פיטורי עובד בניגוד להסכם קיבוצי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורי עובד בניגוד להסכם קיבוצי: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי בתל-אביב הוגשה בקשה בסכסוך קיבוצי (תב"ע מד/63-4) ובמקביל הוגשה בקשה לסעד ביניים (תב"ע מד/64-4). בבקשה שפתחה בהליך עתרה המבקשת (להלן - ההסתדרות) לאלה: "ליתן פסק-דין הצהרתי הקובע כי כל הפעולות שנעשו לגבי העובד נעשו בניגוד ותוך הפרת ההסכם הקיבוצי ו'סיכום הדיון' המתייחס אליו וכי על כן פעולות אלה בטלות ומבוטלות ו/או יש לבטלן וכי כל עוד לא תנהג המשיבה על-פי ההסכם הקיבוצי בקשר לכך יש לקיים כלשונו ההסכם 'סיכום הדיון' בכל הנוגע לתפקידיו של העובד במשיבה. לחלופין ליתן צו כלפי המשיבה המורה לה לבטל את הליכי הפיטורים כלפי העובד ו/או את מכתב הפיטורים, אם בכלל. כמו כן מתבקש כבוד בית-הדין להורות למשיבה לקיים בירור ו/או בוררות זבל"א ו/או קיום בוררות באשר לקיומו של 'סיכום הדיון' ו/או מציאת עבודה חלופית מתאימה לעובד ו/או מציאת עבודה אחרת לעובד. לחלופי חלופין ולמען הזהירות בלבד ליתן פסק-דין הצהרתי כי המשיבה הפרה ההסכם הקיבוצי בכל הנוגע להליכי פיטוריו של העובד וכי פיטורין הינם שרירותיים. ליתן צו לפיו צו מניעה ו/או צו העשה בבקשה בדרך המרצה ייעשו לקבועים". בבקשה לסעד ביניים עתרה ההסתדרות לאלה: "ליתן אחד הסעדים הזמניים כמפורט להלן וזאת עד לבירור והכרעה סופיים בהליך העיקרי (בקשת צד בסכסוך קיבוצי) המוגשת יחד עם בקשה זו: א) צו המונע מהמשיבה לפטר את העובד כפי שמשתמע מכוונתה לעשות כן במכתב סמנכ"ל לכוח-אדם מיום 1.2.1984המצ"ב לבקשה זו, מסומן 'א' ומהווה חלק בלתי-נפרד מבקשה זו, ומזכרון הדברים מיום 24.2.1984המצ"ב; ב) לחלופין בלבד מתבקש כבוד בית-הדין ליתן צו המבטל ו/או המעכב את הליך פיטוריו של העובד הנ"ל ובכפוף להוראות הסכם העבודה הקיבוצי המיוחד החל על הצדדים לבקשה זו ובמיוחד בכפוף להוראות פרק ו' ו-ז' להסכם העבודה הנ"ל. הסכם העבודה הקיבוצי שצילום החלקים הרלבנטיים ממנו מצורפים להליך העיקרי ואף לבקשה זו, מסומנים נספח 'ב' ומהווים חלק בלתינפרד מבקשה זו; ג) בנוסף לאחד משני הסעדים הנ"ל מתבקש כבוד בית-בדין למנוע מהמשיבה לשנות את תפקודיו של העובד הנ"ל בחוג לפיסיקה ובמצפה הכוכבים כמתחייב מהסכם מיום 5.7.1982הקרוי 'סיכום דיון' המצ"ב לבקשה ולהליך העיקרי ומהווה חלק בלתי-נפרד הימנם. סיכום דיון זה מסומן כנספח 'ג'. כאמור הסעדים המבוקשים לעיל הינם זמניים עד למתן פסק-דין בהליך העיקרי". בשלב ראשון דן בית-הדין האזורי (השופט רבינוביץ - דן יחיד) בעתירה לסעד ביניים. אוניברסיטת תל-אביב התנגדה למתן סעד הביניים ובית-הדין דחה את הבקשה, מבלי שהתייחס לכל הטענות שהושמעו מטעם האוניברסיטה. לפנינו ערעור של ההסתדרות על הסיכום ליתן סעד ביניים. .2על הצדדים חל הסכם קיבוצי מיוחד ובו הסעיפים