פיטורים מאוניברסיטה שלא כדין

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורים מאוניברסיטה שלא כדין: .Iההליך .1בפנינו ערעור ברשות על החלטת ביניים של בית-הדין האזורי לעבודה בבאר- שבע (השופט נויגבורן-דן יחיד; תב"ע מג/222-3), שניתנה במסגרת תביעת המערער (להלן - העובד) נגד המשיבה, אוניברסיטת בן-גוריון (להלן האוניברסיטה) לפסק-דין המצהיר, כי פיטוריו היו שלא כדין, ולסעדים שונים הנובעים מהצהרה כאמור. בהחלטת הביניים שבערעור ציווה בית-הדין על האוניברסיטה "לגלות בתצהיר את המסמכים שהינם ו/או שהיו ברשותה ו/או בשליטתה והנוגעים לנושא תובענה זו" ולהרשות לעובד "לעיין" בכל המסמכים הנ"ל פרט ל"פרטיכלים של הוועדות למתן קביעות" (להלן - הפרוטוקולים). על סייג זה מערער העובד. .2 א) בכתב התביעה טען בא-כוח העובד, בין היתר, כי הגופים באוניברסיטה, אשר דנו ב"מתן קביעות" לעובד, פעלו שלא כדין בכך "שלא התייחסו להמלצות המחלקה לפיסיקה, כפי שנקבעו על-ידי ועדת רובינשטיין והתייחסו דווקא להמלצה המאוחרת, שלה אין תוקף ואין מעמד... הפרו את כללי הצדק הטבעי, בכך שלא איפשרו לתובע לטעון טענותיו בפניהם ובכך שנהגו במשוא פנים והורכבו, בין היתר, בחלקם ממרצים בעלי עניין אישי ישיר יותר ב'הדחתו' של התובע... שקלו שיקולים זרים ולא שקלו את השיקולים הרלבנטיים, ובעיקר לא שקלו את 'תרומתו וסמכותו המדעית של המועמד'" (סעיף 8לכתב התביעה); ב) בכתב ההגנה הכחיש בא-כוח האוניברסיטה את הטענות, שפורטו בפסקה הקודמת, וטען, כי "דיוני הוועדות הדנות במתן קביעות לעובדי הנתבעת הם חסויים" וזאת "על מנת שלא לפתוח פתח ללחצים שונים העלולים להפר את דרך עבודתן המאוזנת" (סעיף 12לכתב ההגנה); ג) עוד בטרם נתקבל כתב ההגנה בבית-הדין האזורי, פנה בא-כוח העובד לבא-כוח האוניברסיטה וביקש, בין היתר, "העתקים של כל הפרוטוקולים של כל הוועדות וכל ההחלטות וההמלצות בקשר להענקת קביעות" לעובד. משלא נענה בא-כוח העובד לבקשתו, פנה לבית-הדין האזורי בבקשה לצו שיחייב את האוניברסיטה - "לגלות בתצהיר מהם המסמכים המצויים, או שהיו מצויים, ברשותה או בשליטתה והנוגעים לתובענה בתיק זה. להרשות למבקש לעיין ולהעתיק את המסמכים שנזכרו בכתב הגנתה, ולרבות הפרוטוקולים וההחלטות בקשר לפיטורי המבקש, להרשות למבקש לעיין בכל הפרוטוקולים של הוועדות ובכל ההחלטות וההמלצות בקשר להענקת הקביעות למבקש, בכל ההסכמים והתקנונים הרלבנטיים ובנהלים לפיטורי עובד קבוע". .3כאמור בסעיף 1לעיל, נעתר בית-הדין האזורי לבקשת בא-כוח העובד בסייג האמור שם. בהחלטה נשוא הערעור נדחתה הבקשה לאפשר לעיין בפרוטוקולים. .4להלן הקטע שבהחלטת בית-הדין, המתייחס לעיון בפרוטוקולים: "באשר לפרוטוקולים של הוועדות