פיצוי על התנגשות בין מכוניות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי על התנגשות בין מכוניות: 1. לפני תביעה לפיצוי עבור נזקי רכוש שנגרמו כתוצאה מהתנגשות בין שני כלי רכב. התובעת 2. א. התובעת היתה בזמן התאונה בעלת רכב מסוג "רנו אקספרס" מס' רישוי 40-001-06 (שתקרא להלן: "הרנו"). ב. בזמן התאונה נהגה הנהגת. הנתבעים 3. הנתבע מס' 1 (שייקרא להלן: "הנתבע") נהג בזמן התאונה ברכב מסוג טרנספורטר מס' רישוי 17-147-58 (שתקרא להלן: "הטרספורטר"). 4. הנתבעת מס' 2 (שתקרא להלן: "המעסיקה") היתה בזמן התאונה הבעלים של הטרספורטור ומעסיקתו של הנתבע. בהעדר הגנה ניתן נגדה פסק דין על מלוא סכום התביעה. טענות התובעת 5. א. עובר לתאונה נסעה הרנו ברח' החוצבים במבשרת ציון מכיוון המחצבה לכיוון גשר הראל. ב. כאשר הגיעה הרנו לצומת הגיח הטרנספורטר מצד שמאל לכיוון נסיעתה ובמהירות רבה. ג. הנתבע לא ציית לתמרור המורה על מתן זכות קדימה והמוצב בכיוון נסיעתו בצומת. כמו כן הנתבע במקום להאט נכנס לצומת במהירות רבה. ד. בנסיבות אלה הנהגת לא היתה יכולה לבלום ולכן פגעה בטרנספורטר. ה. התאונה נגרמה כתוצאה מנהיגתו הרשלנית של הנתבע כיוון שנהג בצורה פזיזה ובחוסר זהירות. טענות הנתבע 6. א. בהגיעו לצומת האט ובדק כי הצומת פנוי ובטוח לנסיעה. ב. כניסתו לצומת היתה בזהירות תוך ציות לתמרור המורה על מתן זכות קדימה המוצב בכיוון נסיעתו. ג. לאחר שחצה את הצומת שמע צפירות וחריקת בלמים והבחין ברנו נע לעברו במהירות גבוהה מאוד עד שלבסוף הרגיש חבטה עזה בחלקו האחורי ימני של הטרנספורטר. הנזק 7. פרטי הנזק הנתבעים כוללים: א. עלות תיקון הנזק לרכב ע"פ חוות דעת שמאי מוסמך הינו 9,401 ש"ח. ב. חשבון שכר טרחת השמאי בסך של 924 ש"ח. ג. חשבון שכר טרחת שמאי מוסמך לענין ירידת ערך הינו 924 ש"ח. ד. ירידת ערך הרכב בסך של 3,680 ש"ח. ה. פיצוי בגין השבתת הרכב הינו 1,623 ש"ח. 8. תחילה עלי לקבוע את האחריות לתאונה. 9. התובעת העידה בעמ' 11 כדלהלן: "אפשר לראות ממאתיים או שלוש מאות מ', אני הבחנתי ברכב כשהייתי קרובה לצומת. כשהתקרבתי לצומת בדקתי אותה ולא עצרתי, אני ראיתי את רכב הנתבע במרחק שלא היה מספיק לעצור" (ההדגשה שלי י.ב.) 10. הנתבע העיד בעמ' 14-15 כדלהלן: "אני הגעתי לצומת והאטתי והסתכלתי לצדדים והיה לי שדה ראיה במקום. לא ראיתי את התובעת היא היתה רחוקה. והצומת היתה פנויה ליציאה. ש: אני אומר לך שלא הסתכלת ולכן לא ראית. ת: אני הסתכלתי ולא ראיתי את רכבה. מאיפה שהיא באה זה חצי ק"מ בערך" (ההדגשות שלי י.ב). העובדות 11. א. המדובר בתאונה אשר התרחשה בצומת. ב. שהתובעת נהגה בדרך ראשית. ג. הנתבע נהג בדרך אשר לפני מפגשה עם הצומת, מכיוון נסיעתו, מוצב תמרור המחייב מתן זכות קדימה. שדה הראיה מכיוון נסיעתו של הנתבע לכיוון נסיעת הנהגת הוא בין 300 מ' כהערכת הנהגת לחצי ק"מ כהערכת הנתבע. המצב המשפטי 12. א. תקנה 64 (ג) לתקנות התעבורה תשנ"א - 1961 (להלן: "תק' התעבורה") קובעת את כללי ההתנהגות של נהג המגיע לצומת, שלפניה מוצב תמרור המורה על מתן זכות קדימה. לשם הנוחיות אצטט את התקנה כלשונה. "נוהג רכב המתקרב בכביש לצומת או להתמזגות כבישים שלפניהם מוצב תמרור המציין מתן זכות קדימה לתנועה בדרך החוצה, יאט ובמקרה הצורך יעצור את רכבו כדי לתת זכות קדימה לרכב אחר המתקרב או הנכנס לצומת מכביש אחר". 