המובאים להלן: "פרק ו' - פיטורים והתפטרות 80.2 העילות הבאות משמשות עילות לפיטורים בנוסף על האמור בסעיפים אחרים בהסכם זה: 80.2.1 צמצומים או ארגון מחדש והוועד נוכח שאין אפשרות להעסיק את העובד באוניברסיטה בעבודה מתאימה אחרת" "בירורים ויישוב חילוקי דעות 96.1 כל בעיה שתתעורר ביחסים בין ההנהלה ובין עובד או כלל העובדים, ואשר לגביה אין הוראה מפורשת בהסכם זה, תידון, לאחר פניה בכתב, בין ההנהלה ובין הוועד בפרק זמן סביר לפי העניין ולא יותר מחודשיים מתאריך הפניה בכתב. לא הגיעו הצדדים להסדר בבעיה, יועבר הדבר לבירור נוסף עם ההסתדרות. לא הגיעו בדיון נוסף זה להסדר, יחליטו הצדדים ו/או כל צד על הדרך ליישוב הבעיה. 96.2 סיכומי דיונים אלה יצורפו להסכם זה ויחייבו במקרים דומים בעתיד. 96.3 נתגלו חילוקי דעות בין ההנהלה לבין ועד העובדים בפירוש סעיף מסעיפי הסכם זה, יועבר העניין לבירור נוסף בו תיטול חלק גם ההסתדרות על-ידי נציגיה המוסמכים. בירור לפי פסקה זו יימשך עד לחודש ימים. והארכת הבירור תהיה בהסכמת הצדדים. 96.4 חילוקי דעות בין ההנהלה לבין ועד העובדים שלא יבואו על פתרונם בהתאם לאמור בסעיף 96.3יימסרו להכרעת בוררות זבל"א. פסק הבוררות יחייב את הצדדים ללא זכות ערעור". .3עם ראשית הדיון בערעור הציג בית-הדין בפני באי-כוח הצדדים את השאלה, אם אין לראות את ההחלטה נשוא הערעור כמושתתת בעיקר על הנחות יסוד מסוימות. באי-כוח הצדדים הסכימו, כי אכן, בעיקרו, כך הדבר. ההנחות הן: א) הסכסוך הוא "סכסוך היחיד שהולבש מחלצות של סכסוך קיבוצי"; ב) דרך המלך בה צריך היה לילך היתה תביעת העובד, שבו מדובר, בהליך במסגרת סעיף 24(א)(1) לחוק בית-הדין לעבודה, תשכ"ט- 1969(להלן - החוק) ולפחות לצרף את העובד להליך במסגרת סעיף 24(א)(2) לחוק - הליך בסכסוך קיבוצי, שבו פתחה ההסתדרות; ג) לאור האמור בשתי הפסקות הקודמות - התרופה, אשר עתרו לה בהליך העיקרי ומכאן גם השלכה לסעד הביניים, היתה החזרת עובד לעבודתו, או, לשון אחר, כפיית עובד על מעביד; ד) משבהחזרה לעבודה או בביטול פיטורים מדובר - התרופה היחידה היא פיצויים על הפרת חוזה, ועניין זה - מקומו בהליך העיקרי. .4פרקליטה של ההסתדרות הקדיש את עיקר טענותיו לשאלה, אם אכן הנחות היסוד המפורטות בסעיף 3לעיל תופסות ואם היה מקום לכך, שעליהן ישתית בית-הדין האזורי את החלטתו. לסיום דבריו אמר הפרקליט, שאותן ההנחות אינן תופסות ועל כן טעה בית הדין האזורי בהחלטתו. הפרקליט הדגיש, שכל ההליך הוא למימוש או לאכיפת הסכם קיבוצי, היינו בוררות המתחייבת מהסכם קיבוצי, ושמירת הדרך, שנקבעה בהסכם הקיבוצי, לעניין פיטורים. .5 א) כנגד אלה טען הפרקליט, שייצג את אוניברסיטת תל-אביב, כי אף לכאורה אין מדובר בהפרת ההסכם הקיבוצי, וזה בעיקר מהטעם, שעל הסכסוך שבו מדובר לא חל סעיף הבוררות שבהסכם הקיבוצי, ובנסיבות המקרה - לא רק שלא הופרו הוראות ההסכם