו להוצאות.רפואהדמי מחלהעובדי מדינה