קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שעות עבודה ומנוחה לכבאים: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי בתל-אביב (אב-בית-הדין - השופט הראשי הרניב: נציגי ציבור - ה"ה מישורי ושיין; תב"ע מב/557-3) התבררה תובענה של 23המערערים (להלן - הכבאים) נגד המשיבה (להלן - שירותי הכבאות) בעתירה לפסק-דין הצהרתי בקשר למנוחת פיצוי בגין עבודה במסגרת 36שעות של מנוחה שבועית. בית-הדין האזורי דחה את התובענה ומכאן הערעור של הכבאים לבית-דין זה. .2העובדות הצריכות לערעור הן: א (1) בשעתו התבררה בבית-הדין האזורי בתל-אביב (תב"ע מא/49-4) "בקשה משותפת" של הצדדים לסכסוך קיבוצי - שירותי הכבאות וההסתדרות הכללית של העובדים בארץ-ישראל - מועצת פועלי נתניה. באותו הליך (להלן -ההליך הקודם) עמדו לדיון שלוש שאלות והן: א) אם תקנה 1לתקנות שעות המנוחה השבועית (עבודה במשמרות) (מס' 2), תשי"ב- 1952(להלן - תקנות שעות המנוחה השבועית), אינה חורגת מהסמכות שהוקנתה לשר העבודה בסעיף 8 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א- 1951(להלן - חוק שעות עבודה ומנוחה), בכך שהיא מתייחסת ל"עבודה במשמרות"; ב) אם התקנה האמורה, המתייחסת ל"מפעלים", תופסת גם לעבורה בשירותי הכבאות של איגוד ערים נתניה: ג) אם עצם התשלום הנדרש, גם לאחר החלטה של ועדה פריטטית אשר לא חייבה אותו תשלום, אינו מקנה זכות לפסק-דין הצהרתי כפי שעתרו; (2) בפסק-הדין שבהליך הקודם דחה בית-הדין האזורי את טענות ההסתדרות. נוסח פסק-הדין מובא בסעיף ג (1) שלהלן: (3) על פסק-הדין של בית-הדין האזורי בהליך הקודם, הוגש ערעור לבית-דין זה (דב"ע מא/15-4). בית-דין זה דחה את הערעור ופסק-דינו מובא בסעיף ג (2) שלהלן. ב (1) אחרי שניתן פסק-הדין הגישו הכבאים תובענה, במסגרת "סכסוך קיבוצי" (דב"ע מב/557-3: להלן - התובענה) ובה ניתן פסק-הדין שבערעור; (2) בתובענה עתר פרקליטם של הכבאים "ליתן פסק-דין המצהיר כי התובעים זכאים למנוחת פיצוי" כמפורט בתובענה, בגין עבודה במנוחה השבועית, החל מחודש נובמבר 1980ועד לחודש אוקטובר 1981- "מכניסת השת ועד שעה 07.00ביום השבת", ולא רק "בגין עבודה בשבתות משעה 07.00ועד שעה 07.00בבוקר של יום א". כן עתרו להצהרה "כי המנוחה השבועית של התובעים היא בת 36שעות ולא 25שעות וכי אין כל תוקף להחלטת הנתבעת לקצר את המנוחה השבועית ל- 25שעות; (3) בכתב התביעה התייחס פרקליטם של התובעים להיתר שפורסם בילקוט הפרסומים מס' 191, תשי"א, ע' 1387, לעניין העבדת עובדים בשירותי כבאות במנוחה השבועית, לתקנות לפי חוק שעות עבודה ומנוחה בדבר שעות המנוחה השבועית במפעלים שבהם עובדים במשמרות, לפסק-הדין של בית-דין זה בדב"ע מא/15- 4(לא פורסם) ובאותו פסק-דין "אין כל התייחסות לתנאי העבודה במישור החוזי, כפי שניתן לקבוע במסגרת יחסי עבודה קיבוציים", וטען שהמנוחה השבועית לכבאים ממשיכה להיות 36שעות, ועל כן השעות שבין 07.00ערב שבת ועד 07.00בבוקר של יום ראשון בשבוע; (4) בכתב ההגנה טען פרקליטם של שירותי הכבאות, כי המנוחה השבועית של הכבאים היא עשרים וחמש שעות וזאת ניתנת להם, כי ב"הליך הקו דם ובפסק-הדין שבו יש לראות 'מעשה בית-דין לכל דבר ועניין', מאחר והוראות אישיות בהסכם קבוצי דינן כהסכם אישי". בסמכו על "מעשה בית-דין", כאמור, ביקש הפרקליט "לדחות את התביעה על הסף". בכתב הגנה מתוקן סמך הפרקליט על תקנות שירותי הכבאות (שכר כבאים), תש"מ- 1980(ק"ת 4113, תש"מ, ע' 1401) וטען שלאורן דין התביעה להימחק על הסף או להידחות לגופה מן הטעם שלא קמה עדיין לתובעים כל עילת תביעה בסוגיה זו. ג (1) פסק-הדין של בית-הדין האזורי בהליך הקודם: " .1לפנינו בקשה משותפת לדיון בסכסוך קיבוצי בעניין זכאות הכבאים המועסקים על-ידי צד א' לשעות מנוחה בגין עבודתם בערבי חג ובימי שישי. .2העובדות אשר לפי מהות התובענה אינן שנויות במחלוקת מפורטות בבקשה. צד א' מסתמך על התקנות שהתקין שר העבודה בתוקף סמכותו לפי סעיף 8לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א- 1951(להלן - החוק) בדבר הפחתת תחום שעות המנוחה השבועית בעבודה במשמרות. סעיף 8לחוק קובע לאמור: 'שר העבודה רשאי לקבוע, בתקנות לעבודות מסוימות, מנוחה שבועית שתחומה פחות משלושים ושש שעות, אך לא פחות מעשרים וחמש שעות רצופות. דין המנוחה השבועית שתקבע בתקנות לפי סעיף זה כדין המנוחה השבועית לפי סעיף 7'. התקנות קובעות כי 'במפעלים בהם נעשית עבודה ב-3 משמרות מותר שהמנוחה השבועית תהא בת 25שעות רצופות בלבד'. .3צד ב' טוען כי התקנה בעניין עבודה במשמרות אין לה תוקף משום ששר העבודה חרג מסמכותו בהתקינו אותה. לחלופין טען צד ב': א) כי התקנה אינה חלה על עבודת הכבאים משום שה- תקנה עוסקת במנוחה שבועית 'במפעלים' ושירות הכבאות אינו בגדר 'מפעל' לעניין התקנה; ב) הצדדים הסכימו בהתנהגותם להמשיך ולהעניק לכבאים את הזכות על אף החלטת הוועדה הפריטטית מיום 14.8.1975לבטל את החלטתה הקודמת. .4 