המדינה ערערה על קביעת בית-הדין האזורי, כי היה עליה לקחת בחשבון פיצויי הפיטורים גם את פיצויי ההתייקרות. עיקר טיעונה בערעור היה כי בית-הדין האזורי טעה בקבעו, שפיצוי ההתייקרות הוא חלק משכר היסוד; תשלום שאיננו "תוספת" לא בהכרח הוא חלק משכר היסוד. פיצוי ההתייקרות היה תוספת לשכר "ובתור שכזה איננו נחשב כרכיב הבא בחשבון לעניין פיצויי פיטורים, אלא אם כן נקבע כך מפורשות בדין. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצויי התייקרות: .Iההליך .1לפנינו ערעור על פסק-הדין של בית-הדין האזורי בתל-אביב-יפו (אב-בית- הדין - השופט מורל; נציגי הציבור - ה"ה פרידמן וירדי; תב"ע מ/1969-3) בעתירה של המערערת (להלן - העובדת) נגד המדינה לתשלום שכר חודש מרס 1980, השלמת פיצויי הפיטורים ופיצוי על פיגור בתשלום פיצוי הפיטורים. בית-הדין האזורי נענה לתביעת העובדת בחלקה, ומכאן הערעור של המדינה והערעור שכנגד של העובדת. .2עובדות המקרה, כפי שקבען בית-הדין האזורי בעיקר, הן כדלקמן: א) העובדת עבדה במשרד התקשורת מאז 1.9.1971, תחילה כעובדת בשכר ("במשך 232ימים"), ולאחר מכן כעובדת במשכורת ("במשך שבע שנים, חודש אחד ועשרים ואחד ימים"); ב) "לקראת סוף שנת 1979התגלגלו הדברים כך, שדובר עם התובעת על אפשרות של הפסקת עבודתה ובעניין זה היא נפגשה עם אירית פוסק, מנהלת תא מינהל וכוח אדם ומטפלת בסיומי שירות של עובדים"; ג) בישיבת מסכמת, שהתקיימה ביום 4.1.1980ובה השתתפו, בין היתר, העובדת ובעלה והגברת פוסק, סוכם, "שתנאי הפרישה יהיו: פיצויי פיטורים בשיעור של % 150וחודשיים של העדרות מהעבודה עם תשלום משכורת מלאה לצורך מציאת מקום עבודה חדש: תאריך סיום השירות נקבע ליום 29.2.1980"; ד) העובדת קיבלה משכורות ינואר ופברואר במועדן, וכן קיבלה משכורת מרס 1980; ה) "במשך חודש מאי 1980קיבלה התובעת את הסכומים: 000, 60ל"י ו-431.40, 71ל"י. סכומים אלה היו בעד פיצויי פיטורים לפי חשבונה של הנתבעת ובניכוי המשכורת של חודש מרס שלדעתה שולמה בטעות, וכן בניכוי חובות התובעת לבנק יהב"; ו) העובדת לא הסכימה לניכוי משכורת מרס. לדעתה היא היתה זכאית למשכורת זו, מפני ש"תחילה הוטח לה שתקבל משכורת בעד שלושה חודשים העדרות, אלא שבינואר 1980נאמר לה שעליה להסתפק בחודשיים, הואיל ובחודש מרס עומדים לפטר % 10מעובדי המשרד במסגרת מה שקרוי "פיטורי שר", ואז יהיה עליה להסתפק בפיצוי פיטורים בשעור של % .100ובעקבות איום זה חתמה על המסמך"; ז) כן חלקה העובדת "על דרך חישוב הפיצויים ומועד תשלומם". לגרסתה, המדינה היתה חייבת להביא בחשבון, לעניין קביעת סכום פיצויי הפיטורים, את התוספת הקרויה "פיצוי התייקרות" בסכום של 962.18, 2ל"י, וזאת מפני שכך התחייבה הגברת פוסק וגם מפני שכך נקבע בתקנה 1(א) לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיטורים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד- 1964(להלן - תקנות פיצויי פיטורים); ח) מאחר שהמדינה לא הסכימה לטענות אלו, הוגשה התובענה לבית-הדין האזורי