13. הרעיון המרכזי בתקנות התעבורה לחציית צומת הוא שאין להכנס לצומת אלא אם ביכולת הנהג לעבור אותו ולהמשיך בנסיעתו ללא הפרעה אפילו אם עומדת לו זכות הכניסה (ראה: תקנה 65 לתקנות התעבורה העוסקת במקרה שלנהג יש רמזור ירוק). יתר על כן במקרה שלנו התובעת הגיעה מצד ימין לכיוון נסיעת הנתבע כך שגם אם לא היה שילוט בצומת חייב היה הנתבע לתת לנהגת את זכות הדרך (ראה: תקנה 64 (א) (1) לתקנות התעבורה). ניתוח הראיות 14. אינני מקבל את עדות הנתבע כאילו לפני שנכנס לצומת האט את המהירות ל- 15 קמ"ש ובדק אם רכבים נוספים מתקרבים לצומת מהנימוקים הבאים: א. אם היה פועל כאמור היה עליו להבחין ברנו המתקרב לצומת. כיוון שגם לגירסתו בכניסה לצומת היה לו שדה ראיה טוב. ב. הנתבע מודה שכאשר נכנס לצומת לא הבחין ברכב מתקרב - לא יתכן שהתובעת עברה מרחק של כ500- מ' מהרגע שנכנס הנתבע לצומת ועד להתנגשות. 15. לאור האמור לעיל אני דוחה את טענת הנהג לפיה האט את נסיעתו ציית לתמרור המורה על מתן זכות קדימה. אני קובע איפוא כי הנהג התרשל בכך שלא האט את רכבו לפני שנכנס לצומת הנ"ל ולא בדק אם הצומת פנוי לנסיעה. תרומת הנהגת לתאונה 16. לטענת הנתבע התרשלה הנהגת ותרמה תרומה מכרעת לקרות התאונה בכך שלא האטה את מהירות נסיעתה עם כניסתה לצומת וזאת במיוחד לאור העובדה שהמדובר בצומת גדול עם מעברי חציה בקירבתו. 17. א. הנהגת נסעה בדרך עירונית לכיוון צומת כאשר אין כל תמרור אזהרה בכיוון נסיעתה. הוראת החוק החלה במקרה זה היא הוראת תקנה 64 (א) (1) לתקנות התעבורה המחייבות מתן זכות קדימה לרכב המגיע מצד ימין. ב. לא הובאה כל ראיה כי במעבר החציה שבקרבת הצומת עמדו הולכי רגל אשר חייבו את הנהגת לנקוט באמצעי זהירות מיוחדים ועל כן נאמר כדלקמן: "למהירות הנסיעה אין משמעות שעה שרכב קרב אל מעבר חציה של הולכי רגל, ובלבד שזו תאפשר בלימה בטוחה בתנאי המקום. במעבר כזה, החובה היא לצפות גם אל שולי הדרך והמדרכה, שמשם באים הולכי רגל". (יעקב בשן דיני תעבורה חוק ופסיקה בעמ' 441 בהתייחסו לת"פ (ב"ש) 710239/87, מ"י נ' אפק פ"ד (תעבורה) א' חוב' 10 עמ' 34). 18. א. לכאורה לאור האמור לא התרשלה הנהגת. אך על הנהגת היה לנהוג גם בהתאם להוראות תקנה 51 (א) הקובעת שיש לנהוג במהירות סבירה ולהוראת תקנה 52 הקובעת את חובתו של הנוהג ברכב להאיט, כאשר ישנה סכנה לעוברי דרך במיוחד בשטחים בנויים או מאוכלסים. לכן אין להתעלם מהעובדה שהנהגת הגיעה לצומת במהירות שלא איפשרה לה עצירה נוחה ובטוחה בהתאם לתנאי הדרך כמצוות תקנות 51, 52 ו21- (ג) לתקנות התעבורה. ב. מסקנתי הנ"ל מבוססת על העובדה שהרנו נפגעה בחלקה השמאלי הקדמי, באזור הפנס (ראה צילומים מצורפים לחוות הדעת) בעוד שהטרנספורטר נפגעה בחלקה האחורי ימני של הפגוש. עובדה זו מלמדת שגירסת הנתבע כי למעשה השלים את פנייתו שמאלה נכונה. כיוון שאני מקבל את גירסת הנתבע משמע שהספיק להכנס אל תוך הצומת ולעבור אותו, דהיינו הוא נהג בשדה הראיה של הנהגת