בדבר פיטורים, אלא אף במידה ומדובר באוניברסיטה - הם מוצו, ורק ההסתדרות היא זאת שלא עשתה את שלה; ב) אשר לסעד ביניים טען הפרקליט, כי מאז שניתנה ההחלטה נשוא הערעור, פיטורי העובד שבו מדובר היו לסופיים, כך שאין מקום לא לצו ביניים למניעת הפיטורים ולא לצו ההצהרתי בקשר לפיטורים; ג) בעקבות שאלה שהציג בית-הדין הצהיר הפרקליט, ש"מובן מאליו שהאוניברסיטה תקיים כל פסק-דין סופי של בית-הדין לעבודה"; ד) אשר לארבע הנחות היסוד, המפורטות בסעיף 3לעיל, טען הפרקליט, כי עולה מהעקרונות המשמשים לפסק-דין הצהרתי ולצו מניעה, שבדין סרב בית-הדין האזורי ליתן סעד ביניים, שתוצאתו אינה אלא מניעת פיטורים, החזרת עובד לעבודה וביטול פיטורים. .Iiפסק-דין .1ההליך בבית-הדין האזורי נפתח בדרך הקבועה בתקנות בית-הדין לעבודה (סדר הדין בסכסוך קיבוצי), תשכ"ט- 1969(להלן - התקנות), לעניין תובענה במסגרת סעיף 24(א)(2) לחוק - תובענה בין ההסתדרות, שהיא לכל הדעות כשרה להיות צד להסכם קיבוצי, והיא, למעשה, הצד להסכם הקיבוצי שבו מדובר - זה לעניין "הלגיטימציה" לשם סמכות בית-הדין, והתובענה היא על פניה "בעניין פירושו, ביצועו או הפרתו של הסכם קיבוצי" - זה לעניין ה"מטריה" כדרוש לעניין הסמכות. לשון אחר, התקיים כל הדרוש בתור .causa jurisdictionisהשאלה היא, אם התקיים כל הדרוש ל"עילת תביעה". זה מביאנו להנחות היסוד ששימשו לפסק-הדין. .2לעניין עילת תביעה במסגרת סעיף 24(א)(2) לחוק צריך שההפרה או האכיפה, שבהן מדובר, תתייחס לזכות אשר לצד ההליך. לשון אחר, צריך שההוראות בהסכם הקיבוצי, שלהפרתן טוענים, תהיינה בגדר ההוראות האובליגטוריות שבהסכם, היינו הוראות המקנות זכויות וחובות לצדדים להסכם, ולא הוראות נורמטיביות, היינו הוראות החלות על העובד כפרט ועל המעביד כפרט. .3את האסור בסעיף הקודם אין לראות כקביעה, שהחלוקה של ההוראות בהסכם הקיבוצי לאובליגטוריות ונורמטיביות היא בבחינת "או-או". כי אין הדבר כך, נפסק כבר בשורה של פסקי-דין (דב"ע לד/8-3, [1I; דב"ע לד/3-4, [2]; דב"ע לו/33-3, [3]; דב"ע שם/2-4, [4]): "החלוקה של הסכם קיבוצי לחלק אובליגטורי ולחלק נורמטיבי היא חיונית. והיא עולה במהותו של ההסכם הקיבוצי. חלוקה זאת אינה קלה, ולא תמיד היא חדה, ויש ובהוראות מסוימות תמצא גם מזה וגם מזה" (דב"ע לד/8-3, [1], בע' 192). .4מן הרצוי להביא מפסק-הדין בדב"ע לד/3-4, [2], שבו הובא נושא הפיטורים כדוגמה להוראה, שיכול ויהיה בה הן מן האובליגטורי והן מן הנורמטיבי: "הוראה בהסכם שעניינה סדרי פיטורים כך שיקוים התנאי 'אחרון נכנס ראשון יוצא', ותערך רשימת מועמדים לפיטורים, תוך התייעצות עם הארגון שהוא צד להסכם, משברור כי לפרט מוקנית זכות שיקוימו לגביו סדרי הפיטורים הקבועים - יש בה 'גם מזה וגם מזה'.. ." (שם, [2], בע' 210-211). .5לנפסק בעבר נוסיף ונדגיש, שהאופי האובליגטורי שבהוראות בהסכם קיבוצי שעניינן