כמפורט בסעיף 1לעיל. .3בית-הדין האזורי פסק כדלקמן: א) לא הובטחו לעובדת שלושה חודשי העדרות והיא לא היתה זכאית למשכורת חודש מארס; ב) הגברת פוסק רק הזכירה, תוך כדי שיחה, שמדברים במשרד על קיצוצים בכוח אדם ושגם העובדת צפויה לכך, אך לא איימה עליה ב"פיטורי שר" ולא אמרה לה, שאם לא תסכים לשני חודשי העדרות, תפוטר עם פיצויי פיטורים בשיעור של % .100מכאן, שהעובדת הסכימה להסדר המוצע ללא כל אילוץ, והניכוי של משכורת מרס בדין נעשה; ג) לא הוכח כי גברת פוסק הבטיחה לעובדת "שפיצויי ההתייקרות יהיו כלולים במשכורת לעניין חישוב פיצויי הפיטורים; ד) אשר לטענה החלופית, כי דין פיצוי ההתייקרות כדין תוספת לעניין חישוב פיצויי פיטורים, מכוח תקנה 1לתקנות פיצויי פיטורים, הרי "באופן כללי ניתן לומר, שכל סכום המשתלם בעד עבודה הוא חלק משכר היסוד, אלא אם כן עולה ממהות התשלום שאיננו כזה". פיצוי ההתייקרות לא היה החזר בעד הוצאות, כמו אש"ל או קצובת רכב, וגם לא היה תשלום המותנה בעבודה נוספת, כגון גמול שעות נוספות או פרמיות, אלא "תשלום קבוע המתווסף לשכר העבודה כדי לשמור עליו משחיקה"; ה) אמנם בהסכם הקיבוצי בדבר פיצוי ההתייקרות נקבע בסעיף 4, כי "פיצוי ההתייקרות ישולם בנפרד מן השכר הרגיל ולא יהיה חלק ממנו לכל דבר ועניין", אבל תקנה 1לתקנות פיצויי פיטורים מדברת לא על "שכר רגיל", אלא על "רכיבים כפי שנקבעו שם", ואם נאמר בסעיף 4להסכם הקיבוצי (נ/7) שפיצוי ההתייקרות איננו חלק מן השכר הרגיל, אין זאת אומרת עדיין שאיננו חלק מ"שכר היסוד" (תקנה 1(א) לתקנות); ו) "התוצאה היא, שעל הנתבעת לקחת בחשבון פיצויי הפיטורים גם את פיצויי ההתייקרות, כלומר את הסכום של 962.18, 2ל"י, והתובעת זכאית להשלמת פיצויי פיטורים בסכום של 342.08, 3שקלים", ולסכום יתווספו פיצויי הלנה בשיעור של % 5לשנה; ז) גם סכום פיצויי הפיטורים שהגיעו לעובדת לפי חשבון המעבידה לא שולם תוך 60יום מיום הפסקת יחסי עובד-מעביד, אלא רק בחודש מאי 1980, אולם פיצויי ההלנה על סכום זה התיישנו לפני הגשת התובענה לבית-הדין האזורי. .4המדינה ערערה לבית-דין זה על קביעת בית-הדין האזורי, כי היה עליה"לקחת בחשבון פיצויי הפיטורים גם את פיצויי ההתייקרות" (סעיף 3(ו) לעיל). עיקר טיעונה בערעור היה: א) בית-הדין האזורי טעה בקבעו, שפיצוי ההתייקרות הוא חלק משכר היסוד; תשלום שאיננו "תוספת" לא בהכרח הוא חלק משכר היסוד; ב) פיצוי ההתייקרות היה תוספת לשכר "ובתור שכזה איננו נחשב כרכיב הבא בחשבון לעניין פיצויי פיטורים, אלא אם כן נקבע כך מפורשות בדין"; ג) בדב"ע שם/127- 3(לא פורסם) נקבע, כי פיצוי התייקרות איננו חלק מהשכר הרגיל וגם לא תוספת יוקר. .5העובדת מצידה הגישה ערעור שכנגד. עיקר טיעונה בערעור שכנגד היה כדלקמן: א) הוכח, כי המדינה התחייבה, במפורש או מכללא, "לשלם לעובדת גם משכורת מרס"; ב) הוכח, כי "במועדים הרלבנטיים" תוכננו פיטורי שר במשרד התקשורת ו"הדבר הובא לידיעת התובעת". אין לומר שלא היתה בכך השפעה ולחץ בלתי-הוגנים על המערערת שכנגד, אשר