קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצויי פיטורים לעובד מוסד מוכר: .Iההליך .1לפנינו שני ערעורים, אשר הדיון בהם אוחד, על פסק-דינו של בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב (אב-בית-הדין - השופט הרניב ז"ל: נציגי ציבור - ה"ה נצר ופריימן: תב"ע מא/1821-3), אשר חייב את עירית רמת-גן לשלם לגברת זומר הפרשי פיצויי פיטורים אף בגין התקופה בה עבד בעלה המנוח ב"מוסד מוכר" כמשמעות הדיבור בחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל- 1970(להלן - חוק הגמלאות). .2העובדות הצריכות לענייננו, כפי שנקבעו על-ידי בית-הדין האזורי והעולות מחומר הראיות, הן: א) המנוח ז"ל (להלן - המנוח) עבד החל מיום 14.9.1943ב"מוסד מוכר" כמשמעות הדיבור בחוק הגמלאות; ב) ביום 15.5.1948עבר המנוח לעבוד בשירות המדינה; ג) ביום 1.9.1962עבר המנוח לעבוד בשירות עירית רמת-גן (להלן - העיריה) ועבד בעיריה עד פטירתו בחודש ינואר 1980: ד) ביום 28.12.1964נמסר למנוח, על-ידי מ"מ ראש עירית רמת-גן, המכתב דלהלן: "הנדון: זכויות פנסיה א.נ., היות ועירית רמת-גן חתמה על הסכם עם ממשלת ישראל המיוצגת על-ידי נציב שירות המדינה והממונה על תשלום הגמלאות במשרד האוצר, בעניין זכויותיך לגמלאות והיות ומסרת לידינו יפוי כוח בלתי-חוזר להיות בא-כוחך ולעשות בשמך ובמקומך את כל הפעולות הדרושות לגביית כל התשלומים והגמלאות אשר יגיעו לך מממשלת ישראל עבור שנות עבודתך כמורה בשנים 1943- 1962ולהעבירם לקופת עירית רמת-גן, הריני להודיעך, כי בהגיעך לגיל הפרישה, או אם תאלץ לפרוש מסיבות שונות, בטרם הגיעך לגיל הפרישה, תשלם לך העיריה את כל הקצבה המגיעה לך בהתאם למשכורתך האחרונה בה, כאילו עבדת בעיריה מתאריך .1.9.1943"; ה) המנוח מסר לעיריה יפוי כוח בלתי-חוזר בו נאמר, לענייננו: "יפוי כוח זה ניתן לשם הבטחת זכויותיה של העיריה ביחס לתשלום הגמלאות שמגיעים לי בתור עובד העיריה ואשר על העיריה לשלם לי, בבוא עת הפרישה אם מסיבות גיל ואם מסיבות אחרות, כאילו הייתי עובד העיריה מתאריך 1.9.1943"; ו) ביום 1.7.1965, לאחר דיון שנמשך מיום תחילת עבודתו של המנוח בעיריה, נחתם הסכם בין המדינה, העיריה והמנוח בדבר רציפות זכויותיו של המנוח. הסעיפים הצריכים לענייננו בהסכם הם: .2 החל מתאריך ההעברה הנ"ל יתקבל העובד לעבודה בעיריה, בהתאם לחוקת העבודה, העיריה תכיר בשנות עבודתו בשירות המדינה של העובד כאילו היו שנות שירות בעיריה לגבי כל הזכויות הקשורות בוותק בעבודה, להוציא זכויות פרישה. .3 לגבי זכויות פרישה של העובד ינהגו לפי הכללים הבאים: לכשיפרוש בעתיד משירות העיריה בנסיבות המזכות אותו בקצבה לפי חוקת העבודה, תשולם לו קצבה בכפיפות לנאמר להלן בהסכם זה לפי החישוב דלהלן: (1) בעד תקופת שירותו במדינה שנשאה זכות לגמלאות לפי חוק הגמלאות, קצבה מאוצר המדינה בהתאם לחוק הגמלאות על-פי המשכורת הקובעת של דרגת העובד בתאריך ההעברה (היינו 1.9.1962). (2) בעד תקופת שירותו בעיריה קצבה מהעיריה בהתאם לחוקת העבודה על-פי המשכורת הקובעת של דרגת העובד בעת הפרישה. .4לצורך קביעת זכותו של העובד לקצבת פרישה מטעם העיריה לפי סעיף 3(2) לעיל יובא