העובד טען כי קיימת רציפות בין שתי תקופות העבודה זאת שלפני גיוסו לצה"ל וזאת שלאחריה, וכי הוא זכאי לפיצויי פיטורים, הן מאחר ועבד למעלה משנה והן מן הטעם שפוטר מעבודתו. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רציפות בעבודה פיצויי פיטורין: .Iההליך .1לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע (השופט נויגבורן - דן יחיד; תב"ע מג/177-1) אשר דחה את תביעת המערער (העובד) לפיצויי פיטורים, תוך חיוב המערער בהוצאות. .2העובדות הצריכות לעניין, כעולה מפסק-הדין שבערעור ומחומר הראיות: א) המערער עבד במפעל ארד חרשת עץ בע"מ החל מיום 22.9.1977ועד יום 4.10.1978, עת התגייס לשירות סדיר בצה"ל; ב) בחודש אפריל 1979החליף המפעל בעלות, והמשיבה (להלן - המעבידה) החלה להפעילו ולנהלו באותם חצרים; ג) העובד עבד אצל המעבידה בעת חופשה בצה"ל, באישור שלטונות צה"ל, בתקופה מיום 15.61980ועד 4.7.1980; ד) בסוף חודש ספטמבר 1981שוחרר העובר מצה"ל; ה) ביום 28.10.1981 החל העובד לעבוד אצל המעבידה; ו) ביום 24.11.1981 פוטר העובר על-ידי המעבידה. .3בבית-הדין האזורי טען העובד, כי קיימת רציפות בין שתי תקופות העבודה זאת שלפני גיוסו לצה"ל וזאת שלאחריה, וכי הוא זכאי לפיצויי פיטורים, הן מאחר ועבד למעלה משנה והן מן הטעם שפוטר מעבודתו. מנהל המעבידה שייצגה טען, כי אין קיימת רציפות בין שתי התקופות, בין היתר מן הטעם, שהיא לא היתה מעבידתו טרם גיוסו של העובד. עוד טענה המעבידה, כי העובד סירב לבצע עבודות אשר הוטלו עליו, ולכן פוטר; בנסיבות אלה אינו זכאי, לגרסת המעבידה, לפיצויי פיטורים. .4בפסק-הדין שבערעור נקבע: א) חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה), תש"ט- 1949(להלן - חוק חיילים משוחררים) תוקן תרם התגייסות העובד ולכן אין הוראותיו חלות על העסקת העובד על-ידי המעבידה; ב) לא הובאה כל הוראת חוק הקובעת רציפות בעבודה מעצם התגייסות העובד לצבא; ג) העובד לא פעל להחזרתו לעבודה על-פי הוראות חוק חיילים משוחררים; ד) גם לו היה פועל כמצוות החוק האמור - לא היה זכאי לפיצויי פיטורים; ה) העובר עצמו לא ראה את יחסי העבודה שלו כמתמשכים וכאילו קיימת רציפות ביניהם; ו) העובד סרב למלא הוראות סבירות שניתנו לו ולכן פוטר, ולו היה על ביתהדין לפסוק באם פוטר בנסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים - היה קובע זאת. .5בערעורו טען העובד, כי קיימת רציפות בעבודה בין שתי תקופות העבודה, וכי ביצע כל עבודה שהוטלה עליו ושיכול היה לבצעה. חלק מן העבודות לא היה מסוגל לבצע מסיבות אישיות (מצב בריאותו) ולכן יש לזכותו בפיצויי פיטורים. המעבידה חזרה על טענותיה והוסיפה, כי העובד, שעה שחיפש מקום עבודה אחר טרם שחזר לעבוד אצל המעבידה, לא ראה עצמו כממשיך לעבוד באותו מקום עבודה. .6הדיון התקיים בהעדר אחד מנציגי הציבור שהוזמן ולא הופיע. .Iiפסק-דין .1לשתי שאלות חייב בית-הדין להידרש: האחת - הקיימת רציפות בין שתי תקופות עבודתו של העובד אצל המעבידה, לצורך זכות לפיצויי פיטורים, והשניה - האם פוטר העובד בנסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים. .2לשאלה הראשונה - שאלת הרציפות בעבודה. א) צדק בית-הדין האזורי בקבעו, כי חוק החיילים המשוחררים אינו ישים לענייננו. את הפתרון נמצא בחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963(להלן - חוק פיצויי פיטורים) אשר, כיתר חוקי העבודה, קבע, כי יש לראות את המפעל, את מקום העבודה, לא רק כנשוא של בעלות, אלא כנשוא של זכויות, כך שקיימת רציפות זכויות ותנאי עבודה מכוח עבודה באותו מפעל (דב"ע מא/ 127-3, [1], בע' 251); ב) סעיף 1לחוק פיצויי פיטורים קובע: "א) מי שעבד שנה אחת ברציפות... אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פיצויי פיטורים". סעיף 2לאותו חוק קובע: "לעניין סעיף 1יראו רציפות בעבודה אפילו חלה בה הפסקה מחמת - (1) שירות צבאי ושירות חלקי כמשמעותם בחוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה), תש"ט-.1949 (9) הפסקה ארעית ללא ניתוק יחסי עובד ומעביד או הפסקה תוך ניתוק יחסי עובד ומעביד שאינה עולה על שלושה חודשים". סעיף 1לחוק חיילים משוחררים קובע, כי שירות צבאי כולל שירות סדיר. ג) מן המובא לעיל עולה, כי קיימת רציפות בעבודה בין שתי תקופות עבודתו של העובד. תקופת העבודה מכוח סעיף 1לחוק צריכה להיות רצופה באותו מקום עבודה, ולאו דווקא אצל אותו מעביד. תנאי זה התקיים במקרה שלפנינו (סעיף 2לחלק I); ד) הרציפות בעבודה לא הופסקה עקב שירותו הסדיר של העובד בצה"ל, וזאת מכח סעיף 2(1) לחוק פיצויי פיטורים. ההפסקה הקצרה בין גמר השירות ותחילת העבודה אצל המעבידה, הפסקה שלא הגיעה לידי חודש מלא (סעיף 2לחלק I) אינה מפסיקה את הרציפות מכוח פסקה 9לסעיף 2לאותו חוק; ה) סופו של דבר בסוגיה זאת - קיימת רציפות בעבודה בין שתי תקופות עבודתו של העובד באותו מקום עבודה. .3לשאלה השניה - האם פוטר העובד בנסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים. א) הכלל, מכוח חוק פיצויי פיטורים, הוא, כי מי שפוטר, אחרי שנת עבודה, זכאי לפיצויי פיטורים; שלילת פיצויי פיטורים תיתכן, מכוח סעיפים 16ו- 17לחוק, רק אם הפיטורים היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או פיצויים חלקיים. מאחר ולא הובאה כל ראיה לגבי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים בענף, עלינו להיות מונחים מכוח סעיף 17לחוק על-פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה, דהיינו ההסכם הקיבוצי הכללי תקנון עבודה, שבין ההסתדרות הכללית והתאחדות התעשיינים בישראל; ב) הסעיף הרלבנטי לענייננו בתקנון בעבודה האמור, והסעיף היחיד המאפשר שלילה של פיצויי פיטורים, הוא סעיף .53 סעיף זה קובע רשימה של עבירות, וביניהם הפרת משמעת חמורה, וסולם עונשים בצידה, אשר הקל שבהם הוא הפסקת עבודה זמנית ממושכת ללא תשלום, השני הינו פיטורים ללא הודעה מוקדמת ו/או שלילה חלקית של פיצויי פיטורים והשלישי והקשה מכולם - פיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים; ג) בית-הדין האזורי התייחס למעשהו של העובד כאל הפרת משמעת חמורה, לאור העדויות שהיו לפניו. העובד לא טען בבית-הדין האזורי, וכמובן לא הוכיח, מה היו נסיבותיו האישיות ובית-הדין האזורי לא יכול היה לישקול אותן; ד) יחד עם זאת החמיר בית-הדין, לדעתנו, יתר על המידה, בעונש אותו הטיל על העובד, אף אם נקבל את קביעתו כי בעבירת משמעת חמורה עסקינן. העבירה של הפרת משמעת חמורה מצויה, כאמור, ברשימה של עבירות חמורות הכוללת, בין היתר, גניבה, מעילה והכאות שתוצאותיהן חמורות. כבר נפסק, כי "קשה לפרש את הדיבור 'ללא פיצויים' בגדר הוראה עונשית, בדרך אחרת מאשר כהתוויית גבול עליון לסמכות הענישה, גבול שאינו דוחה אפשרויות של עונשי ביניים, לפי שיקול דעת" (דב"ע לז/33-3, [2], בע' 319). בנסיבות המקרה, ובהתחשב באמור לעיל, נראה לנו כי העונש למעשהו של העובד הוא פיטורים ללא הודעה מוקדמת ותוך שלילת מחצית פיצויי הפיטורים. .4שכרו האחרון של העובד היה 160שקל ליום (סעיף ד (4) לכתב התביעה שלא הוכחש). התקופה בגינה זכאי העובד לפיצויי פיטורים היא צירוף של תקופות עבודתו לפני השירות הצבאי ואחריו (סעיף 2(א), (ה), ו(ו) לחלק I) כ- 13חודש, באשר אין להביא בחשבון את תקופת השירות הצבאי לצורך חישוב תקופת הזכאות. העובד היה עובד בשכר, ולכן פיצויי הפיטורים המגיעים לו, מכוח סעיף 12(א) לחוק פיצויי פיטורים, לו היה זכאי למלוא פיצויי הפיטורים, היה בשיעור של יום אחד לכל חודש עבודה, סך הכל 13ימים. .5התוצאה היא, שהערעור מתקבל. המעבידה (המשיבה) תשלם לעובד (המערער) סך של040, 1שקל (6.5X160) בצירוף הפרשי הצמדה בין מדד חודש דצמבר 1981(שפורסם בינואר 1982) לבין המדד האחרון שיפורסם עד מועד התשלום בפועל, בצירוף ריבית בשיעור של % 3לשנה על החוב. כל צד ישא בהוצאותיו בשתי הערכאות.רציפות בעבודהפיצוייםפיטוריםפיצויי פיטורים