הניאוה לוותר על זכויות והטבות להן זכאית ככל עובדי משרד התקשורת"; ג) הוכח בעדויות חותכות, "כי הגברת פוסק, שהיתה לעניין זה נציגת המדינה, סיכמה עם העובדת "לכלול את פיצוי ההתייקרות בשכר הקובע לצורך קביעת וחישוב פיצויי הפיטורים"; ד) בית-הדין האזורי טעה בקבעו, כי זכותה של העובדת לפיצויי הלנה על פיצויי הפיטורים התיישנה. פיצויי הפיטורים שולמו בשיעורים והעובדת "לא ידעה לבטח בכל מועד שהוא, מהו התשלום האחרון אותו תקבל". בדיון לפני בית-הדין הודיע בא-כוח העובדת, כי הוא מוותר על תשלום פיצויי ההלנה בשיעור של %5, אם ישולמו הפרשי הצמדה וריבית ממחרת יום הפסקת יחסי עובד-מעביד. הפרקליט שייצג בערעור את המדינה הצהיר, כי הוא מסכים לתשלום הפרשי הצמדה וריבית כאמור. .6בדיון לפני בית-הדין לא נדרשה המדינה להשיב כל טענות העובדת בעניין משכורת מרס .1980 .7בתום הדיון בערעור ובערעור שכנגד הוחלט, כי הצדדים ימציאו לבית-הדין חישוב של הפרשי הצמדה וריבית על האיחור בתשלום פיצויי הפיטורים שהגיעו לעובדת לפי גרסת המדינה וצריכים היו להשתלם ביום .1.3.1980היה מוסכם על הצדדים כי סכום זה שולם בשני שיעורים: סך 000, 6שקלים ביום 11.5.1980וסך של 141,7 שקלים ביום 25.5.1980, אולם בעלי-הדין לא הצליחו להגיע לחשבון מוסכם, והגישו חשבונות נפרדים. לגרסת העובדת מגיעים לה בסך הכל הפרשי הצמדה וריבית בסכום של 030, 4שקלים, ואילו לגרסת המדינה - הסכום הכולל של הפרשי הצמדה וריבית המגיעים כאמור הוא 588.63, 1שקלים. .Iiפסק-דין .1הערעור של המדינה נסוב סביב שאלה אחת, והיא - האם בדין החליט בית- הדין האזורי להביא בחשבון, לעניין חישוב פיצויי הפיטורים, את "פיצוי ההתייקרות" ששולם בעת פיטוריה של העובדת מכוח ההסכם הקיבוצי מיום 15.1.1980בין הממשלה ובין ההסתדרות הכללית של העובדים (להלן - ההסכם הקיבוצי). .2העובדת טענה, כי הגברת פוסק הבטיחה לה שפיצוי ההתייקרות יכלל בשכרה האחרון לצורך חישוב פיצויי הפיטורים וההבטחה מחייבת את המדינה, והיא שהשיגה בערעור שכנגד על שבית-הדין האזורי דחה טענה זו (סעיף 3(ג) בחלק I). עיון בנימוקי פסק-הדין שבערעור מעלה, כי בית-הדין קמא העדיף בעניין זה את הגרסה של המדינה, ובעיקר את עדותה של הגברת פוסק, על גרסתה של העובדת, ובחומר הראיות אין למצו הצדקה להתערבות של ערכאת ערעור בממצא עובדתי זה. .3אולם העובדת העלתה גם טענה חלופית, שהחובה לכלול את פיצויי ההתייקרות בשכר המשמש בסיס לחישוב פיצויי הפיטורים נובעת מהוראות תקנה 1לתקנות פיצויי פיטורים, מפני שהמדובר הוא למעשה בתוספת או בתשלום "הדומה לתוספת יוקר". .4בעיית מהותו של "פיצוי ההתייקרות" נדונה בדב"ע, שם/127- 3(רנאטו יאראק ואח' - מדינת ישראל; לא פורסם). בסעיף 4לפסק-הדין קבע בית-הדין הארצי: "אין לנו אלא להרגיש, שיש ליתן משקל לעובדה, שהצדדים להסכם הקיבוצי שבו מדובר ראו להזדקק לדיבור 'פיצוי התייקרות', ולא לדיבור השגור בפיהם 'תוספת יוקר', שקבעו כי אותו פיצוי אינו חלק מהשכר למטרות שונות - מטרות שלמענן תוספת יוקר בדרך