למתן קביעות, נראה לי כי אין לחייב את הנתבעת לחשוף אותם לתובע, וזאת מהנימוקים הבאים: א) בית-דין זה אינו קשור לדיני הראיות. אמנם, בדרך כלל בית-הדין פרש זאת כדי להקל עם הצדדים ולהרשות ראיות שלא היו קבילות בבית-משפט רגיל, אולם אין סיבה אובייקטיבית שבית-הדין לא ישתמש באמור בסעיף זה כדי להרשות חיסיון מעבר לזה הניתן בחוק; ב) נראה לי כי טובת העניין איננה חשיפת הפרוטוקולים ומתן פומבי לאמור בוועדות אלו; ג) התובע לא העלה אלא טענות כלליות כנגד דיוני הוועדה, ואני מקבל את הרושם, כי מדובר כאן ב- fishingועל כן אין להרשות חשיפת הפרוטוקולים, וזאת לעומת השיקול של סודיות הדיונים בוועדה למתן קביעות". .5עיקר הטענות, שהעלה בערעור פרקליטו של העובד, הן: א) סעיף 33לחוק בית-דין לעבודה, תשכ"ט- 1969(להלן - חוק בית-הדין לעבודה) לא בא לאפשר לבית-הדין להוסיף חיסיון, אלא להגמיש דיני ראיות כדי לאפשר הוכחת האמת; ב) בקשתו לעיין במסמכים לא באה כדי "לדוג", כאמור בהחלטה נשא הערעור, אלא כדי לאמת עובדות שלהן טען כבר בכתב התביעה ולאפשר גילוי העובדות הרלבנטיות; ג) את הפגיעה ביעילות דיוני הוועדה ניתן למנוע על-ידי מחיקת שמות האנשים שנקטו עמדה במהלך דיוני הוועדה. .6עיקר טענותיו של בא-כוח האוניברסיטה היו: א) מכוח סעיף 33לחוק בית-הדין לעבודה רשאי בית-דין לעבודה להוסיף חיסיון על הקיימים במשפט הכללי; ב) אי-הכר בחיסיון לפרוטוקולים תפגע בחופש הדיון בוועדות הדנות בהענקת קביעות לעובדי האוניברסיטה; ג) הנזק שייגרם לאוניברסיטה, עקב חשיפת הפרוטוקולים, עולה על הנזק שייגרם לעובד עקב אי-חשיפתם; ד) בא-כוח העובד יכול היה, על מנת להוכיח את טענותיו, לעשות שימוש בכלים דיוניים אחרים מ"גילוי" ו"עיון", כגון הזמנת עדים; ה) בא-כוח העובד מנסה "לדוג" ראיות, מאחר והטענות, אותן ציין בכתב התביעה, אינן ספציפיות מספיק. .Iiפסק-הדין .1שני טעמים נתן בית-הדין האזורי לסירובו לאפשר לפרקליטו של העובד לעיין בפרוטוקולים: הטעם האחד - "חיסיון", שהוסיף מכוח סעיף 33לחוק בית-הדין לעבודה ; הטעם השני - היות העיון בפרוטוקולים בגדר "דייג" של ראיות (סעיף 4שבחלק iלעיל). .2נקודת המוצא - בעיקר לטעם הראשון, אך גם לטעם השני - צריך שתהיה בסעיפים 32ו- 33לחוק בית-הדין לעבודה. לפירושם של סעיפים אלה, הן לעניין חיסיון והן לעניין גילוי מסמכים ועיון במסמכים נדרש בית-הדין כבר בראשית דרכו. הכוונה היא לפסק-הדין בעניין פרלה נגד - המוסד לביטוח לאומי (דב"ע לא/8-0, [1]). מתיק בית-הדין האזורי לא ברור, אם הופנתה תשומת הלב של בית-הדין לאותו פסק-דין; אם לא הופנתה תשומת הלב - חבל. סביר להניח, שלו הופנתה תשומת הלב, לא היה בית-הדין האזורי מחליט כפי שהחליט. מפסק-דין פרלה