בחשבון, לעניין חישוב תקופת ההמתנה המזכה בקצבה לפי חוקת העבודה, גם שירותו של העובד בשירות המדינה. .7(א) במקרה של פטירת העובד או בהופכו לנכה (על סמך קביעת ועדה רפואית) בהיותו בשירות העיריה בטרם השלים 5שנות שירות בה, יקבל העובד או שאיריו, הכל לפי העניין, קצבה מאוצר המדינה והעיריה באופן יחסי לתקופת שירותו של העובד בכל אחד מהם ולפי התקנות או ההוראות המקובלות על כל אחד מהם, ואולם הקצבה שתשתלם מאוצר המדינה תחושב לפי המשכורת הקובעת של דרגת העובד בתאריך ההעברה (היינו 1.9.1962). (ב) נפטר העובד או נהפך הוא לנכה בהיותו בשירות העיריה לאחר השלימו 5שנות שירות בה, תחול חובת תשלום הקצבה המגיעה לשאירים או קצבת הנכות המגיע לו (הכל לפי העניין), על העיריה בלבד בהתאם לחוקת העבודה"; ז) לאחר פטירת המנוח ביקשה הגברת זומר (להלן - האלמנה) לקבל במקום גמלה מענק שגובהו בשיעור פיצויי הפיטורים עבור כל שנות עבודתו של המנוח, וזאת מכוח סעיף 40(1) לחוק הגמלאות; ח) העיריה שילמה לאלמנה מענק בגובה פיצויי פיטורים בגין שנות עבודת המנוח בעיריה בלבד. .3האלמנה תבעה בבית-הדין האזורי את הפרש המענק המגיע לה, כשההפרש הינו סכום פיצויי הפיטורים בגין תקופות העבודה השונות של המנוח, לרבות זה במוסד המוכר ובמדינה לבן הסכום אותו קיבלה. עיקר טענות האלמנה היו: א) כוונת ההסכם (סעיף 2(ו) דלעיל) והתחייבות העיריה (סעיף 2(ד) דלעיל) היתה, כי בהעברה משירות המדינה לעיריה לא תיפגע כל זכות שהיא של המנוח בגין תקופת העבודה שלפני עבודתו בעיריה; ב) הצדדים לא אזכרו במפורש את נושא המענק או פיצויי הפיטורים, מאחר וזכות ההמרה של הגמלה במענק חוקקה בתיקון לחוק משנת תשל"ח, שנים רבות לאחר שעבר המנוח לעבוד בשירות העיריה; ג) המענק הוא למעשה תחליף לגמלה, וזכות האלמנה, מכוח החוק בתאריך הרל- בנטי, להמיר הגמלה במענק; ד) חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות קובעת, כי הוראות חוק הגמלאות תחולנה ותחייבנה עד לחקיקתו של חוק גמלאות לעובדי הרשויות; ה) החבות מכוח ההסכמים היא על העיריה, וזאת רשאית, באם רצונה בכך, להתחשבן או לתבוע את המדינה בגין תקופת עבודת המנוח בשירות המדינה. .4העיריה טענה, כאמור, שאין היא חבה במענק בשיעור פיצויי פיטורים בגין התקופה בה לא עבד המנוח בשירות העיריה, ועיקר נימוקיה היו: א) אין בהסכמים המחייבים כל חובת תשלום מענק או פיצויי פיטורים בגין התקופה שבה לא עבד המנוח בעיריה, וזאת לא במפורש (ועל כך אין חולק) ולא מכללא. כל פירוש אחר יביא לתוצאה שבית-הדין יכרות חוזה חדש בין הצדדים; ב) ההסכם והתחייבות העיריה מסדירים את עניין הקצבה ואת חלוקת הנטל בגינו בין העיריה לבין המדינה ותו לא; ג) בהסכם (סעיף 7) נקבעה הזכאות לקצבת שאירים (סעיף 2(ו) דלעיל); ד) זכות השאירים לקצבה מכוח הוראת החוק כפי שתוקן נשארה בעינה אף לפי פירוש העיריה; ה) "זכות מכללא" חייבת להיות מובנת מאליה - ודי בכך שאינה מובנת וברורה מאליה כדי להשמיט את הקרקע מטיעוני האלמנה; ו) קצבת השאירים למי שעבד 5שנים לפחות, אינה מושפעת מאורך השירות, באשר מכוח חוק הגמלאות הזכאות, במקרה זה, הינה לגמלה בשיעור % 40מן המשכורת הקובעת - יהיה ויתקו