בא-כוח צד ב' מסתמך בטענתו על חריגה מסמכות על כך שלשר העבודה ניתנה סמכות להתקין תקנות לגבי 'עבודות מסוימות' ואילו 'עבודה במשמרות' אינה בגדר עבודה מסוימת ולכן התקנה אין לה לדעתו כל תוקף. .5 באי-כוח הצדדים הסתמכו בטענותיהם בפני בית-הדין על אסמכתות שונות שעל רובם חזרו בסיכומים המשלימים שהגישו בכתב. .6 אשר לטענה שלתקנה אין תוקף נראה לנו שאין הדין עם גרסת בא-כוח הכבאים. בנוסף לטענות בא-כוח המעסיק (צד א') המקובלות עלינו, נראה לי כי גם עבודה במשמרות היא עבודה מסוימת. עבודות אפשר לסווג לפי אמות מידה שונות וכאשר אין הוראה מפורשת המצמצמת את הסיווג לקנה מידה מסוים, כגון ענף משקי, כלכלי וכיוצא באלה, גם הסיווג לעבודות יום, עבודת לילה, עבודה במשמרות, עבודה ברציפות להבדיל מעבודה בפיצול, הוא בגדר עבודה מסוימת. בחוק או בתקנותיו יש התייחסות לעבודות במשמרות לגבי מספר עניינים נוספים על זה שבפנינו והם: א) סעיף 10(א) (2) לחוק לגבי שעות נוספות 'כשעובדים במשמרות'. ב) היתר כללי לפי סעיף 23לחוק בקשר להפסקות לפי סעיף 20לחוק לגבי מפעלים בהם נעשית העבודה בשלוש משמרות (י"פ, תשכ"ד, ע' 198). ג) ... .7 עינינו הרואות שלפחות לגבי 4עניינים לפי חוק זה בלבד יש הסדרים מיוחדים בקשר לעבודה במשמרות. אמור מעתה שעבודה במשמרות זוהי עבודה מסוימת שיש לעשות בגינה או המצדיקה סידורים מיוחדים. .8 אין טעם לחזור על ההלכה הידועה שלא בנקל יפסול בית-המשפט הוראה של מחוקק המשנה - הלכה שנדונה לאחרונה שוב בדב"ע שם/18-4, [1] (הקטע הראשון ב'נפסק'). .9 מהאמור עולה כי הטענה שלתקנה אין תוקף בשל חריגה מסמכות דינה להידחות. .10אשר לטענות החלופיות גם הן דינן להידחות מהטעמים המובאים על-ידי בא-כוח המעסיק בסיכומיו בכתב, אם אפילו בקצרה. .11התוצאה היא כי הכבאים אינם זכאים לשעות מנוחה בגין עבודתם בימי שישי ובימי ערב חג כאמור בבקשה המשותפת"; (2) פסק-הדין של בית-הדין הארצי בהליך הקודם: " .3לשאלות שמופיעות בסעיף 2(א) ו-(ב) לעיל: התשובה לשאלות אלה תבוא מחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א- .1951המאפיין חוק זה הוא רוחב תחולתו, דהיינו - תחולה על כל העובדים במדינה, להוציא אלה המנויים בסעיף 30(א) לחוק. רוחב זה של התחולה חייב הקניית סמכות לשר העבודה לפעול בדרך תקנות להיתרים, כך שניתן יהיה להיענות לצרכים ספציפיים שאינם מאפשרים עבודה במסגרת הכללית האידה והנוקשה. עובדה זאת מחייבת פירוש מונחים המאפשרים תיאומים והסתגלויות, על הדרך הרחבה ביותר שתענה לצרכים. .4אחד מכללי הפרשנות הוא שמונחים שבחוק מסוים יש לפרש בהקשר הדברים שבאותו חוק ולאור מטרתו. .5אין להעלות על הדעת, שכאשר המחוקק הקנה סמכות בסעיף 8להתקין תקנות המשנות את משך המנוחה השבועית, לא הביא בחשבון את הצורך להשיב על המיוחד בעבודה במפעלים שעובדים בהם בשלוש משמרות, בהם - ובעיקר בהם - לא ניתן לארגן עבודה סדירה כשהמנוחה השבועית היא 36שעות. מפעלים אלה מסיימים משמרת שניה ערב המנוחה השבועית ומתחילים במוצאי סוף שבוע משמרת ראשונה בשעות שמחייבות חריגה מאותן 36שעות. נוסף לכך, בעולם העבודה, הדיבור 'עבודות מסוימות' כולל, לפי הענין 'עבודת לילה' ו'עבודות במשמרות'. מכאן שהתקנה המתייחסת ל'עבודה במשמרות' (בין שתיים ובין שלוש משמרות) היא בגדר המותר לפי סעיף 8לחוק. הוא הדין לפירוש הדיבור 'מפעל', שבתקנות האמורות: גם כאן ייאמר, שדיבור זה משמעותו תהיה תלויה בהקשר הדברים ובמטרת החוק. טענו ש'מפעל' פירושו מפעל יצרני. יכול וזה יהיה פירוש למטרה מסוימת ובהקשר מסוים, אבל קשה להעלות על הדעת שמתקין התקנות התכוון לאפשר קיצור המנוחה השבועית בבתי מלאכה ומפעלים תעשייתיים, ויהא הייצור בהם אשר יהיה, ולא התכוון למפעלי מים, שירותי מגן דוד אדום, או שירותי ציבור אחרים המחייבים עבודה במשמרות. .6 נותרת השאלה השלישית, הקשורה במשמעות של המשך תשלום על אף קביעת ועדה פריטטית בגלגול שני, שפטרה מאותו תשלום, כך שחזרו מצב שהתחייב מהחלטה קודמת של ועדה פריטטית. כאן ייאמר, כי ברור שאותו תשלום לא היה בגדר 'תשלום חסד', על-פי החלטה חד-צדדית, אשר רוצים - מקיימים, רוצים - מבטלים. אך יחד עם זאת ברור, מהדרך שעל-פיה קמה הזכות לאותו תשלום, כי הזכות לא היתה זכות במישור היחסים הקיבוציים, ולדיון עמדה עתירה למתן צו הצהרתו לזכות במישור יחסים קיבוציים. .7 למניעת כל אי-הבנה ייאמר, שהדיון בבית-הדין האזורי ובערעור זה נסב בעיקרו, אם לא כולו, על פירוש חוק שעות עבודה ומנוחה והתקנות שהותקנו לפיו. אין בפסק-דין זה כל התייחסות לתנאי עבודה במישור החוזי כפי שניתן לקבוע במסגרת יחסי עבודה קיבוציים. נוסיף ונאמר, שאם עבודת הכבאים היא בשלוש משמרות, הרי התקנות עצמן לא קבעו 'נורמה' אלא מסגרת זמן שבין 36שעות לבין 25שעות; כך שהתקנות עצמן, קובעות רק מסגרת, ותו לא, והכל נשאר למשא-ומתן. .8 התוצאה היא שדין הערעור להידחות ודין פסק-הדין של בית-הדין האזורי כי יאושר, למעשה - מטעמיו". .3א) ההוראות הרלבנטיות שבחוק שעות עבודה ומנוחה: " .7(א) לפחות שלושים ושש שעות רצופות לשבוע הן המנוחה השבועית של העובד. (ב) המנוחה השבועית תכלול - (1) לגבי יהודי - את יום השבת; (2) לגבי מי שאינו יהודי - את יום השבת או את יום הראשון או את היום השישי בשבוע, הכל לפי המקובל עליו כיום המנוחה השבועית שלו. .8שר העבודה רשאי לקבוע בתקנות, לעבודות מסוימות, מנוחה שבועית שתחומה פחות משלושים ושש שעות, אך לא פחות מעשרים וחמש שעות רצופות. דין המנוחה השבועית שתיקבע בתקנות לפי סעיף זה כדין המנוחה השבועית לפי סעיף .7 .17(א) הועבד עובד בשעות המנוחה השבועית או בחלק מהן: ....1 .2יתן לו המעביד, במקום שעות המנוחה השבועית שבהן עבד, שעות מנוחה במספר ובזמן שנקבעו בהיתר שלפיו הועבד". ב) תקנות בדבר שעות המנוחה השבועית - עבודה במשמרות: (1) " .1המנוחה השבועית לעובדים במפעלים בהם נעשית העבודה בשלוש משמרות תהיה, אחת לשלושה שבועות, 25שעות רצופות לפחות במקום שלושים ושש שעות. .2לתקנות אלה ייקרא 'תקנות שעות המנוחה השבועית (עבודה במשמרות), תשי"ב-1952'. ט"ז בשבט תשי"ב ( 12בפברואר 1952); (2) " .1מותר שהמנוחה השבועית לעובדים במשמרות תהיה: (1) במפעלים בהם נעשית העבודה בשלוש משמרות - בתחום של פחות מ- 36שעות רצופות, אך לא פחות מ- 25שעות רצופות: (2) במפעלים בהם נעשית העבודה בשתי משמרות - אחת לשבועיים - בתחום של פחות מ- 36שעות רצופות, אך לא פחות מ- 25שעות רצופות. .2תקנות שעות המנוחה השבועית (עבודה במשמרות), תשי"ב- 1952- בטלות. .3לתקנות אלה ייקרא "תקנות שעות המנוחה השבועית (עבודה במשמרות) (מס' 2), תשי"ב-1952". ה' בסיון תשי"ב ( 29במאי 1952). .4בפסק-הדין שבערעור נאמר: " .2זהו למעשה סיבוב שני של דיונים בבית-הדין באותו עניין. בפני ביתדין זה התבררה בתיק מא/49- 4בקשה משותפת של ההסתדרות והנתבע בשאלה, אם הכבאים זכאים למנוחה שבועית של 36שעות כטענת ההסתדרות או רק למנוחה שבועית של 25שעות כטענת הנתבע (להלן - האיגוד). בית-הדין קיבל את גרסת האיגוד, כי לאור ההיתר שניתן על-ידי שר העבודה לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, המנוחה השבועית לה זכאים הכבאים היא, מכוח החוק, בת 25שעות בלבד. בערעור שהוגש על-ידי ההסתדרות על פסק-הדין של בית-הדין האזורי ושנתברר בדיון מס' מא/15- 4בבית-הדין הארצי לעבודה נקבע, כי 'דין הערעור להדחות, ודין פסק-הדין של בית-הדין האזורי כי יאושר, למעשה מטעמיו' (סעיף 8לפסק-הדין). .3אשר לשאלה, אימתי זכאי כבאי למנוחת פיצוי עבור עבודה בשבת, התשובה היא ברורה: עבור כל עבודה מכניסת השבת ועד צאתו. להלכה העניין גם לא במחלוקת ובא-כוח הנתבע גם לא טען אחרת בסיכומיו. לפי זה כבאי העובד בליל שבת זכאי למנוחת פיצוי בקשר לעבודה זו ומאידך בעד עבודה בלילה לאחר צאת השבת, כלומר אור ליום ראשון, אינו זכאי למנוחת פיצוי. אם יש לקביעה זו גם השלכה מעשית לא ברור לנו. מי שעובד במשמרות עובד פעם בליל שבת ופעם במוצאי שבת - ואם נהגו לראות לצורך חישוב מנוחת הפיצוי את יום השבת מ- 07.00בשבת בבוקר עד 07.00יום ראשון בבוקר, מבחינה מעשית אין העובד מפסיד. פעם הוא לא מקבל בעד ליל השבת מה שמגיע לו ופעם הוא מקבל בעד מוצאי השבת מה שלא מגיע לו. בממוצע זה צריך להשתוות והעובד אינו מפסיד דבר. .4השאלה השניה העומדת לדיון בהליך זה היא, אם לאור זה שבמשך שנים קיבלו הכבאים מנוחת פיצוי בצד עבודה מכניסת השבת ועד ליום א' שעה 07.00בבוקר, היה רשאי האיגוד לקצר את המנוחה השבועית ל- 25שעות בלבד. בא-כוח הכבאים טוען, כי לכבאים זכות מוקנית מכוח הנוהג או כתנאי מכללא בחוזה העבודה האישי שמנוחתם השבועית תהיה בת 36שעות. אמנם מכוח החוק בפי שהוחל לגבי עובדים במשמרות הם זכאים רק ל- 25שעות, אולם מכוח היחסים החוזיים שבין הצדדים, לאור נסיבות המקרה, הם זכאים למנוחה שבועית של 36שעות. .5אילו אכן התנהגו הצדדים כפי שהתנהגו מתוך הסכמה הצדק הוא עם הכבאים. דא עקא שמבחינה עובדתית אין הדבר כך. בשנת 1971החליטה הוועדה הפריטטית שדנה בעניין להעניק לכבאים מנוחה שבועית של 36שעות כ'הוראת שעה' שבוטלה בשנת .1975גם לאחד ביטול 'הוראת השעה' ב- 1975נשארה בעינה המחלוקת בין ההסתדרות לבין האיגוד בדבר תוקפן המשפטי של התקנות המתירות לקצר לגבי עובדים במשמרות, כגון הכבאים, את המנוחה השבועית מ- 36שעות ל-25 שעות. לכן בכדי למנוע זעזועים ביחסי העבודה המשיך האיגוד לשלם לפי 36שעות עד נובמבר 1980, כאשר החליט להפסיק את התשלום שלדעתו הכבאים אינם זכאים לו, תוך שקיבל על עצמו את הסיכון של ההשלכות האפשריות של הדבר לגבי יחסי העבודה שבין הצדדים. ואכן הסכימו ארגון היציג של הכבאים והאיגוד להביא את העניין להכרעת בית-הדין שדן בעניין והכריע בשתי הערכאות כאמור לעיל. .6בנסיבות אלה כפי שתוארו לעיל לא יהיה זה נכון להגיע למסקנה, שלכבאים עילת תביעה המעוגנת בנוהג או בתנאי מכללא או בעילה חוזית אחרת כלשהי. נכון