פיטורים, ברור במיוחד עת באותן ההוראות מוקנה מעמד לארגון עובדים או לאורגנים שלו (סעיף 96להסכם הקיבוצי, המובא בסעיף 2בחלק iלעיל), וכן באותם המקרים שעולה מההוראות שבהסכם הקיבוצי כי בפיטורים "כלכליים", או בשל "צמצום בעבודה", מדובר (סעיף 80.2.1להסכם הקיבוצי, המובא בסעיף 2בחלק iלעיל). זאת ואף זאת, במקרים מכגון אלה מעמד הפרט, שבפיטוריו מדובר, הוא אף נחות ממעמד הארגון ויש וזכויותיו של הפרט נחתכות כמעט במלואן על-ידי פעולות הצדדים להסכם, כשם שעצם הזכות שלא להיות מפוטר באה מההסכם. משהזכות, שלהפרתה טוענים או שאת אכיפתה מבקשים, היא זכות של ההסתדרות - ברור שאין מדובר ב"סכסוך היחיד" שהולבש מחלצות של "סכסוך קיבוצי". הסכסוך הוא סכסוך קיבוצי ממש. .6מכאן ליתר הנחות היסוד, שהתשובה להן נגזרת, במידה רבה, מהתשובה להנחת היסוד הראשונה, כפי שניתנה לעיל. תחילה להנחת היסוד השניה, לפיה דרך המלך בה צריך היה לילך היתה תביעת העובד, שבו מדובר, או לפחות צירופו להליך בו פתחה ההסתדרות (סעיף 3, פסקה ב', בחלק iלעיל): משהסכסוך הוא סכסוך קיבוצי, לא רק שאין סיבה לצרף את הפרט כצד להליך, אלא בהרבה מקרים אין הדבר גם רצוי, היות וזה ישבש את יחסי העבודה הקיבוציים. מכאן הסבר לאמור בתקנה 16לתקנות, המתנה צירוף הליך בתביעת היחיד להליך בסכסוך קיבוצי ברשות בית-הדין. .7אשר להנחת היסוד השלישית והרביעית ("התרופה, אשר עתרו לה... היתה החזרת עובד לעבודתו, או, לשון אחר, כפיית עובד על מעביד" ו"משבהחזרה לעבודה או בביטול פיטורים מדובר - התרופה היחידה היא פיצויים על הפרת חוזה, ועניין זה - מקומו בהליך העיקרי"): שוב - משסכסוך הוא סכסוך קיבוצי והמטרה היא מניעת פגיעה בזכות של הארגון מעבר לזכות הפרט וכזכות בפני עצמה, אין מתעוררות כל השאלות הקשורות במניעת פיטורים ובראיית פיצויים על הפרת חוזה כסעד אפשרי, עדיף או יחיד. עת בפגיעה בזכותו של הצד להסכם הקיבוצי מדובר, אין התרופה של פיצויים קיימת כלל. (סעיף 24לחוק ההסכמים הקיבוציים, תשי"ז-1957, מגביל במפורש את התרופה לפיצויים על הפרת חוזה, תרופה מכוח דיני החוזים, וקובע עדיפות לאמור באותו סעיף על האמור "בכל דין"). .8מהאמור עד כאן, עולה שלו היינו צריכים לפסוק בערעור רק על-פי הנימוקים ששימשו לבית-הדין האזורי בהחלטתו, היינו מקבלים את הערעור. אלא מאי? הפרקליט, אשר טען לאוניברסיטה, העלה מספר טענות להצדקת התוצאה, לאו דווקא מהטעמים ששימשו לתוצאה. .9חלק מאותן טענות אין לקבל וחלק, או לפחות אחת מהן, מחייבת לשקול, אם אכן יש מקום, בשלב זה, לסעד ביניים מאלה שלהם עתרו. .10אשר לטענה, שבכלל אין מקום לסעד ביניים, בין הצהרה ובין מניעה, ייאמר, שההסתמכות על כל המנחה במשפט האזרחי, לעניין סעד ביניים, אינו תופס עת בסכסוך קיבוצי מדובר. ענייננו, כעניינים רבים בתחום משפט העבודה ובמיוחד משפט העבודה הקיבוצי, קרוב יותר לתחום המשפט המינהלי, ובמשפט המינהלי מנחים שיקולים שונים לפסק-דין הצהרתי ולסעד ביניים בדרך מניעה מהשיקולים במשפט האזרחי. אין לשכוח, שמדובר בהסכם קיבוצי שארגון העובדים הייציג הוא צד לו. לאותו צד להסכם הקיבוצי דרכים רבות ולגיטימיות לפעולה, שיהיה בהן כדי להבטיח קיום חובות הצד השני כלפיו. לענייננו רלבנטי האמור בסוף פסק-הדין בעניין "צרי", [5] (דב"ע לג/3-9, בע' 513-514): "...