של העובד אשר יהיה; ז) המדינה לא לקחה על עצמה להשתתף בקצבת שאירים בתום 5שנים לעבודת המנוח בעיריה ומכאן, כי ברור היה לצדדים שאין להביא את תקופת העבודה בשירות המדינה לצורך חישוב זכות כל שהיא הנובעת מפטירה; ח) אף בחוק הגמלאות בעת חתימת ההסכם בין העיריה, הממשלה והמנוח, וזאת אד תיקונו מתשל"ח, היתה קיימת זכות המרה של קצבה במענק, אלא שהמענק המקסימלי במקרה של המרה לא עלה על חמש משכורות קובעות; ט) בהסכמי רציפות שונים, אשר המדינה להם, נקבעו הוראות מיוחדות לעניין רציפות זכויות לפיצויי פיטורים, מכאן כי מקום בו היתה כוונה כזאת נאמר הדבר במפורש; י) במידה וייפסק כי מגיע לאלמנה מענק אף בגין שנות עבודת המנוח בשירות המדינה - יש לחייב את המדינה באותם סכומים. .5המדינה היתה אף היא בדעה, כי אין להביא בחשבון את שנות עבודתו של המנוח בשירותה בחישוב המענק, והצטרפה לטיעוני העיריה. עוד הוסיפה וטענה, כי אף אם ייפסק שמגיע לאלמנה מענק בגין תקופת עבודת המנוח בשירותה, החובה כלפי האלמנה, מכוח ההסכם המשולש, מוטלת על העיריה, ועליה בלבד, ולבית-הדין אין סמכות לדון בחלוקת הנטל בין העיריה למדינה, מה עוד שלא הוגשה הודעת צד ג' של העיריה נגד המדינה. .6בית-הדין האזורי קיבל את תביעת האלמנה. באשר לטענה, כי בהסכם לא אוזכר עניין הפיצויים, קובע פסק-הדין שבערעור: " .6אכן אין בהסדר כל רמז לפיצויים, והטעם הוא פשוט. ההוראה המזכה את שאיריו של עובד שנפטר, לפדות את הגמלה על-ידי קבלת הפיצוי הנ"ל, חוקקה בשנת 1978(תיקון תשל"ח). תיקון זה משנת 1978החיל למפרע את ההוראה הנ"ל על שאירי עובד שנפטר אחרי יום .30.6.1975 ועל כן בעת שנעשה ההסכם המשולש, המבטיח רציפות זכויות של המנוח, לא הוזכרה אפשרות זאת משום שעדיין לא היתה קיימת". ולעצם העניין נקבע: " .11כאמור לעיל אמנם דובר במסמכים וההסדרים שנעשה רק בקשר לקצבת פרישה והוסבר כבר לעיל הטעם לכך. אין להעלות על הדעת כי אילו היו ערים לכך שייתכן שייווצר אי-פעם מצב כפי שאכן נוצר למעשה שהיו שוללים זכות זו משאיריו. יש להניח שבמקרה כזה היו מסדירים גם את היחסים שבין המדינה והעיריה בקשר לתשלום הפיצויים במקום הקצבה ושההסדר היה שונה מזה שנקבע בהסכם עת עניין תשלום הפיצויים לא הובא בחשבון. אין להניח שאילו היתה מתעוררת בזמנו השאלה העומדת לדיון כאן כל העסקה לא היתה יוצאת לפועל". בית-הדין האזורי לא קבע את המועד ממנו ישולמו על הסכום המגיע הפרשי הצמדה וריבית. בית-הדין חייב את העיריה בתשלום מלוא שכר הטרחה וההוצאות בהם נשאה האלמנה, על-פי חשבון שיוגש לעיריה. .7העיריה ערערה על עצם החיוב בתשלום המענק ועל פסיקת ההוצאות שלא בסכום קצוב. האלמנה ערערה על כי החיוב בהפרשי הצמדה וריבית לא נעשה מיום 1.5.1980, באשר המנוח נפטר בחודש ינואר אותה שנה והיה זכאי למענק הנתבע בתחילת חודש מאי. .8בפנינו חזרו באי-כוח הצדדים על טיעוניהם בבית-הדין האזורי, בא-כוח האלמנה בתמיכה בפסק-הדין שבערעור (למעט נושא המועד לחיוב בהפרשי הצמדה וריבית) ובא-כוח העיריה בבקשתו לביטול פסק-הדין. אף באת-כוח המדינה חזרה על טיעוניה. .9פסק-הדין שלהלן הינו על דעת רוב חברי המותב. אחד מחברי המותב בדעה שיש לדחות את