שהאיגוד המשיך לשלם מ- 1975כאשר הוועדה הפריטטית ביטלה את 'הוראת השעה' ועד 1980, וזהו זמן לא קצר. כאמור הדבר נעשה בכדי לשמור על יחסי עבודה תקינים כאשר ההסתדרות טענה כי התקנות בדבר המנוחה השבועית בעבודות במשמרות אין להן תוקף, וכל עוד שמבחינה תקציבית האיגוד היה יכול לעמוד בכך. ייתכן שלאורך התקופה בה המשיך האיגוד לשלם כפי ששילם יש נפקות אילו היה בא האיגוד ותובע היום השבת התשלומים ששילם מעבר למה שהתברר סופית שמגיע לכבאים. האיגוד אינו תובע זאת ואין לדעתנו מקום לתביעה כזאת. .7התוצאה היא שהתביעה נדחית בכפוף לאמור בסעיף 3לעיל לגבי השאלה בקשר לעבודה מכניסת השבת ועד לצאתו". .5עיקר הטענות שהועלו בערעור בשם הכבאים, הן: א) פסק-הדין שבערעור מתעלם מהאמור בסעיף 7שבהליך הקודם (הנוסח מובא בסעיף 2(ג) (2) לעיל); ב) התקנות בדבר מנוחה שבועית בעבור משמרות "אינן קובעות נורמה אלא נותנות היתר"; כך שנותר הכלל לפיו המנוחה השבועית הוא של 36שעות רצופות ומעביד אינו רשאי לשנותו: "כל ההתקנות הנ"ל מעניקות למעביד, הוא אפשרות להגיע להסכם עם עובדיו לגבי מנוחה שבועית שתהיה פחות מ- 36שעות"; ג) באותם המקרים שמחוקק המשנה רצה לשנות את הנורמה הקבועה בחוק, קבע זאת מחוקק המשנה במפורש (למשל, התקנות לגבי המנוחה השבועית בתחבורה, בבתי קולנוע ובבתי-חולים): ד) בית-הדין האזורי התעלם מהעובדה כי "משנת 1971ועד לחודש אוקטובר 1980, קיבלו המערערים מנוחת פיצוי בגין כל שעות עבודתם מכניסת השבת ועד ליום א', שעה 07.00, כאשר המנוחה השבועית היא בת 36שעות. החל מחודש נובמבר 1980החליטה המשיבה, ללא הסכמת המערערים או ועד העובדים, לקצר את משך המנוחה השבועית ל- 25שעות. במרוצת השנים נוצר נוהג של מנוחה שבועית בת 36שעות ומנוחת פיצוי בהתאם (דב"ע מא/154-3; [2], בע' 120, סעיף 12); ה) טעה בית-הדין האזורי עת קבע, כי "המשיבה זכאית להסתמך על החלטת הוועדה הפריטטית מיום 14.8.1975למרות שבמשך למעלה מ- 5שנים הסכימה המשיבה שהמנוחה השבועית של עובדיה היא בת 36שעות": ו) שגה בית-הדין "הקובע בסעיף 3של פסק-הדין כי המערערים לא היו זכאים לקבל מנוחת פיצוי בעד עבודתם לאחר צאת השבת ובקובעו כי ניתן לקזז את מנוחת הפיצוי שקיבלו המערערים בעד עבודתם לאחר צאת השבת כנגד מנוחת פיצוי לה הם זכאים בעד עבודתם מכניסת השבת". זה גם מהטעם "שמשיבה לא העלתה טענת קיזוז". .6פרקליטם של שירותי הכבאות ביקש לאשר את פסק-הדין, מטעמיו, והדגיש במיוחד: א) אמנם ניתנה מנוחת פיצוי על בסיס מנוחה שבועית של 36שעות, אך כך עשו - תחילה על סמך החלטה של "ועדה פריטטית" בבחינת "הוראת שעה"; לאחר מכן נתן היועץ המשפטי לממשלה חוות-דעת שקבעה, כי אין חייבים במנוחה שבועית מעבר ל- 25שעות, החלטה של ועדה פריטטית ביטלה את ההחלטה הקודמת, אבל "המשיכו לשלם"; ב) ההמשך מתן מנוחת הפיצוי על בסיס מנוחה שבועית של 36שעות החל משנת 1975והפסקתו החל מחודש אוקטובר 1980, היה "בהתאם לכלל 'אני נותן אני לוקח'"; ג) לחלופין קם תנאי מכללא והמעביד רשאי לבטלו (דב"ע לח/102-3, [3]; בע' 242, 243); ד) בדין קבע בית-הדין האזורי את אשר קבע לעניין הקיזוז, ולחלופין - אין לפגוע "בכל זכות של המשיבה לתביעה חדשה להחזר"; ה) אשר לעבר - אין לתבוע מנוחת פיצוי בגין זמן שחלף, מעבר ל- 4שבועות. .Iiפסק-דין .1טענותיו בערעור של פרקליטם של הכבאים הם בשלושה מישורים: א) התייחסות ומשקל שהעניקו פרקליטם של שירותי הכבאות ופסק-הדין שבערעור להליך הקודם ולפסק-הדין שניתן בו; ב) משך המנוחה השבועית מכוח החוק, עת מדובר בכבאים; ג) המשמעות המשפטית של מתן "מנוחת פיצוי" מאז 1971ועד 1980על בסיס מנוחה שבועית של 36שעות, בגין עבודה במנוחה השבועית. נתייחס לשלושה אלה לפי סדרן. ההליך הקודם .2טענתו של פרקליטם של הכבאים בעניין "ההליך הקודם" (סעיף 5(א) שבחלק Iלעיל), קשורה בטענת פרקליטם של שירותי הכבאות בבית-הדין האזורי ובראיית פסק-הדין שבערעור את האמור בפסק-הדין של בית-דין זה בהליך הקודם. .3בכתב ההגנה ובסיכומים בבית-הדין האזורי טענו בשם שירותי הכבאות, כי "מאחר והוראות אישיות בהסכם קיבוצי דינן כהסכם אישי, יש לראות בפסק-הדין בהליך הקיבוצי (הכוונה ל'הליך הקודם'), מעשה-בית-דין לכל דבר ועניין" (סעיף 2(ב) (4) שבחלק iהעיל), ואותה טענה ראו כ"יסודית" בסיכומים, "חרף האמור בסעיף 7לפסק-דינו של בית-הדין הארצי בהליך הקיבוצי". פסק-הדין שבערעור אינו מתייחס לטענות אלה, אך למעשה פוסק על בסיס פסק-הדין שניתן בהליך הקודם. את פסק-הדין של בית-דין זה רואה בית-הדין האזורי, בצדק, כמאשר את פסק-הדין שבערעור "בעיקר מטעמיו" (סעיף 4שבחלק iלעיל). לסעיף 7לפסק-הדין של בית-דין זה בהליך הקודם (מובא בסעיף 2(ג) (2) שבחלק iלעיל), אין פסק-הדין שבערעור מתייחס כלל. לאותו סעיף התייחס פרקליטם של שירותי הכבאות וביקש, למעשה, להתעלם ממנו ולאותו סעיף מייחס פרקליטם של הכבאים משקל מירבי (סעיף 5(א) לעיל). .4בית-הדין לא נעתר לבקשה למחוק על