בית-דין זה פסק כבר את אשר פסק לעניין חובתו של עובד להימנע מהשתתפות בשביתה הנוגדת את ההסכם הקיבוצי (דב"ע מס' לא/4-4, [6]). יהיה זה מצב בלתי-נסבל, ומצב שאינו מתיישב עם שלטון החוק גם בתחום העבודה, אם את זכותו של האחד יאכוף בית-הדין, ולעניין אכיפת זכותו של האחר, זכותו של העובד שלא יפוטר בניגוד להוראות ההסכם הקיבוצי, יאמר בית-הדין: איני רואה דרך להושיע לך, אם כי זכותך אתך - לך לארגון העובדים המייצג אותך, ובקש ממנו שיכריז שביתה במפעל. ...מערכת יחסי עבודה קיבוציים, הכוחות הפועלים, והאינטרס ההדדי בשמירת ההסכם הקיבוצי והשלמת החוק לשם כך - אלה נותנים יסוד סביר להניח שכשם שעובדים, אשר בית-הדין לעבודה ציווה כי לא יפסיקו עבודתם במסגרת שביתה הנוגדת את ההסכם הקיבוצי, מקיימים אחרי הצו, כן יעשה המעביד עת יצווה בית-הדין שלא יפטר עובד תוך הפרת ההסכם הקיבוצי". לא פעם הושמע הדיבור "שפיטה במקום שביתה". אם לאותו דיבור משמעות מעבר למליצה, הרי זה דווקא במקרה מכגון זה שלפנינו. הצד להסכם קיבוצי מבקש בראש ובראשונה לדעת, אם אכן הצד השני הפר את ההסכם הקיבוצי, וזה על מנת שלא לנקוט כל פעולה בטרם יהיה לו ברור, שאכן הדין עמו וההסכם הקיבוצי הופר. האמור תופס, הן להצהרה והן למניעה זמנית. ואם תאמר שצו מניעה ואכיפה לא יינתנו כתרופה בדרך המלך, עת בפיטורים מדובר, וכך אמנם נאמר בעניין "צרי" (שם, [5], בע' 512), הרי שיש להימנע מטעות בסיסית ולא לערבב מין בשאינו מינו. אכיפה וצו מניעה - במקרה כגון זה שלפנינו - אינם באים לשמור על זכויות הפרט, אלא על זכויות הארגון, שהוא צד להסכם הקיבוצי. התוצאה לגבי הפרט היא עקיפה בלבד. .11אם בית-הדין לא ימשיך בכיוון המשתמע מהסעיף הקודם, הרי זה בעיקר, אם לא בלעדית, משני טעמים במשולב: ראשית - העובד, שבו מדובר, למעשה פוטר בינתיים ואין לדבר על צו ביניים למניעת פיטורים; שנית - ההצהרה, שנמסרה במהלך הדיון על-ידי פרקליטה של האוניברסיטה, דיה, ביסודה, להשגת המטרה, שהיו מסיגים בדרך הצהרה כסעד ביניים. .12לאור האמור, ההליך העיקרי בבית-הדין האזורי נותר תלוי ועומד. נראה לבית-הדין שהזמן, שהוקדש להתדיינות בהליך הביניים, לא היה קצר בהרבה מהזמן הדרוש לדיון בהליך העיקרי. במהלך הדיון בערעור הבין בית-הדין, שהצדדים מוכנים לעשות את כל הדרוש מצידם לקיצור זמן ההתדיינות, ובית-דין זה מניח, שבית-הדין האזורי ימצא את הדרך ליתן פסק-דין בהקדם. אין צו להוצאות.חוזהפיטוריםהסכם קיבוצי