נגד, [1], עולה ברורות, שסעיף 32לא בא להחמיר עם המתדיינים בכל הנוגע להבאת ראיות וקבילות ראיות. שם נאמר: "השאלה שהתעוררה בערעור זה היא, מה הדין ומה המשמעות של כלי עזר פרוצידורלי ממערכת התקנות של סדר הדין האזרחי שבית-הדין הזדקק לו, בהליך פלוני. התשובה היא אחת ופשוטה. משהזדקק בית-דין לעבודה, לכלי עזר כאמור, יש להניח כי אימץ את כלי העזר כפי שהוא, במלואו, ועל כל המשתמע מכך. נאמר 'יש להניח', כי רשאי ורשאי בית-הדין בהחלטתו להזדקק לאותו כלי עזר, לקבוע סייגים ולחייב תיאומים או שינויים, הכל כנראה בעיניו לפישוט הדיון, להקלת הדיון ולעשיית משפט צדק בהליך בו ניתנה ההחלטה" (שם, [1], ע' 97). מכאן, שהשימוש בסעיף 32לחוק, להוספת חיסיון על גבי אלה הקיימים מכוח המשפט הכללי, הוא שימוש חורג בכוח שהוענק לבית-הדין לעבודה באותו סעיף. כל אשר עולה מפסק-הדין בעניין פרלה נגד, [1], הוא, כי על אף האמור באותו סעיף - סעיף המבטיח חופש הראיות - קשור בית-הדין ב"עקרונות הצדק לעניין ראיות בהליך שיפוטי" והוא גם קשור, לעניין חיסיון, בכל הבא מכוח החוק (סעיפים 9 ו- 11של פסק-הדין בעניין פרלה נגד, [1]. מהן אתה שומע לאו: מכך שבית-הדין פרש את הסעיף כמחייב סייגים מסוימים, עדיין אינך שומע שבית-הדין חופשי לעשות כעולה על רוחו להגבלת האפשרות לגלות את האמת. בעניין פרלה נגד, [1], דובר בהתדיינות בין אזרח ובין גוף ממלכתי (המוסד לביטוח לאומי). העקרונות שנקבעו בעניין פרלה נגד, [1], שימשו את בית-הדין גם בהתדיינות בין בנק כמעביד לבין עובדו (דב"ע מב/193- 3- לא פורסם). אותו פסק-דין שימש נושא לדיון בבית-המשפט העליון (בג"צ 490/82, בנק לאומי לישראל בע"מ נגד בית-הדין הארצי ואח' טרם פורסם) ובפסק-הדין לא מצא בית-המשפט העליון להתערב בפסיקתו של בית-דין זה. אמור מעתה, שבהחלטה נשוא הערעור נעשה שימוש לא נכון בכוח הנתון לבית- דין לעבודה על-פי סעיף 32לחוק בית-הדין לעבודה. .3פסק-הדין בעיין פרלה נגד, [1], אין ללמוד, שלמתדיין הזכות לעיין בכל מסמך שהוא, המצוי בידי העד השני. תמיד תעמוד השאלה של הרלבנטיות של המסמך, שבו רושם לעיין, ותמיד תעמוד השאלה של איזון אינטרסים; איזון אינטרסים כשיקול כללי במסגרת סעיפים 32ו- 33לחוק בית-הדין לעבודה ולא במסגרת דיני "החיסיון" שבמשפט הכללי, שמקורם בחוק (לדוגמה: פקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א-1971, וחוק לשכת עורכי-הדין, תשכ"א-1961) או בפסיקת בתי-המשפט הכלליים. ל"חיסיון" על-פי המשפט הכללי לא טען בא-כוח האוניברסיטה. טענתו היתה ל"חיסיון" מכוח פסיקתו של בית-הדין האזורי וכבר הוסבר לעיל, מדוע אין בכוחו של בית-דין לעבודה ליצור "חיסיון" שאיננו קיים במשפט הכללי (סעיף 2לעיל). עוד טען