הסף את התובענה בשל "מעשה-בית- דין" וטוב עשה. תנאי ראשון לכך שבפסק-דין יראו "מעשה-בית-דין" הוא שמי שנגדו טוענים "מעשה-בית-דין" היה צד להליך הקודם. צריך שיתקיימו תנאים נוספים, אבל אותו תנאי הוא שבלעדיו אין. האמור אינו תופס עת מדובר בפסק-הדין שקובע "מעמד" או .in remבענייננו - לא זה ולא זה. ואשר לטענה שביקשה ללמוד מהיחס שבין "הוראה אישית" בהסכם קיבוצי לבין "חוזה אינדיבידואלי", כך שגם פסק-דין בסכסוך קיבוצי הופך לחלק מהחוזה האישי - ייאמר, שהאנלוגיה הנכונה היא מפירוש שבית-משפט נותן לחוק, היינו - בהליכים עתידיים ובין צדדים אחרים יעמוד הפירוש, אלא אם ימצאו לטוב לבחון מחדש. מכל האמור אין ללמוד, שלא ייתכנו מקרים, והם נדירים ביותר, שבהם פסק-דין בהליך קיבוצי ימנע הליך בין עובד למעבידו. מצב כזה יכול ויבוא לאור מהות הזכות שעמדה לדיון, לאור התרופה שלה עתרו ולאור התוצאה מבחינת המעמד (standing) לאכיפה. כל אלה לא התקיימו בהליך הקודם. בהליך הקודם עמדה לדיון נפקותן ופירושן של תקנות אשר הותקנו מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה ועתירה לפסק-דין הצהרתי (סעיף 2(א) (1) שבחלק iלעיל). .5עיקר טענתו של פרקליטם של הכבאים היה, שלא ניתן המשקל הראוי לסעיף 7שבפסק-הדין של בית-דין זה, אשר סייג במפורש את האמור בו לתחום הסטטוטורי ולמישור היחסים הקיבוציים, להבדיל מ"המישור החוזי כפי שניתן לקבוע במסגרת יחסי עבודה קיבוציים". .6צדק, אפוא, פרקליטם של הכבאים בטענתו להשלכה של סעיף 7שבפסק-הדין של בית-דין זה, בהליך הקודם, כך שהכל נשאר פתוח לדיון במסגרת ההליך החדש - הליך של 23עובדים למימוש זכות מכוח החוק או מכוח חוזה העבודה האינדיבידואלי. למעשה בחן גם בית-הדין האזורי את הנושא לגופו והשאלה היא, אם גם הטענה לתוצאה שאליה הגיעו צריך שתתקבל. משך המנוחה השבועית מכוח החוק - כבאים .7עד שנשיב על השאלות לעניין משך המנוחה השבועית לכבאים, הצריכות לערעור זה - טוב לעמוד על הנורמות שבחוק הראשי ועל הגישה המשתמעת מהן: (א) הן לעניין שעות העבודה, ליום או לשבוע, והן לעניין המנוחה השבועית, קבע המחוקק רק את ה"רצפה" המוגנת, היינו שעות עבודה מירביות, מנוחה מינימליות וגמול מינימלי בגין חריגים. הדבר עולה לא רק מכך שמדובר ב"חוק מגן" אלא גם מלשון החוק: "יום עבודה לא יעלה" ו"שבוע עבודה לא יעלה" (סעיף 2וסעיף 3) ו"מנוחה שבועית" היא "לפחות" שלושים ושש שעות רצופות; (ב) לעניין "מנוחה שבועית" - הנורמה המינימלית היא 36שעות רצופות (סעיף 7(א) לחוק שעות עבודה ונוחה), כשם שלעניין "יום עבודה" הנורמה המינימלית היא שמונה "שעות עבודה", ולענין "שבוע עבודה" - ארבעים ושבע "שעות עבודה"; (ג) ה"רצפה" של שלושים ושש שעות היא מעבר למתחייב מהאיסור שבדת לעבוד בשבת ומעבר ליום המנוחה השבועי לנוצרים, מוסלמים או דרוזים באשר הם בני הדת. לעניין השבת די בעשרים וחמש שעות מכניסת השבת ביום ו' בשבוע ועד לצאת הכוכבים למחרת היום; אצל נוצרים מתחיל ומסתיים אותו פרק זמן בשעות אחרות ואינו עולה על 24שעות, אם לא פחות מזה; (ד) המסגרת של 36שעות נקבעה משיקולים סוציאליים מובהקים; מכאן, בהגבלות הבאות מהדת מותרת גמישות בדרך חקיקת משנה; (ה) אין בחוק שעות עבודה ומנוחה הוראה מפורשת ואין זה משתמע מהחוק, כי שלושים ושש השעות הרצופות עת מדובר ביהודי - חייבות לכלול את השעות ממוצאי שבת עד יום ראשון בבוקר. ברור שיכול ותכלולנה את השעות שמיום חמישי בערב עד צאת השבת, ודרך זאת סבירה ומעשית במפעלים שבהם עובדים רק בערבים, כך שהיא נגמרת ביום חמישי אחר-הצהריים ומתחילה במוצאי שבת, ובלבד שבמנוחה כלול, עת מדובר ביהודי, יום השבת, הנוצרי - יום ראשון, ובמוסלמי או דרוזי - יום שישי בשבוע; (ו) שינוי "הרצפה" המוגנת אפשרי רק מכוח סעיף 8לחוק ודין הנורמה החדשה כדין הנורמה שקבע החוק עצמו. בסעיף 7(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה, נקבעה הנורמה ובאותו סעיף לא נדרש המחוקק לדיבור "יום המנוחה השבועית" -לא "יום" במשמעות חוק הפרשנות ("תקופה מחצות הלילה עד חצות הלילה שלאחריו"; סעיף 3לחוק) ולא במשמעות הדתית. באותו סעיף, להבדיל מסעיף 7(ב) שבא בהקשר אחר, נדרש המחוקק לדיבור "מנוחה שבועית" וכן בסעיף 17(א) (2), שעניינו "מנוחת פיצוי". לענייננו רלבנטי האמור בפסק-הדין בעניין מעבדות טרבינול, [4], אם כי בהקשר אחר. שם נאמר: "את הדיבור 'מנוחה שבועית', בהקשר הדברים, יש לפרש כמכוון ל'סוף שבוע', כי הרי נאמר בחוק שעות עבודה ומנוחה ש'מנוחה שבועית' היא של 36שעות רצופות לפחות (סעיף 7(א) לחוק) ומשמדובר ביהודי - כולל השבת, ולא נאמר שהמנוחה השבועית ליהודים היא השבת. לכך שתי השלכות: בשבוע עבודה של 5ימים, עבודה ביום שישי היא עבודה במנוחה השבועית לעניין הגמול לפי סעיף 17לחוק שעות עבודה ומנוחה ולעניין החופשה השנתית. אין שוני בין היום השישי ליום השביעי - שבת ליהודי ויום אחר למוסלמי או לנוצרי" (דב"ע שם/20-4, [4],בע' 89). טען הפרקליט אשר ייצג את הכבאים, כי על אף האמור בתקנות בדבר שעות המנוחה השבועית בעבודת משמרות, המנוחה השבועית לכבאים עדיין עומדת על שלושים ושש שעות, וזה כל עוד אין הסכם על מספר שעות קטן יותר (סעיף 5, פסקה ב, שבחלק Iלעיל). טענתו זאת מבסס הפרקליט, בין השאר, על כך שבניגוד לתקנות בדבר המנוחה השבועית בתחבורה ולתקנות בדבר המנוחה השבועית בבית-חולים, הקובעות ש"המנוחה השבועית... תהיה של 25שעות רצופות לפחות", היינו "רצפה" שהיא נורמה, קובעות התקנות בדבר עבודת משמרות, כי "מותר שהמנוחה השבועית לעובדים במשמרות תהיה ..