קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קצבת שאירים לאלמן: .Iההליך .1ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בתל-אביב-יפו (אב-בית-הדין השופט ירושלמי; נציגי הציבור - ה"ה לוי ואלמן; תב"ע מא/658-0) שהצהיר, כעתירת המשיב, שהינן "אלמן" במובן ההגדרה שבסעיף 5לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968(להלן - החוק) "וכי על הנתבע (להלן - המוסד) לשלם לו את קצבת השאירים המגיעה לו על-פי החוק". .2העובדות הצריכות לעניין, ושאין עליהן חולקין, הן: א) אשת המשיב נפטרה ביום 20.1.1976; ב) ביום 24.2.1976, הגיש המשיב תביעה לקצבת שאירים; ג) המשיב נדרש על-ידי המוסד להגיש הצהרה על הכנסותיו בתקופה שמיום 1.2.1975עד 31.1.1976, אך לא עשה כן; ד) בתקופה האמורה ( 1.2.1975עד 31.1.1976), עלו הכנסותיו של המשיב על הסכום המירבי הנקוב בהגדרת "אלמן" שבסעיף 5לחוק; ה) ביום 26.8.1980חזר המשיב ותבע קצבת שאירים, בהסתמכו על כך שהכנסותיו אינן מגיעות עוד לסכום הקבוע בהגדרה הנ"ל שבסעיף 5; ו) ביום 26.2.1981דחה המוסד את תביעת המשיב בטענה, כי התנאים שבהגדרת "אלמן" צריך שיתקיימו בעת פטירת המבוטחת ולא במועד מאוחר יותר. .3א) להלן הגדרת "אלמן" שבסעיף 5לחוק, במה שנוגע לענייננו - "'אלמן' - מי שהיה בן-זוגה של המבוטחת בשעת פטירתה, כל עוד יש עמו ילד או הכנסתו אינה עולה על הסכום המתקבל לפי פרט 1של לוח ב', להוציא -..."; ב) בית-הדין האזורי ראה להפנות את תשומת הלב לכך, כאשר מדובר "בסטטוס של האלמן" נוקט המחוקק בלשון עבר ("מי שהיה בן-זוגה.. ") ואילו "בבואו לדון בזכאים", נוקט הסעיף בלשון הווה ("כל עוד יש עמו ילד או הכנסתו אינה עולה..."). מאבחנה זו הסיק בית-הדין מסקנות ענייניות לעניין זכאותו של המשיב; ג) את טענת המוסד, כי כל התנאים שבהגדרה צריך שיתקיימו ביום פטירת המבוטחת (סעיף 2(ו) דלעיל), דחה בית-הדין קמא מן הטעם, שהדיבור "בעת פטירתה" מתייחס רק למלים "מי שהיה בן-זוגה". לו היתה הכוונה אחרת, צריך היה לחזור על הדיבור הנ"ל "לאחר המלים 'ונתקיימו בו' או שהמלים 'נתקיימו בו' היו צריכות לבוא לפני המלים 'בשעת פטירתה'..." (במאמר מוסגר: המלים "נתקיימו בו" אינן מצויות בהגדרת "אלמן" בחלק הנוגע לענייננו); ד) בשים לב ללשון ההגדרה ובהתחשב בעיקרון, כי בפירוש תחיקה סוציאלית יש לצאת מתוך הנחה שהמחוקק התכוון להיטיב עם שאיריו של מבוטח, יש להעדיף את פירושו של המשיב "כל עוד לא מתחייב פירוש שונה מלשון הסעיף". .4על-פי בקשת המשיב, החליט נשיא בית-הדין להתיר לצדדים לסכם את טענותיהם בכתב, תחילה המוסד ואחר-כך המשיב. .5א) פרקליטת המוסד העמידה כשאלה עיקרית השנויה במחלוקת את השאלה: "מהו מועד תחילתו של פרק הזמן שיש להביא בחשבון לעניין בדיקת הכנסותיו של 'אלמן' (כהגדרתו) בסעיף 5לחוק; ב) תשובתה של הפרקליטה המלומדת היתה, כי פרק הזמן הקובע הוא השנה שקדמה לפטירתה של המבוטחת, והכנסת ה"אלמן" במשך אותה שנה היא הקובעת, אם נתמלא בו או שלא נתמלא בו תנאי הזכאות שעניינו גובה ההכנסה. וכך טענה באת-כוח המוסד: (1) ההגדרות בסעיף 5לחוק, באות לעניין פרק ב': ביטוח זקנה וביטוח שאירים. את המלה "הכנסתו", שבהגדרת "אלמן", יש לפרש בהתאם להגדרת "הכנסה" שבאותו סעיף. וזו ההגדרה: "הכנסה" - כפי שקבע השר בתקנות באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת. (2) "תנאי לזכאות ב'אלמן' הוא כאמור, שהכנסתו לא תעלה על הסכום המתקבל, וכו'..." (סעיף 3(א) דלעיל). מתקנה 1(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת הכנסה בביטוח זקנה ושאירים), תשל"ז-1976, למדים כי "הכנסה" כוללת "ההכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2לפקודת מס הכנסה". תקנות אלה, תחילתן מיום 1.4.1975והן חלות על המשיב דנן. (3) לוח ב' תוקן בתיקון החוק מס' 37(ס"ח 968, תש"ם, ע' 118) על-ידי החלפת כותרת הטור השלישי "הכנסת מכסימום לשנה" בכותרת "הכנסה חודשית". תחילת התיקון משנת הכספים 1980, ואינו חל על תביעת המשיב. (4) הגדרת "אלמן" + נוסח לוח ב' + תקנה 1(א) לתקנות בדבר הכנסה, פירושו שהזכאות תיבחן לפי ההכנסה בשנה שקדמה לפטירת המבוטחת. אם לא תאמר כן, לא יוכל המוסד לשלם קצבת שאירים לאלמן, אלא כעבור שנה אחרי הפטירה, שכן רק אז יתאפשר לוודא אם לא עלתה ההכנסה השנתית "על הסכום המתקבל לפי פרט 1של לוח ב'"; ג) את תביעתו לקצבת שאירים יכול ה"אלמן" להגיש תוך שנים-עשר חודשים מיום פטירת אשתו (סעיף 128לחוק) ובלבד שביום היווצרות העילה קיימת אחת החלופות: היה עמו ילד או שהכנסתו לא עלתה על המכסימום המותר. לגבי החלופה הראשונה חל שינוי, לקולא, עם תיקון החוק מס' 41(ס"ח 999, תשמ"א, ע' 74). לפני התיקון לא נחשב שאיר כ"אלמן" "שעמו ילד", אם "הילד", ביום פטירת המבוטחת, הגיע לגיל 18, הפסיק את לימודיו וטרם גויס לצה"ל. התיקון איפשר להכיר כ"אלמן" גם במי שילדו (בן ה-18) חידש את לימודיו או התגייס לצה"ל במועד מאוחר יותר, וזאת החל מאותו מועד. בהעדר תיקון מקביל לגבי החלופה השניה, אין להכיר כ"אלמן" במי שהכנסתו חדלה לעלות על המכסימום, במועד שאחרי הפטירה; ד) מי שמלאו בו מלכתחילה תנאי הזכאות כ"אלמן" וכעבור זמן מה פקעה זכותו לקצבה מפני שהכנסתו עולה על המכסימום, ישלם לו המוסד מענק, ותו לא (סעיף 23(א) + (ד) לחוק). ומשקיבל מענק כאמור, שוב לא יהיה זכאי לקצבה "בזכותו של אותו מבוטח" (סעיף 26לחוק); ה) תיקון החוק מס' 41ביטל סעיף 26א שהוסף בשנת 1973(תיקון 10, ס"ח 695, תשל"ג, 126; תוקן בתיקון 13, ס"ח 708, תשל"ג, 212). סעיף זה צפה פני עתיד ואפשר להכיר בשאיר כאלמן "החל מיום הפטירה", אם תוך שנה מהפטירה חדל להיות מסוגל לכלכל עצמו, וכל עוד אינו מסוגל כאמור. סיבת הביטול, כפי שהוסבר בדברי ההסבר להצעת החוק (ה"ח 1442, תש"ם, 156) היתה, כי "עם הנהגת ביטוח נכות" אין עוד צורך בהוראות "המקנות זכויות למי שאינו מסוגל לכלכל עצמו" וזאת "כדי למנוע כפילויות" (דברי ההסבר לסעיפים 2(3) ו- 11להצעת החוק). הוראה דומה לזו שבסעיף 26א הוספה בו-זמנית, ב-1973, בענף ביטוח נפגעי עבודה. הכוונה לסעיף 77א לחוק. סעיף 77א לא בוטל, כך שבן-זוגו של מבוטח שנפטר כתוצאה מתאונת עבודה, וחדל להיות מסוגל לכלכל עצמו תוך שנה מהפטירה, זכאי לקבל קצבת תלויים, מה שלא כן בביטוח שאירים, מאז בוטל סעיף 26א; ו) סעיף 20לחוק מאפשר להפסיק ולחדש תשלום קצבת זקנה למי שהכנסותיו עולות ויורדות חליפות מהמכסימום הקבוע בחוק. אין הוראה דומה לעניין זכאותו של אלמן. בכך סיוע נוסף לטענה, שתנאי הזכאות הקשור בגובה הכנסתו של "אלמן" צריך שיתקיים במועד הפטירה והוא תנאי היורד לשורשה של ההגדרה; ז) כאסמכתות, ציינה באת-כוח המוסד את דב"ע לה/37-0, [1], לפיו צריך המבוטח להוכיח כדי לזכות בגמלה, שהעובדות המשלימות את התביעה והחוק שעליו הוא מסתמך מתקיימים בו-זמנית "ולא שאלה יבואו טיפין טיפין, תחילה אחת העובדות הצריכות לעילה ולאחר מכן שאר העובדות". וכן: דב"ע לג/156-0, [2], בו נפסק כי "היותם של הורים מסוגלים או בלתי-מסוגלים לכלכל עצמם, יש לבחון לפי מצבם עובר לפטירת המנוח ובאף מועד אחר זולתו" (שם, [2], בע' 275- סעיף 3א); ההדגשות במקור). .6עיקר טענותיו של המשיב, היו: א) לעניין תקנות הביטוח הלאומי (קביעת הכנסה בביטוח זקנה ושאירים), תשל"ז-1976, עליהן סומכת באת-כוח המוסד (ראה סעיף 5(ב) (2) דלעיל): - תקנות אלה הותקנו אחרי פטירת אשתו ולכן אינן חלות כאן; - אין בתקנות אל רמז לכך שיש להתייחס להכנסה בפרק זמן שלפני הפטירה; - גם בלוח ב' אין איזכור לתקופת ההכנסה; ב) אשר לפסק-הדין שבדב"ע לג/156-0, [1], אמנם נאמר בו שהיותם של הורים "מסוגלים" או "בלתי-מסוגלים" יש לבחון לפי מצבם "עובר לפטירה", אך בהמשך נאמר דבר נוסף שלא צוטט על-ידי באת-כוח המוסד, והמדבר נגד המוסד: "הבחינה היא חד-פעמית ואינה מותירה מקום לדיון חוזר, בניגוד לתלויים המנויים בסעיף 74(א) (4) לחוק הביטוח הלאומי (סב, סבה, אח, אחות), שזכאותם קיימת רק 'כל עוד אינם מסוגלים לכלכל עצמם'" (שם, [2], ע' 275; ההדגשה במקור). הווי אומר שהדיבור "כל עוד" אינו מתייחס רק למצב עובר לפטירה, "אלא לכל זמן שלאחר מכן"; ג) המובאת מתוך דב"ע לה/37-0, (סעיף 5(ז) דלעיל) מראה, על פניה, שהמדובר במצב השונה לחלוטין מהמצב שבתיק זה. הערת בית-הדין, כי שאלות חוק ועובדות לא יבואו "טיפין טיפין" התייחסה למקרה בו נפטרה מבוטחת בטרם צברה תקופת אכשרה מספקת ולאחר מותה תוקן החוק וקוצרה תקופת האכשרה, לא רטרואקטיבית. ואילו במקרה דנן מסתמכת התביעה על המצב המשפטי כפי שהיה בעת הפטירה; ד) טיעונה של באת-כוח המוסד, כאילו תיקון החוק מס' 41הרחיב את זכאותו של אלמן אשר "עמו ילד" - בטעות יסודה (סעיף 5(ג) דלעיל). התיקון הגביל את זכותו של האלמן לתקופה של שנה אחת בלבד אחרי הפטירה. אם הילד יתחיל להקדיש את עיקר זמנו לסיום לימודיו או יתגייס לשירות סדיר אחרי תום השנה, לא יהא בכך כדי להקנות לאב מעמד של "אלמן"; ה) שגתה באת-כוח המוסד - אליבא דהמשיב - בטענתה, כי עם פקיעת זכאותו של "אלמן" ישולם לו מענק מכוח סעיף 23ולאחר מכן שוב לא יהיה זכאי לחידוש הקצבה (סעיף 26), שכן סעיף 23מדבר על מענק ל"אלמנה" בלבד (כאן המקום להעיר שהמשיב לא שם לב לאמור בסעיף 23(ד): "דין אלמן לעניין סעיף זה כדין אלמנה"). .Iiפסק-דין .1זכאותו של המשיב לקצבת שאירים תלויה בפירוש שיינתן לדיבור "כל עוד" שבהגדרת "אלמן" (ראה סעיף 3(א) שבהליך). למען הנוחיות נביא הימנה, שנית, את הקטע הרלבנטי: "'אלמן' - מי שהיה בן-זוגה של המבוטחת בשעת פטירתה, כל עוד יש עמו ילד או הכנסתו אינה עולה על הסכום וכו'...". .2בטרם נפנה לפירוש הדיבור "כל עוד", ייאמר שאין ללמוד ולא כלום מהשימוש, חלופות, בלשון עבר ("מי שהיה") כשדנים כביכול ב"סטטוס של האלמן" (ראה סעיף 3(ב) להליך) ובלשון הווה כשבאים "לדון בזכאים" (שם). וכי אפשרי שלא לנקוט בלשון עבר כשהמדובר בהיותו של אלמן "בן-זוגה" של מי שאיננה עוד בחיים? כל שהמחוקק התכוון לומר הוא, שתנאי ראשון להיותו של אדם "אלמן" הוא, שהוא היה בן-זוגה של המבוטחת בשעת פטירתה, כפי ש"אלמנה" מוגדרת כ"מי שהיתה אשתו של המבוטח בשעת פטירתו", הא ותו לא. .3אשר ל"כל עוד", נפנה תחילה להסבר שבמלון (המלון החדש - אבן-שושן): "כל עוד, כל זמן ש-, כשעדיין" ולדוגמות המובאות שם: "חי-אל... כי-כל-עוד נשמתי בי ורוח אלוה באפי... " (איוב כ"ז, ב-ד), "כל עוד בלבב פנימה..." (התקווה). על כך שהדיבור "כל עוד" בא לציין המשכיותו הרצופה של מצב (או פעולה), לא היו חילוקי דעות בין הצדדים. המחלוקת נסבה על מה ש"קדם" ל"כל עוד", כלומר למועד תחילתו של אותו מצב. .4המאמץ שהושקע ברוב כשרון על-ידי הצדדים, בטיעון ובטיעון שכנגד (ראה סעיפים 5ו- 6שבהליך) עשוי לעורר את הרושם, שמדובר היה בפירוש סוגיה סבוכה רצופת ביטויים ורמזים דו-משמעיים. ולא היא. לשון ההגדרה ברורה וחד-משמעית במה שנוגע למועד התחילתי. זכאותו של "אלמן" לקצבת שאירים מתחילה ביום פטירת בתזוגו, אם נתמלאו בו התנאים שבהגדרה: היות עמו "ילד" והיות הכנסתו בשיעור שאינו עולה על מכסימום מסוים. הזכאות תימשך "כל עוד", ותיפסק עם מותו של ה"אלמן" או מהיום ש"אין עוד" עמו ילד או "אין עוד" הכנסתו, וכו'... .5במקרה אחד בלבד יכולה זכאות האלמן לקום במועד מאוחר יותר והוא, כאשר הילד אשר עמו ביום הפטירה הינו בגיל שבין 18ו-21, אך אין עיקר זמנו לסיום לימודיו ואין הוא משרת בשירות סדיר בצה"ל. במקרה זה תקום הזכאות ביום בו יחל "הילד" להקדיש את עיקר זמנו לסיום לימודים או לשרת בצה"ל והיא תופסק ביום הגיע ה"ילד" לגיל .21 בצדק טענה באת-כוח המוסד, כי באין הוראה מקבילה לעניין ה"כל עוד" השני (גובה ההכנסה), אין אפשרות של זכאות "נדחית" לאדם במצבו של המשיב דנן. .6ייאמר, כי בטענותיה של באת-כוח המוסד, כפי שהובאו בהליך דלעיל, יש כדי סיוע מכוח ההיקש או האבחון להבנת מהלך החשיבה בסוגיית פרשנות, שכשלעצמה, אינה סבוכה. לאחת מתשובותיו של המשיב רואה בית-הדין להתייחס. הכוונה לטענתו בקשר לדב"ע לג/156-0, [2] (ראה סעיף 6(ב) שבהליך, בתשובה לטענת המוסד שבסעיף 5(ז) שבהליך). כזכור סמכה באת-כוח המוסד על אשר נפסק שם, לפיו זכאותם של הורים לקצבה תלויה בהיותם "בלתי-מסוגלים לכלכל עצמם" עובר לפטירת המנוח. לשון אחר: תנאי זה, צריך שיתמלא בו-זמנית עם פטירת המבוטח ובאף מועד אחר, כגון מועד הגשת התביעה למוסד, מועד הגשת התובענה לבית-הדין, מועד מתן העדות בבית-הדין, וכו'. המשיב הצביע על הקטע שבהמשך ובו נאמר, כי קיימת אפשרות של "עיון חוזר" לגבי תלויים מסוימים (סב, סבה, וכו'...) שזכאותם קיימת "כל עוד אינם מסוגלים לכלכל עצמם". בקטע עליו סמך המשיב אין המדובר במועד תחילת זכאותם של תלויים אלה, וברי שהזכאות מתחילה ביום פטירתו של המבוטח, והיא נמשכת "כל עוד" ועד בכלל. "העיון החוזר" בא ביום בו ה"כל עוד" חדל להתקיים ובעקבותיו נפסקת הזכאות. והוא הדין בענייננו. .7מכל האמור לעיל עולה, כי דין הערעור להתקבל. אין צו להוצאות.אלמנות / אלמניםקצבת שארים