קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצויים על התעללות מינית מעשה סדום: 1. התובע, צעיר יליד 1979, היה קורבן למעלליו של הנתבע בין השנים 1988-1993. הנתבע הורשע על מעלליו (ת.פ 94/61 מחוזי נצרת). העבירות בהן הורשע הנאשם חמורות ביותר, מלמדות על מסכת קשה של התעללות מינית של הנתבע בתובע, ביצוע מעשה סדום במספר רב של מקרים מעת היות התובע כבן 9 ועד היותו כבן 14. באשר לחבות - 2א. מעשי התובע מהווים "פגיעה" כהגדרתה בסע' 2 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) "עוולה" כלפי הנתבע על פי סע' 3 לפקודה ו"תקיפה" על פי סע' 23 לפקודה ב. הממצאים והמסקנות שבפסק הדין המרשיע (והחלוט) באשר לנתבע - נאשם, נשוא ת.פ 94/61 מחוזי נצרת, מהווים ככאלה ראיות לכאורה נגדו על פי סע' 42 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א - 1971. ג. ב"כ הנתבע בסיכומיו - ובהגינותו ראוי לציין - לא טען לעצם מעשה הנתבע, לעצם החבות אלא השיג על חוות הדעת, אבות הנזק וגובה הנזק הנטען. עוד ראוי לציין בהקשר זה, כי הדרך הדיונית בה בחרו הצדדים, מנעה מהנתבע שחזור קשה ומכאיב של מעללי התובע ויש לשבח ב"כ הצדדים על הסכמתם. באשר לנזק - 3א. התובע נבדק על ידי ד"ר פאהום טארק, אשר קובע בחוות דעתו הפסיכיאטרית (הנתבע לא טרח להמציא חוות דעת מטעמו) כי לתובע 15% לצמיתות כתוצאה מההתעללות נשוא מעשיו הנלוזים של הנתבע, הינו סובל מתסמונת פוסט-טראומיתית כאשר המומחה קובע כי יש להתחשב בנוסף בהשלכות אפשריות עתידיות על חייו האישיים של התובע לרבות חיי מין, נישואין, תעסוקה והתמדה בעבודה. המומחה קובע את הנכות על פי סע' 34 (ב)(ג) לתקנות המוסד לביטוח לאומי. המומחה מתאר את מהלך הבדיקה, מפרט את ממצאיו בפרק הדיון, מתאר את תחושות התובע, פחדיו, סיוטיו וגישתו לסביבה בעקבות הארועים הקשים. כמו כן הונחה בפני חוות דעת תחנת השרות הפסיכולוגי בנצרת המלמדת על ההתפתחות אצל התובע בעקבות הטראומה, המתחים, הקושי בהתמודדות, התנהגות, חוסר שקט, ביקורת עצמית וכמפורט בחוות הדעת מטעם תחנת השרות הפסיכולוגי. ב. ב"כ הנתבע, בסיכומיו, מלין ובדין לטעמיו כנגד העובדה שב"כ התובע מנסה לסמוך יתדותיו בנשוא ע"א 92/4806 מסארווה ואח' - מנסור מפי כב' השופט אור, ת"ע כרך 94 (2) תשנ"ד-תשנ"ה - 1994, עמ' 400. בניגוד לארוע בפנינו, בארוע נשוא פסק הדין הנ"ל, נגרמה לתובעת שם בעקבות מעשי האונס נכות צמיתה של 100%, הקשר הסיבתי בין המעשה למצב הנפשי נקבע כעובדה וכמו כן, התובעת שם עבדה לפני הארוע בעבודות נקיון ובעבודות מזדמנות וכעולה מפסק הדין. ג. בעניננו, נקבעה לתובע נכות צמיתה של 15% כמבואר לעיל, אין לקבל גישת ב"כ הנתבע המנסה למעט מהחוויה הקשה אותה עבר התובע כדי נזק מינורי (למשל חישוב של כאב וסבל על פי נכות של 10% לפי אבן בוחן של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975) אך גם ב"כ התובע הפליג מעבר לנזקיו הממשיים של התובע, הפלגה של ממש. ד. התובע עובד היום עם בני משפחתו, השתכר כ- 1,200 - 1,700 