פרקליטה של האוניברסיטה, שעיון בפרוטוקולים יפגע בחופש הדיון בוועדה המעניקה קביעות ועל כן תיפגע התוצאה. מאידך, עשויה העלמת הפרוטוקולים לפגוע בזכות יסודית, של מי שגורלו נחרץ באותם הדיונים, לבחון, אם אמנם מי שדן והחליט בעניינו פעל כאמור משיקולים פסולים או בהרכב פסול. בענייננו ניתן, בקלות, להשיג את איזון האינטרסים ולמנוע נזק מהשניים. את האיזון ניתן להשיג על-ידי כך, שהמעיין בפרוטוקולים לא ילמד מהם, מי היו המלומדים שחוות-דעתם היתה בפת הוועדה ומי מהמשתתפים בדיונים נקט את העמדה הרשומה בפרוטוקול. כן ברור, שאין לאפשר למעיין לקרוא קטעים מהפרוטוקול שכלל אינם מתייחסים למתדיין. פיתרון מאוזן מעין זה נמצא בעבר- בלא שהיה צורך בצו בית-הדין - במשפט בעניין ד"ר אילן רחום - האוניברסיטה העברית בירושלים (דב"ע מב/63-3, [2]), בו הוצג בפני בית-הדין הקטע מתוך דו"ח מישיבת "ועדת המשנה (של סנט האוניברסיטה להעלאות המקנות קביעות במדעי הרוח, החברה והמשפטים)" המתייחס למערער (ד"ר אילן רחום) (סעיף 2, פסקה י' להליך, שם, [2], בע' 414). .4נותר הטעם השני להחלטה נשוא הערעור: עשייתו של עובד בדרך "דייג" של ראיות. כאן חל הדין הכללי והוא, ש"דייג" כאמור אינו הדרך. יחד עם זאת להביא בחשבון, שמדובר בהתדיינות בין שניים, כאשר בידי האחד כל הראיות הרלבנטיות ובידי השני יכול להיות רק מידע ממקור שלישי. על מידע זה נרמז במידה מספקת בכתב התביעה (סעיף 2, פסקה א', שבחלק iלעיל). משמדובר "בדייג", נוסיף גם זאת: ככלות הכל אין המתדיין בענייננו מבקש לעיין בפרוטוקולים לשם סיפוק סקרנותו האינטלקטואלית, אלא כדי לוודא הנחות שיש בהן כדי לבטל פגיעה באינטרס לגיטימי. .5התוצאה היא, שדין הערעור להתקבל כך, שהסייג בהחלטה נשוא הערעור (סעיף 4שבחלק iלעיל) - בטל. האוניברסיטה תפקיד בידי רשם בית-הדין את הפרוטוקולים - מקור וצילום; הרשם ימחוק מהצילום של הפרוטוקולים את שמות המדענים, שחוות-דעתם היתה בפני הוועדה, ואת שמות המשתתפים בדיון והנוקטים עמדה, כך שבפרוטוקולים יישארו רק שמות הנוכחים. כן ימחוק הרשם את הקטעים בפרוטוקולים שאינם מתייחסים כלל לעובד. אם בא-כוח האוניברסיטה יהיה סבור, שהרשם לא מחק מהפרוטוקול דברים שצריך היה שיימחקו בהתאם לאמור לעיל, הוא יהיה רשאי לבקש מאת בית-הדין למחוק את אשר, לטענתו, צריך היה למחוק, לאור האמור לעיל. לאחר המחיקה כאמור, יתאפשר לבא-כוח העובד לעיין בעותק הפרוטוקולים. מובן כי במתן הזכות לבא-כוח העובד לעיין כאמור - אין לראות פתח לטענות מעבר לתחום השמור לפיקוח שיפוטי על החלטות הוועדה להענקת קביעות. המשיב ישלם למערער הוצאות בסך 000, 10שקל צמוד למדד יוקר המחיה שיתפרסם בחודש פברואר .1984השכלה גבוההאוניברסיטהפיטורים