כלל מהווה החלק מהשכר, וכי בבוא העת - משכורת אפריל 1980, 'ייערך החישוב הרגיל של תוספת היוקר', ופיצוי התייקרות לא יוחזר על-ידי העובדים, מאחר וברור שהמדד לא עלה בפרק הזמן פעמיים... גם ברור שאותו פיצוי, כשמו כן הוא, פיצוי חד-פעמי על התייקרות מיוחדת, בגדר תוספת מיוחדת לשכר..." (ההדגשה לא במקור). .5מסתבר, אפוא, כי בית-הדין הארצי קבע, שפיצוי התייקרות לא היה תוספת יוקר, אבל בכך אין עדיין כדי להכריע בפלוגתה שבין בעלי-הדין, אם יש להביא את פיצוי ההתייקרות בחישוב פיצויי הפיטורים המגיעים לעובדת - שאלה זו לא נדונה כלל בדב"ע שם/127-.3 .6מאחר שאין לטעון שפיצוי ההתייקרות היה חלק מתוספת ותק או תוספת משפחה, הרי האפשרות היחידה להחיל עליו את תקנה 1לתקנות פיצויי פיטורים היא לקבוע, שה"פיצוי" היווה חלק משכר היסוד. ואכן כך קבע בית-הדין בפסק-הדין שבערעור (סעיף 3(ה) לחלק I). ועל כך השיגה המדינה בערעור. מכאן ששומה על בית-הדין לבדוק ולקבוע תחילה, אם היה הפיצוי בגדר "תוספת" לשכרה של העובדת או שהיווה חלק משכר היסוד. .7בפסיקה נקבע בצורה ברורה, כי "על מנת שסכום המשתלם כשכר עבודה יהווה 'תוספת' ולא חלק מהשכר הכולל המשמש לחישוב פיצויי פיטורים, צריך שהתשלום יהיה מותנה בתנאי או במצב, כך שאם אין מתקיים התנאי או משתנה המצב - חדל התשלום" (דב"ע מב/44-3, [1], פד"ע, כרך י"ג, ע' 338, 341). ואילו "תשלום המשתלם לעובד תמורת עבודתו, מבלי שהזכאות לו תהא מותנית בקיום תנאים או גורמים בנוסף לאלה המחויבים לעצם התמורה, אינו 'תוספת' אלא חלק מהשכר היסודי (דב"ע לה/1-7, [2], פד"ע, כרך ז', ע' 113, 119). .8במקרה שלפנינו לא היה התשלום של פיצוי ההתייקרות מותנה "תנאי או במ- צב". הוא שולם לכל העובדים במדינה ללא כל התייחסות לתפקידיהם, כישוריהם, מקום עבודתם או תנאים כיוצא באלה, ואין לראות בו תוספת, אלא חלק משכר היסוד. לפיכך צדק בית-הדין האזורי כשפסק, שהמדינה חייבת להשלים את פיצויי הפיטורים ששילמה לעובדת (סעיף 3(ו) בחלק I). .9בית-הדין האזורי חייב את המדינה בפיצויי ההלנה בגין הפרשי פיצויי הפיטורים בשיעור של % 5לחודש מיום הפיטורים, והמדינה מערערת על כך. אין ספק כי עצם החבות לשלם הפרשים אלה היתה נתונה במחלוקת של ממש בין הצדדים ויש הצדקה לבטל את פיצויי ההלנה ולפסוק הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .16סיכומו של דבר. הערעור של המדינה מתקבל חלקית, כך שפסיקת פיצוי הלנה בגין הפרשי פיצויי פיטורים מתבטלת. המדינה תשלם לעובת הפרשי הצמדה וריבית על הסכום שנפסק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. הערעור שכנגד של העובדת מתקבל חלקית כך, שהמדינה תשלם לעובדת בגין הפיגור בתשלום סכום פיצויי הפיטורים, שהגיעו לעובדת גם לגרסתה, הפרשי הצמדה וריבית בסך כולל של 241.38, 2שקלים, ולסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק-הדין ועד התשלום בפועל. .17בנסיבות המקרה ישא כל צד בהוצאותיו בבית-דין זה ובבית-הדין קמא.תוספות שכרפיצוייםשאלות משפטיות