ש"ח לחודש בשנת 1996, אין בפני נתוני שכר מעודכנים ובצדק מלין ב"כ הנתבע על כך שהתובע לא טרח להמציא תלושי שכר ו/או תיעוד אחר באשר לשכרו של התובע היום. דיון על פי סע' 79 א (א), אין משמעותו שינוי סדר הראיות, התובע עדיין בבחינת "המוציא מחברו". ה. אין מקום לנטען באשר לאובדן תנאים סוציאליים. עוד טוען ב"כ התובע לנטישת הלימודים בעקבות המעשה, המעבר של התובע ממקום מגוריו עקב תחושת הבושה לאחר שהסיפור נחשף, הפגיעה בתפקודו והקושי לעתיד. ו. אני מקבל הנטען באשר להוצאות בעבר לרבות באשר לנסיעות. ז. אין מקום לגובה הסך הנטען בגין הוצאות עתידיות ובגין טיפולים רפואיים בעתיד. 4. סוף דבר, לאחר שעיינתי בכתב התביעה לפרטיו, בכתב ההגנה על השגות הנתבע, במצורפים, בטיעוני הצדדים פרי סיכומיהם, ובדרך הדיונית המוסכמת, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע כמפורט: א.כאב וסבל - אין מקום לנטען על ידי הנתבע. כך גם כך אין מקום לקבל הנטען על ידי התובע. יש לפסוק סכום שיבטא את החוויה הקשה שעבר התובע, הטראומה, הצלקת שנותרה בנפשו וכמפורט בחוות הדעת והנכות הצמיתה כפי שנקבעה - 150,000 ש"ח ב.אובדן השתכרות בעתיד - לאור גילו של התובע, השתכרותו ב- 1996 כפי שאפשר לדלות מהתשובות לשאלון בהשוואה לשכר הממוצע אותה עת והערכת צפי עתידי, (התובע היה בין 17 עת השתכר בשנת 1996 כ- 1,200 עד 1,700 לחודש, אותה עת השכר הממוצע במשק היה 4,490 ש"ח וגם כאשר מדובר בנער בן 17, עסקינן בממוצע שכר כדי 32.2% מהשכר הממוצע במשק). לאור זאת, נראה לי כי הבסיס הנכון לחישוב צריך להיות נכות התובע כנגזר משני שליש השכר הממוצע במשק היום, על פי קביעת המומחה ובחישוב אריטמתי - 182,677 ש"ח ג.הוצאות - לרבות נלוות וכרוכות עבר - 15,000 ש"ח ד.הוצאות צפויות לעתיד - גלובאלית - 25,000 ש"ח ה. הוצאות בגין טיפולים אפשריים בעתיד - חוות הדעת מדברת בעד עצמה, הצלקת שנותרה בתובע לא הגלידה ויכול והתובע יצטרך לטיפול תומך נוסף כעולה גם מהמפורט בקביעת השרות הפסיכולוגי של עירית נצרת 25,000 ש"ח. ו. תשלום למומחה בעבור חוות הדעת 2,500 ש"ח סה"כ: 265,177 ש"ח. אין מקום לפסוק בגין ראשי נזק נוספים בעבר ובעתיד. הסך הנ"ל בצירוף שכ"ט ומע"מ כדי סך 42,000 ש"ח (כולל) ישולם לידי ב"כ התובע תוך 21 יום מקבלת פסק הדין על ידי ב"כ הנתבעת, שאם לא כן, ישא הסך הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. ז. באשר לאישור העיקולים הזמניים כפי שהוטלו על ידי כב' השופטת דנון - ניתן לאשר עיקולים של נכסי מקרקעין הרשומים על שם הנתבע. העיקולים כפי שהוטלו על ידי כב' השופטת דנון נותרו בעינם ולא בוטלו. אין לקבל טענת ב"כ הנתבע לענין זה בפני, שעה שבקשתו בפני כב' השופט דנון לא נענתה. אני מאשר איפוא את העיקולים הזמניים אשר הוטלו על מקרקעין הרשומים על שם הנתבע, כפי העולה מצו העיקול הזמני מיום 5.10.97, במעמד צד אחד וכפי שנרשמו בלשכת רישום המקרקעין בנצרת (המרצות 97/5683, 97/6038, כב' השופטת דנון). משפט פליליפיצוייםעבירות מיןהתעללות