פחות מ- 36שעות רצופות, אך לא פחות מ- 25שעות רצופות", היינו מסגרת בלבד ולא "רצפה". .9אין לדחות טענה זאת בשה"י-פה"י. אכן, אין באותן תקנות כדי קביעת "רצפה" של 25שעות במקום 6שעות שקבע החוק. "רצפה" של 25שעות נקבעה בתקנות מיום 12בפברואר 1952(ק"ת 247, תשי"ב, ע' 234) שבוטלו בתקנות מיום 29במאי 1952, שעומדות לדיון. התייחסות לתקנות שבוטלו תעזור לפרש את התקנות שעומדות לדיון. בתקנות שבוטלו, אשר הותקנו סמוך לתחילת תוקפו של החוק, נאמר שהמנוחה השביעית לעובדים במפעלים בהם נעשית העבודה בשלוש משמרות תהיה אחת לשלושה שבועות, 25שעות רצופות לפחות, במקום שלושים ושש שעות. התקנות שבוטלו השאירו, אפוא, "רצפה" של 36שעות למפעלים שבהם עובדים רק בשתי משמרות. אשר למפעלים שבהם עובדים בשלוש משמרות נותרה ה"רצפה" של 36שעות, אך אחת לשלושה שבועות " 25שעות רצופות במקום שלושים ושש שעות". אותו הסדר התיישב עם הנחה שבמפעל שבו עובדים בשלוש משמרות, עובדים נכנסים למחזור המשמרות כך, שאחת לשלושה שבועות, כדבר שבשגרה, בא הצורך לקצר מנוחה שבועית. סביר שהתברר, כי אותה הנחה אינה עולה בקנה אחד עם המציאות בשטח, ועל כן, כבר מקץ שלושה חודשים, בוטלה אותה תקנה ובמקומה באו התקנות שעומדות לדיון. צדק פרקליטם של הכבאים בטענתו, שהתקנות החדשות אינן קובעות "רצפה", כדוגמת החוק עצמו (סעיף 7לחוק) או התקנות בדבר עבודה בתחבורה ובבתי-חולים, אך לא צדק בטענתו שהתקנות אינן קובעות נורמה הבאה במקום זאת שהחוק קבע בסעיף .7בעצם דברי הפתיחה "מותר שהמנוחה השבועית... תהיה... בתחום של פחות מ- 36שעות" יש משום שינוי הנורמה שבחוק וקביעת נורמה חדשה, במשמעות סעיף 8לחוק שמכוחו הותקנה התקנה. אותה נורמה אינה "מושלמת". להשלמתה צריך שתבוא פעולה, כי ברור ש"מנוחה שבועית" של "פחות מ- 36שעות רצופות, אך לא פחות מ- 25שעות רצופות" אינה נורמה שלה התכוון המחוקק הראשי. המחוקק הראשי התכוון ל"רצפה" יציבה שהעובד יוכל לתכנן את עיתותיו למנוחה שבועית ולא להיות תלוי ברצונו של הזולת. הצורך ב"יציבות" משך המנוחה השבועית מוצא את ביטויו גם בתקנות שעות עבודה ומנוחה, תשט"ו- 1955(ק"ת 497, תשט"ו, ע' 548) המחייבות את המעביד להציג במקום העבודה "הודעה חתומה בידו בדבר... שעות העבודה בכל יום... ואם עובדים בו במשמרות... בדבר המנוחה השבועית, תחילתה וסיומה" (תקנה 2(א)). .10אין לראות, אפוא, את התקנות בדבר מנוחה שבועית בעבודה במשמרות כחסרות נפקות, כך שה"רצפה" ממשיכה להיות זאת שקבועה בסעיף 7לחוק, היינו 36שעות, אך אין גם לראותן כקובעות "רצפה" של 25שעות בלבד. יש להגיע לאיזון ומגיעים לאיזון בדרך המקובלת על המחוקק, אף לעניין נורמות שהחוק עצמו קבע - היינו השלמת הנורמה, ובראש וראשונה בדרך משא-ומתן קיבוצי והסכם קיבוצי (סעיף 31לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963). בענייננו לא קבע מחוקק המשנה דרך להשלמת הנורמה ולא אמר שהדרך היחידה היא הסכם קיבוצי. על כן פתוחות כל הדרכים. מאחר ומדובר בשאלה מובהקת מתחום "תנאי עבודה" (סעיף 1לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957), הרי לפי שיטת יחסי עבודה בישראל - דרך המלך היא הסכם קיבוצי, במיוחד במפעל שבו מוסדרים תנאי העבודה בהסכם קיבוצי; יודגש, שהנושא הוא לחלוטין לגיטימי למשא-ומתן קיבוצי. אם יגיעו להסכם קיבוצי באותה שאלה או שלא יגיעו - תלוי בחשבון סופי ברצון השותפים ליחסי עבודה קיבוציים ובכוחות שעומדים אחריהם. טען פרקליטם של הכבאים, כי באין הסכם - נותרת הנורמה של 36שעות. זאת לא נוכל לקבל. באין הסכם, ובכפוף לכל דין - יקבע מי שקובע תנאי העבודה במפעל באין חוק, הסכם קיבוצי, חוזה אינדיבידואלי או נוהג - המעביד. ושוב, לניעת קביעה בדרך זאת קיימים יחסי עבודה קיבוציים. .11מהאמור עד כאן עולה, כי עד לתאריך מסוים היתה המנוחה השבועית לכבאים בת 36שעות, והחל מתאריך אחר, וער שישונה, המנוחה השבועית היא של 25שעות בלבד. יודגש, שייתכן ובמסגרת חוזית זאת או אחרת יוסכם על שכר מוגדל בגין שעות מסוימות, בדומה לשכר מוגדל בגין "שעות עודפות" להבדיל מ"שעות נוספות" על כל השוני שבין אותו תשלום ובין "גמול עבודה במנוחה שבועית" לפי סעיף 17(א) (1) לחוק שעות עבודה ומנוחה, וטוב שהשותפים ליחסי עבודה קיבוציים יהיו מודעים לשוני זה. המשמעות המשפטית של מתן "מנוחת