קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קצבת שירותים מיוחדים לעיוורים: . Iההליך .1בבית-הדין האזורי בתל-אביב-יפו (השופט :במורל - דן יחיד; תב"ע מא/665-0) התבררה תביעת המשיבה (להלן - הנכה) נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) "לקבוע שהתובעת (הנכה) הינה זכאית לקצבת שירותים מיוחדים לפי החוק והתקנות" (הכוונה לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968(להלן - חוק הביטוח הלאומי)) ולתקנות הביטוח הלאומי (מתן שירותים מיוחדים לנכים), תשל"ט- 1978(להלן - התקנות). בית-הדין האזורי קיבל את התביעה והצהיר, כי "התובעת (הנכה) תלויה בעזרה רבה מהזולת בביצוע רוב פעולות היומיום בשעות היממה, והיא זכאית לקצבה בשיעור של % 50מקצבת יחיד מלאה (תקנה 3(א) לתקנות הביטוח הלאומי (מתן שירותים מיוחדים לנכים). תשל"ט-1978)". בבית-דין זה ערעור המוסד על קביעת בית-הדין האזורי כאמור. .2העובדות העולות מפסק-הדין שבערעור הן: א) הנכה מבוטחת ומקבלת את קצבת הנכות מן המוסד מכוח היותה "עקרת בית"; ב) הנכה, ילידת 26.1.1949, הינה חרשת, אילמת ועוורת. היא הוכרה על-ידי המוסד כ"נכה" החל מ- 1.6.1977לצמיתות. הנכות הפיסיולוגית היא %160; % 100בגלל העיוורון ו-% 60בלל החרשות והאילמות. הנכות הפונקציונלית בתור "עקרת בית" היא %74, כנראה, בלעדית, בגלל העוורון; ג) בשל עוורונה אין הנכה יכולה לעשות הרבה דברים בבית - כגון הדלקת גז ובישול - מבלי שתסכן את עצמה; ד) הנכה יכולה לבצע את הפעולות הדרושות לעצם הלבישה של בגד, אך אינה מסוגלת למצוא, לבחור ולהתאים בגדים או להבחין בין בגדים נקיים לבין בגדים שאינם ראוים ללבישה. "כן הדבר גם לגבי 'אכילה' ו'היגיינה אישית ורחצה'"; ה) הנכה נמצאת שעות רבות לבדה בבית: בעלה, שאף הוא חרש אילם, יוצא שעות רבות לעבודה ובתה עדיין הולכת לגן ילדים. .3 א) בפני בית-הדין האזורי היה דו"ח "הערכת תיפקוד של עקרת בית עיוורת", שהוגש על-ידי מרכז שיקום מגדל אור. באותו דו"ח נאמר, לעניין סידור הבית, "מהססת, נתקלת, טועה לעתים", וצוין מצב, שיש לראות אותו - "בינוני". לעניין "בטיחות במטבח". כגון הדלקת גז, הרתחת מים, מזיגת מים חמים, שימוש בסכין חדה, שטיפת כלים, נאמר: "מבצעת באופן חלקי", ושוב - ציון - שיש לראותו "כבינוני". במדור "התרשמות" נאמר, בין השאר: "האם לימדה להריח את הבגדים ולפי ריחם לדעת אם הם נקיים או זקוקים לכביסה. לעומת זאת המטבח והשירותים ממש מטונפים... אתי (הנכה) פשוט לא רואה את זה"; בפסקה "מהתמצאותה הכללית של עקרת הבית" נאמר: "מסתובבת בבית חופשי. מזהה בגדים במישוש. לא מבחינה בצבעים, רק בין כהה ובהיר. קיפלה כביסה לא בצורה מסודרת. במטבח: הדליקה גז עם גפרור בסדר, מזגה מים טוב, קילפה ירקות לא נקי ופרסה פרוסות גדולות ועבות מאוד. הכלים ששטפה לא היו נקיים. נעזרת בשרידי הראייה. למכולת הולכת לבדה, אבל נעזרת באנשי הסביבה המכירים אותה זמן רב, הם עוזרים לה לחצות כבישים, מסתנוורת מאוד בשמש. הבעל שגם הוא חרש אילם עורך את כל שאר הקניות. הערות; הבעיה העיקרית של אתי היא הטיפול בבתה הקטנה. הילדה בת שנה ושמונה חודשים. האם אינה יכולה להאכיל אותה ולא לטפל בה. כשהילדה משחקת על הרצפה קורה לא פעם שאתי נתקלת בה ומפילה אותה, כי שדה הראייה שלה מצומצם מאד והיא אינה יכולה לראות מה נמצא למטה. כמו כן אינה יכולה לאמבט אותה. דבר זה גורם לה לכאב גדול, כי יש לה רושם שהבת מפחדת ממנה. אמה של אתי באה יום יום אחרי הצהרים להיות עמה הילדה ולטפל בה עד שהבעל חוזר מהעבודה. בבוקר נמצאת הילדה במעון. הסבתא פוחדת להשאיר את הילדה עם אתי אפילו לזמן קצר ביותר"; ב) מטעם המוסד העידה בבית-הדין האזורי אחות לבריאות הציבור (להלן - האחות). בעדותה אמרה האחות: "ראיתי את התובעת (הנכה) מסתובבת בחופשיות בדירתה. היא סיפרה שהיא מתלבשת בעצמה... איננה עיוורת באופן מוחלט. היא מבחינה בתנועות ידיים... בשירותים מסתדרת בעצמה, אין היא מסכנת עצמה כשהיא לבדה... היא גם אמרה שיוצאת לבדה לקנות בחנות סמוכה". על עדות זאת נחקרה העדה ובעיקרה עמדה בחקירה הנגדית; ג) כן העידה בפני בית-הדין האזורי, מטעם הנכה, עובדת סוציאלית אשר הכירה את הנכה משנים (להלן - העובדת הסוציאלית). בעדותה אמרה העובדת הסוציאלית "התובעת (הנכה), יכולה לבצע פעולות רגילות במטבח", אך "תמיד צריך מישהו להיות נוכח, אחרת היא מסכנת את עצמה ועלולה לגרום לשריפה". "אין היא (הנכה) יכולה לצאת לבדה לרחוב לקניות... הבית מאד מוזנח". הנכה "אינה יכולה לראות תנועות ידיים, אתה צריך לדבר בנגיעה". העדה נחקרה על עדותה והוסיפה בחקירה הנגדית, כי הנכה "יודעת ויכולה" להתלבש לבד. .4בפסק-הדין שבערעור אומר בית-הדין האזורי לעניין העדויות שהיו בפניו: "נראה לי שאין לקבל את עדותה של גונן ללא ביקורת. אני סבור שהבדיקה שערכה בבית התובעת היתה שטחית למדי. אין די בכך, למשל, שאחרי שראתה שהתובעת יודעת ללבוש חולצה -לקבוע שהיא יכולה להתלבש בעצמה. פעולת ה'לבישה' איננה כוללת רק לבישת הבגד שנמצא כבר בידי הנכה, אלא גם מציאתו. התאמתו, הבחנה בין צבעים, בין נקי ומלוכלך וכיו"ב (ראה גם דב"ע מא/150-0, [1]). כך הדבר גם לגבי 'אכילה', 'הגיינה אישית ורחצה'. אני מקבל דברי העובדת הסוציאלית שהעידה מטעם התובעת, שבשל עוורונה אין התובעת יכולה לעשות הרבה דברים בבית מבלי שתסכן עצמה. והרי התובעת נמצאת שעות רבות לבדה בבית. כשבעלה יוצא לעבודה". .5שלושה היו נימוקי הערעור מטעם המוסד ואלה הם: " .1שגה כבוד בית-הדין האזורי כשייחס חשיבות לפעולות שאין המשיבה מסוגלת לעשות - על-פי עדותה של הגברת פרדריקה ניביאדומסקה מאחר ופעולות אלה אינן 'פעולות יומיום' כמשמעותן בתקנות הביטוח הלאומי (מתן שירותים מיוחדים לנכים), תשל"ט-1978, .2 שגה כבוד בית-הדין בקובעו כי המשיבה זכאית לקצבה בשיעור של %50 מקצבת יחיד מלאה. בקובעו זאת חרג כבוד בית-הדין מהעתירה בסיכומים של בא-כוח המשיבה, בהם כבוד בית-הדין נתבקש 'לקבוע שהתובעת הינה זכאית לקצבת שירותים מיוחדים לפי החוק והתקנות'. בכתב התביעה אין עתירה לסעד. .3 המשיבה הגישה תביעתה לקצבת נכות ולקצבה מיוחדת כמבוטחת שהיא עקרת בית. לפי תקנה 4לתקנות הנ"ל היא זכאית למחצית הקצבה המיוחדת הקבועה בתקנה 4". .6עם ראשית הדיון בערעור הודיעה הפרקליטה שייצגה את הנכה, כי היא מסכימה לאמור בסעיפים 2ו- 3לנימוקי הערעור כמובא בסעיף 5לעיל. .7הטענה העיקרית שהעלתה הפרקליטה, שייצגה את המוסד בערעור, הינה, שאף לפי עדותה של העובדת הסוציאלית, שהעידה מטעם הנכה ושימשה לבית-הדין האזורי לפסק-הדין שבערעור, המוגבלות הוא בתיפקוד "כעקרת בית" ב"פעולות יומיום" כמוגדר בתקנות. .8הטענה העיקרית של הפרקליטה, שייצגה את הנכה, היתה, כי בפני בית-הדין היו שתי עדויות, האחת של העובדת הסוציאלית, שהעידה מטעם הנכה, והשניה עדות האחות ודו"ח מרכז שיקום מגדל אור, ורשאי היה בית-הדין להעדיף עדות על רעותה. .Iiפסק-דין .1עת באים לדון בקצבה מיוחדת ל"עקרת בית" מכוח תקנות הביטוח הלאומי (מתן שירותים מיוחדים לנכים), תשל"ט-1978, יש להקפיד עם נקודת המוצא. נקודת המוצא היא, שהזכאות לגמלה מכוח פרק ו 2לחוק הביטוח הלאומי, עת מדובר באשה שהינה "עקרת בית" ולא נכללת בפסקות 2ו-2א שבסעיף 127כא לחוק, קמה מכוח פסקה 3שבסעיף האמור, היינו מכוח תקנות. התקנות הן תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח עקרת בית בביטוח נכות), תשל"ו- .1976באותן תקנות מוגדרת "עקרת בית נכה" כאשה "שכתוצאה מליקוי... אין לה הכושר לתפקד במשק ביתה". אמור מעתה, שבקביעת עצם הזכאות לגמלת הנכות קובע הפסד כושר התיפקוד במשק הבית, ולעניין מידת הזכאות קובעת מידת ההפסד; לשון אחר, בעד הפסד כושר תיפקוד במשק הבית ולשם פיצוי על כך ניתנת הקצבה המשתלמת לעקרת הבית. קצבת הנכות לעקרת בית אינה משתלמת מאותו טעם המשמש לקצבה לכל נכה אחר - גבר או אשה - מעצם היותו "נכה". לכל "נכה" משתלמת קצבת הנכות בעקבות "הפסד כושר השתכרות מעבודה או ממשלח יד" (הגדרת "נכה" בסעיף 127כא לחוק) וכ"פיצוי" על הפסד זה, היינו - הגמלה ניתנת לפרנסתו של הנכה. קצבת הנכות ל"עקרת בית" משתלמת בעקבות איבוד כושר תיפקוד במשק הבית, היינו - כהשתתפות בהוצאה, שנגרמה לעקרת הבית עקב פגיעה בתיפקודה, לשם היזקקות לעוזרת או מטפלת. .2הדברים נאמרו על מנת לקבוע סייג לשיקולים, שצריכים להיות בפני ביתהדין, עת בא בית-הדין לדון בתביעת "עקרת בית" ל"קצבה מיוחדת". אותה קצבה באה למען שירותים לטיפול אישי בנכה ולעקרת בית לשירותו האישי ולמשק ביתו לביצוע פעולות יומיום ולהשגחה (דב"ע מא/150-0, [1]). אין בית-הדין חופשי לקבוע בעצמו, מהן אותן פעולות יומיום, שלסיפוקן באה הגמלה. פעולות אלה הוגדרו ופורטו על-ידי המחוקק, או ליתר דיוק מחוקק המשנה, ובית הדין קשור בקביעה זו. הפעולות הן "לבישה, אכילה, הגיינה אישית ורחצה וניידות עצמית בבית והקשור בהן". .3השאלה, אם מתקיימים בנכה הנתונים שהם תנאי לזכאות, היא שאלה שבעובדה ואת קיומם צריך בית-דין לקבוע על-פי חומר הראיות שבפניו. השאלה היא, אם חומר הראיות, שהיה בפני בית-הדין האזורי, היה בו כדי להביא לתוצאה - היינו לקביעת קיומם. בפני בית-הדין היה דו"ח המרכז לשיקום מגדל אור וממנו למדו על עצם הזכאות לקצבת נכות כעקרת בית. באותו דו"ח נקבעו מגבלות בסידור הבית ובבטיחות במטבח. כן מצויה באותו דו"ח הערכה מפורטת על תיפקודה של הנכה במשק ביתה כולל כושר ההבחנה בין לבוש נקי ושאינו נקי (סעיף 3, פסקה ג, שבחלק iלעיל), להשלמת אותו דוח היתה בפני בית-הדין עדות האחות (סעיף 3, פסקה ב, שבחלק iלעיל), שהתייחסו במפורש לנתונים הצריכים לשם זכאות לקצבה מיוחדת. כנגד אלה היתה בפני בית-הדין עדות של העובדת הסוציאלית (סעיף 3, פסקה ג, שבחלק iלעיל), עדות שיש לקבלה כמהימנה, אך עדות שכלל אינה מתייחסת לנתונים שצריכים להתקיים לשם זכאות לקצבה המיוחדת. נפרט: בעדות מדובר על הגבלת פעולות במטבח עד כדי סיכון עצמי. דווקא לפעולות אלה התייחס כבר במפורש המרכז לשיקום מגדל אור, שהיה ער לאותן מגבלות, ובגללן ניתנת כבר עצם גמלת הנכות. בעדות של העובדת הסוצואלית אין דבר וחצי דבר לעניין הנתונים, שיש בהם כדי לזכות בקצבה מיוחדת: היינו "להגיינה אישית ורחצה, לניידות עצמית בבית ולאכילה"; ויודגש, שמחוקק הממנה דיבר על "אכילה" ולא על קניית אוכל והכנתו. ואשר ל"לבישה" - מצויה בדו"ח מרכז השיקום מגדל אור קביעה, ממנה יש ללמוד, שהאם לימדה את הנכה גם כיצד להבחין בין בגדים נקיים לבין בגדים הזקוקים לכביסה. .4השאלה, אפוא, איננה, אם עדותה של האחות היתה "שטחית" או לא, אלא, אם עדותה של העובדת הסוציאלית יכלה להביא לזכאות. אמר בית-הדין האזורי בפסק-הדין "אני מקבל דברי העובדת הסוציאלית... שבשל עוורונה אין התובעת יכולה לעשות הרבה דברים בבית מבלי שתסכן עצמה והרי התובעת נמצאת שעות רבות לבדה בבית, כשבעלה יוצא לעבודה" (סעיף 4שבחלק iלעיל). מאותה קביעה אין כדי להביא לזכאות ואת הטעם כבר הדגשנו - אין הקביעה מתייחסת לנתונים, שבהם תנאי לזכאות. .5בפסק-הדין שבערעור למד בית-הדין האזורי מפסק-הדין של בית-דין זה בעניין מאיר פרץ (דב"ע מא/150-0), [1]) כדי לבסס את קביעתו, כי "פעולת 'הלבישה' אינה כוללת רק לבישת הבגד שנמצא כבר בידי הנכה, אלא גם מציאתו, התאמתו, הבחנה בין צבעים, בין נקי ומלוכלך וכיו"ב. כך הדבר גם לגבי 'אכילה', 'היגיינה אישית ורחצה'" (סעיף 4שבחלק iלעיל). בפסק-הדין בעניין פרץ, [1], נדרש לראשונה בית-דין זה לפירוש התקנות תוך שהצביע על מטרת הסעיף בחוק הביטוח הלאומי שמכוחו הותקנו אותן תקנות, וכל הצורך לפרש את התקנות כך שתקודם אותה מטרה. באותו פסק-דין נאמר: "כללי הפרשנות מחייבים ליתן משקל להוראות שבסעיף האסור (סעיף 127כה(א) לחוק הביטוח הלאומי) כל אימת שבאים לפרש את התקנות, ופירוש מילולי לא יביא לקידום מטרת הסעיף בחוק שמכוחו הן הותקנו, או שיביא ליישום שאינו סביר. מסעיף 127כה(א) לחוק עולה, כי המחוקק עצמו הקנה לנכה זכות להשתתפות המוסד, בכסף או בעין, במתן שירותים מיוחדים' כנקוב באותו סעיף, היינו 'טיפול אישי' ו'עזרת בית לשירותו האישי של הנכה ולמשק ביתו'. לשון אחר - החוק העניק לנכה זכות לגמלה המיועדת למטרה מוגדרת, בבחינת ' ,'earmarked benefitsשהמחוקק ראה צורך להשיגה ולהבטיח קיומה. בניגוד ל'גמלאות מיועדות' על-פי סימן ג' לפרק ג' ביטוח נפגעי עבודה, יכול שהגמלה על-פי סעיף 127כה(א) לחוק תהיה 'בכסף או בעין', ובניגוד לגמלאות על-פי סימן ג' שבפרק ג', שצריך כי תהיינה במלא, הגמלה שעל-פי סעיף 127כה(א) אינה אלא בגדר 'השתתפות'. בשני אלה אין כדי לשנות את אופיה ומהותה של הגמלה - 'גמלה מיועדת"' (דב"ע מא/150-0, [1], בע' 192-193). אשר עמד במרכז הדיון בעניין מאיר פרץ, [1], היה פירושו של הביטוי "רוב פעולות היומיום", ואשר נקבע הוא, ש"אין להתייחס למלה 'רוב' מבחינה מספרית כמותית גרידא אלא שבשיקול ה'רוב' יש לקחת בחשבון את השאלה האיכותית וזו: איזו מהפעולות יש להן השפעה רבה יותר על חיי היומיום של התובע" (שם, [1], בע' 195). אשר ניתן ללמוד מפסק-הדין בענייו פרץ, [1], לענייננו הוא, שאין לפרש פירוש מילולי-דווקני את ביטוי "רוב פעולות היומיום" וכן את המלים "אכילה". "לבישה" ו"הגיינה אישית ורחצה", עת יפגע הפירוש המילולי במטרת המחוקק. לעניין ה"אכילה" נמצא, שהמגבלות אשר בנכה הן בהכנת מזון. תפרש "אכילה" פירוש רחב כפי שתפרש, פעולות בישול במטבח הן פעולות בפני עצמן, קשורות אמנם ב"אכילה", אך אינן בגדר "אכילה". וכאמור, בגין המגבלות בפעולות במטבח כבר הוכרה נכות, ובעקבות זאת - גמול הנכות ל"עקרת בית" (סעיף 2, פסקה ב, שבחלק iלעיל). לעניין "הלבישה" הוכח, שהנכה הוכשרה לאבחן בין הראוי ללבישה מבחינת הנקיון ובין שאינו ראוי (סעיף 3לעיל). נותר העדר היכולת להתאים את הלבוש מבחינת הצבעים. על זה ייאמר, שמטרת החוק לא תיפגע על-ידי כך שלא תהיה הרמוניה בלבוש. .6משכך הדבר, לא היה מקום להצהיר, על-פי חומר הראיות שהיה בפני בית- הדין, ש"התובעת תלויה בעזרה רבה מהזולת בביצוע רוב פעולות היומיום ברוב שעות היממה". התוצאה היא, שדין הערעור להתקבל. .7בית-הדין רואה לציין, שתיפקודה של עקרת בית בכל הקשור ל"פעולות יומיום" כמוגדר בתקנות יכול וישתנה, ולכן אין התיפקוד ומידת ההגבלה שבתיפקוד נקבעת אחת ולתמיד. פיתרון למצבים משתנים מצוי בתקנה 9לתקנות, הדנה בשאלת "דיון מחדש". אין צו להוצאות.עינייםשירותים מיוחדיםעיוורים