כ - 20 מטר לפחות ממקום הכניסה לצומת ועד לנקודת המפגש בין שני הרכבים. ג. בנסיבות אלה אם היתה הנהגת נוהגת בדריכות ראויה, ובמהירות סבירה המתאימה לנסיבות העניין, היא אמורה היתה לראות את הטרנספורטר מיד עם כניסתו לצומת. אין לי ספק שלו נהגה הנהגת כאמור לעיל היתה מספיקה לעצור ולמנוע את התאונה. לדעתי נהיגה במהירות המירבית המותרת לנהיגה בשטח בנוי, דהיינו מהירות של 50 קמ"ש, בכניסה לצומת הנמצא באזור בנוי ומאוכלס, אינה סבירה אפילו כאשר יש לנוהג את זכות הדרך. (בענין זה ראה תקנה 65 כאמור לעיל.) 19. לאור האמור לעיל השתכנעתי כי יש להטיל על הנהגת אחריות כלשהי לקרות התאונה ואני קובע שהנתבע ישא ב - 80% אחריות לתאונה והתובעת ב - 20% אחריות לתאונה. נזקים לרכב 20. א. בגין הנזקים לתאונה הוגשו שתי חוות דעת של השמאי גיורא כרמון. ב. חוות הדעת הראשונה מיום 12/6/95 התייחסה להוצאות התיקונים שצריך היה לבצע ברנו לאור התאונה מיום 3/5/95. הבדיקה נעשה ע"י השמאי יומיים לאחר התאונה 7/5/95 והוא קבע את עלות התיקונים בסכום של 9,401 ש"ח. לא הובאה כל הערכה שונה וחוות דעתו של השמאי לא הופרכה על כן אני מקבל את קביעת השמאי ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסכום של 9,401 ש"ח בתוספת שכ"ט השמאי בגין הכנת חוות הדעת בסך 924 ש"ח. ירידת ערך 21. השמאי הגיש חוות דעת נוספת בה קבע ירידת ערך למכונית בשיעור של 8% משווי המכונית סכום השווה ל - 3,680 ש"ח. על הערכתו זאת נחקר השמאי והנתבע בסיכומיו טען שעדותו של השמאי מגמתית ואין להאמין לה. אין די בהעלאת טענה כזו כדי להביא לביטלה של עדות, ומשלא הובאה כל ראיה לסתור את עדותו של השמאי ואני לא מצאתי כל הצדקה שלא לקבלה אני מקבל איפוא את תביעת התובעת גם בנקודה זו ומחייב את הנתבע בתשלום סעכום של 3,680 ש"ח, בתוספת שכרו של השמאי בסך 370 ש"ח. השבתת הרכב 22. א. התובעת טוענת שבעקבות השבתת הרכב, בגין תאונה, נגרם לה נזק בסכום של 2,500 ש"ח. ב. התובעת לא הגישה ראיות להוכחת הנזק שנגרם כתוצאה מהשבתת הרכב, למעט תצהיר מטעמה אשר לא נתמך בתחשיבים, קבלות וכיו"ב. יחד עם זאת מכיוון שמדובר ברכב המיועד לעבודה אין ספק שהשבתת הרכב גרמה לנזקים כלשהם לתובעת ולפיכך אני מוצא לנכון לחייב את הנתבע לשלם לתובעת תחת ראש נזק זה סך של 1,000 ש"ח. סיכום 24. לאור האמור לעיל אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת 80% מהסכומים הנקובים בסע' א שלהלן א. פיצוי כדלקמן: נזק ישיר = 9,401 ש"ח. שכ"ט שמאי בגין נזק ישיר = 924 ש"ח. ירידת ערך = 3,680 ש"ח. שכ"ט שמאי בגין ירידת ערך = 370 ש"ח. השבתת הרכב = 1,000 ש"ח. ב. בנוסף אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת אגרות משפט שכ"ט העדים. ג. 3,000 ש"ח שכ"ט עו"ד ומע"מ. הסכומים הנזכרים בסעיף קטן א' לעיל ישולמו בתופסת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. התשלומים הנזכרים בסעיף קטן ב' ישולמו בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומם ועד לתשלום המלא בפועל ובתשלום הנזכר בסעיף ג' ישולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. רכבפיצוייםהתנגשות