פיצוי", מאז 1971ועד 1980 .12תשובה לשאלה זאת מחייבת לחלק את פרק הזמן שבו מדובר לשניים: האחד - משנת 1971עד 1975; השני - משנת 1975עד חודש נובמבר .1980בקטע הראשון, התשלום היה מכוח "החלטה של ועדה פריטטית"; בקטע השני, "התשלום היה על אף קביעת ועדה פריטטית בגלגול שני שפטרה מאותו תשלום" (הכוונה להחלטת ועדה פריטטית מיום 14באוגוסט 1975). אותו קטע נמשך משנת 1975ועד נובמבר 1980, בערך 58חודשים (לא ברור החל מאיזה חודש בשנת 1975היה הדבר) או, מאחר ומדובר ב"מנוחה שבועית" - בערך 210שבועות. בקטע זה ניתנה "מנוחת פיצוי" על בסיס מנוחה שבועית של 36שעות, לא מכוח החלטה של ועדה פריטטית או התחייבות חוזית מפורשת, בין בהסכם קיבוצי ובין בחוזה אינדיבידואלי, אלא למעשה. .13השאלה היא, אם אותה "מנוחת פיצוי" שניתנה למעשה הפכה לחלק מתנאי העבודה החוזיים של הכבאים, או שמא היתה זאת "מתנת חסד" של מעביד ציבורי לעובדיו, בגדר "מתנה" או "תרומה", אשר היתה, כלשון פרקליטם של שירותי הכבאות בערעור, "בהתאם לכלל 'אני נותן אני לוקח'" (סעיף 6, פסקה ב', שבחלק iלעיל). חסד עשה הטוען עם הכבאים שלא המשיך את הפסוק ואמר "יהי שמי מבורך". טוב שייאמר מייד, שטענה כגון זו טוב היה, לולא נטענה. טענה כזאת לא רק שלא תביא לתוצאה שמבקשים להשיגה, אלא מן ההכרח שתביא להחמרת יחסי העבודה, לפגיעה מיותרת בכבודם של עובדים ואם בחשבון סופי יזכה הלקוח - הוא יזכה למרות הטענה ולא בזכותה. .14אין ספק שיכול ומעביד יתן מתנה לעובדיו. כשם שיכול ועובדים יתנו מתנה למעביד בהגיע בנו למצוות, בנישואי בן או בת ואף בהגיע המעביד לגבורות. כך יכול ומעביד יתן מתנה לעובדיו לרגל אירועים דומים, לרגל אירוע מיוחד במפעלו, לרגל יובל המפעל או לרגל הצלחה עסקית מיוחדת. המאפיין את כל אלה הוא, שאין הם פונקציה ישירה של עבודתו של העובד, אין בכך סדירות ואין המקבל מצפה שאותה פעולה תחזור על עצמה, כדבר מובן מאליו גם בהיקף וגם במהות. על מתנת מעביד לעובדיו נאמר "בעיקרו של דבר תשורה - gratification- היא מעשה ש'מרוחב יד' - liberalite- תלוי ברצונו החופשי של המעביד, אלא אם הדבר הוא פועל יוצא של נוהג מפעלו או נוהג במקצוע" (. Traite de droit du travail, ed; caen- les salaires, gerard lyon[11] 160,camerlynck, t. Ii). .15בהקשר זה טוב לחזור לפסק-הדין בהליך הקודם, פסק-דין שעליו ביקש הפרקליט המלומד, שייצג את שירותי הכבאות, לבנות טענת "מעשה-בית-דין". באותו פסק-דין, בסעיף 6, קוראים אנו - "ייאמר כי ברור שאותו תשלום לא היה בגדר 'תשלום חסד', על-פי החלטה חד-צדדית, אשר רוצים - מקיימים, רוצים - מבטלים" (מובא בסעיף 2(ג) 2שבחלק iלעיל). בנושא מובהק מתחום תנאי עבודה - שעות עבודה ושעות מנוחה שבועית עסקינן. כשם שלא יעלה על הדעת לטעון, שבמפעל אשר בו למעשה במשך שנים יום העבודה הוא של שבע שעות ליום ולא של שמונה כמותר לפי החוק - השעה השמינית היא "בהתאם לכלל 'אני נותן אני לוקח'", או ששכר עבודה העולה למעשה במשך תקופה מסוימת על המתחייב מההסכם הקיבוצי החל הוא בגדר "מתנה", כך אין להעלות על הדעת ש"מנוחת פיצוי" שבועית הנהוגה במפעל במשך שלוש מאות שבועות היא מתת חסד. .16בענייננו אין מדובר בסתם תנאי מתנאי העבודה. בענייננו מדובר בתנאי המשלים נורמה ממשפט העבודה המגן. בסעיף 9לעיל כבר נאמר, שהתקנות החדשות בדבר שעות מנוחה שבועית בעבודת משמרות אינה קובעת נורמה של 25שעות. התקנות קובעות נורמה בין 36שעות ל- 25שעות, שיש להשלימה (סעיף 9לעיל). יכלו להשלימה בהסכם קיבוצי, ויכלו להשלימה בחוזה אינדיבידואלי ויכלו להשלימה למעשה (סעיף 10לעיל). על כל פנים לראות בהשלמה "מתנה" ומעשה חסד אי-אפשר. .17כל המובא בסעיף 15לעיל, הופך במרוצת הזמן לנוהג ולתנאי מכללא שבחוזה האינדיבידואלי. בענייננו - גם השלמת הנורמה ממשפט העבודה המגן, בשל השוני שבין התקנות לעניין עבודה במשמרות לבין התקנות לעניין עבודה בתחבורה או בבתי-חולים. .18כבר פסקנו, כי נוהג, ובנוהג מדובר ולאו דווקא ב"מנהג", הוא מקור לזכות חוזית - לתנאי מכללא, בחוזה העבודה (בפסיקה הכללית - ע"א 244/65, [5]; בפסיקת בית-הדין - דב"ע 154-3, [2], בע' 270; דב"ע לה/7-3, [6], בע' 141; דב"ע לד/68-3, [7], בע' 112; דב"ע לה/29-3, [8], בע' 296). כן אין להתעלם מסעיף 26לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, הדן במיוחד בשאלת הנוהג. בספרו על חוזה העבודה עומד הפרופסור פרידלנד על שינויים בני זמננו בקביעת תוכנו של חוזה העבודה. בין השאר, מדגיש הפרופסור המלומד את אובדן משקלו של "מנהג" ,customבמשמעות הקלאסית, על כל המתחייב מכך, "עליה בחשיבותו של ה'נוהג' ,practiceכדרך לקביעת חיובים חוזיים. בניגוד למנהג כמקור של חיובים, אין דורשים שהנוהג יקוים באופן קולקטיבי, או שיהיה בו קיום ממושך. התנהגות של מעביד מסוים ושל עובד מסוים, ביחסים ההדדיים, מקבלים ללא היסוס כביטוי הטוב ביותר לחיובים ההדדיים... תהליך זה אפשר לתאר כ'השתק מהתנהגות' ,estopple by conductאו התוצאה מכך שצד אחד מאפשר לצד השני לסמוך על התנהגותו מעידה על כוונתם ההדדית" ( . 