פסק דין הצהרתי להעדר סמכות בורר

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסק דין הצהרתי להעדר סמכות בורר: הצהרתי בפני בקשה למתן פסק דין הצהרתי הקובע כי לבורר מר אריה שרמן אין סמכות לדון בכתב התביעה אשר הגישו המשיבים 1 ו2- נגד המבקש בבוררות המתקיימת בפני הבורר. בין המבקש לבין המשיבים נחתמו מספר הסכמים כל הסכם למשך שנה אחת מיום 87/05/6 ועד 90/4 שנושאם עיבוד מטעים של המבקש על ידי המשיבים. בין המבקש לבין המשיב מס' 2 נחתמו הסכמים כנ"ל כל הסכם למשך שנה אחת החל מ- 91/01/1 ועד - 95/01/1. בכל ההסכמים מופיע בהקדמה סעיף המציין כי המבקש "מעונין ליצור שותפות לצורכי עיבוד המטעים עם אמיתי הכל בהתאם להסכם זה כלהלן ... ואמיתי, שהינם חקלאים ממטולה, מעוניינים להיכנס לשותפות עם בלסקי לעיבוד המטעים, הכל בהתאם להסכם זה כלהלן ...". בכל אחד מן ההסכמים הנ"ל הופיע סעיף בוררות בנוסח דלקמן: הבורר יהיה משוחרר מדיני הראיות ומדין מהותי ומוסמך להוציא צווים זמניים, החלטות ביניים, פסקי דין פשרה וסופיים. חתימת הצדדים על הסכם זה תחשב כחתימה על הסכם בוררות". בשנת 1995 הודיע המבקש למשיבים כי אין הוא מעוניין להתקשר בהסכם חדש כאשר ביום 95/12/31 הסתיים ההסכם מיום 95/01/1. ואכן החל מ- 96/01/1 נמנעה כניסתם של המשיבים למטעים. המשיבים טענו כי הוסכם בין הצדדים בשנת 87' על שותפות לשם עיבוד מטעי המבקש וטיפוחם, שותפות שתימשך 15 שנה ממועד הכשרת כל מטע ומטע על ידי המשיבים. המשיבים התחייבו לבצע את כל ההשקעות הדרושות לשם הכשרה וטיפוח של המטעים ומנגד התחייב המבקש להמשיך ולחדש את ההסכמים שנערכו לשנה אחת בלבד לגבי כל מטע נוסף או ישן, מדי שנה בשנה עד תום 15 שנה ממועד הכשרתו של כל מטע. כלומר התביעה מתבססת על מערכת הסכמים חד-שנתיים בכתב, החל מיום 6.5.1987 ועד 31.12.95, ועל הסכמה בעל פה ליצירת שותפות לעיבוד מטעים למשך 15 שנה ממועד נטיעתו של כל מטע ע"י התובע ועל המשך החתימה על הסכמי שותפות חד-שנתיים. ביום 3 בינואר 1996 מונה הבורר עוה"ד שרמן ע"י הרב ברוך פכטר להיות בורר בסכסוך שבין משק אמיתי לבין משק בלסקי וזאת, בלשונו של כב' הרב ברוך פכטר: בשלהי ינואר 1996 הוגש ע"י משק אורי ודובי אמיתי כתב התביעה (להלן: "כתב התביעה הראשון") ובעקבותיו הוגשה בקשת הנתבע למחיקת כתב התביעה הראשון. ביום 19 בפברואר 1996, נערך דיון בבקשה למחיקת כתב התביעה הראשון ואחריו, פנה ב"כ המשיבים לרב ברוך פכטר וביקש ממנו להתחיל את מינוי הבורר על כל ההסכמים אשר נערכו בין הצדדים החל משנת 1987, מן הטעם כי מדובר, בהסכם מתמשך. ביום 29 בפברואר 1996 מונה עוה"ד שרמן ע"י הרב ברוך פכטר, בלשונו: מיד אח"כ המשיך כב' הרב וקבע: "באם ייפסק ע"י מי שמוסמך לכך, שיש לראות בהסכמים שבין הצדדים 'הסכם מתמשך', אזי, יחול כתב מינוי זה, על כל ההסכמים כמקשה אחת החל מאריך 6 במאי 1987". ביום 21 באפריל 1996, לפני שניתנה החלטת הבורר בעניין הבקשה למחיקת כתב התביעה הראשון, ביקש עוה"ד בר-און ב"כ המשיבים למשוך את כתב התביעה הראשון ובאותו מעמד הגיש כתב תביעה אחר (להלן: "כתב התביעה השני"). לכתב התביעה השני צורפו הסכמי השותפות אשר כל אחד מהם נחתם למשך שנה אחת, כדלקמן: (א) לשנים 1987, 1988, 1989 ו1990- הסכמים שנתיים אשר נחתמו בין בלסקי לבין דוד ואורי אמיתי. (ב) לשנת 1991 הסכם שנתי שנחתם בין בלסקי לבין משק אורי ודובי אמיתי. (ג) לשנים 1992, 1993 ו1995- הסכמים שנתיים אשר נחתמו בין בלסקי לבין משק אורי ודובי אמיתי. בתביעה נגד המבקש בפני הבורר ביקשו המשיבים לקבוע כי הם זכאים לאכיפת התחייבויות המבקש כך שהסכמי השותפות ימשכו לתקופה של 15 שנים מיום נטיעתו של כל אחד מן המטעים וכן לחלופין לפסוק להם פיצויים בגובה הרווחים שמנע מהם המבקש אילו היו הסכמי השותפות נחתמים מדי שנה בשנה וכן הוצאות ונזקים שנגרמו להם עקב הוצאתם מן המטעים ב96-/06/1. לפני הבורר הוגשה בקשה למחיקת כתב התביעה השני בנימוק של חוסר סמכות, הסכם בלתי חוקי והסכם למראית עין טענות אשר נדחו על ידי הבורר. ב- 96/11/20 ניתן צו מניעה זמני לבקשת המבקש האוסר על המשיבים להמשיך בהליכי הבוררות בפני הבורר עוה"ד שרמן עד למתן פסק דין בתביעה שבפני לפסק דין הצהרתי. למבקש מספר טענות נגד תוקפה המשפטי של הבוררות: 1. העילות והטענות שבכתב התביעה אינן חילוקי דעות הנובעים מהסכמים בכתב ולכן אין לבורר סמכות לדון בהם. הסכמים בעל פה שנעשו כביכול בין הצדדים או חילוקי דעות הנובעים מהם אינם יכולים לכלול הסכם לבוררות ואינם נושא לבוררות. טענת המשיבים כאילו הוסכם בעל פה להמשיך ולחתום עימם על הסכמי שותפות בנוסח ההסכמים החד-שנתיים הקיימים בכתב לגבי כל אחד מהמטעים אותם יכשיר התובע לתקופה שלא תיפחת מ- 15 שנה ממועד הכשרת כל מטע, אינה מהווה סיכסוך הקשור להסכמים שבכתב או נובע מהם. 2. המשיבים טענו בכתב התביעה בפני הבורר כי העיסקה ביניהם היתה כרוכה בהונאת רשויות המס וכיוון שטענו כך אין תביעתם יכולה להיות נדונה בבוררות אלא בבתי המשפט של המדינה. 3. לטענת המשיבים הוסכם ביניהם על שותפות מתחדשת מכאן שההסכמים הכתובים שמשכם שנה אחת בלבד הם הסכמים למראית עין הבטלים בתור שכאלה, לרבות סעיף הבוררות שבהם. 1. ס' 25 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 קובע לעניין זה: "...חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות.." הכלל הוא, כי במקרים של ספק לגבי אומד דעתם של בעלי הדין לגבי פירוש סעיף בוררות יש לתת לנוסח הסכם הבוררות פרשנות מרחיבה. (ראו: 87/823 דניה סיקוס חברה לבנין בע"מ נ' ס.ע. רינגל בע"מ, פ"ד מב (4) 605, בעמ' 612 ה', וראה גם המ' (חי') 80/2494, 80/1234 מגן דוד אדום נ' מושלי אדלר ואח', פסקים תשמ"ב א' 240 בעמ' 250 ה'-ז', ודברי השופט ברנזון בענין מורלי הנ"ל בעמ' 312 ד'). המלומדת אוטולנגי מביאה בספרה, "בוררות דין ונוהל" (עמ' 53) מקרה בו סעיף הבוררות בחוזה לחכירת אוניה הסמיך את הבורר לפסוק בכל עניין נובע מהחוזה. נפסק שהבורר מוסמך לפסוק גם בתביעת פצויים שנגרמו בנושאים שלא הוזכרו בחוזה ואף התרחשו לאחר תום התקופה שנקבעה בחוזה. כך - הטענה כי סעיף בוררות המתיחס למחלוקות "הנובעות" מחוזה, פורש כחל גם על מצגי שווא שנעשו בתקופה הטרום חוזית. נפסק, כי אין לקבל אבחנה מלאכותית בין מצגים בתקופה הטרום-חוזית כאשר אלה משתכללים לתוך החוזה וכלולים בו, לבין החוזה עצמו. ראה ה"פ (תל-אביב) 91/852 -יובל רן ואח' נ' ב"צ ופנחס, תקדין מחוזי כרך 92 1992 עמ' 41 בעמ' 44 שם נאמר: "..מקרה הדומה לענייננו נדון בע"מ 86/721 Industries de Oude Delft N.V Optische נגד תדיראן בע"מ ואח', פד"י מ"ד (4) 259. באותו מקרה נתגלע סכסוך בין הצדדים באשר לנכונותם של דו"חות כספים אשר צורפו להסכם. השופט הנכבד י' מלץ קבע, כי למרות שהבורר בין הצדדים קבע כי המשיבה מנועה מלתבוע על פי עילות חוזיות, מוסמך הבורר לדון גם בתביעה על פי עילות שבדיני הנזיקין (מצג שווא רשלני) וכך נקבע שם: ".. גישה זו של הפרדה מלאכותית בין עילות שבנזיקין לבין עילות חוזיות הכרוכות באותו עניין עצמו, הינה בבחינת ענין של "פיצול שערות". ההבחנה בין נוסחים דומים, המכשילים את יכולתו של תובע למצות את תביעתו כמכלול אחד בפני הבורר - זוכה היום לביקורת גם באנגליה (ראה [2] .Ashville Investments V Elmer (Contractors 1988. גישה זו איננה ראויה איפוא לאימוץ בדין הישראלי (שם בעמ' 262 ה-ו) ועוד נקבע שם: "מקריאת החוזה משתמע ברורות, כי כוונת הצדדים היתה, שכל סכסוך ביניהם הקשור להסכם הספציפי יופנה לבוררות. לא משתמעת כל כוונה לפיה ראו הצדדים איזה טעם שהוא בפיצול הדיון, פעם בפני בורר מוסכם על שניהם ופעם בבית המשפט, באותו ענין." (פס"ד מורלי ע"ט 75/550, פד"י ל (2) 309) אפילו תביעה שאינה חוזית תתברר בבוררות אם כלל החוזה שעמד בבסיס העיסקה סעיף בוררות, ראה: צ'רניקו נ' המגן, פד"י לא (2) 472 474 שם נדון תוקפו של סעיף בוררות בחוזה, כאשר התובעות ביססו את טענתן על דיני הנזיקין. נפסק כי מכיוון שהתביעה על פי דיני הנזיקין קשורה באופן הדוק לעיסקה ששימשה יסוד לחוזה יחול סעיף הבוררות. נקבע כי מבחן העיסקה הוא מבחן ראוי למי שמבקש למנוע התדיינות מיותרת. בה"פ (תל-אביב) 91/609 זיוה כהן נ' הושנג משיאן ו2- אח' התעוררה השאלה, אם יחול סעיף בוררות בהסכם שותפות על השותפים כאשר השותפות הנ"ל פורקה 6 שנים קודם לכן. נטען כי הסעיף אינו חל ולחלופין בוטל ע"י הסכם הפירוק. גם שם כלל הנוסח "סכסוך בין הצדדים בכל הנוגע להסכם זה, פירושו, בצועו או כל הקשור והנובע ממנו". נפסק מפי השופט גורן, כי ניתן בפסיקה פרוש מרחיב למונח בהקשר עם ההסכם, וממנו עולה, כי כוונת הצדדים היתה שמנגנון הבוררות יחול גם על סכסוכים הקשורים לפירוק השותפות גם לאחר פירוקה. דברים אלה יפים לענייננו. סעיף הבוררות הזהה בכל ההסכמים הינו רחב ביותר והוא מתיחס ל"כל חלוקי הדעות מכל סוג שהוא, בכל הקשור להסכם זה או הנובע ממנו". כאשר סעיף הבוררות הינו רחב וכולל כל התייחסות לכל הקשור להסכם או הנובע ממנו, הגדרה זו כוללת מצגים וארועים טרום חוזיים, הסכמות הקשורות בחוזה אשר נוסחם לא בא בחוזה וכל דבר אחר הקשור לחוזה. לפיכך גם במקרה שלפניי יחול הסכם הבוררות על מצגים שזכרם לא בא בחוזים הכתובים. טענתם של המשיבים, היא כי בינם לבין המבקש קיימת התחייבות להמשך שותפות למשך 15 שנה מחדוש כל מטע ולהמשיך בעריכת חוזים חד-שנתיים למרות שהחוזים הם קצרי מועד, נובעת וקשורה לחוזים, ועצם קיומו של המספר הרב של החוזים החד שנתיים תומכת לכאורה בטענה זו. 2. הטענה שטענות מרמה שנטענו כלפי המבקש מחייבת דיון בפני בית משפט כדי לטהר את שמו בפומבי, אינה נכונה מבחינה משפטית. זכות הצד שנגדו הודחו טענות מרמה, לדרוש לברר אותן בביהמ"ש קיימת רק כאשר טענות אלו הועלו בפומבי דהיינו בביהמ"ש. כאשר טענת התרמית הועלתה בבוררות אין בה פגיעה בשמו הטוב של הצד נגדו נטענה ואין כל מניעה להמשיך ולקיים את הדיון בבוררות. הלכה זו נפסקה בע"א 50/157 ויליאמס נ' ישראל בית-אלי וחברת טיל בע"מ, פד"י ו' 1234, על ידי השופט שרשבסקי, שם נאמרו בעמ' 1237 ז' הדברים הבאים: ".ברורה גם ההלכה, שבמקרה והצד המבקש את הפסקת הדיון בבית- המשפט טוען נגד התובע טענות רמאות, או טענות אחרות העלולות להכתים את שמו הטוב של התובע, רשאי התובע לדרוש מבית המשפט שהדיון יתקיים בבית המשפט בפומבי ולא לפני בוררים.." וכך אומר השופט כהן במשפט מורלי הנ"ל: ".. משנטענה נגד אדם בפומבי טענה שהוא רמאי, זכאי הוא לברור האשמה זו בפומבי על מנת שצדקתו תצא לאור העולם ולא תקבע רק בחדרי חדריו של הבורר.." (שם, בעמ' 321ד') ולענין זה אומרת המלומדת פרופ' אוטולנגי בספרה הנ"ל בעמ' 135: "ראובן מגיש נגד שמעון תביעה בבוררות, תוך העלאת האשמות מירמה נגדו. שמעון אינו יכול לסרב להתדיין בבוררות, ולדרוש שצדקתו תוכח בפומבי. הסכם הבוררות מחייב את הצדדים להתדיין בפני בורר והעלאת אשמת מרמה בפני בורר, בדיון פנימי סגור, אינה דומה להטחת אשמה כזו בביהמ"ש, אשר דיוניו מתנהלים בדלתיים פתוחות. .." ואומר השופט גורן ביובל רן הנ"ל במקרה דומה: אין המבקשים יכולים להשמע בטענה כי במסגרת הדיונים בהליך זה הועלו כנגדם "טענות המרמה", שכן המבקשים הם אלו שהביאו את המחלוקת שלא לצורך לדיון בפני בית המשפט, ואין להם אלא להלין על מעשיהם הם.." (שם, בעמ' 45) מכאן, שהזכות להתנגד לבקשה להעברת דיון בסיכסוך לבוררות ולבקש דיון בביהמ"ש קיימת לנאשם בתרמית כאשר האשמה נגדו מועלית בביהמ"ש - אך לא למי שהטענה הועלתה נגדו בבוררות, כפי שארע כאן. 3. אינני מקבלת את הטענה, כי קיומם של מספר רב של חוזים בני שנה אחת, סותר את הטענה כי סוכם בין הצדדים על חוזה שותפות נמשכת ל15- שנה מנטיעת כל מטע חדש, וכי אם תתקבל הטענה, כי כך הוסכם, הרי שהחוזים הינם "למראית עין". ראשית, גם אם החוזים הללו בטלים, אין סעיף הבוררות שבהם בטל. וכך נפסק בעניין זה בע"א 49/2 49/2 רודה נ' סולל בונה בע"מ, פד"י (ג)201, בעמ' 211 ב'-ג': "..הלכה פסוקה היא, כי "הצדדים להסכם רשאים, כמובן, לבטלו ולהתייחס אליו כאילו לא היה קיים מעיקרו. במקרה כזה מתבטל, כמובן,יחד עם ההסכם, גם סעיף הבוררות הכלול בתוכו. אבל במה דברים אמורים? כאשר הובעה כוונתם זו של הצדדים בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים ואינה משאירה כל ספק, כי אמנם בדעתם של הצדדים לבטל את ההסכם שביניהם ביטול מוחלט... ובע"א 75/550 מורלי נ' בגון, פד"י ל (2) 309, 312 ו' נפסק: ובע"א 56/3 סחייק נ' ברנרד, פד"י א (1) 441, נאמר בעמ' 444: ".אין מניעה לכך ששטר-הבוררות יהא קיים כקשר בפני עצמו, במקביל לחיובים שבחוזה ((collaterally. כמו שנאמר בעניין היימן הנ"ל, שטר-הבוררות משמש מנגנון ביצוע, היינו מנגנון לביצוע הזכויות הנובעין מן העסקה נשוא החוזה, ומשום כך אין הכרח, לא מבחינת המשפט ולא מבחינת ההגיון, כי פסול שבחוזה יפסול גם את שטר הבוררות... וכן ראה לענין זה את פרופ' אוטולנגי בספרה בוררות דין ונוהל, בעמ' 107: "..אם בעקבות החוזה הכללי נחתם חוזה חדש, המבטל את הקודם, ובו תנאים אחרים, שאינם כוללים הסכמה לבוררות - בטל גם הסכם הבוררות. אך אם החוזה החדש שינה רק אחדים מההסדרים של החוזה הקודם - כל הסדריו האחרים נשארים בעינם, לרבות סעיף הבוררות.." שנית - אין החוזים נשוא הבקשה, חוזים למראית עין. הטענה היא כי בין הצדדים קיימת ההתחייבות לקיים שותפות למשך 15 שנה כשלכל שנה מתוך 15 השנים הללו ולכל מטע יחתם חוזה נפרד. אין כאן שום דבר שהוא למראית עין והרי המטעים משתנים כל שנה ולכן בדרך הטבע, יש לערוך חוזה מידי שנה. אין כאן הסכם בע"פ המנוגד לחוזים בכתב. אין הסכם השותפות ל15- שנה מבטל תוקפו של כל חוזה לשנה. ההתחייבות בע"פ לשותפות של 15 שנה ולהסכם בכתב מדי שנה בשנה מהווים את מלוא ההסכמה של הצדדים. ההתחייבות בע"פ משלימה את ההסכמים החד שנתיים. 4. ואחרון אחרון כאשר חוזה הכולל סעיף בוררות אינו ניראה מעצמו כבלתי חוקי, אין להביא ראייה על מסיבות חיצוניות המכוונות להראות כי צפונה בו מטרה בלתי חוקית אלא אם נטענו המסיבות שרוצים להסתמך עליהם. (ראה: ע"א 80/445 נסים ג'ברה נ' המועצה האזורית בקעת בית שאן, פ"ד לז (1) 1983 עמ' 421 422). הגישה בפסיקה הינה כי יש לדרוש אמות מידה מחמירות להוכחת אי חוקיות בחוזה. וכן ראה: ע"א 78/311 הניה הווארד נ' נסים מיארה ואח', פ"ד לה, חלק שני, 1981 506 505: "... הרתיעה בה נהגו בתי המשפט מול פני הטענה כי אין לאכוף חוזה, מכיוון שטמונה בו או בהוראותיו כוונת ניסתרת לבצע או לקדם מטרה בלתי חוקית כביטוי בע"א 75/874 הנ"ל ובפסקי הדין הלא מעטים בעניין זה, שקדמו לו, ואשר חלקם גם מוזכר לעיל, איבדה עתה במידה מסויימת מחשיבותה. המוזכר שם, לא קיבלו את טענת אי החוקיות באהדה, כאשר מטרתה היא לשמש לצד, הטוען אותה בתור אמתלה ותירוץ לשם התחמקות מהתחייבות, שקיבל על עצמו, ואשר אין בדעתו לקיימה. אולם, לאור שיקול הדעת, המסור עתה לבית המשפט, לפי סעיף 31 לחוק החוזים (חלק כללי) איבדה זהירות היתר, שהיתה נוהגת בכגון-דא, במידה רבה מחשיבותה, מבחינת המדיניות המשפטית. 5. ההסכמים שבפניי אינם נגועים על פניהם באי חוקיות של עצם העיסקה ומטרתה. העיסקה עצמה נראית כשרה וללא דופי אלא שמתעורר חשד שמא נילוותה לה כוונה לעקוף את חוקי המס. מכאן ועד להכרזתם של החוזים כבלתי חוקיים וביטולם - הדרך ארוכה. 6. לאור האמור לעיל אני מבטלת את צו המניעה הזמני שניתן ביום 96/11/20 בהמרצה 96/4734, שאסר על הבורר עוה"ד שרמן להמשיך בהליכי בוררות בין הצדדים בהתבסס על מספר הסכמים חד-שנתיים שתחילתם ביום 6.5.87 וסיומם ב- 31.12.95 שבכל אחד מהם קיים סעיף בוררות, במידה והרב פכטר מינה על פיהם את עוה"ד שרמן כבורר. הוצאות הבקשה בסך של 2,500 + מע"מ ישולמו למשיבים על ידי המבקש.יישוב סכסוכיםבוררפסק דין הצהרתי