הערעור של העיריה ולאשר את פסק-דינו של בית-הדין האזורי מטעמיו. .Iiפסק-דין .1עיון בהסכם שבין המדינה, העיריה והמנוח (סעיף 2(ו) לחלק I) מביא למסקנה כי הצדדים בחרו להסדיר במפורש ובמפורט את זכות המנוח לגבי כל זכות בנפרד, ולא בצורה גורפת. בסעיף 2להסכם הוכרו שנות עבודתו של המנוח בשירות המדינה, "כאילו היו שנות שירות בעיריה לגבי כל הזכויות הקשורות בוותק בעבודה, להוציא זכויות פרישה" (ההדגשה לא במקור). מן האמור אתה למד, כי לגבי זכויות פרישה אין לראות את שנות עבודתו של העובד בשירות המדינה כאילו היו שנות שירות בעיריה. .2זכויות המנוח לקצבת פרישה, בחלופות השונות, הוסדרו במפורט באותו הסכם, לגבי כל אחת מן החלופות. נושא קצבת זקנה הוסדר בסעיף 3להסכם, בו נקבע במפורש, כי בגין תקופת השירות במדינה תשולם קצבה על-ידי המדינה על-פי המשכורת הקובעת ביום ההעברה (ולא ביום הפרישה); רק לגבי תקופת אכשרה נקבע, בסעיף 4, כי תקופת העבודה בשירות המדינה תובא בחשבון לצורך הגמלאות מהעיריה. סעיף 7להסכם דן בקצבת שאירים ונכות. פסקה (א) לאותו סעיף, הדנה בפטירה תוך 5שנות הבודה הראשונות בשירות העיריה, קובעת תשלום יחסי על-ידי העיריה והמדינה בגין תקופת השירות בכל אחת מהן, בעוד פסקה (2) לאותו סעיף, הדנה בפטירה אחרי 5שנות עבורה בעיריה, קובעת זכאות לקצבה מהעיריה בלבד ובהתאם לחוקת העבודה. .3אף בהתחייבות העיריה למנוח (סעיף 2(ד) לחלק I) אין להועיל לאלמנה. מסמך זה מדבר על זכאות לקצבה של המנוח, ואינו מתייחס לזכאותם של שאיריו. ההתחייבות האמורה מפנה במפורש להסכם שבין העיריה לבין המדינה, ואף כי באותו מועד טרם נחתם ההסכם האמור, התייחסו אליו הצדדים, כעולה מן המסמך עצמו, כאילו נחתם ויש לקרוא את אותה התחייבות יחד עם ההסכם, ולא בנפרד ממנו. .4אף יפוי הכוח אותו נתן המנוח לעיריה (סעיף 2(ה) לחלק I) בא לאפשר לעיריה להבטיח זכויותיה "ביחס לתשלום הגמלאות המגיעים לי (המנוח)... ואשר על העיריה לשלם לי...". אף מלשונו של אותו יפוי כוח אנו למדים, שהוא מתייחס לגמלה לה היה זכאי המנוח, ולא שאיריו. .5זכות היסוד של שאירי עובד, מכוח חוק הגמלאות, הינה לקצבה (בתום תקופת אכשרה) ושיעורה של אותה קצבה נקבע בהתאם למשכורתו הקובעת של העובד ללא כל התחשבות בוותקו בעבודה (סעיף 26לחוק). זכות זאת של האלמנה לקצבת שאירים מן העיריה עומדת, כפי שהובטחה בהסכמים השונים. העומד לדיון הוא פירושה של זכות ההמרה של אותה קצבה במענק מכוח סעיף 40לחוק הגמלאות בנסיבות העניין. בסוגיה זאת לא קבעו ההסכמים השונים, עליהם הסתמכה האלמנה, כי לצורך ההמרה האמורה יבואו שנות עבודתו של המנוח בממשלה במעין שנות עבודתו בעיריה. נהפוך הוא, סעיף 2להסכם שבין המדינה, העיריה והמנוח (סעיף 2(ו) לחלק I) הוציא כאמור במפורש זכויות פרישה מן הזכויות הקשורות בוותק, כפי שהוסדרו בהסכם האמור. .6לאור התוצאה אליה הגענו לאור פירושו של ההסכם שבין הצדדים, אין לנו צורך להתייחס ליתר הטענות שהועלו על-ידי הצדדים במהלך הדיון. .7הערעור של העיריה מתקבל; ערעורה של גברת זומר נחתה. העיריה לא ביקשה הוצאות, ולכן אין צו להוצאות.פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטורים