ריב בעבודה מוכר כתאונת עבודה

המהלך העבודה היה ריב בין המערערת ופועל אחר וכעבור דקות ספורות נשפך עליה קפה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ריב בעבודה מוכר כתאונת עבודה: .Iההליך .1ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בחיפה (אב-בית-הדין השופט כנפי; נציגי הציבור - ה"ה אלוני וקלופמן; תב"ע לח/82-0) אשר דחה את עתירת המערערת להכיר בפגיעה בה נפגעה ביום 20.1.1977 כתאונת עבודה. .2ואלה העובדות כפי שנקבעו על-ידי בית-הדין בפסק-הדין ("החלטה") שבערעור על-פי עדויות המערערת בפני חוקר המוסד, במשטרה ובבית-הדין: א) "פועל אחד אשר שונא אותה ומציק לה מדי פעם בעבודה, ביום 20.1.1977 בזמן ארוחת הבוקר... (היה) מחלק תה ליתר הפועלים ורק לה הוא לא חילק, למרות שקודם לכן, כאשר התובעת ניסתה לקחת מים חמים בעצמה, אמר לה הפועל הנ"ל שתשב ליד השולחן כי הוא יגיש לה תה. על כך שהפועל הנ"ל לא הגיש לה תה כמובטח, הגיבה התובעת כמתואר בעדותה לחוקר הנתבע (נ/3) כלהלן: '... קמתי מרוב כעס ואמרתי לו שאני שופכת עליו את הקפה שלך. אז הוא לקח את הכוס שלו ושפך עלי קפה חם על הפנים; כך נגרמו לי כוויות בפנים ובחזה...'"; ב) בית-הדין נתן את דעתו לכך שבאחת מעדויותיה (העדות במשטרה) סיפרה המערערת, כי "אמרה לפועל הנ"ל, בצחוק, שתשפוך לו את המים מהכוס וכי הם היו רגילים לעשות צחוק בהפסקה". .3בית-הדין האזורי קיבל את טענות המוסד ופסק שלא נתקיימה במקרה דנן אף אחת מהחלופות המאפשרות להכיר בו כתאונת עבודה, היינו הסעיפים 35, 36(2א) או 36(3) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968(להלן - החוק), הקובעים כמבחן: - סעיף 35: "תוך כדי ועקב העבודה" - סעיף 36(2א): "... תוך כדי עבודתו של המבוטח עקב פגיעה שאינה תוצאה מהעבודה ונגרמה על-ידי אדם אחר בכלי או בחפץ אחר הנמצאים במקום העבודה... לצורכי העבודה, או נמצאים שם דרך קבע אף שלא לצורכי העבודה, והנפגע לא היה שותף לגרימת הפגיעה". - סעיף 36(3) "...בהפסקה... במקום שבו המבוטח או העובדים במקום עבודתו סועדים, והתאונה ארעה בקשר לעבודה או סיכוני המקום או תוך כדי סעדו באותו מקום ועקב כך...". .4באת-כוח המערערת טענה, כי נתמלאו הנסיבות כמתחייב מסעיף 36(2א): היה אירוע פתאומי שנגרם על-ידי גורם חיצוני, והאירוע היה תוך כדי עבודה ועקב הרצון לשתות קפה, דהיינו גורם הקשור בעבודה. הפגיעה נגרמה בלא כל רקע אישי קודם: היה ריב בין המערערת ופועל אחר וכעבור דקות ספורות נשפך עליה קפה. .5בא-כוח המוסד השיב, כי לא כל מה שקורה "תוך כדי" עבודה בא גם "עקב" העבודה. על המוסד להוכיח את ההיפך ובמקרה דנן יצא ידי חובתו ההוכחתית והוכח שהמעשה שהיה התהווה על רקע אישי: הפועל הכין לעצמו קפה, היא ביקשה מים, פרץ ביניהם ריב שאינו קשור בעבודה אלא ברקע אישי מובהק ("הוא שונא אותי"; "אני לא ביחסים טובים (אתו) וכל העת מרגיז אותי בהזדמנויות שונות"). .Iiפסק-דין .1באת-כוח המערערת השתיתה את ערעורה, על סעיף 36(2א) לחוק, היוצר "חזקת תאונת עבודה" (כלשון הערת השוליים) בתאונה שארעה תוך כדי עבודה "עקב פגיעה שאיננה תוצאה מהעבודה ונגרמה וכו'...". אולם בטיעון עצמו הטעימה הפרקליטה המלומדת שהאירוע התאונתי היה "עקב הרצון לשתות קפה, דהיינו גורם הקשור בעבודה" (סעיף 4שבהליך). טיעון זה, יותר משהוא הולם את הוראות סעיף 36(2א), מקרב את המקרה להגדרת תאונת עבודה שבסעיף .35 .2בדברי תשובתו של בא-כוח המוסד נשמעה נימה דומה, היינו התייחסות להגדרה שבסעיף 35בצירוף טענה שהוכח "ההיפך", כפי שדרוש לסתירת "חזקת הסיבתיות" שבסעיף 39רישא לחוק. התאונה, כך טען, קרתה עקב מעשהו של "שונא" אישי ולא עקב העבודה. .3השאלה הראשונה הינה אפוא: ההיה והישנו מקום ליישם סעיף 36(2א) על המקרה דידן? מן הראוי להזכיר, בבואנו להשיב על השאלה הנ"ל, את אשר אמר בית-הדין בדב"ע לא/3-0, [1]: "...(סעיף 36פסקה (2א)), כסעיפים 36פסקה (3), 36פסקה (4) ו- 36פסקה (5), הוא תולדה ישירה של טענות ופסיקה המפרשים פירוש מצמצם ביותר את הגדרת 'תאונת עבודה'. אותן טענות ואותם פסקי-דין הביאו לתיקוני חוק שעל מהותם נאמר כבר בדב"ע לא/22-0, [2], שהיו מיותרים לו ניתן למונח 'תאונת עבודה' הפירוש הדינמי והראוי להשגת מטרת החוק. מכאן שאין לראות באותו סעיף הרחבת המונח 'פגיעה בעבודה', אלא הדגמתה" (שם, [1], בע' 294). ניתן להעזר גם ב"מבחן האלימינציה" עליו דובר בדב"ע לב/38-0, [3], מבחן לפיו יש לראות "במקרים הראויים, תאונה כתאונת עבודה, אם ניתן לקבוע כי לולא העבודה לא היתה התאונה קורית במקום ובזמן שקרתה" (שם, [3], בע' 33). .4המצוי בתולדות הפסיקה בעניין פיצויים לנפגעי עבודה יודע שגם לפני שחוקקו פסקה (2א) שבסעיף 36ידעו להכיר בתאונה שארעה בשל גורם אנושי על רקע של נסיבות ותנאי העבודה, כתאונת עבודה. הוא הדין בענייננו, דין המביא ליישום סעיף .35 .5על כך, שהסיבה לתאונה נשוא הערעור מקורה ושורשיה בעבודה, למדים מחומר הראיות, מכל אותם דברים שיצאו מפיה של המערערת. בהודעה לחוקר המוסד (נ/4) אמרה: "... התיישבנו לאכול ארוחת בוקר. ניגשתי לגז על מנת למזוג לי כוס תה אבל פועל בשם חודייפי אהרן לא רצה לתת לי וביקש לשבת ליד השולחן... ראיתי שאהרן נותן לפועלים אחרים תה, רק לי לא הגיש... אני לא ביחסים טובים עם אהרון וכל העת מרגיז אותי בהזדמנויות שונות". גם בהודעה למשטרה (נ/5), בה ניסתה המערערת לשוות לעניין נימה של בדיחות דעת, מורגש הקשר ההדוק עם העבודה: "אנחנו רגילים תמיד לצחוק בהפסקה ואמרתי לו בצחוק אני אשפוך לך המים מהכוס ואז שפך עלי קפה חם...". בעדותה בבית-הדין אמרה התובעת (המערערת): "הבחור שפך עלי קפה כי הוא שונא אותי". .6באים לשאלה השניה: האם הרים המשיב את נטל ההוכחה המוטל עליו כדי לסתור את חזקת הסיבתיות, דהיינו - האם הוכיח "את ההיפך"? טענת המשיב היתה, כי התקרית פרצה על רקע שנאה בין המערערת לבין העובד האחר שאין מקורה בעבודה, בבחינת "סיכון אישי". נראה שלא עלה הדבר בידי המשיב להוכיח את ההיפך. היחסים המתוחים שבאו לידי ביטוי 'בכל עת', 'בהזדמנויות שונות', 'תמיד... בהפסקה' בין השניים, התמקדו במציאות שנוצרה והתפתחה במהלך העבודה. .7מן האמור עולה, כי יש להכיר בתאונה מיום 20.1.1977 כתאונת עבודה. הערעור מתקבל. המשיב ישלם למערערת הוצאות נסיעה, בשתי הערכאות, בסך 750שקלים.הכרה בתאונת עבודהתאונת עבודה