16M.r. freedland, the contract of employment, p[12]). נוסיף ונאמר: עצם העובדה שמצד אחד היחסים החוזיים בין העובד למעבידו נמשכים על פני שנים רבות, ולעיתים כל שנות עבודתו של אדם, כך שההתקשרות הראשונה היא רק בבחינת גזע העץ שעליו באים במרוצת השנים ענפים חדשים ונוהלים ישנים (דב"ע לה/30-3, [9], בע' 313), ומצד שני, ברוב המכריע של המקרים, כלל לא נערך חוזה בכתב ואם נערך - מן הנמנע הוא לפרט את כל הדרוש להסדרת מבוא לחשיבות מיוחדת של הנוהג והתנאי מכללא. .19מתן "מנוחת הפיצוי" השבועית במשך קרוב ל- 300שבועות, על בסיס "מנוחה שבועית" של 36שעות היה, איפוא, לנוהג והנוהג היה לתנאי מכללא שביחסים החוזיים בין כל אחד מהכבאים לבין שירותי הכבאות. .20הסעיפים 5ו- 6לפסק-הדין שבערעור מתייחסים לשאלה, אם "מנוחת פיצוי" ניתנה מכוח נוהג שהיה לתנאי מכללא, ומגיע למסקנה שלא כך היה. בערעור טען פרקליטם של הכבאים, שאותה מסקנה אינה מעוגנת בחומר הראיות. ואכן כך הדבר. אין בחומר הראיות דבר שממנו עולה חד-משמעית, כי המעביד הודיע לכל כבאי וכבאי כי "מנוחת פיצוי" על הבסיס שניתנה, ניתנה בתנאי או זמנית. אף אם נניח, שנהגו כפי שנהגו "בכדי למנוע זעזועים ביחסי העבודה" - דבר שפרקליטם של הכבאים טוען, כי לא הוכח - עדיין קיימת העובדה עצמה והמניע אינו רלבנטי, כל עוד לא הובהר לצד השני שמדובר בהסדר זמני ועל תנאי. .21מהאמור בסעיף הקודם אין להסיק, כי שירותי הכבאות חייבים היו להמשיך ליתן "מנוחת פיצוי" על בסיס "מנוחה שבועית" של 36שעות, גם אחרי 1בנובמבר 1980, כפי שהכבאים ביקשו שיוצהר. הנושא פתוח למשא-ומתן לא פחות מנושא שעות עבודה או חופשות שנתיות - בתנאי שלא פוגעים בנורמה המוגנת בחוק. באותו תאריך או סמוך לו באה הודעה מפורשת של שירותי הכבאות, לפיה לא ימשיכו יותר במתן "מנוחת פיצוי" כאמור. בכך היה אמנם ביטול חד-צדדי של תנאי מתנאי החוזה. להפרה כזאת של החוזה השלכות מדיני חוזים. רוצה הצד השני - רואה הוא בהפרה "ביטול" ,,repudiation רוצה - עומד על קיומו (סעיף 2לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א1970). משמדובר ביחסים חוזיים שבין עובד למעביד, לתקופה בלתי-קצובה, יכול ולעובדה שמדובר בתקופה בלתי-קצובה תהיה השלכה על "התרופה" שלרשות העובד. ענייננו אינו מחייב לעמוד על אלה, באשר לא על בסיס זה התנהל הדיון בבית- הדין האזורי ולא על בסיס זה התנהל הדיון בערעור, עד לאחר שמיעת טענות הצדדים. עד עתה לגופו של עניין. עתה לעניין טיב העתידות: .22פרקליטם של הכבאים ביקש, בין השאר, להצהיר על זכאות שולחיו ל"מנוחת פיצוי" למפרע, מאז נובמבר 1980, על בסיס "מנוחה שבועית של 36שעות". בשאלת "מנוחת פיצוי" למפרע, דן כבר בית-דין זה בפסק-הדין בעניין התעשיה האווירית (דב"ע לז/2-4, [10]), ומה שנאמר שם -תופס לענייננו. שם, [10], בע' 469נאמר, כי "מנוחת פיצוי תלויה, מבחינה כמותית לפחות, ומבחינת העיתוי, בהוראות שבהיתר, שמכוחו הועבד העובד במנוחה השבועית". חובה אינה בשלה כל עוד לא נתקבל היתר. מכאן, שאם הועבד עובד במנוחה השבועית ללא היתר, אין המעביד חייב לתת "מנוחת פיצוי". הסנקציה על העבדת עובד ללא היתר היא מאסר או קנס "בגין כל עובד ועובד ובשל כל יום מנוחה שבועית שבו עבר על החוק". .23ואשר לקיזוז, אותו מבקש פרקליטם של הכבאים לראות בסעיף 6לפסק-הדין שבערעור (סעיף 5(ו), שבחלק iלעיל). ראשית אין באותו סעיף זכר לקיזוז. מדובר בסעיף במצב היפוטטי; "אילו היה בא האיגוד ותובע היום השבת תשלומים ששילם מעבר למה שהתברר סופית שמגיע לכבאים". יחד עם זאת טוב שייאמר, כי מהאמור לעיל בפסק-דין זה עולה, ש"מנוחת הפיצוי" בפסק הזמן שעד נובמבר 1980, על בסיס שניתנה - ניתנה כדין, היינו, מכוח נוהג שהיה לתנאי מכללא. שנית, מדובר ב"מנוחת פיצוי" ולא בתשלומים, ואשר נאמר לעניין מתן "מנוחת פיצוי" למפרע תופס, מקל וחומר, לעניין "השבת" מנוחת פיצוי למפרע. כיצד תושב? על-ידי כך שבמשך שנים מפסק-הדין לא תינתן כלל מנוחת פיצוי? ומה יהיה על ההוראה המחייבת שבחוק שעות עבודה ומנוחה, בתקנות ובהיתר? הרחיק לכת פרקליטם של שירותי הכבאות, עת ביקש, במסגרת הערעור, לא לפגוע "בכל זכות של המשיב לתביעה חדשה להחזר". כל אשר נאמר לעניין קיזוז תופס ותופס לעניין אותה "זכות להחזר". נוסיף רק ששוב לפנינו טענה שהיא לא רק משוללת יסוד משפטי, אלא שיש בה תרומה שלילית ליחסי עבודה וספק אם שירותי הכבאות נתנו דעתם למשמעות של טענה לזכות כזאת ומימושה. התוצאה .24בכפוף למה שנאמר בסעיף 23לעיל לעניין "קיזוז", "השבה" והחזר, דברים שאינם מתחייבים מפס-הדין שבערעור, אך הועלו בערעור, ולמען יחסי עבודה תקינים ראה בית-הדין לאמר את אשר אמר - דין הערעור להידחות ודינו של פסק-הדין שבערעור, שיאושר - אם כי לא מטעמיו.שריפהכבאות / מכבי אששעות עבודה ומנוחה